נחל יצחק חלק א קפו

אמרינן דהוי מוקדם ואח"ז מסיק הירושלמי דלכן פסל ר' יוסי משום חשש זיוף דכיון דאיתרע וכמש"כ לעיל בשם העיטור והתומים: וראיתי בתוספתא פ"א דמכות דגרסי שם ג"כ כגירסת הירושלמי בהאי ת"ר שטר שזמנו כתוב בשבת כו' וגרסי אם הכשרתי הכשרתי וזהו דלא כגירסת ש"ס דילן ולפ"ז אינו מוכרח כלל דר' יהודה ס"ל להכשיר שטר מאוחר די"ל דדוקא התם דזמנו כתוב בשבת א"כ מוכח מתוכו האיחור ע"כ לא חשו שמא יטרוף מן נכסים שקנה אחר זמן ההלואה אבל עדיין י"ל דשטר מאוחר דלא ניכר מתוכו האיחור דפסול משום חשש דיטרוף מן לקוחות דאקני וע"כ אין מקום לקושית האו"ת הנ"ל: די"ל דלכן לא הקשו על שמואל מהא דר' יהודה בב"ב דף קע"א משום די"ל דשמואל ס"ל לפרש להך תוספתא כגירסת הירושלמי והתוספתא שלפנינו א"כ אין מקום לפ"ז ההוכחה הנ"ל משום דשאני התם דמוכח מתוכו האיחור והא דגרסי בש"ס דילן לקמן דף קע"א דפליגי במאוחר דעלמא היינו לפי המסקנא דב"ב דף קנ"ז דאקני משתעבד לכ"ע ומתורץ קושיות האו"ת: ענף ב והנה התומים כתב כמה פעמים לדון בכמה דוכתי [ דיש לחוש בשט"ח הבא לפנינו שמא הוא שטר מאוחר והוי נפ"מ לכמה ענינים וכמש"כ בסי' מ"ח ס"ק ב'. ובסי' פ"ה ס"ק ח' ובסי' ס"ה ס"ק י' שכתב לפלפל שם היכא דטען הלוה שהוא מאוחר אפשר דנאמן ולענ"ד מוכח דלא חיישינן בשום שטר שמא הוא שטר מאוחר דאל"כ תקשה בהא דב"ב דף קע"א הנ"ל דאמרו שם דמאן דס"ל כותבין שובר ס"ל דשטר מאוחר פסול משום דנפיק מיניה חורבא דאף דיהיה להלוה השובר עכ"ז כשיוציא המלוה השטר יהיה מהימן להוציא מהלוה וכמבואר בסי' נ"ד אלמא דלא מספקינן בשום שטר כלל שמא הוא שטר מאוחר ומוציאין מן הלוה ע"כ העיקר כמש"כ התומים בסי' מ"ט ס"ק י"ג שכתב שם דמסתמא דמלתא לא חיישינן לשטר מאוחר הואיל ואנן לאחר לכתחלה אוקי לשטר בחזקתו דנכתב בזמנו עכ"ל והעיקר כדבריו דשם ואף דמצינו בסנהדרין דף ל"ב דשטר שזמנו כתוב בא' בשבת ובאו עדים ואמרו עמנו הייתם ביום פלוני שטר כשר ועדיו כשרין דחיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו וכן מבואר בסי' ל"ד סעיף ט' דשא"ה כדי שלא להוציא העדים מחזקת כשרותם אבל בכ"מ לא חיישינן שמא הוא מאוחר אבל הדבר צריך טעם דאמאי לא מסתפקינן שמא הוא שטר מאוחר והממע"ה ולא שייך בזה לומר חזקה על עדים דעשו כהוגן כמו בשטר אמנה או שאומר קטן היה דסי' פ"ב. דהא כיון דכשר לכתוב שטר מאוחר אם כתוב בו דאקני ע"כ גם אם היה מאוחר עבדי כהוגן ואין זה דומה למש"כ התוס' בגיטין דף י"ז דבכל גיטין אמרינן חזקה ביום שנכתב נמסר. ובודאי אין לומר כסברת התומים דכיון דאין לאחר שום