נחל יצחק חלק א קפט

שיטה אחרונה אין לו דין שטר דכל שאינו מוכח מתוך השטר אין לו דין שטר עכ"ל וכעין זה כתב המחבר לקמן סי' מ"ט סעי' ו' גבי ב' יוב"ש דאין אחר יכול להוציא עליהם שטר אא"כ באו עדי השטר עצמם כו' ואם עדים אחרים העידו יש לו דין מע"פ וכמש"כ המ"מ והובא בסמ"ע שם ס"ק ט"ז דכל שאינו מוכח מתוך השטר אין לו דין שטר ומה דיש להעיר הכא דעדי השטר עצמם מעידין שלא הרחיקו שיטה אחרונה כבר העיר בזה האו"ת וזהו כשיטת התוס' דגיטין ד' כ"ד ע"ב ד"ה בע"מ ור"א היא כו' דכתבו דבעינן דיהי' מוכח מתוכו ושיטת הר"נ רפ"ג דגיטין דלא בעינן מוכח מתוכו אף לר"מ והובא פלוגתא זו בב"ש סי' קל"ו ס"ק ד' ואף דהמחבר לקמן סי' נ"א סעי' ז' פסק דע"מ כרתי וכר"א בשטרות וכ"כ הרמב"ן עכ"ז כתבו בהא דסי' מ"ט דבעינן דיהא מוכח מתוכו ומוכח מזה כמש"כ הב"ש בסי' קל"א ס"ק ג' דאף לר"א דע"מ כרתי מ"מ אם לא היו ע"מ רק ע"ח בזה בעינן אף לר"א דיהיה מוכח מתוכו ועיין בב"ש סי' קכ"ד ס"ק ג' וכ"כ הג"פ בסי' קכ"ד ס"ק ה' דבע"ח לחוד אם אינו מוכח מתוכו דהגט בטל אף לר"א כמו לר"מ וכתב זה מסברא דנפשי' לפרש כן בשיטת הרמב"ם ולפי מש"כ מוכח כן מן הרמב"ם והמחבר דסי' מ"ט: ועיין באו"ת סי' מ"ט ס"ק ח' בסופו: והב"ש בסי' קכ"ו ס"ק כ"ט כתב דהך דתשובת הרשב"א דכתב דאף באמרו העדים אנו חתמנו אין לו דין שטר דזהו בע"ח מעידים כן אבל ע"מ מהני ויש לדון בזה ע"פ מש"כ הש"ך בסי' נ"א ס"ק ט' בשם הרשב"א דאין הלכה כר"א בשטרות: ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ב' העלתי לבאר הטעם מש"כ דבעינן דיהיה מוכח מתוכו דזהו בגדר מאי דקיי"ל דבר ולא חצי דבר דאם שני עדים מעידים לפנינו ומחוסר עוד עדות זולתם כיון דבלא בירור זולתם אין ממש בדבריהם לכן אינם מצטרפין אהדדי וה"ה בשטר דסמכינן על ע"ח דחתימתם היא הגדתם וכמו שנחקרה עדותן בב"ד ולא עדיפי מאלו הגידו עדותן בפיהם לפני ב"ד דאם לא הגידו על דבר שלם רק מחוסר עוד עדות זולתם דהתורה פסלם ולכן גם בשטר דמעידין דיוב"ש גירש וצריך עוד בירור זולתם איזהו יוב"ש גירש ולא נגמר מהם דבר שלם לכן פסולים כיון דמהגדתן לבד אינה מועלת עדותן ע"כ לא מהימני כו' ומה"ט א"ש דאמאי לא בעינן לר"א דיהא מוכח הכתובה מתוכו כמו דהקשה הנו"ב במ"ת סי' קי"ג דכיון דעיקר הסברא הוא משום דהוי חצי דבר א"כ ז"א רק בע"ח דזהו הגדתן בעת שחתמו על השטר לכן בעינן שיעידו על דבר שלם אבל בע"מ לר"א לא שייך זה דהא בעת שרואין רואין ענין שלם ובעת שמגידים מעידים ג"כ על דבר שלם לכן בכתיבה לא