נחל יצחק חלק א קפד

דלקמן וכמש"כ הריטב"א והנ"י והובא בש"ך סי' ס"ה ס"ק ל"ב ע"ש ולכן כיון דר' יוסי ס"ל עודה תחת בעלה יחזיר א"כ ה"ה בכל חוב תו"ז וי"ל דמזה הוכיח הראב"ד לומר דה"ה בחוב תו"ז לא אמרינן נפל איתרע משום דס"ל שלא לחלק בין חוב תו"ז לחוב כתובה דלא ניתנה לגבות מחיים וכדמשמע בתוס' גיטין הנ"ל ולאוקימתא דר"פ דב"מ שם דס"ל דלרבנן אף עודה תחת בעלה לא יחזיר י"ל ג"כ דר"פ אזיל לטעמיה דס"ל בב"ב ד' ה' כאביי ורבא דעביד אינש דפרע תו"ז. ע"כ אמרו בזה נפל איתרע אבל לדינא למאי דקיי"ל דא"א פורע בתו"ז שפיר י"ל דכמו דס"ל לר' יוסי בעודה תחת בעלה יחזיר דה"ה בכל חוב תו"ז ורבנן הא ס"ל בכל חוב דלא חיישי לפרעון אליבא דאוקימתא קמייתא ואוקימתא דרבינא כנ"ל ואנן קיי"ל כר' יוסי בזה כמש"כ הנ"י והריטב"א כנ"ל ועיין ברא"ש בב"ב ד' ה' סי' ט' ולכן א"ש מה דהוצרך הרמב"ם לכתוב דין זה בשם הוראת רבותיו משום דמן הש"ס דב"מ אינו הכרח לזה כ"כ וברור: וכעין זה קשה לי דברי הנמוקי יוסף ב"ב פ"ג בעובדא דרבא בר שרשום שם ד' ל"ג דא"ל אביי כי גדלי יתמי כו' וכתב הנ"י דאין לומר דהיה תו"ז דא"כ לא היה צריך שבועה וקשה הא אביי לא ס"ל כלל החזקה דתו"ז כמבואר ב"ב ד' ה' כנ"ל אכן לפמש"כ לעיל בשם התוס' ב"ב שם ד"ה כי היכי כו' דמחלקי לחד תי' דבחוב שאינו ברור כגון על תנאי וכה"ג דבזה גם אביי מודה דאינו נאמן בתו"ז ע"כ יש לפרש כ"כ לכוונת הנ"י ואינו קשה כ"כ וכן יש לתרץ עפ"ז למה שהקשה רע"א זצ"ל בדרוש וחדוש כתובות ד' כ"א על הריטב"א דהא יכול לכתוב על אמגילתא חוב באיזה תנאי וקצרתי: סימן מב (שם סעי' ה') היה כתוב בו למעלה דבר אחד ולמטה דבר אחר ואפשר לקיימם מקיימים אותם וכתב הסמ"ע בס"ק יו"ד דאף בפי' דוחק מקיימין משום דאין דרך הבריות לחזור כו' והש"ך ס"ק ט' חולק ע"ז ולכאורה יש להוכיח כהש"ך מהא דקדושין ד' נ"ט גבי מעכשיו ולאחר ל' דמספקא אי הוי תנאי או חזרה הא מבעי לן ליישב דבריו ולומר דנתכוין לתנאי כדי דלא נאמר דחזר דהא אין דרך ב"א לסתור דבריהם תכ"ד. וכדמצינו בגיטין ד' פ"ח ע"א ברש"י ד"ה הרי את מלמטה ומותרת למעלה כו' דבתכ"ד ליכא למימר דנמלך וחזר בו ואי נימא כמש"כ הש"ך דפי' דוחק לא אמרינן א"כ י"ל דזה הוי פי' דוחק דא"ש ודוחק לחלק בין שטר לבע"פ בזה: דמ"ש זיל בתר טעמא: אמנם י"ל בזה לפמש"כ רע"א זצ"ל בסי' ר"א די"ל במה דאמרו שם בקדושין ספק תנאה הא לא כפלי' לתנאו ותי' דלרב הוי ספק שמא תנאה ואז הדין דמקודשת לראשון מיד בלא שום תנאי דהא נתבטל תנאו משום דלא כפלי' לתנאו כד"ת ע"ש. ע"כ כיון דבין כך ובין כך יבוטל דיבור א' מדבריו דהא אף דנימא תנאה ג"כ יתבטל דיבור הב' משום דלא כפלי' לתנאו לכן אין מתרצין דבריו דהא עיקר מה דמתרצין הוי משום כדי שיקויימו דבריו ע"כ היכא שדיבור א' מן דבריו יתבטל לא שייך בזה הכלל הנ"ל אך האמת יורה דרכו דמוכח מסוגיא דקדושין הנ"ל דגם תנאי הוי עקירת דבריו הראשונים דהא כמה פוסקים ס"ל דאינן נאמנים העדים לומר תנאי היה דברינו כשכת"י יוצא ממק"א כמבואר בסי' מ"ו וסי' פ"ב וגם למאן דס"ל דנאמנים העדים עכ"ז י"ל דמקרי קצת סתירה לדבריו הראשונים ועדים שאני ועיין בח"מ סי' כ"ט וסי' פ"ב אבל לשארי מילי מקרי זה עקירת דבריו הראשונים דעכ"פ הא נעקר מקצת מדבורו הראשון וע"כ טענת תנאי הוי טענה גרועה דאין נאמן לומר תנאי רק במיגו כידוע ע"כ לא מיישבין דבריו בתנאה דג"ז הוי עקירה ועל כן אין להוכיח מזה כשי' הש"ך ומש"כ מתחלה ע"פ סברת רע"א זצ"ל יש לפקפק עדיין דהא לא נתכוין להיות חוזר מדבריו ראשונים ונתכוין לתנאי ואף דנתבטל משום דלא כפלי' לתנאו מ"מ איהו נתכוין עכ"פ לתנאי ולא לחזרה וע"כ העיקר כמש"כ להוכיח מזה דתנאי הוי חזרה וכמש"כ מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' יו"ד ענף ה' יע"ש ועיין ב"ק ד' ע"ג ה"ז תמורת עולה כו' אם לכך נתכוין מתחלה כו' וקצרתי והנתיבות ס"ק ב' הקשה דאמאי אם נכתב למטה מנה הולכין אחר התחתון הא אפשר לקיים שניהם שהלוהו מאתים ולא קיבל אחריות רק על מנה והוכיח מזה כשיטת הש"ך ע"ש ולענ"ד נראה דאינו קשה דהא עיקר הטעם דאם אפשר לקיים שניהם מקיימין משום דאין דרך הבריות לחזור כמש"כ הסמ"ע והש"ך ואם נימא דהלוהו מאתים ולא קיבל אחריות רק על מנה זהו ג"כ נגד האומדנא דהא קיי"ל אחריות ט"ס וטעות מוכר כמש"כ הש"ך בסי' ל"ט ס"ק י"ד משום אומדנא דלא שדי זוזי בכדי ומוציאין ממון מהמוחזק ע"י אומדנא זו וע"כ אף אם נפרש דהלוהו מאתים ולא קיבל אחריות רק על מנה הא זה ג"כ אין דרך הבריות לעשות כן מדסמכינן ע"ז להוציא ממון ועדיפא מן רובא דהא אין הולכין בממון אחר הרוב ע"כ לא מפרשינן כן ואף דנימא דהוי ספק השקול מ"מ אין להוציא מן המוחזק וע"כ נדחה ראיות הנתיבות. (שס סעי' ט') בש"ך (ס"ק כ' וס"ק כ"א) שכתב דהיכא דליכא פלוגתא לא אמרינן דטעה בזה והיכא דאיכא פלוגתא י"ל דטעי בזה והאו"ת ס"ק ל' הקשה ע"ז מהא דסי' ל"ט