נחל יצחק חלק א קע

הנ"ל מהא דכתבו ותנו דגט י"ל דס"ל דשאני מתנת ממון די"ל גם בזה דהי' לו להקנות בחליפין ולא ס"ל להחילוק של הנתיבות בזה. ולפ"ז י"ל דהיכא דשולח מתנה לא' מיני מטבעות דבזה אף ההג"מ מודה דא"צ לאמלוכי בו דהא לא שייך בזה לומר דה"ל להקנותו בחליפין דהא מטבע אינו נקנה בחליפין וע"כ בזה י"ל דג"כ ההג"מ מודה דא"צ אמלוכי בו דזה דומה ממש להא דכתבו ותנו דגט אשה כנ"ל ועדיין אפשר לומר דסברת ההגהות מיימוני הוא משום דמוכח דדעתו הי' שימליך בו דאל"כ הי' לו לומר בפי' שיזכה בלשון המועיל על זכיי' כמו זכי וכה"ג משום דלשון תן לא הוי כזכי כמבואר בגיטין ד' י"ב וד' י"ג בתוס' שם בשם ר"ת וברא"ש ספ"ק דגיטין ובח"מ סי' קכ"ה מזה ועיין מזה גיטין ד' ס"ג ע"ב בשיטת רב ולכן מדלא אמר לשלוחו בלשון זכיי' גמורה מסתמא דעתו שימליך בו שנית כן י"ל בסברת הג"מ הנ"ל ע"כ א"ש הא דכתבו ותנו דגט אשה דלא צריך אימלוכי בי' משום דהתם לא שייך לומר כסברא זו ולפ"ז ה"ה בנתן מתנה מטבע לפלוני ג"כ י"ל כעין זה ע"כ לפ"ז אף במטבע צריך אמלוכי בי' והוי הך דין דאם אמר לשלוחו תן מתנה לפ' לספיקא דדינא אם צריך אמלוכי בו או לא דזהו פלוגתת הרא"ש והגהות מיימוני: ובעיקר דברי הרא"ש הנ"ל הי' מקום לחלק דשאני היכא דהחפץ הא כבר בעולם בעת שא"ל תן חפץ זה לפלוני בזה א"צ לאמלוכי בי' משא"כ בכתבו ותנו אך מדלא חילק הרא"ש בזה מוכח דאינו סברא לחלק בזה ומזה הוכחתי בקונטרס א' בנידון הא דמבואר באה"ע סוף סי' ק"מ ובסי' קמ"א סעי' נ"ט דחשו שמא יבטל השליחות להולכה אך בדיעבד כתבו שם בשם תשובת גאוני בתראי ובתשובת הב"ח סי' ק"ב דבדיעבד במקום עיגון אף דלא נעשה רק שליח הולכה לא חשו לביטול הגט אכן באמר כתבו ותנו בזה ראיתי להשבות יעקב סי' קי"ד דהחמיר בזה וכתב לחלק דשאני במסר גט כתוב וחתום שמסר ליד שלוחו בזה לא חיישי לחזרה משא"כ באמר כתבו ותנו דהגט עדיין לא נגמר ע"כ יש לחוש טפי לביטלו יעו"ש. אמנם מן הרא"ש דכתובות הנ"ל מוכח דס"ל שלא לחלק ביניהם דאל"כ איך מדמה הרא"ש הך דכתבו ותנו דשט"ח להא דתן חפץ זה כו' והוכרח לחלק דשאני הא דכתבו ותנו דה"ל להקנותו בחליפין א"כ מוכח דלא כהחילוק של השבות יעקב הנ"ל וע"כ יש מקום להקל בזה במקום עיגון גדול ובתשובה א' הארכתי בכ"ז והוכחתי דחזרה הוי חשש רחוק אף היכא דלא שייך חזקת כשרות וכמו קודם תקנת ר"ג הזקן דגיטין ד' ל"ב ועיין בשו"ע אה"ע סי' קמ"א סעי' ס"ח והארכתי הרבה בהא שכתב הרא"ש ב"ק פ"ט סי' כ"א ובטור חו"מ סי' קכ"ב סעי' ב'. ובאו"ת שם