נחל יצחק חלק א קס

הראשונים דס"ל דשטרות משתעבדי באגב י"ל דאזיל לטעמי' דס"ל בסימן ק"א כשיטות גדולי המורים דשטרות בני גוביינא והטעם הוא משום דמשתעבדי והעיקר כמש"כ מתחלה לחלק דלענין לקנות גוף הנייר שאני ובאמת לפ"ז י"ל דהא דמבואר בסי' ק"ד סעי' ג' דתפס שטרות לא הוי כתפס ממון דז"א רק לענין לגבותם אבל לענין החזקת גוף הנייר דינו כמו תפס ממון ואכמ"ל: ומה שהקשה האו"ת בסי' ק"א ס"ק ד' מהא דב"ק ד' י"ד דת"ר שוה כסף כו' ופריך הגמ' עבדים ושטרות נמי אין להם אונאה כו' דמוכח מהתם דשטרות הוי בני גוביינא וסיים דהוא ראי' מכרעת הנה בזה אין לומר כמש"כ לעיל דמיירי לענין לקנות גוף הנייר דא"כ לא שייך בזה לומר דנקנין בכסף ואין להם אונאה די"ל דדינם כמטלטלי בזה ועיין בש"ך סי' נ"ד ס"ק ד' וקצרתי אך העיקר מה דנ"ל לתרץ קושיות האו"ת הנ"ל והוא דהא נתבאר לעיל דלמ"ד של"ד דמוכח דהא דנחתינן לנכסיו זהו בתורת כפיי' אך לדינא לפי מה דס"ל ש"ד שפיר כתבו דשטרות לאו בני גוביינא ואין ב"ד יורדין להגבות שטרות בע"כ משום דלמ"ד ש"ד אין לנו הוכחה דנחתינן לנכסיו בתורת דין כפיי' ולכן בשטרות כיון דלא משתעבדי ע"כ הדעת נותנת דלא הוי בני גוביינא אבל למ"ד של"ד דהא דנחתינן לנכסיו אף בקרקעות זהו בתורת דין כפיי' א"כ מה"ט אף שטרות הוי בני גוביינא בתורת כפיי' ולכן שפיר פריך הש"ס בב"ק שם עבדים ושטרות כו' דתקשה מן הך ת"ר על המ"ד דס"ל של"ד ודרך הש"ס להקשות גם על המ"ד דלא הוי הלכתא כוותי' וכמש"כ הש"ך בסי' מ"ב ס"ק א' כה"ג ע"ש וכש"כ לפמש"כ הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ב' דהך מ"ד דס"ל אין גובין מן העבדים זהו משום דס"ל של"ד ע"ש בקצה"ח ויש"ש א"כ הך סוגיא דב"ק דפריך עבדים נמי וס"ל דאין גובין מן עבדים ס"ל של"ד. ע"כ שפיר ס"ל דשטרות הוי בני גוביינא אצל המזיק בחייו משום דיש למיחת להו בתורת כפיי' כנ"ל ומתורץ קושיות האו"ת: ענף ה ועדיין תקשה דלפי מש"כ בשיטות הרמב"ן והרשב"א והר"נ דס"ל דשטרות לאו בני גוביינא נינהו דזהו למ"ד דס"ל ש"ד אבל למ"ד דס"ל של"ד נחתינן לשטרות ג"כ בתורת כפיי' כיון דאמרינן בב"ק ד' פ"ט דכופין להאשה למכור כתובתה משום דהוי מילי דמזדבני בדינרי א"כ מצוה עליו לפרוע החוב א"כ ה"ה דהב"ד יורדין להשטרות בתורת גוביינא א"כ תקשה לפמש"כ הרשב"א והר"נ דאם הי' דין גוביינא בשטרות לא הי' מהני מחילה שלה דדוקא במכירה דהוי דרבנן בזה מצי למחול כמש"כ הרי"ף פ' הכותב והובא בש"ך סי' ס"ו ס"ק א' א"כ לפ"ז תקשה על מ"ד דס"ל של"ד דאמאי אמרו באשה שחבלה דפגיעתה רעה הא מצינו להגבות בב"ד את הכתובה