נחל יצחק חלק א יז

בקיום שטרות הדין כן דלא בעינן חד דגמיר כלל ואפשר דס"ל להאו"ת לחלק דשאני קיום שטרות דהוי קבלת עדות ומבואר בסי' כ"ח סעי' כ"א דקבלת עדות בעי ג' מומחין יודעים ה' עדות כו' והוא מן דברי הראשונים ותשובת הרי"ף דהובא שם בבית יוסף וזהו דלא כהמהרי"ט בזה וטעמם י"ל דס"ל דגם בקבלת עדות בעינן מומחין משום דהא צריכין הב"ד לאיים על העדים ולחקור ולדרוש וכמבואר בסנהדרין ד' כ"ט ובסי' כ"ח סעי' ז' וגם הא בעינן ב"ד הראוי לחקור ולדרוש דהא אף דלא בעינן חקירה ודרישה בדיני ממונות מ"מ עדים ראוי לחקירה ודרישה בעינן כמש"כ הש"ך בסי' ל"ג ס"ק ט"ז ואף לפמש"כ האו"ת בסי' ל"ג לחלוק על הש"ך וס"ל דלא בעינן עדים הראוי לחקירה ודרישה ע"ש מ"מ הא בעינן שיאיימו עליהם כנ"ל ע"כ שפיר כתבו הראשונים דבעינן מומחין בקבלת עדות אבל בהודאה בב"ד דאינן עושין הב"ד כלל רק הבע"ד בא ומודה לפניהם בזה שפיר י"ל דכיון דאינן עושין הב"ד שום ענין ע"כ סגי בשלשה הדיוטות אף דאין ביניהם חד דגמיר כלל וכמש"כ המהרי"ט: ולכאורה יש להעיר בהא דהודאה בב"ד דלא תבעי שלשה ויהא סגי בשני דיינים לפמש"כ הרשב"א בחי' לגיטין ד' ל"ב והר"נ שם גבי ביטול הגט דאף שנים נקראין ב"ד כדקיי"ל שם משום דכיון דא"צ לישא וליתן בדבר ע"כ בשנים סגי להו וכ"כ הריב"ש סי' רל"ב דלכן בביטול הגט סגי בשנים לפי דלא שייך בזה אין ב"ד שקול ומוסיפין אחד דהא כיון דא"צ משא ומתן בזה ע"כ סגי בשנים ע"ש א"כ לפ"ז יש לדון לדברי המהרי"ט דסגי באודיתא ב"ד הדיוטות לגמרי משום דא"ל לישא וליתן כלל א"כ יהי' סגי בשנים מה"ט כיון דעיקר הטעם דבעינן שלשה דיינים זהו משום דאין ב"ד שקול כמבואר בסנהדרין ד' ג' ע"ב א"כ באודיתא דא"צ שום משא ומתן דיהי' סגי בשני דיינים וכן יש לדון בקבלת עדות לדברי המהרי"ט כנ"ל. ובאמת זה אינו דהא מבואר בכולי ש"ס דבעינן ב"ד של שלשה בקבלת עדות ובקיום שטרות ובאודיתא ומוכח מזה כמש"כ הפוסקים לחלק דשאני קיום ואודיתא מן כל הדינים אף לשמואל ור"נ ומה"ט אף יחיד מומחה דדן יחידי מ"מ אינו מועיל בקיום ואודיתא כמש"כ הש"ך לדינא בסי' ג' ס"ק ח' ובסי' מ"ו ס"ק ח'. והש"ך בס"ק ה' כתב דאין סברא לחלק בין קיום ואודיתא לדין אבל לפמש"כ מוכח דע"כ ס"ל להש"ס דשאני קיום מן כל הדינים משום דאל"כ הוי כעד מפי עד וכן באודיתא כ"ז דלא הוי שלשה י"ל דלא נתכוין להודאה גמורה: ועוד י"ל דאף בקבלת עדות דס"ל להמהרי"ט דסגי בהדיוטות מ"מ י"ל דשייך גם בהו הך דאין ב"ד שקול כדמצינו בחליצה דסגי ב"ד הדיוטות לגמרי מ"מ אמרינן בהו ג"כ להך דאין ב"ד שקול כו' כמבואר ביבמות ד' ק"א