נחל יצחק חלק א קפא

עבדי חליפין מסתמא ס"ל דרב ג"כ ס"ל כוותי' וע"כ שפיר מתיב ר"ש על רב ועיין ב"מ ד' מ"ה בפלוגתת אם מטבע נעשה חליפין דפליגי בי' רב ולוי ולא קאמר הגמ' תסתיים כו' עכ"ל בני שיחי' ובעיקר הענין יפה העיר בע"ה: אך לדינא אין זה פירכא דאף דבתחלה הקשה זה ר"ש בסוגיא שם אבל אח"ז שקלו וטרו בקושיא זו רב"ח ורבא ורב יוסף ואביי ובוודאי אין זה סברא לומר דכולהו אמוראי הנ"ל ס"ל דפירי עבדי חליפין וגם הא הרא"ש בב"מ פ"ד סי' ה' כתב דרבא ס"ל מסתמא כרב נחמן דפירי לא עבדי חליפין ע"ש וגם אין לומר דעיקר קושייתם על רב דאמר כן ולרב כיון דלא קאמר הגמ' בב"מ ד' מ"ה תסתיים בפלוגתתו עם לוי במטבע אי נעשה חליפין ג"כ אין זה הכרע לומר דרב ס"ל פירי נעשה חליפין דהא התוס' בב"מ ד' מ"ה ע"ב ד"ה אין מטבע כו' דמטבע מקרי כלי לפי שראוי לשקול בו כו' וע"כ אין זה הכרע כלל וכיון דשקלו וטרו בקושיא זו מן מה שתעלה מצודתי מוכח שפיר דאף במטלטלי איתא להאי דינא דחזר ולקחה מבעלים ראשונים דשייך ללוקח ושפיר הוכחתי וגם הא נתבאר דלכל השיטות בטעם של כל אחד שייך כן אף במטלטלי ע"כ שפיר פסקו התה"ד והרמ"א כן בסי' ר"ט ולא חילקו בין קרקע למטלטלי משום דבאמת אין לחלק ביניהם והא דסי' שע"ד דכתבו זה הדין במוכר שדה היינו משום דבגמ' הוזכר זה הדין בקרקע ע"כ כתבו כלשון הש"ס וזה ברור: ענף ח אמנם עדיין יש לעיין מטעם אחר בהך דינא דמכר דבר דאינו ברשותו וטרח המוכר וקנה דכתבו דשייך להלוקח והט"ז בסי' ר"ט כתב דזה מיירי היכא דלא הכיר בה הלוקח ע"ש והוא דהא השמ"ק בב"מ שם בהאי סוגיא כתב בשם כמה ראשונים דפי' למאי דקאמר הש"ס שם לתרץ הקושיא מן מה שאירש מאבא כו' דהכא סמכה דעתי' והכא לא סמכה דעתי' דסברת הש"ס הוא דכיון דהשדה נגזנת כבר ממנו ואינו אצלו ע"כ סמכה דעתו של הלוקח דהא השדה הוי ברשותו של הלוקח וזהו כפי' רש"י שם דמה שאירש מאבא לא סמכה דעתו שמא ימכור אביו נכסיו בחייו: וכן במה שתעלה מצודתי וכ"כ המהרש"א והמהר"ם שיף בסוגיא זו על תוס' ד"ה בההיא הנאה כו' דהכא סמכה דעתו טפי לפי דהשדה הוא ביד הלוקח כו' ע"ש ובאמת כבר הקדימו בזה הש"מ בשם הריטב"א וגליון תוס' ומהר"י כהן דכתבו דהכא סמכה דעתו טפי דבטוח דהנגזל יתרצה למוכרו כיון דהקרקע כבר נגזלה ואינו בידו או משום דהקרקע כבר הוא ברשות הלוקח ע"ש א"כ לפ"ז יש לעיין במוכר דבר דאינו ברשותו דסי' ר"ט הנ"ל אף דטרח המוכר וקנה מ"מ כיון דלא שיך בזה הסברא הנ"ל דהא התם לא הי' עדיין כלל החפץ ברשות