נחל יצחק חלק א קנח

הריוח שהי' יכול להרוויח במעותיו מאותו זמן כו' ע"ש ועיין בב"מ ד' ס"ב דאמרו כל שבדיניהם מוציאין מלוה למלוה כו' אלמא בתביעת רבית של המלוה להלוה היה בחוב גמור על הלוה ליתן להמלוה רק מחמת האיסור שאסרה התורה מחוייב המלוה להחזיר להלוה הריבית שלקח מהלוה ע"כ י"ל דזה החוב ריבית לכה"פ לא מקרי חסרון כיס וכמו חוב בושת דאף דעכשיו חייבה התורה ליתן בושת לחבירו מ"מ לא מקרי חסרון כיס וע"כ י"ל דע"ז אין כח לדיינים בזה"ז לדון חוב כזה והא דאמרו בחוב ריבית דב"ד היו מכין לו שיקיים מ"ע זו יש לי כמה דרכים ליישב זה אך באמת אין זה במשמע מכל הראשונים כי באמת אף חוב ריבית הוי כמו חסרון כיס וכמו כל גזילה כדאמרו בריש פ"ה ל"ל לאו בגזל לאו בריבית כיון דלקח הריבית באיסור הוי אז כמו גזילה כיון דהי' בעיני' אצל הלוה ואינו דומה לחוב בושת דלא הי' בעיני' מעולם אצל התובע וע"כ שפיר י"ל דדינם כמו כל חוב גזילה דדנין אף בזה"ז וכמבואר בסי' א' סעי' ג' ובש"ך שם ס"ק ט' ולכן התוס' בסנהדרין ד' ג' ד"ה שלא תנעול כו' דהקשו איך דנין דיני רבית והא הגזלנין ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהם כו' אבל זה לא הקשו דאיך דנין דיני ריבית והא הוי מילתא דלית בי' חסרון כיס כנ"ל: וע"כ מוכח דס"ל ג"כ כיון דלקחן בעיניו באיסור הוי זה ג"כ בגדר חסרון כיס ולכן נדחה כל זה אך העיקר כמש"כ לעיל: ובעיקר דברי הראשונים הנ"ל שכתבו דאף למ"ד של"ד דנחתינן לנכסיו בתורת כפיי' הנה מן הרא"ש כתובות פ"ט סי' י"ג משמע דלא ס"ל כן דז"ל שם א"ל לר"פ לדידך דאמרת פריעת בע"ח מצוה אמר לא ניחא לי' כו' היכא דאית לי' ללוה לא קא מיבעיא לי' דפשיטא דיורדין לנכסיו כו' ור"פ גופי' הוא דאמר מלוה בע"פ גובה מיורשין דש"ד וכיון דמשעבדי נכסיו נחתינן לנכסיו כו' עכ"ל הרא"ש הרי דס"ל להרא"ש דדוקא אי ש"ד ומשעבדי נכסיו נחתינן לנכסיו אבל אם לא משעבדי נכסיו לא נחתינן לנכסיו ולא ס"ל לשיטת הרמב"ן והריטב"א והר"נ הנ"ל וכן ראיתי בספר רביד הזהב פ' תצא על פסוק יוציא אליך העבוט דכתב הבעה"ת דהיו מכין לו ולא נחתינן לנכסיו אי של"ד ע"ש ובאמת גם הר"נ בכתובות פ"י כתב בדרך אפשר דמתורת כפיי' יורדין לנכסיו דעד שאתה כופהו בגופו כופהו בממונו כו' אלמא דלא ברירא לי' הך סברא כ"כ וכן כתב בטור ח"מ סי' רע"ח בשם הרשב"א סעי' י"א דלמאן דס"ל של"ד לא נחתינן לנכסיו רק כופין לו בשוטים וכ"כ השמ"ק לב"ב ד' קכ"ד ע"א בשם הרשב"א ע"ש שכתב כן בשיטת ה"ר יוסף הלוי: ענף ג ויש להעיר בהא דמבואר