נחל יצחק חלק א טז

שלשה שאכלו חייבין לזמן הוא דוקא אבל בשנים אין דין זימון כלל ולמאן דס"ל שנים שדנו דיניהם דין וס"ל דהא דדיני ממונת בשלשה הוא רק לכתחלה אבל לא לעיכובא דה"ה בהא דתנן שלשה שאכלו כו' הוא רק לכתחלה ובדיעבד אף שנים אם רצו מזמנין והפני יהושע בברכות ד' מ"ה כתב לפרש הירושלמי הנ"ל במה דתליא הנך פלוגתות אהדדי ע"ש: עכ"פ חזינן דס"ל להירושלמי דאי שנים שדנו אין דיניהם דין דה"ה בזימון ואי נימא דהא דשנים שדנו אין דיניהם דין הוי מה"ת משום דכתיבי ג' אלהים אבל אם מה"ת חד כשר אז לכ"ע שנים שדנו דיניהם דין א"כ קשה איך מדמינן בירושלמי כלל אותן להדדי והא בזמון לא כתיב כן וגם הא עיקר דין זימון הוא רק מדרבנן כמש"כ הפרמ"ג במשבצות סי' קצ"ב ס"ק א' בשם הא"ר והא דילפי מקראי בר"פ ג' שאכלו הוי רק אסמכתא ע"ש ועיין בברכות ד' מ"ח ע"ב ובפני יהושע שם ואכמ"ל אבל אי נימא דאף למ"ד דס"ל ד"ת חד כשר ג"כ שנים שדנו אין דיניהם דין משום דס"ל כיון דתקנו רבנן דבעי שלשה הוי זה לעיכובא דה"ה גבי זימון כיון דתקנו בשלשה דהוי זה לעיכובא וגם בדרבנן שייך סברת הפני יהושע שכתב דלכן מדמינן אותן להדדי משום דאין שכינה שורה בפחות משלשה ועיין ברכות ד' ו' ע"א וכיון דקיי"ל דשנים שרצו לזמן אין מזמנין א"כ מוכח מזה לדינא דאף דנימא ד"ת חד כשר מ"מ שנים שדנו אין דיניהם דין מדרבנן לאחר דתקנו דבעינן שלשה ומן ש"ס דילן לא הוי סתירה לזה דיש לפרש דמה דאמרו רב אחא אית לי' דשמואל הכוונה הוא דאפשר הוא דאית לי' דשמואל כמש"כ השבות יעקב סי' קל"ז בשם בני שמואל שמצא כתוב בדפוס ישן אטליא ברש"י שכתב בפי' כן ע"ש וע"פ הירושלמי הנ"ל יש לדון בדברי התוס' סנהדרין ד' ה' ע"ב ד"ה שנים שדנו כו' ועיין ברא"ש סנהדרין פ"א סי' ג' ובתה"ד סי' ר"ב מזה. ענף ב עוד הקשה הש"ך על הרמב"ם דפסק ד"ת חד כשר דהא אי' בגיטין ד' פ"ח ובב"ק ד' פ"ד דהא דדיינינן הודאות והלוואות משום דשליחותייהו קא עבדינן וכ"כ הרמב"ם פ"ג דסנהדרין א"כ דברי הרמב"ם סתרי אהדדי. ולענ"ד נראה לתרץ והוא דהא כתב הטור בסי' א' דהודאות והלוואות פירושו עדי הודאות ועדי הלוואות וכ"כ רש"י בסנהדרין ד' ב' ע"ב ובב"ק ד' פ"ד ע"ב וכ"כ הסמ"ע בסי' א' ס"ק ב' והנה התוס' בכתובות ד' כ"א ע"ב ד"ה הנח לעדות החדש כו' ובב"ק ד' צ' ע"ב ד"ה כגון שראו בלילה כו' וב"ב ד' קי"ד ד"ה אבד בלילה כו' כתבו דלכן אין עד נעשה דיין משום דה"ל עדות שאין אתה יכול להזימה וכ"כ הר"נ ספ"ב דכתובות בשם חד שיטה דלכן אין הדיינים קרובין להעדים שמעידין בפניהם