נחל יצחק חלק א קעג

דהקשה כיון דמשיכה אינו קונה לר"ה אמאי קני בהתחלת המלאכה ותי' דהא תקנתא דרבנן מפני תיקון העולם שלא יהא אדם משאיל ומשכיר ואחר שיתחיל במלאכתו יחזור בו ויניח מלאכתו כו' עכ"ל השמ"ק וכן י"ל דהתחלת המלאכה בפועלים ג"כ הוא מתקנת חכמים מה"ט: והעיקר הוא דהתחלת המלאכה חשוב קנין מטעם אחר והוא דהא מצינו בב"מ ד' ע"ו ובח"מ סי' של"ג סעי' ד' דפועל חוזר בו ושמין לו מה שעשה כו' ובקבלן שמין לו מה שעתיד לעשות כו' וכתב הש"ך שם ס"ק כ"א בשם הטור דאם נתייקרה הרבה שצריך ליתן להפועלים יותר ממה שפסק עמו א"ל הפועל לשלם לו מכיסו כלום כו' עכ"ל וזהו משום דהתחלת המלאכה לא חשוב לקנין בקבלן דאי הוי חשוב לקנין לא היה מהני חזרתו אף בנתייקר הרבה וכמש"כ הש"ך שם ס"ק ד' וס"ק י"ד דבקבלן היכא דהוי קנין אינו יכול לחזור כלל וע"כ מוכח דהתחלת המלאכה לא חשוב קנין וקשה דמ"ש דין קבלן מן דין פועל דהא בפועל קיי"ל דהתחלת מלאכה חשוב קנין ונפ"מ היכא דחוזר משום יוקר דאינו חוזר כמש"כ הטור והרמ"א שם סעי' ד' וכן קיי"ל בח"מ סי' ר"צ סעי' כ"ג דאפטרופוס שהתחיל לעסוק בצרכי יתומים אינו חוזר כמבואר בתוספתא והטעם הוא משום דלא שייך בזה לי עבדים כו' דהא מצוה קא עביד וה"ל עבד ד' וכמש"כ הקצה"ח שם אלמא דהיכא דלא שייך דין חזרה נקנה ע"י התחלת מלאכה א"כ ממילא קבלן דאינו בדין חזרה מפני מה לא יהיה מועיל ביה התחלת המלאכה וראיתי במחנה אפרים ה' שכירות פועלים סי' ה' שהביא פלוגתת ראשונים אי התחלת מלאכה חשוב קנין בקבלן או לא ולשיטת הסוברים דהתחלת מלאכה חשוב קנין בקבלן האריך לפרש למה דאמרו בב"מ ד' ע"ו דבקבלן שמין מה שעתיד לעשות כו' ולא יותר ושיטת התוס' והגהות אשר"י דלא חשיב זה לקנין ונדחק לחלק בזה בין קבלן לפועל ובאמת פשטות הטור שו"ע משמע דבקבלן לא הוי התחלת מלאכה קנין וצריך ביאור מאיזה טעם ישתנה דין פועל מקבלן בזה ואי נימא דעיקר הדבר דהתחלת המלאכה הוי קנין משום דין חליפי שעבוד כנ"ל א"כ מפני מה ישתנה קבלן מן פועל בזה: והנ"ל בזה די"ל דהתחלת המלאכה חשוב לקנין בפועלים דזהו משום קנין חזקה דידוע שיטת הרמב"ם פ"א ה' מכירה ופ"ח ה' מכירה דקרקע נקנה באכילת פירות בתורת קנין חזקה והראב"ד וש"פ חולקים וס"ל דדוקא הציע מצעות דגופו נהנה מקרקע זהו חזקה אבל לא כשנהנה מאכילת פירות והובא פלוגתא זו בסי' קצ"ב וסי' קצ"ו גבי עבד שעשה לרבו מלאכה שאינו בשימוש גופו כגון שתפר לו בגד וכיוצא דלשיטת הרמב"ם קנה להעבד בתורת קנין חזקה ולהחולקים עליו לא קנהו א"כ לדעת הרמב"ם בוודאי ניחא הא דהתחלת המלאכה חשוב קנין בפועל דהא פועל הנשכר לזמן דינו כמו עבד וקרקע שנקנה בחזקה כמבואר בסי' רכ"ז סעי' ל"ג בשם הרמב"ם דהשוכר הפועל לעשות עמו אין לו אונאה מפני שהוא כקונה אותו לזמן ועבדים אין בהם אונאה וזה אינו אלא בפועל אבל קבלן דבידו לעשות ולגמור המלאכה אימת שירצה אין לו דין עבד כמש"כ המחבר שם סעי' ל"ו דיש לו דין אונאה וע"כ פועל שפיר נקנה בהתחלת מלאכה בתורת קנין חזקה כמו עבד דנקנה בחזקה. ונפ"מ אם חוזר בו משום יוקר דאינו חוזר כנ"ל וכה"ג ואף להסוברים דעבד וקרקע אינן נקנין באכילת פירות מ"מ הא זה אינו רק בקניות קרקע אבל בשכירות קרקע כיון דעיקרו אינו רק זכייה בפירות ולשימוש בזה קנהו וכדרך תשמישו כן הוא דרך זכייתו כמו הא דב"ב ד' ק' בשביל כרמים דנקנה בהילוך וכמבואר בסי' קצ"ב וכמש"כ המחנה אפרים ה' שכירות סי' א' והקצה"ח סי' קנ"ג ס"ק ג' והנתיבות סי' קצ"ב ס"ק ו' וע"כ בהעמדת סולמות ונעיצת קורות ובמי גשמים דאם נשתמש בפניו ושתק קנהו לשי' כמה פוסקים בלא טענה וכמבואר