וכמש"כ התוס' שם ד"ה ואין ב"ד שקול כו' וכן קיי"ל גבי התרת נדרים דסגי שלשה הדיוטות לגמרי ומ"מ דיינינן בהו ג"כ להך דאין ב"ד שקול כמש"כ התוס' בב"ב ד' ק"כ ד"ה שהפרת נדרים כו' ובפי' הרא"ש לנדרים ד' ע"ח ע"א ד"ה להכשיר שלשה הדיוטות כו' דלכן צריך שלשה בהתרת נדרים משום דאין ב"ד שקול כו' אלמא דאף דסגי בג' הדיוטות גמורין מ"מ בעינן דלא יהי' ב"ד שקול דלמא יהי' איזה ספק בזה וכמש"כ התוס' ביבמות ד' ק"א כנ"ל א"כ ה"ה בהא דקבלת עדות וקיום שטרות דאף דנימא דסגי בהדיוטות כמש"כ המהרי"ט משום דא"צ לישא וליתן מ"מ שייך בהו אין ב"ד שקול דלמא יהי' לידת איזה ספק בזה והא דכתבו הרשב"א והר"נ והריב"ש גבי ביטול הגט ופרוזבול דלכן סגי בשנים משום דלא שייך משא ומתן בזה יש לחלק דשאני התם דהא הב"ד אין צריכים לעשות שום ענין כלל התם רק הבע"ד מוסר שטרותיו ואף בע"פ סגי וא"צ פרוזבול כמבואר בסי' ס"ז סעי' כ' ובסמ"ע שם ס"ק כ"ב ואף שלא בפניהם ע"ש וכן בביטול הגט דהבעל שמבטל בפניהם דאינן עושין הב"ד שום ענין כלל ע"כ שפיר כתבו דלא בעינן בהו ב"ד שקול אבל בקבלת עדות דהב"ד מחוייבין לאיים ולדרוש היטב מהעדים כנ"ל א"כ כיון דעושין שום ענין עכ"פ ע"כ שפיר צריכין ב"ד נוטה דלמא יפול איזה לידת הספק בעשייתן ולכן בעינן שלשה ועפ"ז י"ל בהא דמיאון דיבמות ד' ק"ז: אכן באודיתא דהבע"ד בעצמו בא להודות לפניהם והב"ד אינן עושין כלל רק שומעין מהבע"ד הודאתו שפיר הי' מקום לומר דלא יהיו צריכין ב"ד נוטה ויהי' סגי בשני דיינים אף דהוי ב"ד שקול כיון דהוי קבעי דוכתא ושלחו אחריו כמבואר בסנהדרין ד' כ"ט ובח"מ סי' ל"ט ואף דהי' ע"י מעשה דשלחו אחריו מ"מ הא בעצם ענין דהודאת הבע"ד לא הי' שום מעשה כלל מהם ע"כ הי' מקום לומר דזהו דומה למש"כ הרשב"א והר"נ והריב"ש דכיון דאינן עושין הב"ד כלל מהני אף ב"ד שקול ויש להם דין תורת ב"ד ה"ה באודיתא ושאני נדרים דצריכין הב"ד להתיר הנדר וכן בחליצה דצריכין לסדר ענין החליצה עכ"פ ע"כ מצד אין ב"ד שקול כו' הי' מקום לומר דלא יהי' צריכים שלשה דיינים גבי אודיתא כנ"ל אך לפי הטעם שכתבו התוס' לדון גבי אודיתא דלכ"ע צריך שלשה אף לשמואל ור"נ משום דאל"כ יכול לומר דלא נתכוין להודאה גמורה. ע"כ מטעם זה בעינן שלשה ולא מהני בזה ב"ד שקול: ונפ"מ מזה לפי מה דקיי"ל בסנהדרין ד' ג' ע"ב דבעי ב"ד נוטה אף בדיני ממונות וכר' יונתן וכמו שפסק הרמב"ם בפי' המשניות לסנהדרין פ"א ובחיבורו ה' סנהדרין ד' ד'. ולפ"ז אם הי' ארבעה דיינים או ששה הי' הדין בטל אף בדיעבד דהא לר' יונתן דיליף לשלשה דיינים מהא דאין ב"ד שקול כמבואר