ע"ש והנה לעיל סי' י"ז סעיף י"ב בחידושיי כתבתי לתרץ זה והבאתי שם דכן מצינו בתוס' ב"מ דף ט"ו ובערכין דף ל' ובתוס' סנהדרין דף נ"ג ובכ"ד דמצינו כה"ג: ועיין בסי' מ"ג סמ"ע ס"ק י"ב וש"ך ס"ק ט"ז ובסי' ע"ה ש"ך ס"ק מ"ג אך באמת מצינו בב"ב דף ה' ע"ב דאמרו שא"ה דמי יימר דמחייבו לי רבנן אף דהתם הוי דין ברור במשנה דסמך לו כותל אחר כו' בלא פלוגתא כלל ואפ"ה אמרו זה לכלל דאינו נאמן לומר דידע הדין ופרעו אלא אמרינן דודאי טעו בזה ומוציאין מהמוחזק ע"י סברא זו ומה"ט ילפינן בשא"ד דאמרינן להסברא דמי יימר דמחייבי לי רבנן כמש"כ הקצה"ח בסי' שע"ה ס"ק א'. והנתיבות סי' ע"ב ס"ק ל"ג אלמא דמצינו דאף היכא דליכא פלוגתא כלל אמרינן דטעי ומזה נראה דעיקר החילוק הוא דאף במה דליכא פלוגתא מ"מ אם אין הדין פשוט כ"כ בסברא י"ל דטעי אך אם הוא דין פשוט אז אין לומר דטעי בזה כמש"כ הרמ"א בסי' קנ"ז סעיף י"א דאם קבע לו בנין קבוע נאמן וכן הוא הטעם דהיכא דאיכא פלוגתא א"כ ממילא אין זה דין פשוט כ"כ וע"כ י"ל דטעה בזה ובקדושין דף י"ג אמרו אטו נשי דינא גמירי ובגיטין דף כ"א דילמא גברא שאני וקצרתי: סימן מג (סעי' ז' ש"ך ס"ק י"א) גבי שט"ח מוקדם דאם כתב על השט"ח מקודם שנראה פסולו בב"ד דשט"ח זה לא ניתן לטרוף כ"א מזמן שני אז כשר עכ"ל והקשה התומים בס"ק ד' דלפ"ז מאי מקשה הש"ס בב"מ דף י"ז על הא דא"ר אסי א"ר יוחנן שט"ח שלוה ופרעו אינו חוזר ולוה בו שנמחל שיעבודו תיפוק ליה דה"ל מוקדם הא י"ל דנפ"מ אם כתב על השט"ח כנ"ל ומזה הקושיא הוכיח האו"ת דין מחודש יע"ש. ולענ"ד יש ליישב משום דבסי' מ"ד סעיף ו' בשטר שיש בו מחק וגרר מאחוריו או ביני שיטי דכשר ויש פוסלים והש"ך בס"ק ט"ו שם כתב דפסול דכיון דנולד ריעותא בשטר אין להוציא ממון יעו"ש ובסמ"ע שם ס"ק יו"ד בשם הרמב"ן והתומים שם ס"ק ח' בשם הרשב"א דלא מפקינן שטר מחזקתו ולא מרעינן לשטרא עבורו יע"ש אך באמת העיקר כמש"כ הש"ך שם דהא קיי"ל כל היכא דנולד ספק בהשטר אין להוציא ממון כדקיי"ל שט"ח העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכמו שהוכיחו הראשונים והובא בביאור הגר"א שם ס"ק י"ט מהא דב"מ דף ק"ג איבעי למכתב אגביה דשטרא אלמא דלא חיישינן לשמא ימחקנו משום דאם ימחוק יפסול השטר וכן יש להעיר בהא דכתובות דף נ"ו דמוקי בשוברתה מתוכה: אך כ"ז לדידן דקיי"ל שט"ח העומד לגבות לאו כגבוי דמי. אבל לפי מה דס"ל לריו"ח בגיטין דף ל"ז דהא דשטר משמט