שייך כלל חצי דבר אבל בע"ח הא בעת שבא השטר לב"ד לא נגמר ענין שלם ע"פ והארכתי בספרי שם ע"פ שיטת הרשב"ם בב"ב ד' נ"ו בפירוש דבר ולא חצי דבר והובא בב"ק ד' ע' ע"ב בתוס' ד"ה למעוטי כו'. ולפ"ז הדעת נותנת דאף לר"א דע"מ כרתי דמ"מ אם לא היו ע"מ רק ע"ח דבזה בעינן מוכח מתוכו אף לר"א כיון דמן עדותן שחתמו אינו יוצא ענין שלם בלתי עדות זולתם וע"ש בספרי מזה ושיטת הר"נ דלא בעי מוכח מתוכו דס"ל כיון דבעת ראייתן ראו דבר שלם ע"כ מקרי זה דבר שלם וכמש"כ בספרי שם: אכן עדיין יש לדון בזה די"ל דדוקא בגט שנולד הספק איזהו יוב"ש גירש ע"כ כשבאין עדים להעיד דזהו יוב"ש שגירש לכן שפיר כתבתי דזהו כעין חצי דבר לפי דאין שום תועלת כלל מעדותם שמעידים בע"פ לפנינו דזהו יוב"ש שגירש בלתי הגט עצמו אבל במה דנולד ספק לנו בהלואה מי מהן לוה וכשבאו עדים ומעידין בע"פ דזהו יוב"ש דלוה א"כ הא הוי תועלת מעדותן שבע"פ כעת לענין אם יהי' הוחזק כפרן על טענת להד"ם. וכיון דעדים שבע"פ א"צ לעדי השטר ע"כ לא מקרי כה"ג חצי דבר כמבואר בב"ק ד' ע' ע"ב דאמרו כיון דעדי קידושין לא צריכי לעדי ביאה דבר קרינא בי' ועיין מזה בספרי סי' ט' ולפ"ז יש לחלק ולדון דאף לשיטת התו' בגיטין ד' כ"ד דכתבו דלר"מ בעינן מוכח מתוכו די"ל דז"א רק בגט בשני יוב"ש דאין שום תועלת מעדותן בע"פ שמעידין כעת לפנינו אם לא יוכשר הגט ע"כ מקרי זה חצי דבר כנ"ל אבל בשטר דנולד לנו ספק מי מהם לוה דעכשיו דבאו העדים להעיד בע"פ הוי ג"כ תועלת מעדותם לענין אם טוען להד"ם דנעשה הוחזק כפרן ע"פ עדותם לכן י"ל דבכה"ג גם התוס' מודו לשיטת הר"נ וסייעתו דלא בעינן כלל להך דמוכח מתוכו רק אם העדים מעידים עכשיו לפנינו דלא זזה ידם מתוך ידו של יוב"ש השני באותו יום שנכתב השטר ובאופן דמוכח מזה דע"כ יוב"ש השני לוה המעות באותו יום כפי השטר בזה שפיר י"ל דאין ממש בעדותן משום דהוי חצי דבר כיון דאינו מוכח מתוך השטר א"כ אין שום ממש מהשטר זולת עדים אחרים וכן מן העדים אחרים אינו שום תועלת לנו וע"כ בכה"ג שפיר י"ל דפסלו השטר לפי דבעי מוכח מתוכו אבל אם עדים אחרים מעידים דראו דזה יוב"ש לוה מעות ממנו א"כ הוי תועלת מעדותן ע"כ י"ל דבכה"ג לא בעינן מוכח מתוכו אף לשיטת התוס' וראיתי באו"ת סי' מ"ט ס"ק ז' שכתב לחלק בין גיטין לשטרות והנתיבות שם ס"ק ח' בסופו השיג על האו"ת בזה וכתב דאין לחלק בין גט לשטר ע"ש אבל לפי מה שכתבתי שפיר יש לחלק בין גט לשטר בזה והא דמשמע מהרמב"ם והמחבר בסי' מ"ט דאף בבאו עדים אחרים להעיד דזהו יוב"ש דלוה באותו יום