נחל יצחק חלק א קצג

ד' ל"א ע"ב ד"ה דחזו בכתבא כו' שכתבו שם בשם הר"י ג"כ כנ"ל וזהו דעה שנייה דהובא בסי' מ"ו סעי' יו"ד בשם יש חולקים דס"ל דאף דאין זוכרים ענין השטר בעת דבא השטר לב"ד ג"כ כשר השטר משום דס"ל דהא דהוי כל שטר כנחקרה עדותן בב"ד דזהו משום דבעת דחתמו הוי אז כמו דהגידו עדותן בב"ד: ולפ"ז יש לדון דהתוס' בגיטין שכתבו בפשיטות בלא שום ראיה דאם חתמו על נייר חלק בטל השטר דזהו משום דאזיל הר"י לטעמו דס"ל דהוי כמו דנחקרה עדותן בב"ד בעת שחתמו על השטר ואז עיקר הגדתן ולכן כיון דחתמו על נייר חלק אין ממש בעדותן אבל לפי שיטת הרמב"ם וסייעתו כמש"כ הש"ך דמסתברים דבריהם דאם אינן זוכרים עדותן דבטל השטר משום דמה דאמרו דהוי כנחקרה עדותן בב"ד הוי בעת דבא השטר לב"ד ולכן י"ל דאף דחתמו על נייר חלק ג"כ מועיל עדותן כיון דבעת דבא השטר לב"ד הוי אז הגדה מעליא דהא אז כבר כתוב למעלה מן חת"י וכיון דעיקר שטר דמועיל לשיטתם זהו כיון דהוי שטר כנחקרה עדותן בעת שבא לב"ד וע"כ מהני שטר זה על חיוב וקנין ובגט וכה"ג ולכן לשיטה זו אין הכרח לדברי התוס' הנ"ל ויש לדון דהתוס' דכתבו כן בפשיטות הוא רק לשיטתם דס"ל דהוי כנחקרה עדותן מיד בעת דחתמו ולומר דיהיה כנחקרה עדותן בב"ד לאח"ז הא לשיטתם לא מצינו דיאמרו כן וע"כ שפיר כתבו כנ"ל אבל לשיטת הרמב"ם וסייעתו אינו הכרח לומר כן: והנה הב"ח בתשובה סי' מ"ה כתב בנידון שלו דע"א חתם על נייר חלק ואח"ז כתבו השטר למעלה מחת"י הע"א ואח"כ חתם עד השני דפסול השטר כמש"כ התוס' בשם הר"י בגיטין דף ד' ולולא דברי הב"ח יש לדון בזה הרבה והוא דהרמ"א בסי' מ"ו סעיף יו"ד כתב דאף לשיטת הסוברים דא"צ שיזכרו העדות דז"א רק בשני עדים אבל בע"א דחתם בשטר בעינן שיזכור העדות והש"ך בסי' מ"ו ס"ק ל"ג חולק על הרמ"א והעלה דלהך שיטה לא הוי שום נפ"מ בין ב' עדים לע"א ע"ש והנתיבות בסי' מ"ו ס"ק י"א כתב לבאר על נכון לדברי הרמ"א במה שמחלק בין ע"א לב' עדים דהא כתב הגהת רמ"א בסי' מ"ו סעיף ל"ח דע"א בשטר יכול לחזור בו והטעם כתב הסמ"ע שם ס"ק ק"ח דאין ב"ד חוקרין על ע"א כ"ז דלא נראה השטר בב"ד כמש"כ הנתיבות שם ס"ק כ"ו ומש"ה בעינן שיהיה זוכר העדות בעת שבא השטר בב"ד ודוקא בשני עדים כשחתמו ס"ל להך שיטה דהוי כמו דנחקרה עדותן מיד כשחתמו שניהם ע"ש: ולפ"ז יש לדון דאף לפמש"כ התוס' בגיטין דבחתמו על נייר חלק ואח"כ נכתב למעלה דאין ממש בעדותן דזהו משום דאזלי לטעמייהו דמה"ת הוי כל שטר כנחקרה עדותן מיד דחתמו