נחל יצחק חלק א קעא

וכעין מש"כ הש"ך בסי' ל"ט ס"ק י"ח וס"ק כ"ה וע"כ כותבים בע"כ משום דשם ב"ד עליהם. וכן י"ל בהא דהודאה בב"ד במקום נאמנות שכתבו שם דזהו תקנתו ע"ש בטור בשם ה"ר ישעיה: ויש להסביר זה ביתר ביאור דזה דומה להא דב"ב ד' קע"א דאמרו דמי שפרע מקצת חובו דב"ד מקרעין השטר וכותבין שטר אחר מזמן ראשון כו' בשלמא בי דינא אלימי לאפקועי ממונא אלא עדים כו' חוזרין ועושין שליחותן וכה"ג איתא שם לעיל ד' קס"ח גבי מי שנמחק כו' בא לב"ד כו' ומשמע שם דבכל גווני הוי שם ב"ד עליהם אלמא דמצינו דתקנו דיהא כח ב"ד יפה בכל גווני משום דאל"כ יש חשש פסידא כמו בנמחק ומי שפרע מקצת חובו דה"ה בכל מקום דאין לו עצה אחרת כמו בנאמנות כבי תרי או בא"ל אל תפרעני אלא בפני פו"פ וכה"ג דבזה מהני ב"ד בכל גווני והוי שם ב"ד עליהם תמיד ועיין בש"ך סי' ל"ט ס"ק י"ד מש"כ בשם בעה"ת גבי מקבלי עדות. ובנתיבות שם ס"ק ט' גבי מקבלי עדות שלא בפני הלוה שכותבין שהיה שלא בפני הלוה וי"ל דזהו ג"כ מה"ט: והנה שם בב"ב דף קע"א דאמרו דב"ד אלימי לאפקועי ממונא ופירש הרשב"ם דזהו משום הפקר כו' כדנפקא מאלה הנחלות וכ"כ הסמ"ע בסי' מ"א ס"ק ו' גבי נמחק שט"ח דבא לב"ד ועושים לו קיום דזהו משום הפקר כו' וכעין מש"כ התוס' בב"ב ד' קס"ח ע"א ד"ה ובא לפני ב"ד כו' ויש להעיר בזה לפמש"כ הכ"מ בפ"ט ה' שמיטה ה' ט"ז דשיטת הרמב"ם שם הוא דלהוציא לא אמרינן הפקר כו' ולכן אלו היה שמיטה מה"ת לא היו מתקני להוציא מידו ע"י הפקר. א"כ קשה הא הכא משמע דאף להוציא אמרינן דמשום הפקר כו' תקנו לתקנתם וזהו כשיטת רש"י בגיטין דף ל"ו והראב"ד שם ועיין מזה לעיל בחידושי בכלל ביאור ספק תקנה ענף ג' מזה ואפשר לומר דכוונת הכ"מ דכתב דלהוציא לא אמרינן הפקר כו' דזה תלוי בהנך דרשות דגיטין דף ל"ו דחד יליף ליה מן יחרם כו' וחד יליף ליה מאלה הנחלות וכבר כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' יו"ד ענף א' בשם היש"ש לחלק ביניהם ע"ש. ע"כ י"ל דבדיוק נקט הרשב"ם בב"ב דזהו משום הפקר כדנפקא לן מאלה הנחלות דלפ"ז אף להוציא שייך הפקר כו' אבל הרמב"ם דפסק בהלכות סנהדרין פ' כ"ד כר' יצחק דיליף מן יחרם כו' כמבואר בסתמא דגמ' במ"ק דף ט"ז ובשקלים פ"א ה"ד ע"ש ע"כ שפיר י"ל דלהוציא לא שייך כן וקצרתי: ומ"מ לדינא הא חזינן דגם הרמב"ם ה' מלוה פ' כ"ג ה' ט"ו פסק דב"ד כותבין שטר אחר מזמן ראשון אלמא דע"כ מוכח לחלק בינייהו דדוקא בדרך כלל על חוב שביעית בזה לא הוי מתקני להוציא משום הפקר כו' אבל במקום מקרה שפיר י"ל דמשום