נחל יצחק חלק א קעז

מצינו כן אבל לפמש"כ התוס' בכתובות כנ"ל גבי דברים הניקנים באמירה א"ש דברי התוס' דבכורות ולפ"ז ה"ה בהך הנאה דצייתי אהדדי דב"ב דף ק"ו ג"כ הוא מטעם זה אבל לפי תי' הב' של התוס' דבכורות דס"ל דהיכא דלא הוי דרכי הקנין לא מהני אף דגמר ומקני א"כ בהך דברים הניקנים באמירה לא מהני רק מצד דנחשב לקנין כמו חליפין ובאמת י"ל דהתוס' דילפי מן הך דברים הניקנים באמירה דה"ה בהתחייבות ע"י שטר ולא מחלקי דשאני הך דברים הניקנים באמירה דזה הוי כעין קנין חליפי כלי וכמו בהנאת אדם חשוב כנ"ל משום דס"ל להתוס' כסברת הרמב"ן והריטב"א דאגב הנאה כו' לא עדיף מן חליפי פירי ואפ"ה מצינו דנקנים אף מטלטלי בהך דברים הניקנים באמירה כמבואר בסתימת הש"ס דכמה אתה נותן כו' וע"כ מוכח מזה דשאני היכא דאמרו חז"ל דגמר ומקנה בלב שלם ע"כ מהני זה להקנות: ועיין באו"ח סי' תל"ד ט"ז ס"ק ו' שכתב שם גבי הא דשלוחו יכול לבטל החמץ דכיון דרוצה להפקיע א"ע מאיסור חמץ מסתמא נתן במתנה החמץ להשליח כדי שיוכל לבטל עכ"ל הט"ז והמקור חיים הקשה שם דבמה קנה השליח את החמץ ע"ש אכן לפי תי' א' דבתוס' בכורות הנ"ל יש לדון דה"ה בזה כיון דרוצה להפקיע מאיסור חמץ מסתמא גמר להקנות כעין מש"כ התוס' בשבת דף י"ח ד"ה דמפקרא כו' ובהשוכר את הפועל דף ע"א תוס' ד"ה רב אשי אמר כו' דאנן סהדי דגמר ומקנה כדי להפטר מבכורות כו' אך באמת ז"א דא"כ לא היה צריך לדרכי הקנייה בבכור ובחמץ ובאמת אינו כן כמבואר שם: וע"כ הטעם דלא אמרינן כן רק היכא דאמרו חז"ל דגמר ומקנה אבל היכא דלא אמרו כן בפירוש אין לנו כח לומר כן ועיין בב"ב דף קע"ד דאבא לגבי בריה שעבד נפשיה ומבואר באה"ע סי' ק"ב סעיף ו' דאף בלא קנין ס"ל להראב"ד דמשעבד נפשיה. ויש לחלק והדברים ארוכין ואפשר לומר דכוונת התוס' דבכורות בתי' קמא שכתבו דאף בלא קנין קני דכוונתם דכיון דאמרו שם אומדנא דאקנויי מקני ליה בחצירו משום דניחא ליה דליתעביד מצוה בממוניה א"כ הוי זה כמו בהאי הנאה דאדם חשוב או כמו הנאת חיתון דגמר ומקניה משום דהך הנאה חשוב לכה"פ כמו כסף לד"ה א"כ הכא בבכורות דמיירי בקרקע דנקנה בכסף שפיר מועיל האי הנאה דאמדו חז"ל בזה משום דניחא ליה דליתעביד מצוה בממונו דגמר ומשעבד נפשיה (ולא שייך בזה לומר מצות לאו ליהנות ניתנו] וע"כ אף דלא עשה הרועה שום קנין אחר בעצמו מ"מ קני בהאי הנאה. א"כ אין ראיה מהתוס' הנ"ל. ועוד דגם התוס' דכתובות דכתבו דהא דדברים הניקנים באמירה הוי זה משום דגמר להקנות ומועיל אף דאינו מדרכי הקנייה משום דהתוס' ס"ל דאף