שטר לכתחלה ע"כ לא חיישינן למאוחר דהא במקום צורך מותר לאחר לכתחלה כמש"כ הש"ך בסי' מ"ג ס"ק ל"א וכמו הא דמבואר שם סעיף י"ט א"כ ניחוש דלמא אתרמי כן והיה מותר לעשות כן לכתחלה ואי דנימא דלמיעוטא לא חיישינן הא קיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ ניחוש שמא הוי שטר מאוחר דהוא מן המיעוט ודוחק לומר דזה הוי מיעוט דאינו מצוי כלל: ואפשר לומר דלכן לא חיישינן התם בב"ב דף קע"א שמא הוי מאוחר וא"כ יהיה מועיל השובר משום דהא מבואר ברפ"ב כתובות שיטת הבעה"מ על מה דקאמרי שם כיון דרוב נשים בתולות ניסת כי לא אתו עדים מאי הוי. דהך קושיא קאי גם לשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב דהא היכא דהוי רוב בצירוף חזקת הגוף גם שמואל מודה דהולכין בממון אחר הרוב ולפ"ז י"ל דיש חזקת חיוב לפנינו בשטר שאנו דנין עליו ע"כ בהספק אם הוא שטר מאוחר דיש בזה עוד רוב דסתם שטרות לא הוו מאוחרין ובצירוף חזקת חיוב א"כ מוציאין מהמוחזק ע"כ התם גבי חשש דלמא נכתב השובר אחר זמן השטר שאנו דנין עליו ע"כ מוציאין מהלוה דסמכינן על רוב וחזקת חיוב ואף דע"כ חוב אחד איתרע חזקת חיובו ע"י השובר מ"מ הא ידוע בחזקות דאנו דנין על כ"א בפ"ע וה"ה בנ"ד בשטר דאנו דנין בו לפנינו כעת וכמו שכתבו התוס' בנדה דף י"ח ד"ה אחר הרוב כו' גבי ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבלה דעל החתיכה דפריש אנו דנין עליו דיש בו חזקת איסור ולא אמרינן דהא יש כמה חתיכות כשרות שיצאו מחזקת איסור שלהן וכמו ב' שבילין וב' כתי עדים והטעם משום דאנו דנין על כ"א שלפנינו בפ"ע ועיין בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' כ"ד מזה ואכמ"ל. והרמב"ן במלחמות שם והתוס' ריש פ"ב דכתובות ד"ה כיון דרוב נשים כו' כתבו דלרב פריך ולא סבירא להו כשיטת הבעה"מ הנ"ל עכ"ז י"ל דבנ"ד אף הרמב"ן והתוס' מודים לזה משום דהא חזינן דחזקת חיוב עדיף מחזקת הגוף גבי זה דהא בכתובות דף י"ב במה דמקשה הגמ' שם על מה דאמרו דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי דזהו דלא כמ"ד דס"ל דחזקת ממונא עדיף מן ברי ותירץ הגמ' דשא"ה משום דאיכא מיגו' א"נ משום דאיכא למימר אוקי אחזקה וקשה הא מצינו בב"ק דף קי"ח דמנה לי בידך והלה אומר א"י אם החזרתי דחייב לשלם לד"ה משום דברי בצירוף חזקת חיוב עדיף מן מוחזק א"כ ה"ה הכא דאיכא ברי דידה בצירוף חזקת הגוף ודאי מוציאין ממון א"כ לסברת המקשה וגם להתירוץ דמשום מיגו קשה דמ"ש מהא דב"ק הנ"ל וע"כ מוכח מזה דס"ל להש"ס דחזקת חיוב עדיף מן אוקי אחזקת הגוף דהתם משום דהא אחזקת הגוף איתרע ליה עכשיו דלא נמצא לה בתולים משא"כ בחזקת חיוב אם מעמידים על חזקתו א"כ לא איתרע ליה כלל כעת. ע"כ עדיף חזקת חיוב מחזקת הגוף ולפ"ז י"ל דה"ה לשיטת הרמב"ן והתוס' דס"ל התם דרוב בצירוף חזקת הגוף אינו מוציא מהמוחזק היינו דוקא התם דאתרע ליה החזקת הגוף לפנינו דהא נבעלה מכבר ואתרע החזקה עכשיו ע"כ לא מהני זה ע"י צירוף להרוב משא"כ חזקת חיוב של הנידון דכ"ז דלא ידעינן בודאי דאתרע ליה הוי חזקה זו חזקה מעליא וכיון דמצינו דברי ושמא בצירוף חזקת חיוב מוציאין ממון כמו בא"י אם פרעתיך אף היכא דלא ה"ל למידע וכמו שהוכחתי במק"א מהא דח"מ סי' ע"ב סעיף י"ד א"כ ה"ה על ידי רוב וחזקת חיוב דהא רובא עדיף מן ברי וכמש"כ הפני יהושע רפ"ב דכתובות והא דמצינו בפ"ק דכתובות ד' י"ב לתירוץ הב' דשם דע"י ברי ואוקי אחזקת הגוף מוציאין ממון י"ל כמש"כ הרמב"ן שם לחלק דשא"ה דהוי חשש זנות בזה שפיר יש חזקת הגוף אף דאתרע לו עכשיו לפנינו משא"כ בחזקת הגוף דמבררת לנו דלא ניסת מעולם בזה ליכא חזקת הגוף משום דסתם נשים עומדות להנשא וכמש"כ הרמב"ן שם אבל בחזקת חיוב דמצינו דע"י ברי מוציאין לד"ה א"כ ה"ה דע"י רוב וחזקת חיוב מוציאין ממון לד"ה ואף שכתבתי במק"א לדון ע"פ סברת הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז בשם הטור דגם חשש פרעון הוי דבר העשוי להשתנות משום דהא מצווה על פריעת בע"ח עכ"ז כ"ז דלא אתרע ליה החזקת חיוב הוי חזקה מעליא משא"כ בחזקת הגוף דרפ"ב דכתובות דאתרע כעת לפנינו: ולפ"ז שפיר אמרינן בב"ב דף קע"א דיהיה יכול להוציא מהלוה ע"י השטר אף דיש ת"י הלוה שובר ולא מספקינן דלמא השטר מאוחר משום דאיכא רוב דרוב שטרות לאו מאוחרים נינהו דהעדים לא יחתומו עפ"י רוב לשטר מאוחר וגם צירוף חזקת חיוב של השטר הבא לפנינו כיון דהוי ספק בפרעון וע"י רוב וחזקת חיוב מוציאין ממון לכ"ע ואפשר דזהו כוונת הגמ' דב"מ דף י"ז במה דאמרו שם המוציא שט"ח וכתוב זמנו בו ביום יחזירו לבעלים משום דלפריעה בת יומא לא חיישינן דלא שכיחי אינשי דפרעי ביומיה ואף דאין הולכין בממון אחר הרוב ע"כ מוכח דשא"ה דהוי רוב בצירוף חזקת חיוב אך זה יש לדחות דמוכח בע"כ דשא"ה דהוי מיעוט שאינו מצוי כלל דאל"כ תקשה דהא קיי"ל דאף בחזקה תו"ז כיון דנפל אתרע כמבואר שם דף ז' ובח"מ סי' מ"א וע"כ מוכח דהך דאמרו דלפריעה ב"י לא חיישינן זה עדיף ביותר. וכן מה דמצינו בב"ב דף קנ"ז גבי חשש דיטרוף בשטר מאוחר מנכסים דאקני מלקוחות ולא יתלו דשמא השטר הוא מאוחר משום דהא שיטת כמה פוסקים דמלתא דלא שכיחי לא טענינן ללקוחות א"כ הוי טענת הלקוחות כמו טענת שמא א"כ