ס"ק א' ובהא דח"מ סי' קי"ב ש"ך ס"ק ב' ובסי' קע"ו סעי' ג' בהגה"ה ובסוגיא דקידושין ד' מ"ה מזה ואכמ"ל: (סעי' ד' בש"ך ס"ק י"ד) כתב ר' ירוחם הודאה בפני שנים [ כו' אף זה אחר זה כו' והיינו כשאמר לכ"א כתובו כו' ויש לדון בזה דאמאי נאמנים בזה דהא יש לחוש שמא ע"א מהן משקר ואז ממילא לא מהני עדות הב' דאף אם היה אמת שאמר לא' מהן כתובו אינו טורף ממשעבדי ואין לו דין שטר כמבואר בסי' נ"א בשטר בע"א כ"ז שלא אמר לשנים כתובו א"כ יוצא הממון ע"פ ע"א ודוקא היכא די"ל דאם לא ישלם הממון אז שניהם משקרים בזה מצרפין עדות מיוחדת וכמש"כ סברא זו הקצה"ק בסי' פ"א ס"ק י"א גבי הודאה בע"א שתמה על הש"ך בסברא זו והנתיבות כתב שם להוכיח כהש"ך ממש"כ הר"נ גבי קידושין וא"כ מוכח דגזה"כ הוא כו' ע"ש ובראייתי מהר"נ השיג עליו במשובב נתיבות שם ובעיקר סברת הנתיבות שכתב דגזה"כ הוא כו' י"ל דזה תלו בהא בסנהדרין ד' למ"ד ע"א דלישנא קמא ס"ל דלכן מצרפין עדות משום סברא דאמנה תרווייהו מסהדי ואבע"א קרא והוא עד או ראה כו' א"כ לל"ק דמסברא הוא הא דמצרפינן עדות ע"כ י"ל דדוקא אם נימא דיפטור לשלם דאז שניהם משקרים בזה הימיני' התורה לשני עדים אבל היכא דאף אם א' מהן משקר יהי' פטור דאז י"ל דדינו כע"א וכסברת הקצה"ח הנ"ל אבל לאוקימתא דיליף מקרא שפיר י"ל גזה"כ בזה וכמש"כ הנתיבות ולכן כיון דלא הכריעו בין הני תרי לישני ע"כ מספיקא י"ל דלמא הלכה כל"ק דילפינן זה מסברא וכיון דאיכא לחלק כן ע"כ אין להוציא ממון ותליא במה דפליגי הפוסקים אם הלכתא כל"ב או לא ועיין בגט פשוט בכללים סי' ז' מזה: ויש להוכיח כהנתיבות דאף בכה"ג מצרפין עדות מהא דגיטין ד' ל"ג ע"ב גבי גט דאם אמר לכל א' בפ"ע כתובו דאם אמרינן כר' יהושע כו' דמצרפין עדות אף שלא ראו כ"א דגם בגט ובכה"ג מצרפין והא התם ג"כ יש לחוש דלמא רק ע"א מהן משקר ואז אף אם אמר לעד הב' כתובו הגט אין בו ממש כלל דהא גט בע"א לא מהני כלל וע"כ מוכח כסברת הנתיבות דגם כה"ג מצרפין משום דגזה"כ הוא ועיין באה"ע סי' קל"ג ב"ש ס"ק א' ובב"מ שם ומ"מ י"ל דהעיקר כמש"כ הקצה"ח דהא כל בכה"ג זהו דומה להא דב"ב ד' נ"ו דאמרו דע"א אומר בגבה וע"א אומר בכריסה דחצי עדות היא וכמש"כ הרמב"ם ה"ע, פ"ד ה"ז דכיון דהעד עצמו אינו יודע עצם הענין רק ע"י מה ששומע מן עד הב' דכה"ג לא מהני עדותן א"כ ה"ה בכל הני הא העד עצמו אינו יודע ואינו מועיל עדותו רק ע"י מה שמצרפין עדות ה"ב ע"כ אין ממש בעדותן ולכן נראה לי דהעיקר כהקצה"ח והא דגיטין בע"כ מוכרח לומר דמיירי דאמר