מטבעות ניקנין ע"י דברים הניקנים באמירה אגב הנאה דמתחתני כו' כדמשמע הלשון דכמה אתה נותן לבנך כך וכך כו' דמשמע הלשון דזה קאי על נידוניא. וכמש"כ בהגהות מיימוני פ' כ"ג ה' אישות בשם בעל העיטור דאף מטבע ניקנה ע"י אמירה דמתחתני ע"ש ואי נימא דהאי הנאה דאיתחתני דינו כחליפין א"כ הא מטבע אינו ניקנה בחליפין וע"כ הכריחו מזה התוס' דזהו משום דגמר ומקנה בלב שלם: והיכא דאמרו חז"ל כן אז יכול לחול ההקנאה אף דלא הוי מדרכי הקנאה משום דגמר ומקנה ובאמת י"ל דהתוס' ס"ל כסברת הר"ן והרשב"א דהנאת אדם חשוב הוי כחליפין משום דהוכיחו כן משום נידוניא דמטבע ואפשר לומר דהא דס"ל לבעל העיטור הנ"ל דגם מטבע ניקנה ע"י אמירה דאתחתני אזל לטעמיה דס"ל כפי דהובא בשמו שם בהגהות מיימוני הנ"ל דגם על דבר שלא בא לעולם חל מה דפוסקים המחותנים להחתן והכלה ע"ש אלמא דאלמוה חז"ל להא דדברים הנקנים באמירה דגם על דבר שלא בא לעולם דאינו יכול להקנות ע"י דרכי הקנאה מ"מ אלמוה חז"ל דיכול להקנות בפסיקתא אף בזה א"כ ה"ה גם על מטבע חל מה"ט וכן ראיתי בריטב"א כתובות דף ק"ב ע"ב ד"ה גופא אמר רב גידל כו' כמה אתה נותן לבנך כו' דדעת הגאונים ז"ל דמהני הא דר"ג אף בפוסק ע"ע מטבע ודבר שאינו ברשותו שאינו נקנה בחליפין והא דר"ג כחיוב דקנין וכל דמהני התם מהני הכא בדברים עכ"ל וכ"כ הריטב"א בקידושין דף ט' ע"ב ד"ה מיתיביה אין כותבין שטר אירוסין כו' וסברא דרבוותא ז"ל דדברים הניקנין באמירה אינם נידונין כמתנה בקנין לחוד אלא כחיוב בקנין דמהני אף לפוסק דשלב"ל ואינו ברשותו וחשבינן לו קנין חיוב בהאי הנאה וניראין דבריהם עכ"ל. ובאמת צ"ע על פסק המחבר באה"ע סי' נ"א דדברים הניקנים באמירה לא מהני אלא לדברים המצוי ברשותו וכמש"כ הרמב"ם פ"ו ה' זכיה ומתנה אבל לאינו ברשותו לא מהני אלא באמר בלשון חיוב בפירוש כמש"כ הב"ש שם ס"ק ד' דאיך לא הביאו שיטת העיטור והריטב"א הנ"ל דפליגי בזה ונפ"מ לענין תפיסה וכעת ראיתי בביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק ד' שהביא בקצרה שיטת העיטור הנ"ל ע"ש וכוינת העיטור והריטב"א דס"ל דמהני אף לדשלב"ל ומטבע אף דלא אמר בפירוש בלשון חיוב משום דשאני היכא דאמרו רבנן דגמר ומקני משום האי הנאה הוי זה כאלו אמר בפירוש בלשון חיוב ע"ע משום דאנן סהדי דגמר ומשעבד נפשיה וכמש"כ הריטב"א בפירוש דהוי זה כמו קנין בחיוב ע"ע גם אפשר לומר דשיטת העיטור והריטב"א דס"ל דמשום תקחז"ל חל אף על מטבע ודשלב"ל. ועיקר הקנין בהך דברים הנקנין באמירה הוי מדרבנן כמש"כ הריטב"א בקידושין דף