אין לו דין שטר י"ל דטעמם הוא כיון דמלוה בע"פ אינו טורף ממשעבדי משום פסידא דלקוחות וכן הא דאינו נאמן לומר פרעתי במלוה בשטר זהו משום שטרא בידי מאי בעי ע"כ י"ל דכיון דאינו מוכח מתוכו ואין לו דין שטר בלא בירור זולתו ע"כ אפשר דבכה"ג לית לי' קלא כ"כ ולא חששו הלקוחות להשטר וכן הלוה לא חשש והניח השטר בידו. רק אם עדי השטר עצמם מעידים ע"ז אז יש לו דין שטר גמור כיון דבידם לכתוב כמש"כ התם ולכן אין לסתור מהא דסי' מ"ט למה שכתבתי בספרי בשיטת הרמב"ם דעיקר פסול דאינו מוכח מתוכו זהו משום דהוי חצי דבר אך מהתוס' דגיטין ד' כ"ד אינו מוכח כלל דיסברו להא דסי' מ"ט דיש לחלק בין גט לשטר בזה ועיין בר"נ פ' מי שהיו נשוי גבי ב' שטרות דכתב דאין הקול יוצא אלא מזמן דמוכח מתוכו וקצרתי: ובהך מילתא דשני יוב"ש דאין מוציאין שט"ח עליהם דיכול כ"א לדחותו ועכ"ז נראה לומר דמהני תפיסה בזה דהא מבואר בסי' מ"ב דבכל ספק בשטר מועיל תפיסה וה"ה בזה דנולד ספק לנו ע"פ השטר דאחד מהם לוה ע"כ לא גרע זה מכל ספק בשטר דמהני תפיסה וכן מצאתי להשער המשפט בסי' מ"ט ס"ק ב' שכתב ג"כ בקצרה כן ע"ש ולכאורה יש לדון בזה דלא יהא מועיל תפיסה בזה דא"כ יש לחוש לקנוניא דא' מהם יבקש עדים דיכתבו שטר דיוב"ש לוה מעות מחבירו כדי שיהא תועלת מעדותן על תפיסה מן יוב"ש השני וכעין מש"כ הש"ך בסי' מ"ב ס"ק כ"ז גבי נכתב בשטר דאינון ונמחק דלא מהני תפיסה דאל"כ כ"א ימחוק הסכום כו' אך באמת זה אינו דהא מצינו כה"ג בסי' מ"ט סעי' זיי"ן דאם יש בידו שובר אין אחד מהם יכול לתובעו כו' ולא חיישינן לרמאות וקנוניא דיבקש מן יוב"ש א' דיתן לו שובר כדי להפקיע חובו מן יוב"ש דהשטר ת"י וע"כ מוכח דכיון דהעדים אסורים לחתום לכתחלה על שובר כזה אם לא פירשו איזה יוב''ש הוא משום חששא זו ע"כ לא חיישינן בזה לערמה כיון דאין זה בידו כ"כ ודוקא התם בסי' מ"ב גבי דאינון ונמחק דבידו למחוק ע"כ חשו בזה כנ"ל: ובאמת י"ל בהא דסי' מ"ט גבי שובר הנ"ל דמיירי בשובר בעדים אבל בשובר בחת"י הבע"ד שפיר יש לחוש לערמה ולא מהני להפקיע כלל ומה"ט לא חיישינן לערמה דיבקש לעדים דיחתמו על שטר דיוב"ש א' לוה מעות כדי דיועיל תפיסת המלוה מן יוב"ש השני די"ל בזה ג"כ כיון דהעדים אסורים לחתום על שטר כזה דיוב"ש לוה מעות אם לא פירשו איזה מהם לוה משום דיש להם לחוש שמא יבא תקלה מעדותם לענין תפיסה שלא כדין וכמש"כ התוס' בגיטין ד' ג' ע"ב ד"ה כתב בכת"י ואין עליו עדים כו' בסה"ד דחיישינן דתתפוס הפירות ותאמר שכבר נתגרשה מזמן הכתוב בו עכ"ל התוס' אלמא