נחל יצחק חלק א יט

בלא קבלום עליהם בזה יכול להחליף הטענות אבל בקבלו אינו יכול להחליף הטענות ודינם כב"ד כשר לגמרי ע"כ י"ל דהקבלה לא הוי מילתא יתירא דהוי תועלת מן הקבלה לגבי זה ומדחזינן דהרא"ש ס"ל דהוי לן הוכחה מן הקבלה דפטרו מתשלומין משום דה"ל מילתא יתירה ע"כ שפיר מוכח מהרא"ש דס"ל דלא כשיטת הרמב"ם בזה אלא דין יחיד מומחה כמו ג' הדיוטות אף גבי הודאה ולכן הוי לנו הוכחה מעלייתא מדהוצרך לקבלו דפטרו מתשלומין אם יטעה ושפיר כתב הטור בכוונת הרא"ש: אך עיקר דברי הרא"ש הנ"ל צריך ביאור דהא הרא"ש פ"ד לסנהדרין סי' ה' כתב שם מקודם בזה"ל ופטור לשלם כיון דמומחה הוא ולא הי' ראו לטעות אלא דמזלא דההוא גברא גרים כו' וכן טבח אומן שקלקל ומראה דינר לשולחני דמומחה פטור כו' עכ"ל הרא"ש: וראי' זו הביא ג"כ הש"ך בסי' כ"ה ס"ק ט"ו לחזק שיטת הבעה"מ דס"ל דלכן מומחה פטור משום דה"ל אנוס אך בלא קבלוהו הרי אינו אנוס בדבר דל"ל לכופו כמש"כ הש"ך. א"כ תקשה סתירת דברי הרא"ש אהדדי דמן דברי הרא"ש שהובא לעיל מוכח דס"ל לדמות ג' הדיוטות דקבלינהו דפטורים כמו מומחה וקבלו דפטור דהוי הכל משום חד טעמא דל"ל לקבלו ואהני הקבלה לפוטרו מתשלומין ומהא דמומחה פטור הוכיח דינו למילף דשלשה הדיוטות וקבלום דפטורים ובאמת הבעה"מ חולק וס"ל דשלשה הדיוטות אף בקבלום חייבין לשלם משום דס"ל מומחה שאני דה"ל אונס וכמש"כ הש"ך בס"ק ט"ו בארוכה א"כ תקשה סתירת דברי הרא"ש אהדדי: והא דהוצרך הרא"ש לטעם דלכן מומחה פטור דה"ל כמו אומן שקלקל ולא סגי לי' בטעמו דקבלה ה"ל מילתא יתירה ואהני הקבלה לפוטרו יש לומר בזה כמש"כ התומים סי' כ"ה ס"ק ו' דבשלשה הדיוטות דפטירי בקבלום בעי קבלה בפירוש דיאמר הריני מקבל ע"ע לקיים כל אשר תפסקו דאל"כ לא שייך לומר דה"ל מילתא יתירה אבל במומחה דפטור משום דהוי אנוס א"כ אף במה שבאים לדון לפניו ג"כ מקרי קבלה א"כ עדיין תקשה דאיך מדמה הרא"ש הא דשלשה הדיוטות דקבלינהו פטירי כמו במומחה הא אינם דומים להדדי דמומחה פטור משום דהוי אנוס ומה"ט אף אם לא הי' קבלה בפי' ג"כ פטור ושלשה הדיוטות פטירי משום דה"ל קבלה מילתא יתירה ופשט דברי הרא"ש הוא דיליף מהא דמומחה פטור דמה"ת פטירי ג' הדיוטות וכן הוא משמעות דברי הרא"ש בפ"ק סי' ב' דמומחה וג' הדיוטות פטורים משום דאל"כ ל"ל לקבלם ותקשה דברי הרא"ש דסתרי אהדדי וכעין זה הקשה התומים בסי' כ"ה ס"ק ו': והנראה לי בזה דהא טבח אומן שקלקל דבשכר אף מומחה חייב כמבואר בב"ק ד' צ"ט ובח"מ סי' ש"ו ומה"ט כתב הקצה"ח בסי' כ"ה ס"ק