בסי' ק"א שהובא בבית יוסף שיטת הר"נ והרמב"ן דס"ל דאין בשטרות דין גוביינא דמילי לא משתעבדי רק דכופף ראשו לגדולי המורים כו' והר"נ פי"ג דכתובות הוכיח כן מהא דב"ק דפ"ט וכ"כ בחי' הרשב"א לב"ק ד' פ"ט דאין ב"ד יכולין להגבות שטרות בע"כ משום דהוי מילי ולא משתעבדי דאל"כ אמאי הוי פגיעתה רעה הא יכולין ב"ד להגבות ולא תהיה יכולה למחול כו' והובא שיטתם בש"ך סי' ק"א ס"ק ג' ע"ש והא חזינן דלכ"ע יכולין ב"ד לכוף להלוה עצמו שימכור השטרות שיש לו לאחרים ולהגבות להמלוה כדפריך הש"ס בב"ק שם דתזבין כתובתה בטובת הנאה כו' ט"ה מילי נינהו ומילי לא משתעבדי אלמא לא מילי דמזדבני בדינרי נינהו כו' אלמא דאף דדין שעבוד ליכא על הטובת הנאה משום דהוי מילי מ"מ יכולים לכוף להלוה שימכור בט"ה משום פריעת בע"ח מצוה וכופין לו כמו על כל מ"ע ולפ"ז תקשה על מש"כ הרמב"ן והר"נ בפשיטות דב"ד אין יכולין למכור ולהגבות השטרות לפי דהוי אין גופו ממון ומילי לא משתעבדי ולכן אין בשטרות דין גוביינא והא כתב הרמב"ן והר"נ דאף למ"ד של"ד מ"מ נחתינן לנכסיה בתורת כפייה א"כ ה"ה בשטרות אף דהוי מילי ולא משתעבדי מ"מ יכולים להגבותם בתורת כפייה ועד שאתה כופהו בגופו כופהו בממונו ותקשה על הרמב"ן והר"נ איך כתבו בפשיטות דהסברא נוטה דאין בשטרות דין גוביינא ומזה נראה להכריח כשיטת הסוברים דיכולים לגבות שטרות אף בע"כ של הלוה משום דיש בשטרות דין גוביינא וי"ל דמן דין [ כפייה נגעו ביה: נראה לי לתרץ ע"פ מש"כ לעיל והוא דהא באמת קיי"ל דאף במטלטלי יורדין להם ומחליטין אותם להמלוה או למוכרן עבור הבע"ח וקשה הא מטלטלי לא משתעבדי ואין עליהם דין שעבוד כלל ומ"מ יורדין ב"ד להם א"כ לפמש"כ לעיל דהך מילתא דכתבו הראשונים הנ"ל לדון תורת כפייה במה שיורדין ב"ד לנכסיו אף אם לא משתעבדי דזה אינו רק למ"ד של"ד אבל למ"ד ש"ד אינו מוכרח כ"ז די"ל באמת דהיכא דלא משתעבדי אין כח לב"ד לירד לנכסיו והא דנחתינן לנכסיו כדמוכח מפשטות דקראי שכתב הרמב"ן כנ"ל זהו משום תורת שעבוד נכסי א"כ לפ"ז היכא דלא משתעבדי אין ב"ד יכולים לירד להם בע"כ ותקשה דאיך יורדין ב"ד למטלטלין של הלוה הא אף למ"ד ש"ד אינו חל השעבוד רק על קרקעות ואפשר לומר בזה לפמש"כ הרשב"א והובא בקצה"ח סי' ל"ט וסי' צ"ה דמה"ת אף מטלטלי משתעבדי והא דמטלטלי לא משתעבדי אין זה רק מדרבנן וכן מצינו בסי' ק"ד סעי' א' דס"ל להמחבר דאף במטלטלין יש דין קדימה לבע"ח מוקדם נגד בע"ח מאוחר וכמש"כ הרמב"ן בתשובה והובא בסמ"ע שם ס"ק א' ע"ש: וי"ל דטעמם דאף