ט' ע"ב באה"ד וז"ל דבשטרי פסיקתא לא אלמוהו רבנן אלא לגבי בע"ח כו' ע"ש וכן כתב הנו"ב במ"ק ח' ח"מ סי' כ"ח שכתב לדון דדברים הנקנין באמירה הוא מן תקנת חכמים ועיין במ"ת סי' מ"ב שכתב לחזק דדברים הנקנים באמירה הוא מתקחז"ל ע"ש ולפ"ז ליכא להוכיח כלל לנ"ד דשאני התם דתקנו חז"ל כן אף דלא הוי מדרכי הקניה: ובעיקר דברי התוס' בכתובות דף ק"ב דהקשו דאיך מועיל שטר על חיוב מחדש ומזה הוציאו דכיון דטרח לכתוב בשטרא גמר ומשעבד נפשיה וכמו בדברים הנקנים באמירה וכן הוכיחו מהא דב"מ דף מ"ט דהא במתנה מועטת גמר ומקני אף דלא הוי קנין באמת יש לעיין בראייתם מהא דב"מ הנ"ל דהא במתנה מועטת אמרו דאסור לחזור בו ואין רוח חכמים נוחה הימנו אבל מצד קנין לא מצינו בפירוש כמבואר שם בב"מ בכולא סוגיא גבי דברים דיש בהם משום מחוסר אמנה דלא הוי רק איסור לחזור בו אבל קנין לא אמרו חז"ל ועיין ברש"י שם וגם לא מצינו שם דיהיו יכולים הב"ד לכוף ע"ז. ובאמת מהא דב"מ דף מ"ט שם דקאמר הגמ' ומודה ר' יוחנן במתנה מועטת כו' ה"נ מסתברא דאמר ר"א אמר ר' יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מק"א אא"ב לא מצי מיהדר מש"ה רשאי כו' משמע מזה דיש קנין במתנה מועטת דאל"כ איך מצי לעשותו תרומת מעשר הא עדיין אינו שלו ולא זכה בו ואפשר דמזה הוכיחו התוס' בכתובות לדון דהאי מתנה מועטת ה"ל קנין בגוף הדבר אבל באמת כבר הקשה זה השמ"ק בב"מ שם ומתרץ דמיירי במכירי לוי ועוד תירוצים ע"ש ועיין בקצה"ח סי' ר"ד ס"ק ג' ובפתח הבית דיני ברירה סוף סי' ו' הקשה כן על הש"ס הנ"ל ותירץ דשאני מעשר דיש לכל הלוים חלק בהם ע"ש ולא ראה דכבר הקדימו השמ"ק בזה והדברים ארוכים ועיקר קושית התוס' דהקשו איך מטלטלין ניקנים בשטר בחיוב ע"ע נ"ל לדון לפי שיטת רש"י בקידושין דף ז' דאף בן חורין הוקש לקרקעות ואף דשיטת התוס' שם דלא כרש"י אכן הש"ך בסי' צ"ה ס"ק י"ח הכריע ג"כ דאף בע"ח דינו כקרקע ועיין במגילה דף כ"ג: א"כ לפ"ז יש לדון דכמו דקרקע נקנה בשטר וה"ה שעבוד קרקע נקנה בשטר א"כ ה"ה חיוב על גופו בשטר מהני דהוי כמו שעבוד קרקע ואפשר לומר דהתוס' לשיטתם דס"ל דב"ח לא הוקש לקרקע ע"כ הקשו דהא מטלטלי לאו בני שטרא נינהו אבל לשיטת הש"ך ורש"י הנ"ל יש לישב קושייתם כן נחזור לעניננו דלשיטת הר"ן והרשב"א דהאי הנאה דמצינו בש"ס טעמו משום דחשוב כחליפין א"כ א"ש בדברים הנקנים באמירה דמהני משום דהנאת איחתוני הוי כמו חליפין וקונה אף מטלטלי ולשיטת התוס' בכתובות דף ק"ב הנ"ל מוכח דס"ל דאף דלא הוי התם מן דרכי הקנייה מ"מ מהני משום