נחל יצחק חלק א קצב

הרי"ף הנ"ל דס"ל דלא הוי כנחקרה עדותן בב"ד אלא בשעה שמסרו להבע"ד וכמש"כ הבית יוסף שם. ועיין באו"ת ונתיבות שם. וחזינן דשיטת הרי"ף הוא דלא הוי כנחקרה עדותן בב"ד בשטר אלא מעת שבא השטר ליד הבע"ד אבל מקודם דמסרו השטר לא הוי אז כנחקרה עדותן בב"ד א"כ לפ"ז עיקר ההגדה של השטר לא הוי בעת שחתמו והשטר יוצא מת"י העדים ולכן י"ל דאף דחתמו על נייר חלק ואח"כ כתבו על חת"י את השטר דהוי שטר כשר דהא בעת עיקר הגדתם דהוי בעת דמסרו השטר להבע"ד הא אז כתוב מכבר למעלה מן חת"י. וי"ל דהתוס' דכתבו בגיטין בשם הר"י דלא מהני שטר דנכתב לאח"כ דזהו משום דהתוס' בשם הר"י אזלו לשיטתם דס"ל דהוי כנחקרה עדותן מיד דחתמו והוי אז כמו דהגידו בב"ד וע"כ אם חתמו על נייר חלק כיון דלא נכתב אז למעלה מח"י לא נחשב זה כנחקרה עדותן ואין חתימתן חוזר וניעור אבל לשיטת הרי"ף דבכל שטר לא הוי כנחקרה עדותן בב"ד אלא לאחר דמסרו השטר להבע"ד הוי אז כנחקרה עדותן וה"ה למ"ד דס"ל עדיו בחתומיו זכין לו ומיד לאחר דנכתב השטר בחת"י זכו העדים עבור המלוה והוי אז כמו דנמסר להבע"ד והוי כנחקרה עדותן אז וכיון דלשיטת הרי"ף לא הוי אז כנחקרה עדותן מיד דחתמו אלא לאחר דמסרו להבע"ד או בזכו בשבילו דהוי אז כנמסר להבע"ד למ"ד דעדיו בחתומיו זכין לו ע"כ ה"ה אף דחתמו על נייר חלק כיון דעיקר הגדתן הוי לאחר דמסרו להבע"ד ואז הא הוי כתוב למעלה מחת"י ונחשב שפיר להגדה בב"ד ולכן לשיטת הרי"ף אין מוכרח הך דינא: ועוד יש לדון בזה דהא כיון דכותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו וה"ה דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו אע"ג דבעת דחתמו על הגט והשטר לא היה הגט וההלוואה אז כי אם לאחר דנמסר כ"ז ליד הבע"ד ומ"מ הוי שטר מעליא אלמא דאף דבעת דחתמו על השטר לא הוי הגדה מעליא כי אם לאחר דנמסר השטר ליד הבע"ד ומ"מ מהני ואז הא הוי כתוב למעלה מחת"י אך בזה י"ל דהא עיקר עדותן על הגט הוי דהבעל אמר כן לפניהם ונכתב לשמו ולשמה וכמש"כ הב"ש סי' ק"ל ס"ק י"ט והנתיבות סי' כ"ח ס"ק ז' א"כ חשוב אז זה להגדה בעת דחתמו וכן י"ל דזהו כוונת התוס' בב"מ ד' י"ב ע"ב ד"ה כותבין שטר ללוה כו' דכיון שהוא כותב חובתו לא שייך מחזי כשיקרא דזהו ג"כ כעין דברי הב"ש הנ"ל דה"ה בשטר עיקר עדותן הוי דהתחייב א"ע בשטר לפניהם ולכן מהני שטר בע"ח כשמוסר להמלוה אח"ז אבל לעולם י"ל דעיקר הגדתן הוי מיד בעת דחתמו ולכן שפיר י"ל דאם חתמו על נייר חלק אין ממש בהשטר וכמש"כ התוס' בגיטין