נחל יצחק חלק א קפג

וכמש"כ הש"ך בסי' ע"א ס"ק ז' באה"ד דנאמנות הוי כמו מחייב ליתן לו ואפ"ה בשעת הלואה מהני משום דבשעת מתן מעות גמר ומשעבד נפשיה אף בלא קנין וכמש"כ הנימוקי פ' זה בורר והובא בש"ך שם משום ע"י קבלת כסף יכול להתחייב אף בתנאי. ועיין במחנה אפרים ה' מכירה קנין משיכה ומעות סי' י"ד. שכתב בשם הרמב"ן דאם קבל המוכר כסף ונתחייב על דשלב"ל דנתחייב בנטילת הדמים ועיין עוד במח"א ה' מוכר דשלב"ל סי' ג' וכבר כתבתי בשם התומים סי' ס' ס"ק י"ד דכתב בהתחייבות דשלב"ל בעי קנה מידו ושטר לא מהני משום דדשלב"ל ה"ל כמו ע"ת ואפ"ה ס"ל להרמב"ן הנ"ל דנתחייב ע"י קבלת כסף. אך י"ל דהרמב"ן לטעמיה דהובא בש"ך סי' מ' ס"ק ד' דהרמב"ן הוכיח מהא דמתנה ש"ח כו' ובעי קנה מידו ומדלא מהני אתם עדי מוכח מזה דלא מהני רק קנו כו' אלמא דהרמב"ן אינו מחלק בין חיוב ע"ת או לא אלא הש"ך מחלק שם בין חיוב ע"י תנאי או לא א"כ י"ל עדיין דלדידן דמחלקין בשטר כן אפשר ע"י כסף גם כן אבל מן הראיות דלעיל שפיר מוכח כן: ובעיקר מלתא דכתב הש"ך והתומים דחיוב בשטר על תנאי אינו מועיל לדעתי זה ברור דתליא בפלוגתת הראשונים בסי' קכ"ט סעי' ד' בערב בשטר בלא קנין דס"ל להראב"ד וש"פ דמועיל אף בלא קנין והרמב"ם ס"ל דאינו מועיל בלא קנין וכבר האריכו הפוסקים בהא דכתובות ד' ק"ב דמקשה מן ערב על פלוגתת ריו"ח ור"ל שם ואכמ"ל ולפ"ז שפיר הקשה הש"ך בסי' ס' ס"ק כ"ו על המחבר דכתב בפשיטות והוא שקנו מידו הא אף דהוי כמו ע"ת וכמש"כ הש"ך בסי' מ' מ"מ הא מבואר בזה פלוגתת ראשונים בסי' קכ"ט א"כ אמאי סתם הכא בסי' סמ"ך דבעי קנו מידו ונפ"מ לענין תפיסה ומסולק השגת התומים על הש"ך: ועיין בטור סי' רמ"ג סעי' יו"ד שכתב בשם ר' יונה דמחייב באחריות ע"י שטר וה"ה ע"י קנין חזקה והובא בסי' רמ"ג בסמ"ע ס"ק ט"ז ואף דחיוב אחריות הוא על תנאי אם יטרפו ממנו מ"מ מהני ע"י שטר משום דס"ל דגם בתנאי מהני שטר כמו דנתבאר דזהו פלוגתא דרבוותא וע"פ מש"כ א"ש בהא דב"מ ד' ס"ו בכולי סוגיא שם דמוכח דמהני חיוב אחריות ע"ת אף להסוברים דבשטר ע"ת לא מהני ודוחק לומר דמיירי בקנין סודר וע"כ מוכח דבכסף מהני לכ"ע וכן יש להעיר בהא דאיזהו נשך בפוסק על הפירות ושא"ד וקצרתי והארכתי קצת בכ"ז לפי דראיתי במח"א ה' מלוה ולוה דיני ריבית סי' כ"ו שכתב בדרך כלל דכסף אינו יכול לחייב א"ע משום הא דר"פ הזהב דמשיכת הכסף דהוי טיבעא אינו מחייב לתת מה שהתנה