משום דה"ל עדות שאאי"ל וכ"כ הנ"י פ"ח דב"ק והובא בח"מ סי' מ"ו סעי' כ"א ובסמ"ע ס"ק נ"ב ובש"ך שם ובסי' ל"ג ש"ך ס"ק ט"ז שהביא שם בשם הרי"ף והרא"ש פ"ג דסנהדרין שהביא בשם הירושלמי דעדים לא יהיו קרובים לדיינים משום דה"ל עדות שאאי"ל ע"ש וטעמם משום דס"ל דבעינן דאותן הב"ד דמקבלין עדות יהיו ראויין לקבל עדות להזים להני עדים שהעידו לפניהן וס"ל דאף בדיני ממונות בעינן שיהי' ראוי להזמה כמש"כ הש"ך בסי' ל"ג והביא שם שי' הרמב"ם דס"ל ג"כ כנ"ל. ולהך שיטה דס"ל דבעינן דהב"ד דמקבלין עדות יהיו ראויין לקבל עדים להזימן ולא מהני מה דיהי' יכולת ביד עדי הזמה להזימן בב"ד אחר לפ"ז יש לדון דהב"ד דמקבלין עדות בממונות אף דנימא דמה"ת חד כשר בממונות דמ"מ בעינן מה"ת ב"ד סמוכין לקבל עדות דהא עדים זוממין קיי"ל דהוי קנסא וכל דיני הזמה הוי קנס ובעינן בהו דין ב"ד סמוכים כמו בכל קנסות וכיון דבעינן שיהיו ראויין לדון דין הזמה ולקבל עדות להזימן בוודאי בעינן בזה ב"ד סמוכין וכעין מש"כ הרדב"ז בח"א סי' ש"ל לדון בעדי נפשות שקבלו בשלשה אם עושים ע"פ עדות זה בב"ד של כ"ג ובהרדב"ז דפוס סדילקאב נשמט תשובה זו ועיין במפתחות לח"מ שם ה' דיינים א"כ עדים הבאין להעיד ולהזימן בעינן ב"ד סמוכין לקבל עדותן כיון דעי"ז יהיו דנין דין הזמה דהוא דיני קנסות וכיון דס"ל להך שיטה דבעינן ב"ד הראויין לקבל עדות לדון דין הזמה ולקבל עדי הזמה ע"כ בעינן לדידהו בכל ב"ד מקבלי עדות אף בדיני ממונות דיהו ב"ד סמוכין והא דמקבלי עדות בבבל זהו משום דשליחותייהו קא עבדינן מדרבנן ולא מה"ת ועיין בטורי אבן בר"ה באבני שהם ד' כ"ה ובשמים ראש בכסא דהרסנא סי' י"ב. ובאמת יש להעיר לשיטת הפוסקים דבעינן ב"ד הראוי להזמה ומה"ט בעינן מה"ת ב"ד סמוכין בכל ב"ד מקבלי עדות דלפ"ז הקשה בהא דסנהדרין ד' ב' דקאמרינן דאי אין עירוב פרשיות כתוב כאן דלא בעינן מומחין בהודאות והלוואות דהא לפי' רש"י דהוא עדי הודאה ועדי הלואה א"כ לפ"ז אף אם אין עירוב פרשיות כתוב כאן ג"כ ניבעי ב"ד מומחין מה"ת כנ"ל ואפשר לומר דרש"י ס"ל כשיטת התוס' והר"נ דס"ל דמחמת הזמה אין לפסול עדים הקרובים לדיינים משום דהא ראויין להזימן בב"ד אחר ע"כ לא בעינן מה"ת ב"ד סמוכין במקבלי עדות אם אין עירוב פרשיות כו' אבל לשיטת הסוברים דבעינן ב"ד הראוי לקבל עדי הזמה ע"כ י"ל דס"ל לפרש דבכלל הודאות והלוואות הכל נכלל הן עדי הודאות והן בהודאות וכפירות וכפירוש השני דכתב רש"י בסנהדרין ד' ב' ע"ב ד"ה הודאות והלואות ע"ש ולכן א"ש מה דהקשו אי אין ע"פ כו' ל"ל שלשה בהודאות והלואות משום דהא אף טענות וכפירות ג"כ הוא בכלל הודאות והלואות דתנן במתניתין דבעי שלשה אבל בגיטין ד' פ"ח וב"ק ד' פ"ד דאמרו דעבדינן שליחותייהו בהודאות והלואות י"ל דכוונתם על עדי הודאות ועדי הלוואות דבעינן מה"ת סמוכים משום דבעי שיהי' ראויין לקבל עדות להזימן וכן הוא כוונת הרמב"ם במש"כ דבהודאות והלואות עבדינן שליחותייהו דזהו על קבלת עדות וס"ל כשיטת המפרשים דבעינן ב"ד הראוי לקבל עדי הזמה כנ"ל וא"ש דברי הרמב"ם דלא סתרי אהדדי וגם י"ל דסוגיא דסנהדרין כמ"ד עדים זוממין ממונא: ועוד י"ל דהא כתבו התוס' בב"ב ד' מ' ד"ה קיום שטרות כו' לחלק בין קבלת עדות וקיום שטרות דהוי עד מפי עד ע"כ לכ"ע צריך ג' אף לשמואל ור"נ וכ"כ התוס' בסנהדרין ד' ג' וכתובות ד' כ"ב וגיטין ד' ל"ב ע"כ י"ל דאף לרב אחא דס"ל ד"ת חד כשר אפ"ה בעדי הודאות ועדי הלואות כפי' רש"י והטור כנ"ל שפיר כתב הרמב"ם דבעינן מה"ת מומחין אך משום דשליחותייהו עבדינן דיינינן בבבל ועפ"ז יש לדון הרבה בסנהדרין ד' ג' וד' ה' וקצרתי והש"ך דכתב לקמן ס"ק ה' דאין לחלק בין קיום ואודיתא לדין ע"ש ע"כ שפיר הקשה על הרמב"ם. אבל באמת יש לחלק ביניהם וכסברת התוס' שחילקו ביניהם. ומש"כ הרמב"ם בפי' המשניות לב"ק פ"ח והובא בתוס' יו"ט שם מ"א ובפי' הרע"ב שם אין הכרח משם לדחות לכל מש"כ ועיין במש"כ הקצה"ח בס"ק ב' וקצרתי: (שם סעי' א') וכל שלשה נקראים ב"ד דא"א דלית בהו חד דיודע סברות בדינים כו' ובש"ך ס"ק ב' כתב דגם הרמ"ה מודה לזה ועיין בלח"מ ובמהר"ם ש"יף מזה. וכן ראיתי בתשובת מהרי"ט ח' ח"מ סי' מ"ו שכ"כ בכוונת הרמ"ה. ועיין בט"ז בסוף הסימן והנה המהרי"ט שם העלה דהא דבעינן חד דגמיר זהו רק בדין אבל בקיום שטרות וקבלת עדות ולענין הודאה בב"ד ויהי' מוחזק כפרן אף דליכא בינייהו חד דגמיר ג"כ דין ב"ד עליהם והאריך שם בזה וקוטב סברתו הוא דכיון דאין הדבר תלוי בשקול דעתם דהא א"צ לפסוק הדין ע"כ לא בעינן חד דגמיר: והאו"ת בסי' מ"ו באורים ס"ק ו' כתב על מה דאמרו שם סעי' ג' דקיום שטרות הוא בב"ד אף אם הם הדיוטות וכתב פי' באופן שכשרים לדון דיני ממונות כדלעיל ה' דיינים ואין הבדל בזה בין קיום לשארי דיינים עכ"ל א"כ זהו דלא כהמהרי"ט דהא להמהרי"ט יש חילוק גדול בין שארי דינים לקיום שטרות דבקיום שטרות לא בעינן חד דגמיר ואלו לקמן סי' פ"א סעי' כ"ב באו"ת ס"ק ס"ה הביא שם באורים למש"כ המהרי"ט דלענין הודאה בב"ד אף דלית בהו חד דגמיר כלל ג"כ דין ב"ד עליהם ודבריו סתרי אהדדי דהא לדברי המהרי"ט אף