נחל יצחק חלק א קצא

ולקמן סי' פ"ב סעי' י"ב כתב המחבר דאם הודה דהשטר נעשה על תנאי אינו נאמן המלוה במיגו משום דהוי מיגו להוציא וכמש"כ הבעה"ת והובא בש"ך שם והטעם הוא דזה לא הוי בכלל מה דאמרו דבשטרא מעליא מסייעו אמרינן מיגו להוציא משום דכיון דנעשה על תנאי א"כ אם קיים הלוה להתנאי אז לא חייל שעבודו כלל מעולם וכמש"כ הבעה"ת והובא בש"ך שם ס"ק כ"ט ובסמ"ע ס"ק מ"ה וכמש"כ הש"ך כעין זה בכללי מיגו ס"ק ט"ו ומה דכתב הש"ך שם ס"ק כ"ח דלא כהבעה"ת עיין שם בקצה"ח סי' פ"ב ס"ק ח' וכן בחידושיי לסי' פ"ב סעי' י"ב בארתי בטוב טעם דהעיקר כסברת הבעה"ת בזה ע"ש: א"כ לפ"ז יש לחוש אף בשט"ח בעדים אם נמצא מחק מתוכו לאחר חתימת העדים דשמא היה כתוב בו איזה תנאי מקודם דמסרו להמלוה וחתכו וע"כ לא שייך לומר בזה דהמלוה נאמן במיגו דאי בעי גייז לזה. דהא זה הוי מיגו להוציא ולא שייך לומר בזה שטרא מסייע ליה דהא נתבאר בשם הבעה"ת והמחבר דס"ל דדוקא היכא דחיישינן לפרעון וכה"ג לאחר דאתחזק השטר כבר בחזקת חיוב בזה אמרו דהוי כגבוי לגבי הא דאמרי' מיגו להוציא אבל אם נולד ספק שמא לא היה לו חזקת שטר מעולם דכה"ג לא הוי כגבוי אף לבית שמאי ע"כ גם לגבי מיגו להוציא לא מהני זה וכמש"כ בחידושיי לקמן סימן פ"ב סעיף י"ב: ולכן לפמש"כ הר"מ בן חביב בספרו גט פשוט דחיישינן שמא כתב איזה תנאי מקודם דמסר השטר כנ"ל ע"כ אם נמצא מחק מתוכו לאחר חתום שטרות שפיר יש לחוש לאיזה תנאי כיון דנמצא ריעותא דמחק וזהו כש"כ מנידון דבר המזדייף של הג"פ שם א"כ בכה"ג לא מהני מיגו דהוי מיגו להוציא כיון דלא שייך בזה לומר שטרא מסייע ליה כנ"ל ולכן עדיין יש לדון לדינא במש"כ הקצה"ח דמהימן במיגו דאי בעי גייז ליה והנתיבות כתב דזה פשוט וא"צ לפנים ובאמת אין זה ברור כ"כ לפי דברי הג"פ הנ"ל אכן לפי מה דמשמע הכא במחבר דכתבו במקום שנהגו לכתוב פרעון מאחוריו כו' יש פוסלים וכמש"כ הטור סוף סי' מ"ה בשם תשובת הרא"ש דאם נהגו לכתוב פרעון ביני שיטי דחיישינן שמא היה כתוב פרעון ונמחק אלמא דדוקא לפרעון חיישינן אם נהגו לכתוב שם אבל לתנאי משמע דלא חיישינן לכ"ע רק אם נמצא מחק בתוך השטר בזה חשו לתנאי כמבואר בסי' מ"ד סעי' ה' ש"ך ס"ק י"ד ע"ש וגם הא לפרעון אם נמצא מחק מאחוריו וביני שיטי רבו המכשירים כמבואר שם שיטת הרמב"ן והרשב"א דכתבו דלא מפקינן שטרא מחזקתיה כיון דלא נמצא ריעותא בגוף השטר ע"ש וכמש"כ הסמ"ע ס"ק יו"ד בשם הרמב"ן דכתב לפי שהשטר מוחזק ביד המלוה וכאלו הממון שכתוב בו מוחזק בידו עכ"ל ואף דקיי"ל דשט"ח