ואז לא תהי' יכולה למחול וכעין קושיות הש"ס והראשונים הנ"ל בסוגיא דב"ק ד' פ"ט ועיקר תירוץ הראשונים הנ"ל דשטרות לאו בני גובייינא לא שייך כן למ"ד דס"ל של"ד דהא ב"ד מצינין למיחת להו בתורת כפיי' כנ"ל: ונלע"ד לומר דדוקא אם הא דב"ד יורדין לשטרות הי' זה בתורת שעבוד בזה שפיר ס"ל להנך ראשונים דלא מצית למחול אבל לאחר דמסקי לדון דשטרות לא משתעבדי ע"כ אף דנימא דשייך תורת כפיי' על מ"ע דפריעת חוב בזה משום דעד שכופהו בגופו כופהו בממונו א"כ בזה שפיר מצית למחול משום סברת הש"ך דגוביינא דב"ד לא עדיף ממכירה דהא אתינן עליו בתורת כפיי' וכמו דכופין לו למכור בעצמו וגוביינא דב"ד הוי כמו דאם היו כופין לו לומר רוצה אני על המכירה א"כ זה לא עדיף מן מכירתו בעצמו ושפיר מצית למחול אך אם הי' שעבוד על שטרות אז לא היתה יכולה למחול לאחר גוביינא דב"ד דהא אינן באין ע"ז מצד המתחייב רק שזהו יכולת בידם מצד השעבוד ע"כ שפיר כתבו דלא היתה יכולה למחול: ונלע"ד להסביר היטב שיטת הרשב"א והר"נ דכתבו דלאחר גוביינא דב"ד לא מצית למחול והוא דהש"ך בסי' ק"א ס"ק ג' השיג עליהם משום דגוביינא דב"ד לא עדיף מן מכירה אבל לענ"ד נראה בזה לדון ע"פ מש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' יו"ד ענף א' דהבאתי שם בשם הגט פשוט סי' ק"כ ס"ק ה' והמקור חיים ה' פסח סי' תמ"ח ובתשובת הגאון רע"א זצ"ל סי' רכ"ב ובמח"א דהיה להם כח להפקיר אבל אין להם כח להקנות ולהעמידו ברשות אחר אם לא שיזכה בו בתורת קנין והבאתי שם למש"כ היש"ש ביבמות פ"י סי' י"ט דזה תלוי בפלוגתת ר' יצחק ור' אלעזר בגיטין ד' ל"ו דר' יצחק יליף זה מן כל אשר לא יבא לשלשת ימים כו' דלפ"ז אין להם כח להקנות לאחר כ"ז דלא זכה בו בתורת קנין אבל לר' אלעזר דיליף לי' זה מן אלה הנחלות אשר נחלו כו' מה אבות מנחילין אף ראשים מנחילין לכל מי שירצו דכיון דיליף מן נחלה דינו כמו יורש דזוכה בלא קנין עכ"ל ע"ש בספרי וכעין זה כתב המראה הפנים בירושלמי פאה פ"ה ה"א ד"ה א"ל ר' יוסא שמענו שיהא פטור ממעשרות כו' דלמאן דיליף לי' מן נחלות אינו פטור ממעשר אבל למאן דיליף מקרא דעזרא דהובא בירושלמי שם דינו כהפקר ופוטר ממעשר כו' עכ"ל וכעת ראיתי בשמ"ק בב"ב ד' ק' ע"א ד"ה ור"א רבים במאי קנו כו' דכתב דהא דאמרינן הפקר ב"ד כו' שיש רשות לחבירו להחזיק בו ברשות ב"ד אבל אינו זוכה בדיבורם עד שיחזיק עכ"ל ובאמת זה תלוי במש"כ: ולפ"ז י"ל דזה טעם סברת הר"נ והרשב"א שכתבו דאם הי' דין גוביינא בשטרות דליתי' במחילה משום דהא מצינו במתנת שכ"מ דאינו יכול למחול כמבואר בב"ב קמ"ז כיון דיליף