לכל עד בפ"ע בעת שא"ל כתובו הגט דכן אמר לעד השני שיכתוב הגט וכעין הא דסנהדרין ד' למ"ד ע"ב דאי' שם דהדר אזיל א"ל לקמא האי מנה דאודיי קמך כו' וע"כ הוי בזה שני עדים על כל חתימת העדים ובכה"ג ודאי מהני וכן י"ל במה שמבואר הכא בשטר שאמר לכ"א כתובו בפ"ע דהוי שטר גמור דמיירי ג"כ כה"ג דאמר לכ"א דכן אמר להשני אבל אם לא אמר כן לא מהני עדותן משום חשש משקר בע"א וי"ל דמה דקיצר הש"ך בזה זהו משום דאזיל לטעמי' דסי' פ"א ס"ק כ"ב וע"כ מוכח לומר דס"ל כסברת הנתיבות הנ"ל אבל באמת העיקר כהקצה"ח ועיין בנתיבות סי' נ"א ס"ק א' ובקצה"ח סי' למ"ד ס"ק ט' והדברים ארוכים: (שם סעי' ז') כל שלא קנו מידו כו' אם לא היו קבועים ולא שלחו לו כו' אין כותבין כו' וכתב הסמ"ע ס"ק י"ט מפני שאינו מעלה ע"ד כו' והובא בש"ך ס"ק כ' וכתב דהיינו לדעת הרמב"ם והמחבר כו' אבל לרוב הפוסקים כו' בלא שלחו אחריו אין יכולים לכתוב אם לא כשמצוה הלוה לכתוב כיון דלא הוי מעב"ד עכ"ל ולשיטת הסמ"ע הוא דכל ב"ד אף בבא מעצמו ולא שלחו אחריו ג"כ יכולים לכתוב אף בלא צוואת הבע"ד ודוקא בעדים שייך מפיהם ולא מפי כתבם אבל לא בדיינים דלעולם שם ב"ד עליהם ולשיטת רוב פוסקים שהובא בש"ך שם אין שם ב"ד עליהם כ"ז דלא שלחו אחריו. ודין עדים עליהם וע"כ אין יכולים לכתוב בלא צוואת בע"ד ושייך ביה ג"כ מפיהם ולא מפי כתבם ולכאורה יש להעיר בזה מהא דלקמן סי' ע' ש"ך ס"ק כ"א שכתב על הא דמבואר שם בטור ומחבר דאם א"ל אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני ואומר לא אפרעך אלא עד שיבא פלוני ופלוני אין שומעין לו אלא פורעו בב"ד וכותבין לו שפורע בפניהם: וכתב הש"ך שם דלהכי נקט ב"ד לפי דכותבין בע"כ ומשמע דכ"ע מודו בזה. וכן לקמן סי' פ"א סעיף ג' גבי נאמנות דהובא שם שיטת כמה ראשונים דס"ל דלהודאה נמי פסולים אלא אם הודה בב"ד מהני משום דעל ב"ד לא התנה כמבואר בטור שם סעיף ח' ובש"ך ס"ק ח' ונראה לדון דלפי שיטת רוב פוסקים שהביא הש"ך דס"ל דאין שם ב"ד עליהם כ"ז שלא שלחו אחריו רק שם עדים עליהם כ"ז שלא נתחייב ע"י מעשה ב"ד כמש"כ הש"ך הכא ועיין בש"ך סי' ל"ט ס"ק י"ח וס"ק כ"ה. א"כ י"ל דלפ"ז לא יהיה מועיל הודאה בב"ד ג"כ במקום נאמנות כבי תרי ודינם כמו עדים וכן הדין נותן דאף בפורעו בפני ב"ד לא יהיו יכולים לכתוב בע"כ כיון דלא היה ע"י שלחו אחריו אלא בא מעצמו לב"ד כיון דלא הוי מעב"ד. ואפשר לומר כיון דטוען שאינו רוצה לפרוע עד שיבואו פלוני ופלוני והב"ד אומרים לו שיפרע בפניהם הוי זה כמו מעב"ד