ו' דעכשיו דהמנהג דהדיינים לוקחים שכר על הפסק דלפי שיטת הבעה"מ דמומחה פטור משום דהוי אנוס א"כ הא אף אומן שקלקל חייב בשכר ואף נוטל שכר בטילה נמי ה"ל ש"ש עכ"ל ולפ"ז יש לדון בדיין אף בלא שכר ג"כ הוי ש"ש משום פרוטה דרב יוסף להסוברים כרב יוסף דש"ש הוי שומר אבידה דמצוה קעביד וסברא זו כתב הנתיבות בסי' כ"ה ס"ק ג' ע"ש ואף היכא דטעה בהדין מ"מ ה"ל ש"ש משום פרוטה דרב יוסף וכמש"כ הטור בח"מ סי' ש"ו ושו"ע שם גבי טבחים שלוקחים הכרכשתות מן הכשירות ע"ש ובקצה"ח סי' רכ"ז סעי' כ"ה והטור ח"מ סי' רס"ז סעי' כ"ז כתב בשיטת אביו הרא"ש דס"ל לדינא בפלוגתת רבה ורב יוסף אי שומר אבידה הוי ש"ש או ש"ח דדעתו דהוי ש"ח וכתב הבית יוסף שם דאף דהרא"ש כתב לשיטת הרי"ף דפסק כרב יוסף ולשיטת התוס' דפסקו כרבה עכ"ז משמע לרבינו הטור דס"ל כשי' התוס' דפוסקים כרבה ע"ש. ולפ"ז י"ל דלכן כתב הרא"ש בפ"ד דסנהדרין דמומחה פטור משום דה"ל כמו אומן שקלקל דהא לשיטתו דס"ל כרבה דשומר אבידה ה"ל ש"ח א"כ הוי הדיין ג"כ כש"ח דאינו נוטל שכר ע"כ מיפטר בטעה כמו אומן בחנם שקלקל: ועכ"ז שפיר הוכיח הרא"ש לקמן דשלשה הדיוטות דקבלום מהני הקבלה לפוטרו כמו במומחה וכוונת ראייתו הוא כן דהא למ"ד דשומר אבידה הוי ש"ש משום פרוטה דרב יוסף א"כ לפ"ז ה"ה כל דיין שטעה הוי כמו דנוטל שכר ואפ"ה מומחה שטעה פטור כמבואר במשנה מפורש וע"כ מוכח לרב יוסף ולהסוברים כרב יוסף דהא דמומחה פטור הוי זה משום דאהני הקבלה ע"ז א"כ ה"ה ג' הדיוטות וקבלום דפטורים וממילא מוכח כן לכ"ע דהא לא מצינו פלוגתא בזה וכה"ג כתב הש"ך בח"מ סי' רס"ח ס"ק ב' לפרש שם להוכחת התוס' שם דראייתם הוא לאידך מ"ד אף דלא קיי"ל כן וממילא מוכח כן לכ"ע ע"ש. וכהנה רבות בכ"ד א"כ א"ש דברי הרא"ש הכל על מכונו ולכן בפ"ק כתב הטעם דמומחה וג' הדיוטות בקבלום דפטירי דהוי משום דל"ל הקבלה כו' דנתכוין לתרץ דיהי' א"ש אף לרב יוסף דהוי ש"ש ובבית יוסף בח"מ סוף סי' ס"א הביא דברי הרשב"א בתשובה שכתב דאין לנו כח מעצמנו לומר דכל מילתא דלא צריך לטפויי מילתא אתי אלא היכא דמוכח בש"ס דאמרו כן ועיין מזה בתשובת רע"א זצ"ל בפסקים סוף סי' קנ"ב ובמק"א הארכתי בזה וי"ל דזהו סברת הבעה"מ דס"ל דשלשה הדיוטות אף דקבלינהו חייבים לשלם משום דס"ל דאין לנו כח לדון להך מילתא יתירה כיון דאין לנו הוכחה מהא דמומחא פטור די"ל דשא"ה דהוי אנוס וכמש"כ הש"ך בסי' כ"ה ס"ק ט"ו אבל בשיטת הרא"ש והטור דס"ל ג' הדיוטות וקבלום פטירי משום דה"ל מילתא יתירה דזהו משום דהוכיחו כן מהא דמומחה