לא הוי כגבוי ע"כ טעמו הוא ע"פ מש"כ בחידושיי לעיל סי' י"ב די"ל דבשטר דלא נמצא בו ריעותא הוי כגבוי לכ"ע ע"ש: וכן ראיתי בתורת גיטין לאה"ע סי' קכ"ד ס"ק ב' שהשיג על הג"פ שם וכתב דהא בח"מ סי' מ"ד מבואר דשטר שנמצא בו מחק וגרר כשר ואף מאן דפסל הוא משום דהמנהג לכתוב פרעון שם אבל במחק וחתך שנמצא למטה נראה דלכ"ע כשר דאין שום אדם כותב זכותו למטה במקום שיכול בעהש"ט לחותכו עכ"ל התו"ג ע"כ מה"ט לא חיישינן שמא היה כתוב למטה איזה תנאי ואין זה מטענת מיגו שיש לו דאי בעי גייז ליה דהא זה הוי כמו מיגו להוציא כנ"ל רק מטעם דאין דרך לכתוב שם תנאי וע"כ לדינא הנני מסכים לדברי הקצה"ח והנתיבות דבשטר בעדים לא חיישינן אף אם נמצא מחק למטה ובאמת לפי דברי התו"ג הנ"ל יש לומר דה"ה מה"ט אין לנו לחוש אף היכא דלא גבי ממשעבדי אם נמצא מחק למטה משום דאין אנו צריכים בזה להאמינו במיגו דאי בעי גייז ליה כמש"כ הקצה"ח והנתיבות רק דמצד דלא נהגו לכתוב פרעון למטה במקום שיכול בעהש"ט לחותכו וכמש"כ התו"ג הנ"ל אך מ"מ כיון דהקצה"ח והנתיבות כתבו בזה הטעם דנאמן במיגו דאי בעי גייז ליה ע"כ לפ"ז בשט"ח דלא גבי ממשעבדי לא שייך להאמינו במיגו דהוי מיגו להוציא כמש"כ הקצה"ח עצמו בסי' פ"ג לכן אין להוציא ממון בזה מהמוחזק אבל בשט"ח דגבי ממשעבדי הדין נותן דנאמן במיגו משום דבחשש פרעון הא הוי שטרא מסייעו ומשום חשש תנאי הא לא נהגו לכתוב תנאי שם ודוקא לפרעון אמרו דחיישינן אם נהגו לכתוב פרעון שם כמבואר הכא ועיין באו"ת באורים ס"ק י"ד : ואין לחלק דשאני הכא דהוי מיגו דבידו דהיה יכול לגייז מקודם דהוחזק בב"ד וכמש"כ הר"נ בקידושין פ' האומר בסוגיא דיש לי בנים נאמן לחלק דשאני היכא דהוי בידו דנאמן אף במקום חזקה משא"כ במיגו שהיה יכול לטעון כו' דזה אינו: דדוקא היכא דבידו לעשות כן גם עכשיו לפנינו זה מקרי בידו אבל היכא דאינו בידו לעשות כן עכשיו אך דהיה יכול לחותכו מקודם שהוחזק בב"ד גם זה בשם מיגו מקרי דהא היה מוכרח לטעון ולהכחיש להלוה ולומר דלא היה מעולם כתוב כן תחת השטר ע"כ הוי זה בכלל כל מיגו להוציא דלא אמרינן היכא דלא שייך לדון סברא שטרא מסייע ליה כמו בנ"ד בשטר שאין בו אחריות כנ"ל ואף דהתוס' בב"מ ד' ב' ד"ה וזה נוטל כו' כתבו לחלק דהיכא דיש לו מיגו דאי בעי שתיק אמרינן מיגו להוציא רק מטעם אחר אמרו בב"ב ד' ל"ב דלא מהימן עכ"ז הא לשיטת הרמב"ם בפי' המשנה המובא בש"ך סוף סי' פ"ג וש"פ שם ועיין בתוספות ב"ב ד' ל"ב וברא"ש שם מבואר דס"ל דאף בענין כזה אמרו שם הטעם דלא