בסי' קנ"ג: משום דדוקא בקניות גוף הקרקע ע"כ בעי שיהיה נהנה מן גוף הקרקע ובאכילת פירות אין מעשיו מוכיחין רק לענין הפירות. ובקנין חזקה בעי שיהיה מעשיו מוכיחין לקנייה כמבואר בסי' ער"ה אבל אם אינו קונה רק הפירות קני באכילת פירות דהרי מעשיו מוכיחין לשם כך והארכתי בכ"ז במק"א: א"כ ה"ה בפועל דאין רצונו רק לקנותו בתורת שכירות וכמו כל זכות פירות בלבד ועיין בש"ך סי' של"ג ס"ק כ"ה דכתב דפועל אין גופו קנוי ואכמ"ל ע"כ לכ"ע קנהו ע"י התחלת מלאכה דהוי כמו אכילת פירות בהשימוש של הפועל דהא הוי כמו קרקע אבל קבלן דדינו כמו מטלטלין כנ"ל לענין אונאה וה"ה לענין קנין חזקה דלא נקנה בחזקה כמו מטלטלין וע"כ א"ש שיטת הסוברים ופשטות לשון המחבר בסי' של"ג דס"ל דקבלן שהתחיל לקצור ונתייקרו הפועלים וחזר בו דאין שוכר עליו פועלים אחרים רק מן מה שתפוס ביד הבעה"ב משום אומדנא דהקנהו למה שבידו כמש"כ הסמ"ע שם ס"ק כ"ה. אבל לא נחתינן לנכסי הפועל ממה שאינו תפוס בידו משום דלא קנהו להקבלן ע"י התחלת המלאכה דדינו כמטלטלי לקנין חזקה ואתי שפיר בלא שום דוחק דשפיר יש לחלק בין פועל לקבלן בזה. ושיטת הריב"ש שהובא בש"ך סי' של"ג ס"ק י"ד דס"ל דקבלן נמי נקנה בהתחלת מלאכה וכן שיטת ש"פ דהובא במח"א שם דס"ל כן י"ל דטעמם דס"ל כשיטת הראשונים דהובא בבית יוסף סי' רכ"ז דפליגי על הרמב"ם וס"ל דקבלן נמי אין לו אונאה דדינו ג"כ כמו קרקע וטעמם י"ל דס"ל כשיטת רש"י דבן חורין איתקש ג"כ לקרקע והובא בח"מ סי' צ"ה בש"ך ס"ק י"ח ושיטת התוס' במגילה ד' כ"ג ובקידושין ד' ז' דב"ח לא איתקש לקרקע ועיין מזה בתה"ד סי' שי"ח דמשמע במה דפועל דמי לעבד לפי דגופו קנוי כמו ע"ע משא"כ קבלן ע"כ יש לו אונאה ולכן לדינא להכרעת המחבר בסי' רכ"ז דקבלן יש לו אונאה דדינו כמטלטלי ע"כ הדין דקבלן אף בהתחיל במלאכתו חוזר בו רק שידו על התחתונה אבל מכיסו אינו משלם וכמש"כ הש"ך בסי' של"ג ס"ק כ"א בשם הטור והארכתי בכ"ז בקונטרס אחר ואכמ"ל: גם י"ל דשיטת הסוברים דגם בקבלן הוי התחלת המלאכה חשוב לקנין דטעמם דס"ל כעין שיטת הרמב"ן דהכא דשעבוד נכסי יש לו דין חליפין לקנות ע"י למה שהתחייב במחירו חבירו לו וכעין מש"כ לעיל הטעם דכיון דזכי לשעבוד נכסי של הבעה"ב בחיוב שכירות שמחוייב הבעה"ב להפועל ע"כ ממילא זכה הבעה"ב בחיוב על הפועל אמנם לדינא לפי מה דהכריע הש"ך כהרשב"א דזכות שעבוד אין לו דין חליפין ע"כ העיקר כמש"כ לבאר הטעם דהתחלת המלאכה חשוב קנין בפועלים משום דין קנין חזקה וא"ש שיטת הרשב"א: סימן מ ביאור דין מה דמצינו בכמה דוכתי בש''ס בהתחייבות או בקנין ע"י בהאי הנאה גמר ומשעבד נפשי' גמר ומקני' ונפ"מ לכמה דינים: ענף א איתא בקידושין ד' ז' הילך מנה ואקדש אני לך מקודשת באדם חשוב דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומיקניא לי' נפשה וכן לענין ממונא וכתב שם הר"ן בשם הר"ח שכתב הילך מנה ויקנה לך נכסי דבההיא הנאה דמקבל מיני' מחשבא ככלי דיהיב הקונה להמקנה וקונה בי' בתורת חליפין אותן נכסים ולפ"ז אף מטלטלין קנה בה משום דהך הנאה דאדם חשוב חשיבא לי' כנותן דמים ובחליפין ולפיכך אשה ניקנית בה מדין דמים ומטלטלין מן דין חליפין קרקעות שהם ניקנין בשניהם מדין שניהם עכ"ל הר"נ. ובחידושי הרמב"ן לקדושין שם הביא ג"כ דברי הר"ח הנ"ל שכתב דבהאי הנאה דאדם חשוב קונה בי' בתורת חליפין להנכסים ואף מטלטלים קונה בה וכתב הרמב"ן ע"ז ואיני רואה בזה השמועה זכר לכלי וחליפין אלא למעות וכסף שקונין באשה ובקרקע כו' עכ"ל וכ"כ הריטב"א בקידושין שם דבהאי הנאה דאדם חשוב אין כאן קנין בתורת חליפין כלל אלא בתורת כסף הוא