שני העדים על השטר וע"כ כיון דבעת דחתמו היה אז נייר חלק א"כ כיון דלא הוי אז בעת שחתמו כמו דנחקרה עדותן בב"ד ע"כ אין חת"י חוזר וניעור דהא לא מצינו לשיטתם לומר דיהא לאח"ז כנחקרה עדותן בב"ד וכיון דלא היה ממש בעדותן מיד שחתמו וע"כ אין ממש בהשטר אבל בע"א דלא הוי כנחקרה עדותו מיד בעת שחתם אלא בעת שבא השטר לב"ד אז הוי כנחקרה עדותו בב"ד ע"כ שפיר י"ל דאף התוס' מודו דבע"א שחתם על נייר חלק ואח"ז נכתב השטר דיהיה דינו כמו שטר בע"א כיון דבעת דבא השטר לב"ד הוי אז הגדה מעליא ואין לומר דא"כ יהיה כח השטר בע"א לדינו עדיף מן שטר של ב' עדים בזה דז"א דהא אזלינן בתר טעמא דכיון דע"א גרע כחו ויכול לחזור בו מקודם דהעיד וכן אם אינו זוכר בעת דבא השטר לב"ד דפסול השטר ע"כ ממילא כיון דלא נחשב להגדה כלל בעת שחתם על השטר ע"כ מהני אף בחתם על נייר חלק אבל בשטר של ב' עדים ביחד כיון דאלים כחם דהוי כמו דהגידו עדותן בב"ד בעת שחתמו ע"כ ממילא אם חתמו על נייר חלק אין ממש בעדותן ולכן בהנידון של הב"ח דע"א חתם על נייר חלק אפשר לומר דלשיטת הרמ"א דמחלק בין ע"א לשני עדים דמה"ט אף בע"א דחתם על נייר חלק כיון דלא הוי ביה כנחקרה עדותן בב"ד אלא לאחר דחתם עד השני ג"כ ע"כ שפיר חשוב זה כהגדה גמורה בעת דחתם העד השני דאז כבר הי' כתוב למעלה. ואף להתוס' כשר שטר כזה לפמש"כ הרמ"א כנ"ל לדינא כמו שכתבו התוס' בכתובית בתי' קמא והובא בש"ך שם: ולכאורה אפשר לומר דאי נימא כמש"כ הרמ"א דבע"א לא הוי כנחקרה עדותו בב"ד עד שעה שבא לב"ד דאלמא דמצינו דיש מקום לומר דאף היכא דלא הוי כנחקרה עדותו מיד בעת שחתם דעכ"ז הוי כנחקרה עדותו לאח"ז בעת שבא לב"ד דה"ה יש לדון כן בשטר שחתמו על נייר חלק שני עדים ואח"כ כתבו למעלה מחת"י שני העדים את השטר דג"כ לפ"ז יש להכשיר דאף דבשני עדים הוי כנחקרה עדותן מיד בעת שחתמו דמ"מ היכא דלא הוי כנחקרה עדותן מיד מ"מ לא גרע מן ע"א דאף דלא הוי כנחקרה עדותן מיד דמ"מ הוי כנחקרה עדותן לאח"ז ומש"כ לעיל בזה דאזלינן בתר טעמא הוא דוחק: ויש לומר דאף דנימא דגם בשטר בשני עדים היכא דלא הוי כנחקרה עדותן בב"ד מיד בעת שחתמו כמו בחתמו על נייר חלק דמ"מ לאחר דבא לב"ד הוי כנחקרה עדותן דלא גרע מן ע"א לפמש"כ הרמ"א לדון בע"א כן דמ"מ יש לפסול בחתמו שני עדים על נייר חלק משום חשש דהוי כמו מזויף מתוכו דכתבו התוס' דפסול היכא דיש חשש דלמא אתי למסמך עלייהו להשיאה או להוציא ממון ע"פ ואע"פ שהדבר אמת אין לעשות כן אלא בעדים כשרים