עמו ותמה בזה שם ע"ש אכן לפי מה דנתבאר ליתא לדינו ומה שהביא המח"א ראיה מהא דב"מ ד' מ"ה הנ"ל דאמרו שם הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה הזהב ופירשו בגמרא דהאי קונה ר"ל מתחייב אלמא דבמשיכת הכסף אינו מתחייב לתת לו מה שהתנה עמו באמת אין זה ראיה כלל דשא"ה בב"מ דהא לא אמר בפירוש בלשון התחייבות ע"ע רק דע"י משיכת הפירי נתחייב גברא ממילא כמו דאמרו בגמ' שם דנתחייב גברא מיבעיא ליה וכן הוא בנ"י שם אבל היכא דאמר בפירוש בלשון התחייבות וודאי מהני ע"י כסף כנ"ל ועיין בנתיבות סי' ל"ט ס"ק י"ז ובסי' ר"ג ס"ק ז' ואין להאריך יותר: היוצא לנו מכל מה שנתבאר דהיכא דאמרו בש"ס להאי הנאה דגמר ומקנה דוודאי דינו ככסף לכה"פ אך אם דינו כחלפין פליגי בזה רבוותא בקדושין ד' ז' גבי הנאת אדם חשוב ואף דמצינו להריטב"א דס"ל בב"מ ד' ט"ז גבי הנאה דסמיך עליו דזה נחשב כחליפין כנ"ל וסותר שיטתו למש"כ בריטב"א לקדושין שם כנ"ל עכ"ז הא מצינו להרבה ראשונים דהובא בשמ"ק בב"מ שם היינו הרמב"ן והרשב"א והר"ח והרא"ש והמרדכי והריצב"ש שהקשו כולם דאיך קני לארעא בהאי הנאה וכתבו כולם דכוונת הגמרא דמחמת דגמר ומקני הוי כקונה בשליחות הלוקח וכאומר זיל זבין לי דסי' קפ"ג משמע דאלו ע"י האי הנאה לבד לא היה קונה וגם הר"ח סותר שיטתו בזה מן מש"כ בקדושין שם כנ"ל ובוודאי לחלק בין הנושאים דוחק לחלק. כדחזינן שם להרבה ראשונים דמדמין אותן להדדי כנ"ל וגם כיון דאמדו חז"ל להאי הנאה ומוציאין ממון עי"ז מסתמא הוי הנאה גמורה א"כ אי נימא דהאי הנאה דאדם חשוב מחשב כחליפין א"כ מנלן להו לחלק ביניהם וע"כ מוכח דס"ל להראשונים הנ"ל דהאי הנאה לא חשוב כחליפין ואף דלכו"ע חשוב האי הנאה במקום כסף עכ"ז שפיר הקשו התם דהא כתב שם השמ"ק על מה דמקשה גמרא שם האי לוקח במאי קני להאי ארעא כו' שבימי חכמי התלמוד לא היו קונים בכסף כמבואר בב"ב ד' נ"ד דקאמר ישראל לא קנה עד דמטי שטרא לידו וזהו כמש"כ התוס' בד"ה האי שטרא בתירוץ קמא וא"כ ה"ה ע"י האי הנאה לא ניקנה הקרקע משום דהא בעי שטר וכיון דלא הוי כחליפין ע"כ שפיר הקשו וכתבו דטעם הקנין הוא משום דקנה בשליחותו כנ"ל ואף דמצינו להרשב"א והר"ח בקדושין ד' ז' דכתבו דהנאת אדם חשוב חשוב כחליפין ואפ"ה הכא בב"מ לא ס"ל כן כנ"ל בע"כ מוכח דס"ל לדינא דהאי הנאה לא חשוב כחליפין מדהקשו בפשיטות ולא כתבו דהיה פסיקא להש"ס דהך הנאה חשובה כמו הנאת אדם חשוב