והקצה"ח: ועוד יש לדון בזה ע"פ פלוגתת הראשונים דשיטת הרי"ף בגיטין פ' המגרש דלר"א דע"מ כרתי דסגי ג"כ בע"ח וכ"כ הרמב"ם והרמב"ן והר"נ שם ושיטת התוס' בגיטין ד' ד' ד"ה דקיי"ל הלכה כר"א דגיטין דלר"א לא מהני ע"ח וכן הוא שיטת הרא"ש בפ"ט דגיטין סי' ז' והובא פלוגתא זו באה"ע סי' קל"ג. והר"נ בפ"ט דגיטין ביאר שם בטעמו של הרי"ף דלכן אף לר"א סגי בע"ח משום דע"ח ה"ל כע"מ שהרי הגט יוצא מת"י בעהש"ט בעדים הללו וידוע לנו שהבעל והלוה מסרו לו ונמצא כאלו הן עצמן מעידים על המסירה והובא דברי הר"נ הנ"ל בנתיבות סי' מ"ה ס"ק ג' וביאר לדברי הר"נ הנ"ל דהא ע"ח בשעת חתימה לא מעידין כלל דהא כותבין גט לאיש ושט"ח ללוה ועדיין ליכא מסירה ובשעת מסירה הוי אז כמגידין על המסירה והא דאמרי' עדים החתומים על השטר כאלו נחקרה עדותן בב"ד ע"כ לא הוי כנחקרה עד שעת מסירה ובשעת מסירה הוי אז כמגידין על המסירה דאז נגמר הדבר דקודם מסירה עדיין לא נגמר הדבר ואין העדים מגידין מאומה שאין להם מה להגיד כלל וא"כ בשעת מסירה הוי כשעת ראייה והגדה כו' עכ"ל הנתיבות ומזה חידש הנתיבות שם דין מחודש גבי צירוף קרובים וכשרים בזה ע"ש. ולכאורה י"ל דהר"נ אתי עלה מטעם דהוי כמו אנן סהדי דנמסר לה וכמש"כ הנתיבות בסי' כ"ח ס"ק ז' שכתב בזה"ל בכוונת הר"נ הנ"ל דע"ח הוי ע"מ או אנן סהדי כו' ולפ"ז יש לעיין במה דחידש הנתיבות בצירוף קרובים כנ"ל אבל באמת פשט דברי הר"נ הם כמש"כ הנתיבות בסי' מ"ה דהוי כמו דמעידים בעצמם על המסירה וכמש"כ הר"נ להדיא ע"ש ועיין בקצה"ח סי' מ"ב ס"ק א' א"כ לשיטת הסוברים דע"ח מהני אף לר"א משום דהוי ע"מ וס"ל דהא דהוי כנחקרה עדותן בב"ד הוי זה בשעת מסירת השטר והגט להבע"ד אבל מקודם דנמסר השטר והגט לא הוי אז כנחקרה עדותן בב"ד משום דמה שמעידין שנכתב בצווי המתחייב ושטר זה ראוי לגרש או לקנות בזה א"צ הגדה בב"ד כמש"כ הנתיבות בארוכה בסי' כ"ח ס"ק ז' ובסימן רמ"ד ס"ק ד' ובספרו תורת גיטין בחי' לגיטין ד' ס"ז בתוס' ד"ה אמרו לסופר כו' וכיון דעיקר הגדתן בשטר הוי בעת דנמסר להבע"ד דהוי אז כע"מ ע"כ י"ל דמה"ט מהני אף בחתמו על נייר חלק דהא בעת עיקר הגדת עדותן שהוא בעת דנמסר להבע"ד הא אז כתוב למעלה מן חת"י ובמה שמעידין בעת החת"י דשטר זה נכתב בצווי המתחייב הא כיון דבזה לא בעינן הגדה בב"ד ע"כ לא בעינן בזה תורת עדות כ"כ ומהני בזה אף דחתמו על נייר חלק והא באיסורין כיון דא"צ הגדה בב"ד י"ל דאף בחתמו על נייר חלק וכתבו אח"כ למעלה דמהני ולא מצינו דחידשו התוס' הך דינא אלא בגיטין