נחל יצחק חלק א קעח

דגמר ומשעבד נפשיה ושיטת הריטב"א הוא דמהני התם בתורת חיוב ע"ע וע"כ אף בדשלב"ל ומטבע ג"כ מהני דברים הניקנים באמירה כנ"ל ולפ"ז א"ש אף לשיטת הרמב"ן והריטב"א דס"ל בקדושין דהנאת אדם חשיב הוי בתורת כסף. מ"מ מהני בדברים הנקנים באמירה משום תורת חיוב דיכול לחייב א"ע בכסף כמש"כ הר"ן ר"פ הנושא כנ"ל או כפי שכתבתי לעיל בשם הריטב"א דס"ל דעיקר מלתא דדברים הנקנה באמירה הוי רק מדרבנן. ולכך אינו קשה על הרמב"ן והריטב"א די"ל דהריטב"א לטעמיה כנ"ל אך מן תוס' כתובות הנ"ל מוכח שם דס"ל דזהו מה"ת. אך בטעמם קשה לומר דזהו משום תורת חיוב דא"כ מה ראיה מייתי לחיוב ע"י שטר וע"כ מוכח כמש"כ לעיל בכוונתם גם יש מקום לפרש כוונתם באופן אחר בהאי דברים הנקנים באמירה וקצרתי בכ"ז: ענף ה ולפי מה דנתבאר בשם הרמב"ן והריטב"א דס"ל דהאי הנאה דאדם חשוב לא הוי קנין לקנות מטלטלין יש ליישב עפ"ז קושיות הט"ז סי' ל"ז סעי' ט"ז על הסמ"ע שכתב שם דניחא ליה דלא נקרייה גזלנא לא שייך גבי מטלטלי דלפ"ז בהא דב"מ ד' ט"ו ע"ב במכר שדה גזולה ולקחה מבעלים ראשונים דמה מכר ראשון לב' כו' וחד מ"ד ס"ל משום דניחא ליה דליקו בהימנותא וחד ס"ל משום כי היכי דלא ניקרייה גזלנא מאי בינייהו כו' ולהסמ"ע הנ"ל ה"מ הש"ס לומר דנפ"מ במטלטלי דמשום דניחא דליקו בהימנותיה שייך אף במטלטלי ומשום דלא ניקרייה גזלנא לא שייך כן במטלטלין והקצה"ח סי' ל"ז ס"ק ח' פלפל בישוב קושיות הט"ז הנ"ל: אבל באמת יש לדון בזה דהא הגמרא מקשה שם מכדי האי לוקח במאי קני להאי ארעא בהאי שטרא הא חספא בעלמא הוא ומתרץ רבא תהא במאמינו בהאי הנאה דקא סמך עליו טרח ומייתיה ליה גמר ומקני ליה אלמא דעיקר המכירה נגמר משום האי הנאה כו' ולשיטת הרמב"ן והריטב"א דקידושין דכתבו בהאי הנאה דאדם חשוב דזה לא מהני אלא בקניית קרקעות וקידושי אשה משום דיש בזה קנין כסף אבל לא מהני במטלטלין משום דזה לא מקרי כלי א"כ ה"ה האי הנאה דקא סמך עליה דגמר ומקניה ליה עבור זה הא לא מהני האי הנאה כי אם בקרקע דניקנה בכסף ולא במטלטלי דאינו נקנה בכסף. ע"כ לא אמרו האי א"ב במטלטלי משום דבמטלטלין לא משכחת האי דינא ומתורץ קושיות הט"ז ועדיין י"ל בזה דאם המה מונחים ברשות הלוקח א"כ קנתה לו חצרו בלא שום מעשה כלל ועיין בתוס' שם ד"ה האי שטרא כו' שכתבו דמשמע משעה שקנה הגזלן הוא של לוקח אע"פ שלא עשה שום מעשה. אבל בחצירו דקונה אף שלא מדעתו לא שייך כן א"כ שפיר הקשה הט"ז: הגה''ה