דמטלטלי לא משתעבדי עכ"ז בכזה מוקמינן אדאורייתא ודוקא במקום טורפא ממשעבדי ומיתמי תקנו חז"ל דמטלטלי לא משתעבדי וכן מוכח מן שיטת הרשב"ם בב"ב ד' קע"ה ד"ה שעבודא דאורייתא דכתב דמן יוציא אליך העבוט נפקא. וכ"כ רש"י בב"מ ד' ס"ז ע"ב ד"ה אין בע"ח גובה כו' והפני יהושע בחי' על סי' ל"ט ביאר דברי הרשב"ם בטוב טעם ע"ש וכ"כ הלבוש בסי' ל"ט סעי' א' דמה"ת אף מטלטלי משתעבדי דמן יוציא אליך העבוט נפקא וזהו כשיטת הרשב"ם הנ"ל. ובמק"א הארכתי בזה וע"כ י"ל דמה"ט נחתינן לנכס אף במטלטלי אף דמטלטלי לא משתעבדי דבכזה מוקמינן אדאורייתא אבל בשטרות כיון דמילי לא משתעבדי לכן שפיר ס"ל להנך ראשונים דאין בשטרות דין גוביינא דב"ד כן י"ל לכאורה בזה: אבל העיקר מה שנלע"ד ברור בזה דלכן במטלטלי יורדין ב"ד לנכסיו אף דנימא דאין תורת שעבוד על מטלטלי אף מה"ת כמש"כ במק"א משום דהא אמרינן בב"מ ד' קי"ג דשליח ב"ד ממשכנו והטעם הוא דהא קיי"ל דבע"ח קונה משכון וע"י שליח ב"ד ודאי דקני משכון ביותר כמש"כ הנימוקי יוסף בפ"ק דב"מ והובא בקצה"ח סי' ע"ב ס"ק ב' ועיקר הטעם מה די"ל דלא נחתינן לנכסים היינו בשביל דליכא שעבוד נכסי למ"ד דס"ל של"ד ע"כ אין כח לב"ד להחליט החפץ להמלוה וכמש"כ לעיל אבל במטלטלי דקני משכון א"כ לאחר דהשליח ב"ד נוטל המשכון נקנה החפץ להמלוה בתורת בע"ח קני משכון ולאחר דקונה המשכון שפיר יכולים הב"ד להחליט ולהקנות לו המשכון דהא היכא דאיכא שעבוד נכסי יכולים הב"ד לירד לנכסיו לכ"ע וכש"כ היכא דקני לי' בתורת בע"ח קונה משכון דודאי יכולים הב"ד להחליטו להבע"ח וי"ל דזהו כוונת רש"י ב"מ ד' ס"ז ע"ב ד"ה אין בע"ח גובה כו' והא דשקלי וטרו הראשונים אי נחתינן לנכסיו למ"ד של"ד זה אינו רק בקרקעות דהא בקרקע לא שייך בע"ח קונה משכון כמש"כ התוס' בב"מ ד' ס"ז ע"ב ד"ה ושביעית משמטתה כו' וע"כ אין יכולת ביד ב"ד למיחת לקרקעות כיון דלא הוי שעבוד נכסי א"כ אין יכולת ביד ב"ד להחליט ולהקנות הקרקע להבע"ח וע"כ אין שום תועלת במה שיקחו הקרקעות מן הלוה אבל במטלטלי דקני משכון שפיר יכולים למשכנו ולהחליטו להמלוה וכן הוא כוונת הרא"ש בכתובות פ"ט ה' י"ג דכתב היכא דאית ליה נכסי כו' יורדין לנכסיו דכתיב לא תבא כו' אבל שליח ב"ד נכנס ור"פ גופיה דאמר ש"ד וכיון דמשעבדי נכסיו נחתינן לנכסיו עכ"ל וי"ל דכוונתו דמתחלת דבריו דמיירי במטלטלין דהביא הא דב"מ דשליח ב"ד נכנס א"כ בזה לכ"ע יורדין להגבותן להבע"ח כיון דקני משכון כבר ואח"ז קאי על קרקעות דיורדין להם ע"ז כתב דזה תליא אי ש"ד: