נחל יצחק חלק א קעט

דעיקר הקנייה נגמר בעת שקנה מן הנגזל ואז השטר הוא בעולם ע"כ מהני בזה קנין שטר וכמש"כ התוס' יבמות ד' צ"ג וקדושין ד' ס"ג אבל במטלטלין אף דהוי קנין חליפין בעת שקנה מ"מ הא חליפין לאח"ז לא מהני כמבואר שם וכמבואר בנדרים ד' מ"ח וקניין משיכה וודאי לא שייך בזה כיון דבעת המכירה היה דבר דאינו ברשותו ע"כ אף דסמכה דעתיה ג"כ בזה משום ניחא דליקו בהימנותיה עכ"ז הא כיון דעיקר הקנין נגמר בעת שקנה המוכר ואז פסקה הקנין כיון דלשיטת התוס' עיקר הקנין בזה משום דהוי כהתנה כשאקחנה קנויה לך אם כן לשיטת התוספות יש לעיין הרבה בהך דהתה"ד והרמ"א הנ"ל: ואפשר לומר דגם התוס' מודו לסברת רש"י הנ"ל דמשום האי הנאה דסמך עליו גמר ומקני בעת שלקחה שנית מהבעלים רק שאני התם כמש"כ המהרש"א ומהרמ"ש שם דליכא למימר דבשעת קנייתו מגזלן גמר ומקני להלוקח בהאי הנאה דלא קאמר ולא מידי דהא כבר תבעו לדין למאן דאית ליה עד דמטא אדרכתיה לידיה כו' אלא דצ"ל כאלו אמר ליה מעיקרא שדה זו קנויה לך לכשאקחנה כו' ע"ש א"כ היכא דלא תבעו כלל לדין שייך שפיר האי הנאה דלא קאמר לי' ולא מידי דהאי הנאה חשוב כחליפין וקני שפיר בעת קנייתו דאז הוי כהקנה ללוקח בעד הנאה זו וא"ש פסק התה"ד אף לשיטת התוס' דדוקא היכא דתבעו לדין דליכא למימר אז בהאי הנאה דלא קאמר ליה מידי ואז מוכרח לומר הטעם דבעת המכירה הראשונה הוי אז כהתנה עמו כשאקחנה כו' דהא אז סמך עליו אבל היכא דשתק ולא תבעו כלל לדין שייך האי הנאה בעת שקנה המוכר מן הבעלים ואז גמר ומקני ועדיין יש לדון בזה הרבה דהא ז"א מוכרח עדיין לשיטת התוס' כיון די"ל דכוונת הגמרא הוא משום דהוי כהתנה כנ"ל ומנלן לחדש לומר דבעת הקנייה גמר אז ומקני ואפשר דזהו מצד הסברא כיון דמצינו האי הנאה בגמרא וכבר נתבאר דהאי הנאה חשוב כחליפין ע"ר ממילא שייך בזה לומר דגמר ומקני אז למטלטלין ג"כ ויש להאריך בזה הרבה. ענף ו וראיתי בחידושי הר"ן על ב"מ ד' ט"ז ד"ה מכדי לוקח במאי קני כו' שכתב דבההיא הנאה כו' דהנאה זו שהוא מחזיקו בנאמן וסומך עליו חשובה היא בעיניו ומקנה אותה לו בה כאלו נותן דמים כמו בקידושין דנתינה באדם חשוב מקודשת דבההיא הנאה דמקבל מיניה גמרה ומקנה נפשה כו' עכ"ל וכ"כ הנימוקי יוסף בהאי סוגיא שם בההיא הנאה כו' כלומר דהנאה זו שהוא מחזיקו בנאמן וסומך עלי' חשובה היא בעיניו כאלו נותן דמים כדאמרינן בקידושין ד' ז' דנתינה באדם חשוב מקודשת דבההיא הנאה גמרה ומקניה נפשה כו' עכ"ל הנ"י וב"ה