נחל יצחק חלק א יח

לא יהא מהני ב"ד השקול אף אם היו יותר משלשה. וכמש"כ התוס' ביבמות שם לתי' קמא גבי חליצה אף דסגי הדיוטות (שם סעי' ב' פחות מג' כו' אלא אם כן כו' הוא מומחה לרבים: ובבבל אין דנין דין מומחה לרבים:. וכתב הש"ך ס"ק ז' זהו לכתחלה אבל אם דן בדיעבד יש מומחה וכ"כ הש"ך לקמן סי' כ"ה ס"ק י"ד וביו"ד סי' רכ"ח סעי' א' גבי היתר נדרים שניתר ע"פ יחיד מומחה מה"ת אף דאינו סמוך דהא לא קיי"ל כשי' הרמב"ן דס"ל דבעי סמוך אך בבבל דליכא מומחה אף בדיעבד אינו מותר כמש"כ הט"ז והש"ך שם והטעם הוא כמש"כ הבית יוסף שם דכיון דא' ר"נ בבכורות ד' ל"ו כגון אנא א"כ מי הוא בדורות האלו דגמיר וסביר כרב נחמן. ומה"ט כתב הרא"ש בפ"ג דנדרים סי' ג' דהאידנא אין מומחה שיתיר נדרים ביחיד וכ"כ הטור שם. א"כ לפ"ז יש לדון הכא אף בדיני ממונות דמבואר בסנהדרין ד' ה' ג"כ כגון אנא כנ"ל א"כ ג"כ י"ל דמטעם זה אף דיעבד אין דינו דין דמי הוא דגמיר וסביר כר"נ וכמו בנדרים ואדרבה הוי כש"כ דהא בנדרים מתיר יחיד מומחה מה"ת ואפ"ה אמרו דהאידנא אף בדיעבד אין התרתו התרה מטעם זה א"כ כש"כ בדיני ממונות דמה"ת אין דן יחיד מומחה רק מדרבנן דן כמש"כ התוס' בסנהדרין ד' ה' ד"ה ואם הי' מומחה כו' דוודאי יש לדון דכיון דאין בדורותינו כר"נ דאף דיעבד אין דינו דין: ואפשר דבאמת כוונת הש"ך שכתב לדון דבדיעבד דינו דין בבבל ג"כ די"ל דזהו דוקא אם הוא להחזיק ממונא דאף דנימא דהוי ספק שמא הוא גמיר וסביר כראוי א"כ הא מספיקא אין מוציאין ממון אבל היכא דאנו דנין בהדין שלו בדיעבד אם הוא להוציא שפיר י"ל דגם בדיעבד אין דינו דין מה"ט וכמו בנדרים דחשו לזה משום ספק איסורא לחומרא וגם הא בנדרים הוי דשיל"מ אך אין זה במשמע דברי הש"ך. אכן יש לחלק בין נדרים לדיני ממונות לפמש"כ הרמב"ן והשמ"ק בב"ב ד' ק"כ דבעינן בנדרים שלשה אף לשמואל דס"ל שנים שדנו דיניהם דין מ"מ כיון דהוי ב"ד חצוף אין בכחם להתיר הנדר ועיין ברשב"ם שם ובפי' הרא"ש לנדרים ד' ע"ח, ע"א,. אלמא דס"ל מצד הסברא דבנדרים היכא דלא הוי ב"ד כראוי לכתחלה דאף בדיעבד אם התירו לא מהני התרתם כלל למשרי איסורא וה"ה יש לדון כן בהא דיחיד מומחה בבבל דכיון דלכתחלה אין דנין דין מומחה בבבל דלכן אף בדיעבד לא אלים למשרי איסורא ג"כ משא"כ בממונות דהא חזינן דאף דלכתחלה אין לשנים לדון לשמואל מ"מ אם דנו דיניהם דין וה"ה ביחיד מומחה בבבל וגם מצינו בשיטת הרא"ש פ"ג דנדרים סי' ג' שכתב ג"כ דהאידנא אין