הפקר כו' תקנו כן וקצרתי וזהו דוקא במקום פסידא אבל בהודאה בפני ב"ד כמו הא דסי' ל"ט הנ"ל שפיר י"ל דאין דינם כמו ב"ד דהא איהו מתחלה נתרצה שלא יהיה לו דין מלוה בשטר ועיין בנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' נ"ח ובנתיב"ת סי' ל"ו בס"ק ט' במש"כ שם במה דנדרש בדבר הגט ע"ש. ועיין לעיל בחידושיי בכללי תפיסה ביאור ספק תקנה ענף א' בהגה"ה מזה וקצרתי וזה ברור דבמה דמבואר לקמן סי' פ"א סעיף כ"ב דבהודאה בב"ד אינו יכול לומר משטה אני בך הן בהודה מעצמו לשיטת כמה פוסקים ולכ"ע בתבעו והודה דבזה אף דלא שלחו אחריו דינם כמו ב"ד דהוי הודאה אם הן קבועין במקומן וכמו הא דב"ק ד' ע"ה דאמרו שאני ר' יהושע דשלא בב"ד הוי קאי ולא נחשב שם להודאה וכ"ז פשוט: (סעי' י' ש"ו ס"ק ל') דהדיינים נאמנים לומר שלא אמרו לו ויש להקשות מהא דלקמן סי' מ"ו סעיף כ"ה דאין הדיינים נאמנים לומר שלא היו ביחד ועשו שלא כדין משום דאין משים א"ע רשע א"כ הכא דבלא אמרו לו לא היו רשאים ליתן הפס"ד להמלוה ומה"ט בשכחו אם אמרו לו אמרינן חזקה שכדין עשו א"כ משווי נפשייהו רשעים ואף דיינים אינן נאמנים ויש ליישב ע"פ מש"כ הש"ך לקמן בסי' מ"ג ס"ק ט"ו בשם הר"נ והנ"י דאם כתבו השטר ללוה בלא מלוה לא מפסלי משום דמאן דלא גמיר דינא דרב אסי לא מפסלי. וכעין זה כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף א'. וכן מצינו אף גבי ב"ד דבמה דאית ביה פלוגתא מצוי בהו הטעות כמבואר בסי' ל"ט סעיף י"ב דחיישינן שמא טעו דהודאה בפני ב' הוי הודאה משום דהא שמואל ס"ל כן ואף גבי הודאה מצינו דס"ל לאיזה פוסק דאין לחלק ביניהם כמש"כ הש"ך בסי' ג' ס"ק ה' ואף די"ל דשא"ה דחתומים בו רק ב' כמש"כ הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ל"ו אבל היכא דאיכא ודאי ב"ד קיי"ל דלב"ד טועין לא חיישינן עכ"ז י"ל דז"א אלא כ"ז דלא אמרו בפירוש כן אבל היכא דאומרים הדיינים דטעו במה דאית פלוגתא ודאי נאמנים אף דנימא דזה מקרי טעות שאינו מצוי דכיון דבדיינים לא אמרינן כיון שהגיד כו' ולכן כיון דאין משים א"ע רשע משום דאומר דטעה ע"כ נאמן והנה הכא אם לכתוב וליתן פס"ד אם לא אמרו להלוה יש בזה פלוגתא דלשיטת הרמב"ם והמחבר דס"ל דמעב"ד כמאן דנכתב דמי אף בלא כתבו פס"ד ודאי דיכולים לכתוב וליתן פס"ד אף בלא אמרו לו וכמש"כ האו"ת בס"ק י"ט והך דינא אינו רק להחולקים ע"ז ע"כ שפיר נאמנים לומר דלא אמרו לו וטעו משום דהיה ס"ל כשיטת הרמב"ם ולא ס"ל כהחולקים וכיון דלא משווי נפשייהו רשעים ע"כ נאמנים