דיינינן מיגו להוציא ולכן שפיר כתבתי לדון דזה בכלל מיגו להוציא דלא אמרינן וזהו פשוט [ובעיקר הענין היכא דהוי בידו כן עכשיו לפנינו אם זה עדיף מן מיגו בכל דוכתי יבואר במק"א ואכמ"ל ועיין בשער המלך סוף ה' מכירה] וכעין זה כתב הש"ך בסי' ס"ט ס"ק י"ז גבי חתימה חלק דאינו נאמן במיגו דאי בעי הוי כתב עליו משום דהוי בכלל מיגו להוציא דלא אמרינן משום דזה פשוט כמש"כ סימן מה (סעי' א) העדים חותמים למטה וכתב הקצה"ח ס"ק א' אם העדים חתמו תחלה על נייר חלק ואח"כ כתבו על חתימתן השטר פסול משום דבעינן הכתיבה קודם לחתימה וכן מבואר בתוס' גיטין ד' ד' ד"ה מודה ר"א במזוייף מתוכו כו' שכתבו זימנין דיחתמו תחילה ויכתבו גט ע"ג חתימתן והתם ליכא עדות כלל דא"כ גם בשטרות היה לנו להצריך חתימה לשמה עכ"ל התוס' א"כ מבואר דאם קדמו החתימה לכתיבה לאו כלום הוא כו' עכ"ל הקצה"ח והביא לדברי הב"ח בתשובה סי' ד' שכ"כ ובאמת מצאתי כן בתשובת הב"ח הישנות סי' מ"ה שכתב כן בנידון ע"א שחתם שמו על נייר חלק ואח"כ כתבו שטר למעלה מחת"י העד ואחר כך חתם עד השני והעלה דפסול השטר על פי דברי התוספות דגיטין הנ"ל ע"ש: ענף א ולענ"ד יש לדון בזה הרבה והוא דהנה שיטת הרי"ף ביבמות פ"ג במה דאמרו שם ד' ל"א ע"ב דלא תקנו זמן בקידושין דאי דזכירי כו' ואי לא זימנין דחזו מכתבא ומסהדי ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם והקשו התוספות והרא"ש שם ובכתובות ד' ך' ע"ז מכמה סוגיות והעלו דאם מעידים שכך ראו בחתימתן מהני משום דעדים החתומים בשטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד כו' והרי"ף הקשה ג"כ והעלה דדוקא במסרו השטר להבע"ד בזה אמרו דהוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד אבל כ"ז דהשטר יוצא מת"י העדים לא הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד ועיין בנ"י שם ומה דכתב הרמב"ן בזה והבית יוסף בח"מ סי' כ"ח הביא לדברי הרי"ף הנ"ל וכתב דלא כהנ"י והרמב"ן אלא דבכל שטר לא הוי כנחקרה עדותן בב"ד כ"ז דלא מסרו השטר להבע"ד וכן הביא הבית יוסף לדברי הרי"ף הנ"ל בח"מ סוף סי' מ"ו ס"ק ל"ז ומה"ט בשטר יוצא מת"י העדים אם אינם זוכרים העדות אין ממש בהשטר אבל לאחר שמסרו השטר להבע"ד אע"פ שאינם זוכרים העדות כשר השטר ובסי' מ"ו סעי' ל"ה כתב המחבר חתם בשטר עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו דאחרים מעידים אפילו לא ראוהו עד שנעשה חתנו ויש מי שאומר דה"ד בהשטר יוצא מת"י אחר אבל אם יוצא מת"י העדים לא עכ"ל וזהו ע"פ שיטת