נחל יצחק חלק א קסט

דאורייתא דאל"כ לא הי' גובה מן יורשים שחלקו דהוי כלקוחות וכן י''ל בכ"ז ע"פ מש"כ הט"ז בח"מ סי' ק"ג סעי' י' בהג"ה וקצרתי הלכות הלואה סימן לט (סעי' א) אם יש עדי' שקנו מידו כו' י"ל דהך מילתא דאמרו סתם קנין לכתיבה עומד זהו אם קנה לגוף החיוב בלא הקנין ע"כ אמרינן דיפ"כ של הקנין הוא שיכתבו לו אבל היכא דלא קנה לגוף החיוב בלא הקנין אז לא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד ואפשר דזהו טעם שיטת הסוברין לקמן סי' קכ"ט סעי' ו' דערב הנעשה בקנין אם לא כתב לי' שטר אינו גובה ממשעבדי והבית יוסף כתב שם טעם אחר אך יש לכלול להסברא שכתבתי בדברי הבית יוסף וי"ל דמיירי שם בערב לאחר מתן מעות אכן מן התוס' ב"מ ד' ט"ו ע"א ד"ה כגון שקנו מידו דהקשו דא"כ אמאי קאמר אמליך הלא סתם קנין לכתיבה עומד וי"ל כו' ועיין לקמן סי' סמ"ך ש"ך סוף ס"ק י"ב ואי נימא דהיכא דלא הי' יכול לחול החיוב עליו רק ע"י הקנין אז לא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד א"כ אין מקום לפ"ז לקושיות התוס' דהתם דהא התם אין לו שבח כ"ז דלא קנו מידו משום איסור ריבית לשיטת שמואל וא"כ הוי תועלת גדול מן הקנין ואפ"ה הקשו התוס' דנימא סתם קנין כו' א"כ מוכח שלא לחלק בזה ואחר כתבי כ"ז נזכרתי כי האו"ת בסי' קט"ז ס"ק ה' העיר בזה בשם הכה"ג בשם חכם א'. (שם סעי' ב') ואע"פ שאמר להם כתבו וחתומו ותנו צריכים להמלך בו וכן הוא בכתובות ד' ג"ה והרא"ש שם הקשה מ"ש מן האומר תן חפץ זה לפלוני דלא צריך לאימלוכי בי' ותי' דשאני הכא דאיכא רגלים לדבר שרוצה שימלכו בו מדלא הקנה מיד בקנין חליפין ש"מ דאין דעתו להקנות לו מיד ירושלמי א"ל רב לחיי' ברי' כד אמרי לך הב מידי לפלניא אי אינש עשיר הוא אימלך בי' תניינות ואי אינש מסכן הוא הב לי' מיד עכ"ל הרא"ש והובא בנתיבות סי' ל"ט ס"ק ה' פירושו של הרא"ש הנ"ל: ודברי הרא"ש הנ"ל צריך ביאור דסותר דבריו דמתחלה כתב בפשיטות דאומר תן חפץ לפלוני א"צ לאמלוכי בי'. ומיד אח"ז כתב בשם הירושלמי דרב אמר דימליכו בי' אלמא דצריך לאמלוכי בי' וסתרי דבריו אהדדי וכן ראיתי לההפלאה שם שהקשה כן על הרא"ש ומתוך זה כתב לחלק דדוקא במתנה מועטת דה"ל מחוסר אמנה כדקיי"ל בזה כתב הרא"ש דתן חפץ א"צ לאמלוכי בי' משא"כ רב לטעמי' דס"ל דברים אין בהם משום מחוסר אמנה כו' וע"כ במתנה מרובה גם לדידן צריך אמלוכי בי' עכ"ל אבל באמת זה דוחק דכה"ג ה"ל להרא"ש לפרושי וכן בפסקי הרא"ש שם כתב להלכה דאם אמר לשלוחו תן חפץ לפלוני יכול לתנו לו