נחל יצחק חלק א קעד

כו' ואינו קונה במטלטלין כו' עכ"ל אלמא דהרמב"ן והריטב"א פליגי על הר"נ והר"ח וס"ל דהך הנאה דאמרו אינו קונה במטלטלין רק בקרקע וקדושי אשה דבתורת כסף הוא ולא בדין חליפין כיון דלא הוי כלי וגם הא קיי"ל דפרי לא עבדי חליפין אף דאיכא הנאה וע"כ אין זה בתורת חליפין רק בתורת כסף ובחידושי הרשב"א לקידושין שם כתב בשם הר"ח ז"ל דהך הנאה דאדם חשוב דיהב הקונה להמקנה קנה בו בתורת חליפין וע"כ אף במטלטלין קנה וכתב עליו הרמב"ן איני רואה בשמועה זו זכר לכלי וחליפין אלא לכסף דקונין באשה וקרקע ולא ירדתי לדעת רבינו נר"ו בקושיא זו דאטו באשה וקרקע הנאה זו כסף ממש היא הנאה יש כאן כסף אין כאן אלא כדי לקיים כוונת המקנה ודעתו אינו רואין הנאתו כאלו יש לה ממש שיתקיים דעתו עליו והלכך לגבי אשה שהכסף קונה בה אנו רואין אותה כאלו הוא כסף ומתקדשת בו ובמטלטלין שאין הכסף קונה בו כאלו הנאתו כלי וקבלו בחליפין והלכך בין קרקע בין מטלטלין נקנין בכך כדברי ר"ח עכ"ל והרשב"א הכריע כהר"ח ותירץ קושיות הרמב"ן שהקשה דהא בחליפין בעי כלי משום דהך הנאה חשובה דאמדו חז"ל דמתחשב בכך לעולם חשיבא כמו כלי ומהני אף במטלטלין: והנה הקצה"ח בסי' ק"צ סעי' ו' הביא מש"כ הר"ן בקדושין דכתב דהא דאדם חשוב מהני באומר לו הילך מנה ויהי' שדה שלי מכורה לך דה"ה במטלטלין קנה ג"כ מן דין חליפין ותמה הקצה"ח שם דהא בחליפין בעי דוקא קבלת כלי ולא מהני פירות אלמא דבעי דוקא שיקבל המקנה להכלי והא בהאי הנאה דאדם חשוב אין זה מקריא כלי א"כ לא עדיף מן כסף דאינו קונה רק בקרקעי ובקדושי אשה ולא במטלטלין והעלה דהר"נ דכתב כן בשם ר"ח אזיל לטעמי' דס"ל דלא ממעט מנעל אלא פירות שמרקיבים והולכים לאיבוד אבל שארי דברים שאין הולכין לאיבוד בכלל נעל הוא ומש"ה בע"ח עבדי חליפין וכמש"כ הר"ן ר"פ הזהב בשם ר"ח וכ"כ הב"י בסי' קצ"ה בשם ר"ח ומש"ה ס"ל לר"ח דה"ה הנאת אדם חשוב עבדי חליפין משום דבהנאת אדם חשוב מתחשב בכך לעולם. וה"ל דומיא דנעל אבל לדדין דס"ל דהא דבע"ח עבדי חליפין זהו משום דמקרי כלי דעושין בהם מלאכה כמבואר בסי' קצ"ה ובתוס' קדושין ד' כ"ח א"כ י"ל דאף מה שאין הולך לאיבוד נמי לאו בכלל נעל הוא א"כ ה"ה הך הנאה דאדם חשוב לאו כלי הוי ולא שייך בזה דין חליפין עכ"ל הקצה"ח והנתיבות כתב שם דהסוברים דשוה בשוה אף בפרי בחליפין א"כ היכא דאינו מקבל שום מעות רק הנאה זו א"כ שוה בעיניו כל המעות ומהני לקנות בזה אף מטלטלין בתורת חליפין דהא לא מצינו שום חולק על הר"ן כו' עכ"ל: ודברי הנתיבות תמוהים במש"כ דלא מצינו שום חולק על הר"ן דהא כבר נתבאר דהרמב"ן לקידושין וכן הריטב"א שם השיגו על הר"ח והעלו דלא כהר"ח אלא הדין הוא דבמטלטלין אינו קונה הך הנאה דאדם חשוב משום דלא שייך בזה דין חליפין כלל כו' וא"כ מצינו חולקים על שיטת הר"ן והר"ח ויש ליישב דברי הנתיבות ועל הקצה"ח יש לתמוה דכבר הרגישו הראשונים בקושייתו דהא בחליפין בעינין כלי והרשב"א תירץ זה משום דהי' פסיקא לחז"ל דהך הנאה חשוב בעיניו כמו כלי ותמהני עליהם דלא הביאו דברי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א הנ"ל: והנה בב"ב ד' ק"ו איתא תניא האחין שחלקו כיון שעלה הגורל לא' מהם קנו כולם כו' אי מה להלן בקלפי ואו"ת כו' אמר רב אשי בההיא הנאה דצייתי אהדדי גמרי ומקני' אהדדי ועיין בח"מ סי' קע"ג סעי' ב' דאם חלקו בגורל נתקיימה החלוקה לכולן בלא קנין אחרים ובתשובת הרא"ש חולק שם ועיין בפסקי הרא"ש פ' ז' בב"ב סי' ב' ופלפולא חריפתא שם ס"ק כ' שכתב דמשמע שם דקנה לגמרי וא"צ לדרכי הקניות ע"ש ואף שמבואר בב"ב ד' ג' גבי חלוקת השותפות דבעי קנין דהא מקשו שם וכי רצו מה הוי ליהדר בי' עכ"ז משום ההוא הנאה דצייתי להדדי גמרי ומקנו וז"ל הרמב"ם שם ד"ה אמר רב אשי כו' היינו טעמא משום דגמרי בלב שלם ומקנו למי שיעלה הגורל כו' דבההיא הנאה דצייתי להדדי ונשמעין זל"ז לחלוק בגורל כו' גמרי ומקני אהדדי עכ"ל ועיקר הקנין הוי משום הך הנאה דצייתי להדדי לחלוק בגורל גמרי ומקני להדדי והרשב"ם כתב שם עוד דבין במקרקעי ובין במטלטלי כיון שעלה הגורל לא' נתקיימה החלוקה דהא לא מפליג בגמ' בין קרקעי למטלטלי עכ"ל וכ"כ המ"מ פ"ב ה' שכנים ה' י"א דרש"י ז"ל פירש דל"ש במקרקעי ובין במטלטלי דסתמא אמרו קנו ולא חילקו ביניהם עכ"ל המ"מ: ולפי שיטת הרמב"ן והריטב"א דס"ל דהך הנאה דאדם חשוב דאף דאמרו בגמ' קידושין דכן לענין ממונא וסתמא אמרו עכ"ז כתבו דזה לא מהני רק בקרקעי וקדושי אשה ולא במטלטלי משום דהא תורת חליפין לא שייך בזה דהא בעינן כלי בחליפין אלא בתורת כסף מהני זה א"כ ה"ה הכא גבי חלוקת השותפין דעיקר הקנין הוי משום האי הנאה דצייתי אהדדי משום דמחמת הגורל הא מקשו בגמ' אי מה להלן קלפי ואו"ת כו'. וכיון דהאי הנאה לא הוי כלי א"כ לא שייך בזה דין חליפין אלא דינו כמו כסף דזה לא מהני רק בקרקע ולא במטלטלין ובוודאי אינו סברא לומר דשאני הך אגב דצייתי אהדדי בצירוף הגורל דזה עדיף מן שארי הנאות דמצינו בש"ס דהא כיון דמוכרח לומר דגורל לחוד אינו קונה בזה לולא הסברא דבהאי הנאה דצייתי אהדדי וכיון דעיקר האי הנאה לא שייך