נחל יצחק חלק א קנט

ועכ"ז אתי שפיר מש"כ לעיל דהנכון עם הראשונים דס"ל דאין יורדין להנכסים בחוב ריבית כיון דלא הוי שעבוד נכסי ומטעם זה אף במטלטלין אין יורדין בחוב ריבית ולא שייך לומר ביה קונה משכון דלא מבעיא לפי מה שכתבתי בקונטרס בתפיסה בדררא דממונא דיש מקום לומר דלא אמרינן בע"ח קני משכון רק בחוב הלואה ודאי א"ש כל מש"כ ואף לדעת הראשונים דס"ל דאף בחוב שאינו הלואה ג"כ קני משכון ומה"ט אף בחוב נזקין ושכירות וכהנה ג"כ קני משכון. מ"מ י"ל דהא הך מילתא דבע"ח קונה משכון זהו רק משום זכות שעבוד דיש להמלוה על המשכון וכמש"כ התוס' בב"ק ד' מ"ט ע"ב ד"ה משכונו כו' דאין לו קנין בגוף המשכון רק שעבוד אלים כו' וכ"כ הנימוקי יוסף ובחי' הרשב"א לב"ק שם וכ"כ המ"מ והובא בש"ך סי' ע"ב ס"ק קמ"ט: ועיין בש"ך סי' ע"ב ס"ק ט' ובש"ך סי' פ"ז ס"ק ד' ואכמ"ל וכיון דעיקר זכות דבע"ח קונה משכון אין זה רק בתורת שעבוד אך דהוי שעבוד אלימא מקרקעות ולכן כיון דבחוב ריבית לא משתעבדי נכסיו ע"כ לא שייך לדון בזה בע"ח קונה משכון וע"כ שפיר כתבו דבחוב ריבית אין יורדין לנכסיו ולא חילקו בין קרקע למטלטלי אבל היכא דשייך לדון בע"ח קני משכון שפיר יש לחלק בין קרקעי למטלטלי למ"ד של''ד רק משום תורת כפייה י"ל דנחתינן כנ"ל וכן יש לומר דמש"כ הר"ן בפ"י דכתובות בסוגיא דההוא גברא דשביק קטינא דארעא דלמ"ד דס"ל של"ד כל היכא דליתיה קמן אין יורדין לנכסיו אלא בדאיתא כופין לו בין בגופו ובין בממונו דמצוה דאורייתא היא כו' עכ"ל דז"א רק בקרקעי אבל במטלטלי י"ל דאף אם אינו לפנינו ממשכין אותו כיון דקני משכון ע"כ שפיר יכולין להחליטו ולמוכרו בתורת שעבוד אך עיקר דברי הר"ן הנ"ל תלוי בהא דמבואר בכתובות ד' פ"ח דאמר רב אחא דל"ש אלא כתובה אבל בע"ח לא וכמש"כ התוס' והרא"ש שם בשם ר"ח והובא בטור סי' ק"ו אבל לפי מה שפסק הרי"ף והרמב''ם והמחבר בסי' ק''ו כרבא אמר ר''נ דאף בבע''ח נפרעין שלא בפניו א"כ ליתיה לדינא למש"כ הר"נ וגם הא מבואר בתוס' גיטין ד' נ' ד"ה כיון דדיניה כו' דר"נ ס"ל של"ד והובא בש"ך סי' ל"ט ס"ק ב' ועכ"ז ס"ל לר"נ דנפרעין שלא בפניו בבע"ח אך י"ל דשא"ה כמו דאמרו שם הטעם דשלא יהא כ"א נוטל כו' ומשמע דמן הדין אין גובין שלא בפניו אף דהוי שעבודא דרבנן לכ"ע כמש"כ במק"א ואכמ"ל וי"ל דכוונת הר"ן הוא דמה"ת אין יורדין שלא בפניו כיון דלא שייך כפייה בשלא בפניו אבל מדרבנן שפיר יורדין אף שלא בפניו אף למ"ד של"ד. וכן י"ל במש"כ לעיל בשם רביד הזהב שהביא בשם בעה"ת דס"ל דלא נחתינן לנכסיו כיון דשל"ד דז"א אלא מה"ת אבל מדרבנן שפיר יורדין לנכסיו אף היכא דלא כפינן על המ"ע וכמש"כ הב"י בסי' ק"ו בשם בעה"ת דמסיק אבל הרי"ף כתב דנפרעין שלא בפניו וכ"כ הרמב"ם עכ"ל וכ"כ הטור שם בשם בעה"ת וספר בעה"ת אינו ת"י (והא דאמרו הטעם דנפרעין שלא בפניו משום שלא יהא כ"א נוטל כו' דמשמע דמן הדין אין יורדין שלא בפניו דאין לומר דזהו משום דר"נ ס"ל של"ד כנ"ל דז"א דהא רבא אמר זה שם בשם ר"נ והא מבואר בגיטין דף נ' בתוס' שם דרבא ס"ל ש"ד וכמש"כ הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ב' מזה וע"כ מוכח דלכן לולא התקנה אין נפרעין שלא בפניו דזהו מטעם דאמר רבא בערכין דף כ"ב דחיישינן לשובר ע"ש] ועיין בח"מ סי' קס"ד ובבית יוסף שם גבי הבית והעלייה ובירושלמי פ' י' דב"מ ובירושלמי פ"ז דשבועות ואכמ"ל: ענף ד נחזור לעניננו דנתבאר דלכן יורדין למטלטלין אף . דמטלטלי לא משתעבדי וכן אף לאחר דתקנו הגאונים דמטלטלי דיתמי משתעבדי מ"מ הא באמת אין דין שעבוד עליהם כמבואר בסי' ק"ד דאין דין קדימה במטלטלין כדקיי"ל לדינא רק תקנת הגאונים היה דכיון דבחייו היו נפרעין ממטלטלין דממילא מחמת נעילת דלת יהיו נפרעין אף מן יורשים ועיין בסי' ק"ז בסמ"ע ס"ק ג' ובש"ך שם ס"ק ב' ומש"כ שם בשם הרא"ש לכתובות ובאו"ת שם ס"ק ד' וקצרתי אך דעיקר הטעם הוא משום בע"ח קונה משכון כנ"ל וכן מבואר בסי' צ"ז סעיף ט"ז דהממשכן בב"ד או מדעת הלוה קונה המשכון דאם מת לא נעשה מטלטלי אצל בניו והא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי זהו משום דלא שייך בע"ח קונה משכון כי אם בחיי הלוה אבל לא במת הלוה כי ביורשין לא שייך בע"ח קונה משכון וזה פשוט: ולפ"ז מתורץ מה שהקשיתי על שיטת הרמב"ן והר"ן והרשב"א דס"ל דמן הדין שטרות אינן בני גוביינא ואין יכולת ביד ב"ד להגבות שטרות בע"כ של הלוה משום דהוי מילי ואין גופן ממון ולא משתעבדי והקשיתי דלשיטות הר"ן והרמב"ן דס"ל דאף למ"ד של"ד נחתינן לנכסיו בתורת כפייה א"כ ה"ה בשטרות כיון דכפינן להמזיק שימכור השטרות כמבואר בב"ק דף פ"ט גבי כתובה א"כ ה"ה מה"ט יהיה יכולת ביד ב"ד להגבות השטרות בע"כ בתורת דין כפייה אבל לפי מה שנתבאר א"ש והוא דהא חזינן דבחוב ריבית אין יורדין לנכסיו כיון דלא משתעבדי נכסיו וע"כ הטעם כמש"כ דלדינא דס"ל ש"ד אין לנו הכרח דנחתינן לנכסיה בתורת כפייה דמנלן דיש כח לנו בזה והא דנחתינן למטלטלין אף דלא משתעבדי זהו משום דלאחר דממשכנו נקנה לו בדין בע"ח קונה משכון כנ"ל אבל בשטרות דהוי מילי ואין גופן ממון דלא שייך בהו לדון בע"ח קונה משכון וכמבואר בח"מ סי' ק"ד סעיף ג' דתפס שטרות לא