הדיינים. אבל לקמן בסי' מ"ו סעיף כ"ה אף דגם שם יש מי שמכשיר אף דלא היו במעמד א' מ"מ הא מיירי שם דאין אומרים דטעו בזה רק אומרים פשוט דעשו שלא כדין שלא ע"י טעות וכן מורה לשון הרמ"א שם שכתב ואין הדיינים נאמנין לומר שלא היו ביחד ועשו שלא כדין דהאריך בלשונו דמשמע דקאי על אמירתן שאומרים שעשו שלא כדין ואינן נותנין אמתלא משום שטעו בזה ע"כ שפיר אמרו דא"נ משום דמשווי נפשייהו רשעים דאל"כ ה"ל לישנא יתירתא בהרמ"א ולא סתרו דברי הרמ"א דהתם לדברי הש"ך דהכא וכן מוכח ממש"כ הרשב"א בספר ת"א סי' שס"א דהא דשום הדיינים שפחתו שתות לא משכחת רק אם הדיינים עצמן חוזרין ואומרים שטעו בהשומא אלמא דבדיינים לא אמרינן כיון שהגיד כו' דאל"כ קשה איך נאמנים לחזור הא אין זה טעות המצוי כמבואר בסי' כ"ט: (סעי' י"ג ש"ו ס"ק ל"ש) בד"ה ואע"ג דהרי"ף והרמב"ם ושאר פוסקים פסקו דלא כאביי כו' א"כ פשיטא דהמוחזק יכול לומר קים לי כהני רבוותא כגון בשובר אם האשה מודה פשיטא דמצי הבעל לומר קים לי כר"י וסייעתו ואע"ג דזבינתיה לכתובתה קודם שמסרה השובר לידו זכה הבעל כו' וכ"כ הש"ך לקמן דהבעל שהוא מוחזק מצי לומר קים לי כרבוותא דפסקו כאביי אבל אם לא הגיע השובר לידו כו' עכ"ל הש"ך: ולכאורה יש להקשות ע"ז דהא בב"מ דף כ' אמרו דאמר רבא ש"מ איתא לדשמואל דהמוכר שט"ח ומחלו מחול ואביי אמר אפילו תימא ליתא לדשמואל כו' ועוד שובר בזמנו טורף אביי לטעמיה דאמר עדיו בחתומיו זכין לו עכ"ל הגמ' א"כ למאי דקיי"ל לדינא כשמואל דהמוכר שט"ח ומחלו מחול א"כ אם האשה מודה ומצוית למסור השובר להבעל ודאי דזוכה הבעל וא"צ ליתן כלל להקונה אף דנימא דלא כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו דהא אף דלא זכה הבעל בהשובר בעת דחתמו העדים מ"מ יכול ליתן גם מעכשיו דמהני מצד מחילה כמו דאמר רבא בפירוש כן ותקשה על הש"ך דכתב דאם האשה מודה עכשיו דמצי הבעל לומר קים לי כאביי כו' דהא אין אנו צריכים לזה כלל והא שכתב הרא"ש והטור דבדבר שהוא ת"י כמו בשובר דזכה משעת חתימה אף דלא בא לידו אתי שפיר לפי דכיון דמיירי דאינה מצווה עכשיו למסור להבעל ולא מטה לידו א"כ לא זכה הבעל עכשיו מצד הא דשמואל דמוכר שט"ח ומחלו כו' וע"כ אתו עלה דמ"מ זכה הבעל משום הא דאביי דעדיו בחתומיו זכין לו אבל על הש"ך תקשה כנ"ל: ויש לתרץ דברי הש"ך הנ"ל דנפקא מינה מהא דכתב דיכול הבעל לומר קים לי כאביי להיכא דמכרה האשה להכתובה במעמד שלשתן להסוברים דגם בכתיבה שייך מעמד ג' והא שיטת כמה פוסקים דבמעמ"ג אינו יכול המוכר למחול כמבואר