מיד דמשמע אף במתנה מרובה: והנלע"ד בזה דבאמת הדין הוא דאף במתנה מרובה אם אמר לשלוחו תן לפלוני א"צ לאמלוכי בי' משום דהא דכתב הרא"ש בפשיטות דתן חפץ לפלוני א"צ לאמלוכי בו אינו הטעם משום דה"ל מחוסר אמנה ומוקמינן לו על חזקת כשרות משום דיש להוכיח דלאו משום איסור חזרה דמחוסר אמנה אמר זה אלא אף היכא דמותר לחזור בו כגון במתנה מרובה ג"כ לא חיישינן לחזרה וא"צ אמלוכי בי' וראי' לזה מהא דגיטין ד' ס"ה האומר כתבו ותנו כו' הרי אלו יכתבו ויתנו. וכמבואר זה בכמה סוגיות ובשו"ע אה"ע סי' קמ"א אלמא דבכתבו ותנו גט לאשתו א"צ אמלוכי בי' ובוודאי לא הוי שם הטעם משום מחוסר אמנה דאסור לחזור בו ומוקמינן לו על חזקת כשרותו דזה אינו דהא כתיבת גט לאשתו וודאי דזהו כמו מתנה מרובה כדמצינו באה"ע סי' קל"ד שכתבו כולם דבאנסוהו לגרש לא הוי כמו תליוה וזבין דאף קיבל מעות עבור הגט לא מהני משום דכל הון יבוזו לו בעד אשתו החביבה עליו כגופו ואין דמים לאשה כו' ובוודאי הוי זה כמתנה מרובה ואף בהבטיח לגרש אשתו מותר לו לחזור בו ולא ה"ל מחוסר אמנה כלל [ועיין בקצה"ח סי' רכ"א ס"ק א' מש"כ שם על הב"ש באה"ע סי' כ"ט ס"ק כ"א] ואפ"ה אמרו דא"צ לאמלוכי בו בגט אם אמר כתבו ותנו גט לאשתי כמבואר בכמה סוגיות לכ"ע ועוד דאי נימא הטעם בכתבו ותנו גט לאשתי לכן א"צ אמלוכי בו משום דה"ל מחוסר אמנה א"כ תקשה מכל המשניות דמבואר דא"צ אמלוכי בו על רב דס"ל בב"מ ד' מ"ט דברים אין בו משום מחוסר אמנה אך אין אנו צריכים לזה דוודאי כתיבת גט לאשתו ה"ל כמו מתנה מרובה וגם אמרו בזה בגיטין ד' י"ח לא מקדים אינש פורענותא לנפשי' ובתוס' שם ד' י"ז ע"ב סד"ה עד שעת נתינה כו' והא דאמרו דכתבו ותנו בגט א"צ אמלוכי בו הטעם הוא משום דחזרה הוי חשש רחוק דאף היכא דמותר לחזור בו מ"מ הוי חזרה חשש רחוק וע"כ א"צ אמלוכי והא דכתובות דכתבו וחתמו צריך אמלוכי בי' יש לחלק עפ"י סברת הרא"ש דשא"ה דמדלא הקנה בקנין חליפין ע"כ רגלים לדבר שרוצה שימליכו בו משא"כ בגט אשה דלא שייך כן ע"כ א"צ אמלוכי בי': ולפ"ז יש להסביר דברי הרא"ש הנ"ל על נכון דמה שפסק הרא"ש בפשיטות דהאומר תן חפץ אין צריך אמלוכי דהוכיח כן מהא דכתבו ותנו גט לאשתי הנ"ל וע"כ הטעם דהיכא דלא שייך קנין חליפין אמרינין דא"צ אמלוכי בו א"כ ה"ה באומר תן חפץ לפלוני דלא שייך התם לומר דה"ל להקנות בקנין חליפין וכמש"כ הנתיבות כאן דדוקא באומר כתבו ותנו דה"ל שני שליחות ע"כ אמרינן דה"ל להקנות בחליפין משא"כ בהן חפץ כו' דה"ל רק שליחות על ענין א' לא אמרינן