ובממון דבעינן תורת עדות והגדה בב"ד וכה"ג לא הוי עדות כלל וכיון שכתב הנתיבות שם דמה שמעידין בעת חת"י דשטר זה נכתב בצווי המתחייב א"צ הגדה בב"ד דהוי כמו איסורין ע"כ אפשר לומר דמטעם זה מהני עדותן ע"ז אף בחתמו על נייר חלק: והתוס' דכתבו דאם חתמו על נייר חלק לא מהני משום דלא הוי עדות כלל י"ל דזהו משום דאזלו לטעמייהו דס"ל דלא מהני ע"ח להיות במקום ע"מ אליבא דר"א כמש"כ התוס' בגיטין שם ד' ד' בד"ה דקיי"ל הלכה כר"א כו' ואף בשטרות י"ל כן אך לבסוף כתבו ומיהו יש לחלק כו' וכמש"כ התוס' בגיטין דף יו"ד ע"ב ד"ה חספא בעלמא כו' להסתפק בזה ע"ש ולפ"ז ברור הוא דמה דאמרינן בכל שטר דהוי כנחקרה עדותן בב"ד דזהו בעת דחתמו על השטר הוי אז עיקר הגדתן בב"ד ולכן כיון דבעת דחתמו על נייר חלק ולא היה כתוב אז מלמעלה ע"כ לא הוי עדות כלל כיון דבעת דחתמו לא היה חשוב זה להגדה כלל אבל לשיטת הרי"ף וסייעתו הנ"ל אין זה הכרח כלל ויש לומר דבאמת זהו כוונת הרי"ף במה שכתב ביבמות פ"ג דהובא לעיל דלא הוי כנחקרה עדותן בב"ד רק אם יוצא מת"י הבע"ד כו' דזהו משום דאזיל לטעמו דפסק דע"ח הוי כמו ע"מ וכמש"כ הר"נ בכוונתו כנ"ל וכיון דעיקר הגמר עדותן הוי בעת דנמסר להבע"ד והוי אז כמו ע"מ ע"כ לא הוי כנחקרה עדותן רק בעת דנמסר להבע"ד ודברי הרי"ף הנ"ל הם שייכות להדדי והם הכל בסיגנון אחד וקצרתי ולכן לדינא י"ל דאין הכרח מן התוס' להוכיח כן דלא יהיה שום חילק בזה כי י"ל דלשיטת הפוסקים דס"ל דע"ח הוי כמו ע"מ וכמו שהביא המחבר הך דעה בסתמא באה"ע סי' קל"ג ודעה החולקת ע"ז כתב בשם י"א ע"ש דלדבריהם אין הכרח להך דינא כיון דעיקר עדותן בב"ד הוי בעת דנמסר להבע"ד ואז הא כבר כתוב למעלה מן חת"י וחשוב זה שפיר לעדות גמורה אף בממונות ולכן י"ל דהך דינא הוי ספיקא דדינא: ענף ב ועוד יש לדון בזה ע"פ מה דכתב הרמב"ם והמחבר בסי' מ"ו סעי' יו"ד דאם עדי השטר אינם זוכרים דבטל השטר וכתב הש"ך שם ס"ק ל"ב דאף לפי מש"כ בסי' כ"ח דשטר מהני מה"ת עכ"ז מסתברים דברי הרמב"ם דאם אין זוכרים העדות דבטל השטר והוי כמו מפי כתבם והנתיבות שם ס"ק ט' ביאר דברי הרמב"ם והש"ך דס"ל דמה"ת לא הוי כנחקרה עדותן בב"ד רק בשעה שבא השטר לב"ד וכמש"כ הרמ"א בתשובה סי' י"ב כעין זה ולכן כיון שאינן זוכרים העדות בעת שבא השטר לב"ד לכן אין ממש בהשטר וכש"כ לשיטת הרמב"ם דס"ל דשטר אינו אלא מד"ס ושיטת התוס' דכתבו בכתובות דף כ' בד"ה ור' יוחנן אמר כו' דאע"פ שאין זוכרה כלל מהני השטר משום דהוי כנחקרה עדותן בב"ד כבר. ועיין ביבמות