במטלטלין לקנותם א"כ ה"ה לא תועיל לקנות הכא בחלוקת השותפים במטלטלין והא דבעינן גורל היינו משום דס"ל להש"ס דהאי הנאה דצייתי אהדדי לא שייך רק בחלקו בגורל כפי' רשב"ם שם דכיון דנתרצו לחלק בגורל דהוי כתחלת א"י ע"כ חשוב החלוקה בעיניהם כפי' רשב"ם והרמב"ם שם ועיין בלח"מ שם כן הדעת נוטה בזה לשיטת הרמב"ן והריטב"א הנ"ל ודוחק לחלק ביניהם ומדחזינן להרשב"ם והמ"מ בשם רש"י דכתבו להוכיח דמדלא מפליג הש"ס בין מטלטלין למקרקעי בזה דמוכח מזה דגם במטלטלין הדין כן א"כ ה"ה בכל מקום היכא דמצינו בש"ס דאמרו דמשום ההוא הנאה כו' דזהו מן דין חליפין ומהני אף במטלטלין ולא מן דין כסף לבד א"כ מוכח מדבריהם כשיטת הר"ן והר"ח והרשב"א דקדושין דהאי הנאה דאדם חשוב מקרי חליפין וקונה אף מטלטלין והא גם התם שייך לומר דמדלא מפליג הש"ס בין קרקע למטלטלין כנ"ל. ולכאורה י"ל לפי מה דכתבו התוס' בפ' השוכר את הפועל ד' ע"א בד"ה רב אשי אמר כו' דרב אשי ס"ל כר"ל דמשיכה מפורש מה"ת כמבואר בבכורות רפ"ב רק להלכה קיי"ל כאמימר דפליג על רב אשי כו' וכן כתבו התוס' בב"מ ד' מ"ח ד"ה נתנה לסיטון כו' ובקידושין ד' כ"ח ובב"מ ד' מ"ו על מתניתין דכל הנעשה דמים באחר כו' החליף שור בפרה כיון שזכה כו' הניחא לרב ששת דא' פירי עבדי חליפין אלא לר"נ דא' פירי לא עבדי חליפין כו' ס"ל כ"ר יוחנן דד"ת מעות קונה כו' ולר"ל דאמר משיכה מפורשת הניחא אי ס"ל כר"ש אלא אי ס"ל כר"נ דא' פירי לא עבדי חליפין ומטבע לא קנה במאי מוקי לה ע"כ כר"ש ס"ל עכ"ל אלמא דר"ל מוכרח נסבור דפירי עבדי חליפין דאל"כ תקשה עליו ממשנה דכל הנעשה דמים כו' וכפירוש רש"י בקידושין שם ועיין בתוס' שם ד"ה הכי קאמר כל הנישם כו' וכיון דרב אשי ס"ל כר"ל א"כ מוכח אליבי' דס"ל כרב ששת דפירי עבדי חליפין ע"כ לפ"ז י"ל כיון דרב אשי הוא בעל המימרא דב"ב שם להא דאגב הנאה דצייתי מקני אהדדי א"כ אין להוכיח כלל משיטת רב אשי הנ"ל די"ל דדוקא לרב אשי דס"ל דפירי עבדי חליפין שפיר י"ל דהאי אגב הנאה נקנין בזה אף מטלטלין משום דהא לא גרע מן פירי כמש"כ הקצה"ח משא"כ לדידן דקיי"ל פירי לא עבדי חליפין עדיין יש לדון דהאי הנאה דצייתי אהדדי לא מהני לקנות מטלטלין משום דהא לא הוי כלי וכמש"כ רמב"ן והריטב"א: אבל זה ליתא דהא תלינא בברייתא להך דשותפין שחלקו בגורל קנו כולם ומדלא מחלק בין קרקע למטלטלין מוכח דאף במטלטלין שייך הך דינא וכמש"כ הרשב"ם ומ"מ א"כ תקשה מזה על מ"ד דס"ל דפירי לא עבדי חליפין ושפיר מוכח מזה כשיטת הר"ן דאף במטלטלי שייך הקנין דאגב הנאה כו' ואפשר