מומחה שיתיר נדר ביחיד ומ"מ בריש סנהדרין כתב לדינא דיחיד מומחה דן יחידי ולא כתב שם דהאידנא ליכא מומחה וכן הטור ביו"ד סי' רכ"ח ובשו"ע שם כתבו ג"כ דהאידנא ליכא מומחה להתרת נדרים ואלו הכא גבי דיני ממונות דיחיד מומחה דן יחידי לא כתבו כן אלמא דס"ל דלא חשו לזה רק באיסורין ולא בממונות דבד"מ אף האידנא דנין דין מומחה אף לכתחלה ולכן אף דהמהרי"ו כתב לחוש אף בד"מ כמש"כ הרמ"א בשמו עכ"ז שפיר כתב הש"ך דז"א רק לכתחילה ולא על דיעבד אכן התוס' בבכורות ד' ל"ו ע"ב ד"ה פסק כתבו לדינא דבבבל אין חשוב מומחה להתיר בכור ונדר ולדון דיני ממונות אלמא דס"ל להדיא כן גם בדיני ממונות לדמותן להתר בכור ונדר א"כ לפ"ז יש לדון כן אף בדיעבד היכא דהוא לאפוקי ממונא ועיין בשו"ת חוות יאיר ולכאורה יש להעיר בדברי הרא''ש דבכורות פ"ה סי' י"א שכתב דלכן האידנא ליכא מומחין להתיר בכור משום דבעינן ג"כ דיהי' בקי גם בראיות העין לבדוק ולהכיר המומין היטב והובא כן בבית יוסף סי' ש"ט ביו"ד ובט''ז וש"ך שם ע"ש והא הרא"ש כתב גם בהתר נדרים ליכא מומחה בבבל א"כ ל"ל לה"ט. והא מבואר בסנהדרין ד' ה' ע"ב יתיר בכורות אל יתיר אילימא משום דלא חכים כו' אלא משום דלא בקי במומי אלמא דהי' סברא לומר דאף דהוי מומחה לדון יחידי כדקאמר שם ידין ידין אפ"ה לא הוי חכם בדיני היתר בכור א"כ כיון דס"ל להרא"ש דבאיסורין מחמרינן האידנא לחוש דלמא אינו מומחה כ"כ א"כ מה"ט י"ל כן בהתר בכור ול"ל לומר הטעם משום דאינו בקי בראיות העין כו' ועיין בתוס' בכורות ד' ל"ו ע"ב ד"ה במקום שיש מומחה כו' ובמש"כ הרא"ש בסנהדרין פ"א סי' ב' בשם ר' שרירא גאון דעיקר פי' מומחה הוא מנוסה כו' א"כ מזה יש להוכיח דהא דכתבו דהאידנא ליכא מומחה בהתר נדרים היינו רק לכתחלה וכמש"כ הש"ך הכא בדיני ממונות אבל בדיעבד דינו דין וה"ה בהתרת נדרים וע"כ הוצרכו לטעמא דאין בקי בראיות מומין דמשום זה אף דיעבד לא מהני התרתו בבכור: אכן כיון דכתבו הט"ז והש"ך גבי התרת נדרים דאף דיעבד משמע דלא מהני התרתו בע"כ מוכח לחלק דשאני התרת נדרים דכתיב ראשי המטות דמזה ילפינן דיחיד מומחה מתיר יחידי כמבואר בנדרים ד' ע"ח וב"ב ד' ק"כ ע"כ בעינן דיהי' מומחה גדול דיהי' שייך עליו שם ראשי המטות וע"כ כתבו בבבל יש לחוש דאינו מומחה כ"כ ואינו גמיר וסביר כר"נ משא"כ בהתרת בכור דהעיקר הוא דיהי' בקי בדיני בכור וכמש"כ הרא"ש שם בבכורות בזה"ל בשם ר' יונה ז"ל דמומחה דקאמר לאו דידע הלכות מומין בלחוד