הלוקח א"כ י"ל בזה דלא סמכה דעתו של הלוקח וע"כ אף דטרח וקנה מ"מ אין להלוקח זכות בזה דהא זה דומה למה שאירש מאבא ומה שתעלה מצודתי וכפירש רש"י הנ"ל דלא בטוח הלוקח דלמא לא יתרצה הבעלים למוכרו וע"כ יש לדון דהיכא דהלוקח אינו תפוס דקשה להוציא מן המוכר דיכול לטעון המוכר קים לי כשיטת הפוסקים הנ"ל דבזה לא שייך סמכה דעתו לפי דהחפץ הוא עדיין אינו ברשות הלוקח א"כ שייך בזה מי יימר דמזבין לי' ניהלי' והוי כמו מה שאירש מאבא כו' ועיין בבאר הגולה סי' שע"ד סעי' ב' ס"ק ז' ע"ש ואפשר לומר דהתה"ד והרמ"א דכתבו כן בפשיטות דאף במוכר דבר דאינו ברשותו שייך כן משום דהרמ"א בסי' שע"ד סעי ב' כתב דהך דינא דב"מ ד' ט"ז הנ"ל אינו שייך רק בלא הכיר בה אבל בהכיר בה וקנאה לא קנה הלוקח וזהו מן המ"מ והנ"י והר"נ והבאר הגולה ציון שם דכ"כ התוס' בב"מ שם ובאמת יש לתמוה לפ"ז דא"כ מה מקשה הגמ' שם מן מה שתעלה מצודתי ומה שאירש מאבא והא התם הוי הכיר בה שאינו ברשותו א"כ לא שייך בזה הך דין כלל ומצאתי בשמ"ק שם דכתב בשם הרשב"א שכתב לפרש באמת דזהו כוונת הגמ' בתירוצו הכא סמכה דעתו כו' דלכן סמכה דעתו משום דהוי לא הכיר בה ושייך ניחא לי' כו' משא"כ מה שתעלה כו' ומה שאירש כו' דהכיר בה א"כ לא שייך ניחא לי' וע"כ לא סמכה דעתו ע"ש וכ"כ הר"נ בחידושיו לב"מ שם ולפ"ז ה"ה במוכר דבר דאינו ברשותו דכיון דשייך בי' ניחא דליקו בהימנותי'. ע"כ שפיר אמרינן בזה ג"כ דטרח וקנה כדי להעמידו ביד הלוקח ושפיר פסקו התה"ד וברמ"א בסי' ר"ט אבל לפי פירוש רש"י שם דלא סמכה דעתו דאמרו בגמ' הכוונה משום מי יימר כו' וכמש"כ השמ"ק בשם הריטב"א וגליון תוס' ומהר"י כהן דשא"ה במכר שדה גזולה דהשדה הוא ת"י הלוקח כבר ונגזלת כבר ממנו ולא מחלקי בין הכיר בה ללא הכיר בה א"כ מוכח באמת מדבריהם דאף בהכיר בה שייך לדון דטרח וקנה כדי להעמידו ביד הלוקח וכמש"כ הר"ש בפ"ו תרומות משנה ג' דהך סוגיא מיירי אף בהכיר בה וכ"כ בביאור הגר"א זצ"ל בסי' שע"ג להוכיח כן מהרמב"ם דאף בהכיר בה שייך האי דינא דחזר ולקחה ע"ש ובמק"א כתבתי לדון הרבה בראיות הגר"א זצ"ל הנ"ל: ובאמת יש לתמוה על הרמ"א דסתם בסי' שע"ד דבהכיר בה וקנאה לא קנה לוקח דהא יש כל הנך פוסקים החולקים וס"ל דאף בהכיר בה שייך לדון כן לפי מה דקיי"ל הטעם דלכן בחזר ולקחה שייך להלוקח משום דניחא לי' דליקו בהימנותי'. א"כ זה הטעם שייך אף בהכיר בה וכמש"כ התוס' בשם ר"ת בב"מ ד' ס"ז גבי מוכר דשלב"ל דאי תפיס לא מפקינא מיני' דזהו