בסנהדרין שם הוי זה אף לעיכובא על דיעבד ג"כ וכ"כ רש"י שם בד"ה ור' יאשי' כו' ולדידי' ארבעה או ששה כשרין כו' משמע דלר' יונתן פסולים ב"ד שקול אף בדיעבד ולפ"ז ה"ה במקבלי עדות אף דהי' ארבעה או ששה דיינים ג"כ יש לומר דפסולין אף לפמש"כ המהרי"ט דמקב"ע וקיום סגי בהדיוטות לגמרי דמ"מ פסול בהו ב"ד שקול כמו דמצינו בחליצה ובהתרת נדרים דאף דסגי בהדיוטות מ"מ פסול בהו ב"ד שקול כנ"ל אבל באודיתא כיון דמהני בי' הדיוטות כמש"כ המהרי"ט ע"כ י"ל דכשר בי' ב"ד השקול אם הם יותר משלשה דיינים עכ"פ דנהי דפחות משלשה לא מהני משום דכיון דלא הי' שלשה י"ל דלא נתכוין להודאה גמורה וכמו בעדים אבל אם הי' יותר משלשה אף דהוי ב"ד השקול מ"מ י"ל דיש להם דין תורת ב"ד כמו בביטול הגט ופרוזבול כמש"כ הר"נ והרשב"א והריב"ש אך פחות משלשה לא מהני כנ"ל:. ןכעין זה מצינו במגילה ד' כ"ג ע"ב בתוס' ד"ה עשרה כהנים כו' שהקשו דאמאי לא בעי אחד עשר דאין ב"ד שקול כו' וכ"כ התוס' בערכין ד' י"ט ד"ה או דילמא שאני אומד דעשרה כו' דכל מילתא דתלוי בסברא צריך הכרע וה"נ קרי לי' ב"ד ואין ב"ד שקול כו' ויהא י"א כמו בכל בתי דינין של דיני ממונות כו' והנה הרשב"א בחי' למגילה שם כתב דלכן לא בעינן שם ב"ד נוטה משום דהא אינו דין ממש א"כ ה"ה בהא דאודיתא וגם לפמש"כ התוס' דבשומא לא מהני ב"ד שקול זהו משום דהא כתבו התוס' שם דהוי מילתא דתלוי בשקול הדעת ובסברא משא"כ גבי אודיתא דלא עבדי הב"ד כלל וגם הא כתב הטורי אבן למגילה שם דלכן לא בעי גבי עשרה וכהן דיהיו ב"ד נוטה משום כיון דלא שייך התם אחרי רבים להטות ע"כ מהני שם ב"ד השקול ע"ש א"כ גבי הא דאודיתא דאין הב"ד גומרין ועושין שום ענין בזה רק על עצם ההודאה אנו דנין אם מהני הודאתו ע"כ שפיר י"ל דאף ב"ד השקול מהני שם כיון דהי' יותר משלשה עכ"פ ושאני בב"ד מקבלי עדות וכן בקיום דלא מהני ב"ד שקול דלמא יהי' נולד איזה פלוגתא ביניהם דיהי' צריכים למיזל בתר רובא כן נלע"ד: אכן כ"ז הוא לתירוץ א' של התוס' ביבמות ד' ק"א ע"א ד"ה ואין ב"ד שקול כו' אבל לתי' ב' של התוס' שם דכתבו דבכל דוכתא דבעינן ראוי לב"ד אין ב"ד שקול ע"כ ה"ה יש לדון כן גבי אודיתא דכיון דהי' ב"ד שקול א"כ לא הי' עליהם דין תורת ב"ד כלל והוי כמו דמודה לפני עדים דלא מהני הודאתו כלל אם לא הי' בדין המבואר בסי' פ"א והא דביטול הגט ופרוזבול ע"כ מוכח לחלק לשי' התוס' ביבמות הנ"ל דשאני התם דהי' כן תקנות חז"ל דאף לשנים יהי' דין ב"ד שם. אבל לפמש"כ הרשב"א והר"נ והריב"ש שם כנ"ל שפיר יש לדון דבאודיתא יהי' מהני אף ב"ד השקול אבל במקבלי עדות וקיום