כו' וע"כ הוצרך לומר הטעם דכיון דבעינן דיהא בקי גם בראיות העין כו' ע"כ משום זה ליכא מומחה בבבל וכן הט"ז והש"ך והבית יוסף דכתבו טעם זה ג"כ הוא מה"ט וכן יש לחלק משום זה בין התרת נדר ובין דיני ממונות על דיעבד שהעירותי לעיל משום דשאני נדרים דבעינן ראשי המטות כנ"ל וכן יש לחלק בין דיני ממונות ובין התרת בכור דהא אמרו בדיני ממונות דבימי ר"ש בן יוחאי בטלו ד"מ ולית דחכים בדין והובא בטור ח"מ סי' י"ב ובש"ך סי' ג' ס"ק יו"ד וע"כ אמר ר"נ כגון אנא והא דאמרו בסנהדרין ד' ה' אילמא משום דלא חכים כו' היינו דאינו בקי בהלכות מומין דיכול להיות דאף דהי' לו דין מומחה לדון יחידי מ"מ אולי אינו בקי בהלכות מומין וע"כ הוצרכו לכתוב לטעם דאינו בקי בראיות העין על בדיקת המומין ולכן אין דין מומחה לזה בבבל: (שם) כל שאינם שלשה ולא קבלום כו' אפי' הם סמוכים הודאה שמודים בפניהם כמו שמודה חוץ לב"ד ויכולים להחליף טענותיהם כו' וכתב הטור דמדברי א"א הרא"ש יראה שאין חילוק בין יחיד מומחה לג' הדיוטות לכל דבר והש"ך ס"ק ח' כתב דאין הכרע מן דברי הרא"ש זה: ולענ"ד נראה דשפיר כתב הטור להוכיח כן מהרא"ש והוא דז"ל הרא"ש פ"א דסנהדרין סי' ב' דיחיד מומחה דן בע"כ ואם טעה ישלם וכן ג' הדיוטות ואי קבלוהו עלויהו פטורין דכיון דבע"כ יכולין לדון אהני הא דקבלוהו עלייהו לפוטרן עכ"ל הרא"ש וכה"ג כתב הרא"ש בפ"ד לסנהדרין סי' ה' באה"ד שם ושלשה הדיוטות דקבלינהו וטעו בשיקול הדעת דינייהו דינא ואהני הקבלה דפטירי דכיון דאי לא קבלינהו נמי דינייהו דינא ואהני הקבלה למיפטרם ודינם כיחיד מומחה שדן בע"כ ואי קבלוהו פטור כו' עכ"ל הרא"ש וע"פ דברי הרא"ש הנ"ל כתב הש"ך בסי' כ"ה ס"ק ט"ו דלהרא"ש עיקר הטעם דמומחה פטור משום דקבלוהו עלייהו דהא הקבלה הוא מילתא יתירא וע"כ אהני הקבלה למיפטרי' והביא שם שיטת הבעל המאור דס"ל דלכן מומחה פטור משום דה"ל כעין אונס וכמו הא דב"ק ד' צ"ט גבי טבח אומן שקלקל דמומחה פטור והכריע הש"ך שם אבל הרא"ש לא ס"ל כן: וי"ל דמזה הוכיח הטור דס"ל להרא"ש דיחיד מומחה דינו ככל ג' הדיוטות לכל דבר ואף לענין הודאה בפניו דאל"כ קשה דמנלן להוכיח דהא דקבלוהו עלייהו היו הכוונה לפוטרו מתשלומין אם יטעה והא מתנה ומחילה הוי טענה גרוע ובלא הוכחה ברורה אין לנו לומר כן ויש לומר דהא דהוצרך לקבלו זהו משום דיהיה הודאה שמודה לפניו כמו שמודה לפני ג' הדיוטות ולא יהיה יכול להחליף הטענות שטען לפניו דהא מבואר הכא בשו''ע דדוקא