משום אומדנא דניחא לי' דליקו בהימנותי' ואנן סהדי דאף אם היו יודע שיכול לחזור לא היה חוזר וכ"כ התוס' בב"ב ד' מ"א בשם הר"ת אלמא דאף בהכיר בה כדהתם מ"מ שייך בי' ניחא לי' דליקו בהימנותי' וכן ראיתי בשמ"ק ב"מ שם בריש הסוגיא דחזר ולקחה דכתב בזה"ל נראין דברי רבינו כיון דמייתי לה הכא בתר הא דהכיר בה שאינו שלו: דסוגיא כולה אף בהכיר בה ולקחה י"ל בזה ניחא דליקו בהימנותי' ולא לקרוי' גזלנא כיון שזה נתן מעותיו על קרן הצבי לאמונתו כו' וכן נראה דעת רש"י ז"ל לקמן כו' עכ"ל: ובאמת י"ל דאף דכתבו התוס' בב"מ ד' ט"ו ע"ב ד"ה חזר ולקחה כו' דבלא הכיר בה מיירי כו' וכן כתב הנ"י דכולה הך סוגיא מיירי בלא הכיר בה כו' י"ל דכונתם להך מ"ד דמשום ניחא לי' דלא ניקריי' גזלנא אתו עלה דבהכיר בה לא שייך לומר דלא ניקריי' גזלנא דהא ידע מזה אבל למ"ד משום ניחא דליקו בהימנותי' אפשר דזה שייך אף בהכיר בה והא דלא קאמרי שם נפ"מ בזה. כבר נתבאר דאין זה הכרח כלל ויש להאריך בזה אך דקצרתי לפי דהר"נ בחידושיו לב"מ והשמ"ק שם כתבו בשם כמה גאונים דס"ל דבהכיר בה לא שייך ניחא דלא ליקרייה גזלנא או דליקו בהימנותי' רק הביא שם כמה חולקים וס"ל דאף דהכיר בה שייך ניחא דליקו בהימנותי' ולא לקרייה גזלנא כנ"ל ע"כ לא רציתי להאריך בזה ועכ"פ בעיקר הדין דאם הך דחזר ולקחה שייך רק בלא הכיר בה או אף בהכיר בה זהו ספיקא דרבוותא וע"כ יש לדון דמהני תפיסה בזה כמו כל ספיקא דפלוגתא ועי' בסי' שע"ג בביאור הגר"א זצ"ל ס"ק ו' שכתב ג"כ בדעת הרמב"ם ושו"ע דמשמע מהם דלא מחלקי בין הכיר בה ללא הכיר בה ע"ש ובמק"א הארכתי בזה: ולפ"ז כיון דמצינו כמה פוסקים דס"ל דאף בהכיר בה שייך הך דינא דחזר ולקחה א"כ לפ"ז ליכא לפרושי בכוונת הגמ' בתירוצם דהכא סמכה דעתי' כו' ככוונת הרשב"א והר"ן דעיקר החילוק הוא בין הכיר בה ללא הכיר בה דז"א לשיטת החולקים הנ"ל וע"כ עיקר כוונת הגמ' משום דהכא לא סמכה דעתו משום מי יימר דישיג המוכר לדבר הנמכר משא"כ בשדה הנגזלת דיצאה כבר מרשות המוכר ואינה ת"י ע"כ סמכה דעתו דישתדל לקנותו בוודאי כנ"ל א"כ כ"ז אינו שייך רק בחפץ הנגזל ואינו כבר ת"י הבעלים משא"כ במכר דבר דאינו ברשותו והחפץ הוא ת"י הבעלים א"כ שייך בזה הך מי יימר ולא סמכה דעתו ע"כ לא קנה הלוקח וכמו מה שאירש כו' ומה שתעלה מצודתי דב"מ דלא קנה כנ"ל וע"כ הך דין דהתה"ד והרמ"א צ"ע וקשה להוציא מן המוחזק והט"ז בסי' ר"ט סעי' ה' האריך להעיר בדברי התה"ד הנ"ל בקצרה אבל לא הביא לכל הנך