דקדושין וע"כ מוכח דס"ל לדינא דכיון דלא הוי כלי ע"כ אינו כחליפין וע"כ בהנאת אדם חשוב הוי ג"כ ספיקא דדינא אי קונה במטלטלין וכמש"כ הקצה"ח בסי' ק"צ: והא דב"ב ד' ק"ו בע"כ מוכח דשא"ה כיון דהוי בצירוף גורל. ודלא כמש"כ לעיל ואפ"ה שפיר פסקו התה"ד והרמ"א בסי' ר"ט במוכר דבר שאינו ברשותו אף במרגליות דאף דבמטלטלי אינו קונה כסף מ"מ התם כ"ע מודו כיון דמחמת האי הנאה קונה בשליחותו דהוי כאמר זיל זבין לי כנ"ל אך מטעם אחר יש לעיין בהך דתה"ד והרמ"א הנ"ל היכא דהוי כמו יין זה וחפץ ידוע דהא לא סמכה דעתיה כנ"ל והוי ספיקא דפלוגתא עדיין בזה וקשה להוציא מהמוחזק כנ"ל בארוכה וגם נתבאר דהתחייבות ע"י האי הנאה או ע"י כסף אף בתנאי מהני ובהתחייבות ע"י שטר על תנאי יש בזה פלוגתא דרבוותא בסי' קכ"ט: סימן מא (שם סעי' ד' בש"ך ס"ק י"ט) הקשה על הרמב"ם והראב"ד מב"מ דף ז' דפריך הש"ס על ר' יוסי ומשמע דלרבנן ניחא במה דס"ל דגם בכתובה דהוי תו"ז אמרינן נפל איתרע א"כ כש"כ בחוב תו"ז: ולדעתי אינו קשה דהא בסוגיא שם קאמרי מתחלה אמר רבא ה"ק כו' דחיישינן לפרעון ור' יוסי ס"ל כו' ולא חיישינן לפרעון וע"ז מקשה הש"ס ולא חייש ר"י לפרעון והתניא כו' ומצינו בב"ב ד' ה' דרבא ס"ל דעביד דפרע תו"ז. ואף לפמש"כ התוס' שם ד"ה כי היכי דלא ליטרדן כו' דמפרש ר"י טעם אחר כו' דלפ"ז מוכח דהיכא דלא הוי חוב ברור דמודה רבא דא"א פורע בתו"ז עכ"ז לפמש"כ התוס' שם מעיקרא בשם הר"י אין הכרח לזה ע"ש ובב"מ ד' ק"ב בתוס' שם וכן משמע קצת בתוס' גיטין ד' ל"ד ע"ב ד"ה אין אלמנה נפרעת כו' דהקשו והא לא ניתנה כתובה לגבות מחיים ואמר ר"ל בב"ב כו' ואמרינן התם הלכתא כוותיה אף מיתמי כו'. א"כ משמע דלהנך דפליגי על ר"ל א"ש ואף דכתובה הוי חוב שאינו ברור מחיים אפ"ה יש מקום לומר דלדידהו ה"ה בחוב כתובה עביד דפרע תו"ז ע"כ י"ל בהא דמוכח בש"ס בב"מ דלרבנן היה ניחא זהו דהא קאי התם אליבא דרבא דמיירי שם לעיל מינה ורבא כיון דס"ל דעביד דפרע בתו"ז ע"כ שפיר ס"ל לרבנן גם בעודה תחת בעלה דלא יחזיר אבל לדינא דקיי"ל כר"ל דא"א פורע תו"ז שפיר י"ל דלא אמרינן בזה נפל איתרע: ולאוקימתא קמייתי דשם דכולה ר' יוסי ואיפוך קמייתא. דר' יוסי ס"ל עודה תחת בעלה יחזיר וכן לאוקימתא דרבינא דרבנן ס"ל דלא חיישינן לפרעון אלא לשתי כתובות ור' יוסי ס"ל חיישינן לפרעון והא דקיי"ל כר' יוסי דחיישינן לפרעון אף דהוי יחידאה זהו משום דכן מוכח בסוגיא