הוי כתפס ממון ויחלוקו וזהו מטעם דלא אמרינן בשטרות קונה משכון דעיקר הטעם דתפיסת בע"ח למטלטלין מהני זהו משום דקני משכון כמש"כ הקצה"ח שם. וכ"כ בביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק כ"א ע"ש וכבר כתבתי לעיל בשם התוס' והרשב"א והנ"י והמ"מ דס"ל דהא דבע"ח קונה משכון זהו בתורת שעבוד כנ"ל וע"כ שפיר כתבו הנך ראשונים דכיון דמילי לא משתעבדי ואין גופן ממון ע"כ לא הוי שטרות בני גוביינא והכוונה הוא דכיון דהוי מילי א"כ לא משתעבדי בתורת משכון ע"כ אין יכולת ביד ב"ד להגבותן ובאמת גם לשיטת הש"ך דכתב דבע"ח קני משכון בגוף החפץ ג"כ לא שייך הך קנייה בשטרות והוי כש"כ בזה והכל חדא טעמא הוא דכיון דהוי מילי ולא משתעבדי וגם הא מבואר בתוס' ב"מ דף ס"ז ע"ב ד"ה ושביעית משמטתה דדוקא משכון מטלטלי דתפיס ביה אמרו ביה דקונה משכון אבל קרקע לא ומה"ט אף שטרות כיון דלא הוי תפוס דהא קיי"ל דשט"ח לא הוי כגבוי ע"כ לא קני משכון בשטרות והא דכתובות דף פ"ה גבי ההיא איתתא דהוי מפקדי גבה מלוגא דשטרי דאם תפסה מחיים גובין אף מן יורשין וכן מבואר בסי' ס"ד הא מיירי התם לענין שיהיה יכול להחזיק גוף הנייר וכמש"כ הש"ך בסי' ס"ד ס"ק א' אבל לא לגבותם משום דהוי אין גופן ממון ולא משתעבדי ועיין בסי' נ"ד ש"ך ס"ק ד' מש"כ שם בשם המ"מ וקצרתי: והאו"ת בסי' ק"א ס"ק ד' הביא ראיה דשטרות אית בהו דין גוביינא מהא דכתובות ד' ק' ע"ב דלשטרות מזבנינן בלא אכרזתא וכתבו התוס' שם בד"ה אלו דברים שאין מכריזין עליהם העבדים והשטרות ומטלטלין כו' א"נ דתפסן מחיים כו' אלמא דאית בשטרות דין גוביינא עכ"ל ובאמת אין זה ראיה די"ל ג"כ שם דמיירי לענין שומא מה ששוה להחזיק הנייר וכמו הא דכתובות ד' פ"ה וח"מ סי' ס"ד כנ"ל וכמבואר שם להדיא וזה מקרי גופו ממון ומשתעבדי שפיר לענין להחזיק שיווי גוף הנייר דלא יהיה הלוה מחוייב לפרוע להמלוה שלו עד שיוחזר לו גוף הנייר וכמבואר בסי' ס"ו ש"ך ס"ק סמ"ך בשם הב"י בשם בעה"ת: גם י"ל דהא דכתובות הנ"ל מיירי בשעבד בפי' שטרות וכמש"כ שם הריטב"א וידוע מש"כ הרשב"א לחלק דאף למ"ד של"ד מ"מ בשעבוד מפורש שאני וכמש"כ הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ב' וה"ה י"ל למאן דס"ל דשטרות לאו בני גוביינא משום דמילי לא משתעבדי היינו דלא משתעבדי ממילא אבל בשעבוד מפורש משתעבדי אך ז"א ברור לפי שיטת הרשב"א והובא בסי' ס"ו ש"ך ס"ק כ"ו דאף שעבדם לשטרות בפי' לא מהני וי"ל דאזיל לטעמי' דס"ל דלא הוי בני גוביינא וזהו הכל משום חד טעמא משום דמילי לא משתעבדי ובאמת הש"ך דהכריע שם כשיטות