כמש"כ התוס' בגיטין דף ד' ולכן כיון דבשטר בשני עדים אע"פ שאין זוכרים כשר השטר לשיטת התוס' משום דהוי כנחקרה עדותן מיד בעת שחתמו ולכן כל מי שיראה כך כתוב בשטר יכול לבא לב"ד להעיד דהוי כמו דנחקרה עדותן בב"ד כמש"כ התוס' בכתובות דף כ' וביבמות דף ל"א ובאמת אם חתמו על נייר חלק דאז לא הוי כנחקרה עדותן מיד בעת שחתמו אלא אז הוי כנחקרה עדותן לאחר שבא השטר לב"ד וכמו בע"א דכיון דלא הוי כנחקרה עדותן מיד בעת שחתם ע"כ לא הוי כנחקרה עדותו רק לאחר שבא לב"ד ולכן מי שיראה כך כתוב בשטר בעדים יבא ויעיד ויהיו סומכין על עדותן משום דלא ידעו מן מה שחתמו על נייר חלק ובאמת כיון שחתמו על נייר חלק דלא הוי כנחקרה עדותן בב"ד מיד אלא לאחר דבא השטר לב"ד א"כ הוי בעת ראייתן להשטר כ"ז דלא בא השטר לב"ד כמו מפי כתבם דלא מהני וע"כ שפיר כתבו התוס' לפסול בחתמו על נייר חלק וכעין הא דיבמות דף ל"א דאמרו זימנין דחזו בכתבא ומסהדי והוי מפי כתבם וכן יש חשש שמא לא יזכרו העדות בעת דבא השטר לב"ד דבכל שטרות אף דאינם זוכרים העדות כשר השטר לשיטת התוס' משום דהוי כנחקרה עדותן מיד שחתמו וכיון דלא ידעו ממה שחתמו על נייר חלק מחמת ששכחו ענין השטר ע"כ יכול לבא לחשש תקלה לאח"ז. וכעין מש"כ הר"ן בגיטין פ"ד על משנה דהיה משנה שמו ושמה דחיישינן דשמא לאח"ז נשכח הדבר ע"ש והעיקר כמש"כ מתחלה להחשש דעדים אחרים שיראו כך כתוב בהשטר דיבואו ויעידו כנ"ל: ולשיטת הרמב"ם וסייעתו דס"ל דלא הוי כנחקרה עדותן בב"ד בכל שטר אלא מעת שבא השטר לב"ד ומ"מ ס"ל דאם עדים אחרים מעידים שראו כך כתוב בשטר סומכין על עדותן כמבואר בב"ק דף צ"ח ואף דלא הוי כנחקרה עדותן עד שעה שבא לב"ד והטעם הוא דכיון דהוי כנחקרה עדותן בעת שבא לב"ד ע"כ תקנו חז"ל דיהא לו דין שטר אף מקודם דבא השטר לב"ד וכמש"כ הנתיבות כעין זה בסי' מ"ו ס"ק ט' במתו העדים מקודם שבא השטר לב"ד וה"ה מה"ט יש לדון כן בחתמו על נייר חלק דכיון דהוי כנחקרה עדותן בעת שיבא לב"ד ע"כ יש לו דין שטר אף מקודם אבל לשיטת התוס' דלדידהו אינו מוכרח לומר כן דהא כיון דס"ל דכל שטר הוי כנחקרה עדותן מיד בעת שחתמו א"כ אינו מוכח לומר כן ע"כ שפיר כתבו לפסול לשטר שחתמו על נייר חלק ולכן לדינא יש לומר דלשיטת הרמב"ם וסייעתו אף בחתמו על נייר חלק יש לו דין שטר וכש"כ בנידון של הב"ח בע"א חתום על החלק דיש להכשיר לפי שיטת הרמ"א בע"א בשטר דבעי שיזכור העדות אך לפמש"כ הש"ך בסי' מ"ו ס"ק ל"ג ובס"ק קי"ט דלא כהרמ"א והעלה דאין