כן יעו"ש בנתיבות והא דקאמר הרא"ש דאם אמר תן חפץ כו' מסברא א"צ אמלוכי בו ואלו לפמש"כ הא אין זה מסברא אלא כן מוכח מכמה משניות עכ"ז י"ל דלכן קאמר בלשון מסברא משום דאכתי יש לחלק דשאני גט אשה דלא שייך בי' חליפין כלל משא"כ בתן חפץ דשייך בו חליפין אך כיון די"ל דכיון דלא הוי השליחות על שני ענינים וכמש"כ הנתיבות כנ"ל ע"כ לא מחלקינן בינייהו ומה דהקשיתי על הרא"ש דאיך הביא אח"ז הך דירושלמי והוא בירושלמי ב"מ פ"ד ה"ב דרב מפקיד לשמשי' אימת דנימר לך תתן מתנה לברנש אין הוה מסכן הב לי' מיד ואין עתיר אימליך בי תניינות ומפורש להדיא דאף באומר תן חפץ לפלוני אם המקבל הוא עשיר צריך אמלוכי בי' וכמש"כ ההפלאה וכן הובא דברי ירושלמי הנ"ל ברי"ף לכתובות כאן והמר"ם שברי"ף מוחק זה וע"כ יש לתמוה איך פסק הרא"ש שם ובפסקי הרא"ש להיפך מן המבואר בירושלמי והא במה דלא מפורש בש"ס דילן פסקינן כירושלמי ונלע"ד בזה די"ל דמה דא"ל רב למשרתו דאם עשיר הוא דימליך בו שנית אין זה מן הדין. רק זהו כמו הא דמבואר בח"מ סי' ל"ט סעי' י"ג דבאם אמר בפירוש דלא יתנו השטר עד שישאלו אותו אם ליתן דלא יתנו השטר בלא דעתו אף שהי' בקנין אלא בסתמא בלא התנה כן אז א"ש אמלוכי בו אם הי' בקנין ע"כ רב ציוה למשרתו דאם יאמר לו ליתן מתנה דלא יתן אם לא ישאול אותו שנית על זה וחשש רב לטובתו ע"כ הזהירו להשליח בזה ואז וודאי אין נותנין בלא אמלוכי בו ועצה טובה היה ממנו שלא יצטרך בכל פעם להתנות כן בפי' כדמצינו כן בכמה דוכתי בש"ס כמו בהא דנדרים ד' כ"ג וד' ע"ב ע"ב אבל אם לא התנה בפירוש אז הדין הוא שיתנו לו מיד וא"צ אימלוכי בו' וע"כ לא סתרי דברי הירושלמי לדברי הרא"ש כי הירושלמי לאו דינא קאמר רק עצה טובה הוי ואשמועינן דאם הוא עשיר ימלוך בו ואם הוא עני נעשה נדר ולא יצטרך לשאול לו שנית ודברי הירושלמי הנ"ל הביא הרי"ף והרא"ש בב"מ פ"ד סי' י"ב ע"ש וזהו מוכח בכוונת הירושלמי דאל"כ תקשה על רב מהא דכתבו ותנו דגיטין הנ"ל ועיין בביאור הגר"א זצ"ל סי' רמ"ג ס"ק ב': ולכן לדינא שפיר כתב בפסקי הרא"ש בכתובות ריש פ"ה דאם אמר לשלוחו תן חפץ לפלוני יכול לתנו לו מיד ואין זה סותר להירושלמי אמנם בהגהות מיימוני פ' י"א ה' מלוה שכתב על מש"כ הרמב"ם שם ה"א דהאומר כתבו וחתמו צריכים להמלך בו וכתב ההג"מ שם הטעם דמדלא הקנהו בקנין ש"מ דאין דעתו להקנותו עד שימליכו בו ואח"ז הביא בשם ר"ת דכל מתנה צריך לימלך שנית והביא ראי' מירושלמי הנ"ל דרב א"ל לחייא ברי' דאמליך בי' תניינות. והא דתקשה על הגמ'