שכוונתי לדעת הראשונים שכתבו ג"כ לדמות ההיא הנאה דקסמך עליו ומאמינו דב"מ הנ"ל להאי הנאה דאדם חשוב דקדושין וכתבו ג"כ דהוי כאלו נותן דמים אלמא דס"ל דזה הוי כמו קבלת כסף ולפ"ז שפיר כתבתי לעיל לדון דבמטלטלי דלא ניקנה בכסף לא שייך לומר דיהא ניקנה ללוקח בהאי הנאה אך באמת לדינא מוכרח לומר דלאו דוקא אמרו הראשונים ז"ל דה"ל כמו קבלת דמים דהא להדיא מבואר בר"נ לקידושין דהאי הנאה דאדם חשוב מהני כחליפין ומהני אף במטלטלין א"כ סתרי דברי הר"נ אהדדי וע"כ מוכח דלאו דוקא כתב הר"נ הכא כן אלא כיון דהכא מיירי בשדה דניקנה בכסף ע"כ כתב דה"ל כקבלת דמים דהא אף לשיטת הר"ן דס"ל דהנאה דאדם חשוב ה"ל כחליפין מ"מ מודה דה"ל ככסף ג"כ דאל"כ האיך מועיל בקידושי אשה שם דהא אין אשה ניקנית בחליפין וע"כ מוכח דלכו"ע יש בזה קנין כסף ג"כ וכמש"כ הרשב"א בקידושין ד' ז' כנ"ל. וה"ה מה"ט במטלטלי דצריך לקנין חליפין מהני זה ג"כ כמו קנין חליפין: ] ואפשר לומר לשיטת הנתיבות בסי' ק"צ דכתב לחלק דשאני היכא דלא קיבל דמים כלל דאז ה"ל האי הנאה כמו פירי שוה בשוה דמועיל אף בקנין מטלטלי משא"כ היכא דקיבל זוזי ג"כ אז לא מהני לקנות מטלטלי עי"ז ע"ש א"כ לפ"ז שפיר יש לחלק דשאני בקדושין ד' ז' גבי אדם חשוב דלא קיבל זוזי כלל דעיקר הקנייה הוא רק בעד הנאה דקבלת אדם חשוב. אז י"ל דה"ל כמו חליפי פירי שוה בשוה דמהני משא"כ הכא בב"מ דמיירי דהמוכר הגזלן קיבל מעות מהלוקח א"כ אז לא ה"ל האי הנאה דמאמינו כי אם כקבלת כסף דלא שייך בזה לקנות ע"י המטלטלי וע"כ י"ל דבדקדוק כתב הר"ן כן ואין כאן סתירה לדברי הר"ן דקדושין הנ"ל ועיין בנתיבות שם שכתב דהר"נ ס"ל כר"ת דשוה בשוה קונה אף בפירות ויש לעיין מזה בחידושי הר"נ: אמנם לפמש"כ לעיל בשם הנ"י דב"ב ד' ק"ו בחלוקת האחין בגורל דמהני משום אגב דצייתי אהדדי ומהני אף במטלטלי דיש לו דין דקנין משיכה דהא התם לא הקנה לו העיקר בעד הנאה זו רק עיקר החלוקה הוא במה שחולקין וכ"א נוטל את חלקו רק ההיא הנאה מועיל שיהיה זה נחשב לקנין לקנות ע"י מה דצייתי אהדדי ואפ"ה כתב הנימוקי יוסף שם דזה מועיל בחלוקת מטלטלי ג"כ וע"כ מוכח דס"ל דהאי הנאה דאמרו חז"ל נחשב כחליפין א"כ לפ"ז מוכח לומר דבאמת גם הנ"י דב"מ ס"ל דזה נחשב כחליפין רק לפי דמיירי בב"מ שם בקנין שדה דסגי בזה קנין כסף ע"כ כתב דזה הוי כקנין כסף ובאמת הוי כחליפין ג"כ כיון דמדמינן זה להא דקדושין דהנאה דאדם חשוב א"כ ממילא ידעינן זה: וכן ראיתי בשיטה מקובצת לב"מ שם שכתב בהאי סוגיא דב"מ שם בשם כמה ראשונים דהנאה דקסמיך עליה דומה להנאה דאדם חשוב ע"ש ובריטב"א דב"מ בהאי סוגיא ראיתי שכתב בזה"ל דבהאי הנאה דקסמיך עליו גמר ומקני ליה פי' בהאי דקסמיך עליו ה"ל שלוחו וכי קנאה מן הבעלים בשביל הלוקח קנאה דשלוחו הוא דאי נימא דלאו שלוחו הוא א"כ במאי קני ליה כו' מיהו לישנא דהש"ס לא קיימא שפיר דהיכי אמר גמר ומקני ליה וי"ל בההוא הנאה דלא אמר ליה ולא מידי הוי ליה כחליפין וכסודר דאגב סודר מקני ליה כו' עכ"ל הריטב"א הרי להדיא ת"ל דהריטב"א ס"ל דהך הנאה דמאמינו חשוב כסודר וע"כ מהני בוודאי זה אף במטלטלין ולעיל הבאתי דברי הריטב"א בקדושין ד' ז' שכתב דהנאה דאדם חשוב לא הוי רק ככסף ולא כחליפין אבל הכא בב"מ חזינן דהריטב"א חזר ביה וס"ל להדיא דהך הנאה נחשב כסודר א"כ מזה הוי סייעתא לדינא לשיטת הר"ן דס"ל בקדושין דהאי הנאה דאדם חשוב כחליפין ע"כ שפיר כתבו התה"ד והרמ"א בסי' ר"ט גבי מטלטלין דמכר דבר דאינו ברשותו דטרח המוכר וקנה דשייך להלוקח משום דמוכח דרוב פוסקים ס"ל דהאי הנאה דמצינו בגמ' הוי כחליפין ובירושלמי תרומת פ' ו' משנה ג' המאכיל את פועליו תרומה כו' איתא שם ר' אבהו בשם ר"ש בן לקיש הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שהוא חייב להעמיד ליה מקחו כו' עכ"ל והר"ש שם כתב על הירושלמי הנ"ל ובפ"ק דב"מ ד' ט"ז לא משמע כן שיהא חייב להעמיד ליה מקחו כו' ושמא יש לחלק בין מטלטלי לקרקעות כו' ע"ש ומדברי הר"ש הנ"ל משמע דהא דחזר ולקחה בב"מ שם אף דהכיר בה מיירי דלא ס"ל כהתוס' והנ"י שם והרמ"א בסי' שע"ד א"כ מוכח מהירושלמי דאף במטלטלין חייב להעמיד מקחו ואדרבה דקרקע אינו מחוייב והטעם אפשר הוא ע"פ סברת התוס' דב"מ ד' ס"ו דקניות קרקע חשוב כמו גזים לפי שאין אדם רגיל למכור קרקעותיו כלל וע"כ בקרקע לא סמכה דעתו שיקנה לו משא"כ במטלטלין דמצי לקנות שפיר סמכה דעתו בזה וס"ל לירושלמי דמוכר חפץ שאינו שלו ע"י קנין משיכה דאומדנא הוא דמתחייב א"ע לקנות המטלטלין עבור הלוקח אבל באמת אינו זה שייכות לנ"ד דשא"ה דמיירי בהתחייבות ולא בתורת קניה והתחייבות בוודאי מועיל ע"י כסף ג"כ כמש"כ הר"ן ר"פ הנושא כנ"ל א"כ אפי' נימא דהירושלמי מיירי דלא היה קנין חליפין ג"כ מחוייב להעמיד לו מקחו אם קיבל כסף מהלוקח או אף דלא קיבל כסף רק משום האי הנאה דסמיך עליו הוי זה ככסף וס"ל דראי הנאה הוי אף בהכיר בה וכמו דמוכח מהר"ש הנ"ל אך באמת מבואר בסי' ר"ט ובסי' רי"א דלא קיי''ל כן