גם יש לדון במוכר מטלטלי גזולים וטרח וקנה דאף דהוי האי הנאה כמו כסף מ"מ הא מצינו במידי דלא שכיח דהעמידו על דין תורה דמעות קונה כמבואר בב"מ ד' מ"ו וה"ה גזילה הוי לא שכיח אבל במוכר דשלב"ל לא שייך זה. ועיין בע"ג ד' ע"א ע"ב תוס' ד"ה מידי הוא טעמא כו' וקצרתי ע"כ הגה"ה: אמנם לדינא מצינו בסי' ר"ט סעי' ה' גבי מוכר דשלב"ל דאם טרח המוכר וקנה צריך לקיים מקחו כי אדעתא דהכי טרח וקנה כדי דליקו בהימנותו וזהו נובע מן תה"ד סי' ש"ך והובא בט"ז שם שכתב כן ומיירי שם בקניות מרגליות. אלמא דגם במטלטלין אמרינן דטרח וקנה כי היכי דליקי בהימנותא ולכן שפיר הקשה הט"ז בפשיטות בסי' ל"ז כן אכן בעיקר פסק התה"ד והט"ז והרמ"א דס"ל דאף במטלטלי שייך להאי דינא ואף היכא דלא שייך דקני ליה חצירו להלוקח וכמו במוכר דבר שלא ברשותו וכה"ג דמ"מ קני הלוקח דזה צ"ע כיון דעיקר הקנייה בהא דטרח וקני הוי משום האי הנאה דסמך עליו כמבואר שם והא שיטת הרמב"ן והריטב"א גבי הא דאדם חשוב דהאי הנאה לא עדיף מן כסף דאינו קונה במטלטלי א"כ במאי קני האי לוקח למטלטלי דהא לא עדיף האי הנאה דליקו בהימנותיה מן הנאה דאדם חשוב ומאיזה טעם נחלק ביניהם אדרבה יש מקום לומר דהאי הנאה דאדם חשוב דמתחשב בכך לעולם כמש"כ הקצה"ח וודאי עדיפא וגם להכרעת הנתיבות בסי' ק"צ דכתב דדוקא היכא דלא קיבל זוזי בעד המכירה אז נחשב זה ההנאה כמו פירות שוה בשוה ומהני מן דין חליפין אבל היכא דקיבל מעות בעד מכירתו אז אינו קונה בהאי הנאה דאדם חשוב ועיין בנתיבות שם דסיים בלשונו דמה"ט לא כתב המחבר בסי' ק"צ הדין דאדם חשוב רק בקרקע ולא במטלטלין ע"ש והא חזינן הכא בסי' ר"ט דאף גבי מטלטלין ס"ל דמהני האי הנאה דקא סמך עליה וכמבואר בתה"ד שם וע"כ צ"ע בזה. ובאמת יש מקום לומר דיהיה יכול המוכר לומר קים לי כשיטת הרמב"ן והריטב"א דכה"ג לא קני במטלטלין אם המוכר מוחזק וכמו כל ספיקא דדינא ואפשר לומר דהא דהכריע התה"ד והרמ"א כן משום דמן ב"ב ד' ק"ו גבי האי הנאה דצייתי אהדדי בחלוקת השותפות מוכח דאף במטלטלין שייך כן כמו דכתבו שם הרשב"ם והנ"י והמ"מ וכנ"ל דמזה מוכח דהעיקר כהסוברים דהיכא דמצינו בש"ס להאי הנאה דדינו כמו חליפין דקונה אף מטלטלי ואפ"ה אינו קשה קושיות הט"ז בסי' ל"ז על הסמ"ע משום דבלא"ה תקשה דהא ה"מ הגמרא לומר נפ"מ בין מ"ד משום ניחא ליה דלא ליקריה גזלנא ובין ניחא ליה דליקו בהימנותיה במוכר דשלב"ל וכמו הא דתה"ד והרמ"א דסי' ר"ט הנ"ל דמשום דליקו בהימנותיה שייך ג"כ בזה ומשום ניחא דלא ליקרייה גזלנא לא שייך בזה וע"כ מוכח דבאמת ה"מ הש"ס לומר א"ב אחריני רק דכן דרך הש"ס בכ"ד ואין הכרח לקושיות הט"ז הנ"ל. ולכאורה יש להוכיח מן התוס' דב"מ ד' ט"ז ד"ה האי שטרא כו' דס"ל דהאי הנאה דסמך עליו דהתם זה נחשב כחליפין דהא התוס' הקשו שם וא"ת והא מעותיו דמתחלה נעשו עתה מכר א"כ מאי מקשה הגמרא במאי קני להאי ארעא כו' וי"ל באתרא דלא קני בכספא א"נ כו' עכ"ל התוס' ושם ברש"י ד"ה גמר ומקני כתב דמקני ליה כשלקחה מבעלים הראשונים ולפ"ז עיקר הקנייה נגמרת בעת שקנאה שנית מהנגזל ולפ"ז מוכח דמשום תורת חליפין נגעו בה דאי נימא דהוי רק כקבלת כסף א"כ תקשה עדיין דבמאי קני לארעא. ומה דתירצו בהאי הנאה כו' הא מיירי באתרא דלא קני בכספא כתי' א' של התוס' היינו במקום שכותבין השטר א"כ גם מצד האי הנאה דסמך עליו לא תועיל כיון דהשטר הוא חספא בעלמא. וע"כ מוכח דהתוס' ס"ל דהאי הנאה דינו כחליפין ובחליפין קונין אף במקום שכותבין השטר כמבואר בסי' קצ"ה א"כ מוכח מן התוס' כשיטת הר"ן דהאי הנאה דאמרו בגמרא יש לה דין חליפין ולפ"ז ה"ה מטלטלין ניקנין בהאי הנאה ג"כ: אך אפשר לומר דאינו ראיה משיטת התוס' דהא התוס' שם בד"ה בההיא הנאה כו' כתבו דהוי כאלו א"ל שדה זו קנוי לך לכשאקחנה ופי' המרש"א והמר"מ ומהרמ"ש דכוונת התוס' דלא כפי' רש"י דהקנין חל בעת שקנה מן הנגזל אלא ס"ל להתוס' דבעת שמכרה להלוקח הוי אז כאלו התנה עמו שדה זו קנויה כשאקחנה ואף דהוי דבר שאינו ברשותו אז עכ"ז שא"ה משום דסמכה דעתו כיון דהשדה הוא ביד הלוקח כבר וכ"כ הפ"י שם וע"כ אינו ראיה מן התוס' דאף דנימא דהאי הנאה אין דינו כחליפין מ"מ קני שפיר בהאי שטר דנותן לו בעת המכירה דהוי כהתנה עמו אז שדה זו קנויי כשאקחנה ועיקר הקנייה הוא ע"י השטר דנתן לו מתחלה ונדחה ראיה זו: ואי נימא כשיטת התוס' הנ"ל דהוי כהתנה שדה זו קנוי לך כו' וזהו הטעם דחזר ולקחה דשייך להלוקח א"כ עפ"ז יש לדון בהך דין דתה"ד והרמ"א הנ"ל במוכר דבר שאינו ברשותו במטלטלין דכתבו דאם טרח המוכר וקנה צריך לקיים מקחו די"ל דלא אמרינן כן רק לשיטת רש"י הנ"ל דבעת דלקחה מבעלים הראשונים גמר ומקני אז להלוקח א"כ זה הטעם שייך אף בזה אבל לשיטת התוס' דעיקר הקנייה הוא בשביל בהאי הנאה דסמך עליו הוי כהתנה שדה זו קנוייה כשאקחנה ואף דהוי דבר שלב"ל. עכ"ז כיון דסמכה דעתיה יכול להקנות בהאי גוונא כמש"כ המהרש"א ומהרמ"ש הנ"ל א"כ ז"א שייך רק בקנין שטר כיון