לי' מן והעברתם את נחלתו דינו כמו יורש דזוכה מן דין ירושה דליתי' במחילה וכמש"כ הש"ך בסי' ס"ו ס"ק א"י אף דאינו רק אסמכתא למתנת שכ"מ מה"ת כמבואר שם בב"ב ע"א בתוס' ד"ה מניין למתנת שכ"מ כו' וכש"כ הכא דנפק לי' מדרשא גמורה מן אלה הנחלות אשר נחלו כו' מה אבות מנחילין כו' ע"כ דינם כמו נחלה ויש להם להנחיל בתורת ירושה היכא דיש להם זכות לירד לנכסיו דמה שזיכה התורה נלב"ד דרשות ויכולת בידם לירד להנכסים יש יכולת בידם להקנות ולהנחיל אף אם לא יזכה בדרכי הקנין ודין הזוכה כמו יורש ולכן אף בשטרות ליתי' במחילה דהוי כמו יורש דאין יורש יכול למחול חלקו של יורש חבירו כנ"ל במתנת שכ"מ ולא מבעיא לשיטת הסוברים דלכן מוכר שט"ח מצי למחול משום דהוי מכירה מדרבנן א"כ ודאי גוביינא דב"ד דהוי הקנאה מה"ת כנ"ל ודאי לא מצי למחול ואף לפמש"כ בשם ר"ת דלכן מצי למחול משום דשעבוד הגוף ליתי' במכירה וכמבואר כ"ז בריש סי' ס"ו אבל מה שמגבין ב"ד הוי כמו זוכה בירושה ודאי דזכי שפיר אף בשעבוד הגוף כמו כל יורש [ועיין בסי' רע"ו סעי' ו' בהג"ה ואכמ"ל וע"כ ליתי' במחילה לכל השיטות ובוודאי מה דכתוב בתורה בפי' עדיפא מתקנה כלליות להיות קרינן בהו נחלות מה אבות: אך למאן דיליף לכח ביד ב"ד מקרא דעזרא שפיר י"ל כמש"כ הש"ך דלא עדיף ממכירת הבע"ד ואיתי' במחילה משום דהא אין להם כח להקנות וגם כתבתי לעיל די"ל דמצד הפקר לא שייך היכא דמצוה המתחייב על מ"ע דפריעת חוב וכוותי' דהא כיון דהפקירו א"כ לא יקיים המצוה והרמב"ם ה' סנהדרין פ' כ"ד ה' ו' הביא הדרשא דילפי מקרא דעזרא ע"ש וכן אי' במ"ק ד' ט"ז ובשקלים פ"א ה"ד דהובא שם הך דרשא לחוד אבל הרשב"א והר"נ דכתבו דגוביינא דב"ד עדיף מן מכירה י"ל דזה קאי בשיטת המ"ד דס"ל למילף מאלה הנחלות כו' ע"כ ה"ה היכא דיש כח לב"ד למיחת לנכסים מחמת תורת שעבוד דיש יכולת בידם להקנות לו שיהי' זוכה כמו דין יורש שזוכה בנכסי המוריש בלא שום קנין: ואפשר לומר דכוונת הר"נ והרשב"א שהוכיחו מהא דב"ק דשטרות לאו בני גוביינא דאל"כ ה"מ ב"ד להגבות הכתובה ואז לא היתה יכולה למחול דכוונתם דתקשה להך מ"ד דיליף מן אלה הנחלות כו' דתקשה אליבי' קושיא הנ"ל על המשנה דב"ק דאמאי אשה שחבלה פגיעתן רעה כו' וממילא מוכח מזה דשטרות לאו בני גוביינא לכ"ע ולדינא י"ל דס"ל ג"כ כשיטת הרמב"ם דהביא הך דרשא דקרא דעזרא וכעת ראיתי בספר קהלת יעקב של מהרי"ט אלגזו בתוספות דרבנן אות מ' שהביא בשם הריטב"א ובשם רש"י דגיטין ד' ל"ו דס"ל לדינא כמ"ד דיליף זה מן אלה הנחלות כו' ולא הביא לדברי היש"ש הנ"ל ע"ש ולפמש"כ יש לדון בדבריו הרבה ובאמת