פטור אף למ"ד דשומר אבידה הוי ש"ש א"כ יש לנו הוכחה ע"ז מהש"ס דדרשינן בזה להך מילתא יתירה ע"כ ממילא י"ל כן לכ"ע דאין לנו להרבות במחלוקת ואף לשי' הרא"ש דפסק כרבה: נחזור לענינינו דיפה כתב הטור בשם א"א הרא"ש דמומחה דינו כמו ג' הדיוטות אף לענין הודאה וא"י להחליף הטענות שטען לפניו ומתורץ קושיות הש"ך מעל הטור ולכן לדינא כיון דנתברר על נכון לתרץ קושיות הש"ך ע"כ י"ל דיכול המוחזק לומר קים לי כהטור בשם הרא"ש בזה וכמש"כ הטור בסי' פ"א סעי' כ"ז בפשיטות דיחיד מומחה כג' הדיוטות אף לענין הודאה ובפרט דהט"ז הכריע הכא דהעיקר כפשט הרמ"א דמומחה דינו כב"ד הדיוטות אף להודאה וע"כ לכה"פ הוי זה ספיקא דדינא וראיתי באו"ת הכא ס"ק ד' שכתב לחלק בין יחיד מומחה לשני מומחין דכיון דיכול להכחישו ע"כ ה"ל מילי דכדי ע"ש וכן ראיתי בתשובת שבות יעקב סי' קל"ז שמחלק כן ולא הביאו ראי' לזה ובאמת מצינו כן לכמה פוסקים דפסקו כן מה"ט בהודאה לפני ע"א וא"ל אתה עד דכיון דיכול להכחישו ע"כ ה"ל מילי דכדי ויכול לומר משטה ושלא להשביע כמבואר בסי' פ"א סעי' יו"ד בש"ך ס"ק כ"ב ע"ש אך בשי' הרמב"ם אין לומר כן דהא הרמב"ם פ"ז מטוען פסק דהודאה בפני ע"א הוי הודאה וכשי' המחבר שם. ועיין בטור סי' פ"א סעי' ט"ו שכתב בשם הרא"ש דס"ל דבפני ע"א הוי הודאה ויש לחלק בכ"ז: והנה הסמ"ע ס"ק ז' כתב דאם המחום רבים עליהם מהני הודאתו והש"ך כתב דמה בכך שהמחום רבים כו'. וראיתי בהרדב"ז ח"ג סי' תק"ט שכתב דאף יחיד מומחה שקבלוהו הציבור היינו שבררו אותו הציבור לדיין דאז הוי ההודאה שהודה לפניו כמודה בפני ג' דאי לא תימא הכי למאי בררוהו כו' וזהו כמש"כ הסמ"ע דבהמחום רבים מהני ההודאה שהודה לפניו. ואף דלא התנו כן בפי' משום דאמרינן דמסתמא בררוהו אף לענין ההודאה וכמש"כ הרדב"ז: וראיתי בנתיבות סי' הנ"ל ס"ק ג' בסוף שכתב דלכן מהני בהמחום הציבור דהציבור יכולין לתקן כמו שירצו עכ"ל ומשמע דס"ל דדוקא אם התנו בפי' דיהי' ההודאה לפניו חשוב להודאה כו' אבל מהרדב"ז הנ"ל מוכח דאף דלא התנו בפי' כן ג"כ אמרינן דמסתמא בררוהו גם לזה ואפשר דכן כוונת הנתיבות ולכן אם איזה רב דן יחידי די"ל דגם לענין הודאה מהני ע"ד סברת הרדב"ז ועיין לקמן סימן מ"ו ש"ך ס"ק ח' מזה וי"ל דהש"ך שם אזיל לטעמיה במש"כ כאן אבל העיקר כהרדב"ז: (שם סעי' ג') אע"פ שיחיד מומחה מותר לדון יחידי מצות חכמים שיושיב עמו אחרים והש"ך ס"ק יו"ד הביא בשם המהרש"ל דס"ל דאף בקבלוהו אסור למומחה לדון יחידי והשיג עליו דהא מבואר בירושלמי פ"ק דסנהדרין דר'