נחל יצחק חלק א קנה

השניה מעל שיטת רש"י הנ"ל ובאמת הוי מסוגיות הש"ס דגיטין הנ"ל סייעתא רבתי לשיטת רש"י פסחים הנ"ל דע"פ שיטת רש"י הנ"ל א"ש מה דלא הזכירו בסוגיא הנ"ל להתוספתא כתובות הנ"ל. ענף ח ועפ"ז יש לדון דהנכון עם הפוסקים דס"ל דאף מלוה בע"פ גבי מן הפקר משום די"ל דכיון דעד העת דזכה בהו הזוכה היה משועבד נכסי הלוה לפי הסוברים ש"ד ע"כ מקרי הזוכה מזיק שעבודו וחייב לשלם וכעין קושית הרמב"ן הנ"ל על עשה שורו אפותיקי דהקשה דאף דלא גבו מהלוקח משום זכות שעבורו מ"מ יתחייב בתורת מזיק שעבודו ותירץ דהלוקח לא קעבד כלום רק המוכר דמכר לו א"כ זה לא שייך בזוכה מהפקר לא מבעיא בהפקר דנכסי הגר ודאי דהזוכה עבד כולו מילתא ואף בהפקר מדעת. מ"מ כיון דקודם זכייתו היה להמלוה שעבוד נכסי על הקרקע אך לפי דזכה הזוכה אז פקע שעבודו א"כ הזוכה הוא המזיק שעבודו וחייב לשלם ואף לשיטת רש"י בב"מ דף י"ב דהפקר ה"ל דעת אחרת מקנה וכמש"כ הש"ך בסי' רס"ח ס"ק ט' עכ"ז לא שייך בזה לדון כמש"כ לעיל לדון בלוקח ומקבל מתנה אליביה דשיטת הראב"ד והרשב"א גיטין דף כ' דבדעת אחרת מקנה לא בעי כוונת הקונה דהא בהפקר לא שייך כן וכמש"כ הנתיבות בסי' רע"ג ס"ק א' ואכמ"ל וע"כ הזוכה עבד לכולי מלתא והוי מזיק שעבודו כנ"ל ולכן לא תקנו חז"ל דלא לטרוף מהזוכה אבל שארי לוקח ומקבל אינו חייב לשלם מצד מזיק שעבודו משום דהמוכר עבד לכולו היזיקא וכסברת הרמב"ן הנ"ל בעשה שורו אפותיקי ע"כ תקנו חז"ל כן: ואפשר דזהו כוונת הרשב"א דהובא בקצה"ח סי' רמ"ה ס"ק ב' דאף מטלטלי דהפקר משתעבד וטרף מיניה הבע"ח ואף דמצד טריפת משעבדי לא שייך במטלטלי דהא לא תקנו חז"ל לטרוף מטלטלי המשועבדים עכ"ז י"ל דשאני זוכה מן הפקר דכיון דקודם שזכה בהו הזוכה תקנו חז"ל דאף מטלטלי משתעבדי וכמש"כ במק"א ע"פ דברי הרשב"א להוכיח מהך משנה כתובות ד' פ"ד דהיכא דאין שום רשות אחרים על המטלטלי אז חל שעבוד של הבע"ח על מטלטלי ג"כ כמש"כ שם בארוכה ע"כ מקרי הזוכה מזיק שעבודו וחייב לשלם. משא"כ בכל לוקח ומקבל מתנה וכסברת הרמב"ן הנ"ל וקצרתי: ועפ"י זה אפשר לתרץ מה דהקשיתי לעיל על הסוברים דאף מלוה בע"פ גבי מהפקר דא"כ למה הוצרכו לתקוני בגר שמת דיביאו נסכים משל ציבור כמבואר במנחות ד' נ"א ובשקלים הא ה"ל מלוה הכתובה בתורה וכמש"כ לעיל אכן לפמש"כ דעיקר החיוב בזוכה בנכסי הגר הוא משום מזיק שעבודו ולא משום טריפת משעבדי ע"כ יש לתרץ זה ע"פ מש"כ התוס' בב"מ ד' צ"ט ע"ב ד"ה פרט למזיק כו' דאף הקרן פטור לשלם במזיק הקדש רק מדרבנן חייב לשלם ועיין בתוס' מעילה ד' י"ט וב"ק ד' ז' א"כ י"ל כיון דמה"ת מיפטר מזיק הקדש ע"כ התם בחוב נסכים דהוא של הקדש לא שייך לחייב את הזוכה משום מזיק שעבודו דהא ה"ל מזיק הקדש דמיפטר ואף דמדרבנן חייב מזיק הקדש י"ל דז"א אלא במזיק ממש אבל במזיק שעבודו דאף דחייב י"ל דאין זה אלא מדרבנן ועיין בהרמב"ם ה' חובל ומזיק פ"ז ה' י"א בהמ"מ שכתב בשם הרמב"ן וש"פ דכתבו דלכן חייב מזיק שעבודו דכיון דקיי"ל דדיינינן דינא דגרמי ה"ה דמזיק שעבודו חייב ע"ש וכ"כ הבית יוסף לח"מ סי' ק"ד בשם הראשונים דכ"כ וכ"כ הב"ש באה"ע סי' צ"ג ס"ק ל"ט והפוסקים בח"מ סי' ק"ד תלו חיוב מזיק שעבודו בדינא דגרמי ע"כ י"ל דכמו דד"ג הוא מדרבנן לשיטת כ"פ דה"ה מזיק שעבודו ואף דהתוס' בגיטין ד' מ"א ע"א כתבו דאף למאן דפטר דד"ג מ"מ מחייב מזיק שעבודו עכ"ז י"ל דאינו רק מדרבנן ולכן בכה"ג אפשר דמיפטר בהקדש כיון דאף מזיק גמור בהקדש אינו חייב אלא מדרבנן ע"כ בכה"ג לא תקנו לחייב בהקדש דה"ל כעין תקנתא לתקנתא ע"כ הוצרכו לתקוני בגר שמת דיביאו נסכיו משל ציבור ואף דר"ש ס"ל גורם לממון כממון דמי ור"ש אמר, התם בשקלים ומנחות להך דגר שמת כו' עכ"ז י"ל דד"ג שאני כמבואר בתוס' ב"ק ד' ע"א ע"ב ובש"ך ח"מ סי' שפ"ו וברמב"ן בדד"ג שלו ועיין באבני מלואים סי' כ"ח ס"ק ס"ט דהביא שם להפוסקים דס"ל דר"ש לא דאין דד"ג: אכן מצינו בגיטין ד' נ"ג דהכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין אף דהיזק שאינו ניכר רק מדרבנן חייב אפ"ה תקנו לשלם אף בהקדש אף דמזיק הקדש פטור מה"ת ועיין בפני יהושע גיטין ד' נ"ג ע"א אך אפשר לומר בזה דאין לדמות תקנתא לתקנתא ואין לדמות גזירות חז"ל להדדי כידוע ל ועוד אפשר לומר דזה דומה להא דמנחות ד' נ"א גבי כה"ג שמת ולא מינו אחר תחתיו דמנחתו דאורייתא מדציבור והדר תקנו דליגבי מיורשין כיון דחזו דקא פשעו בה אוקמוה אדאורייתא וי"ל דלכן פשעו בה דכיון דמה"ת הוא מדציבור ע"כ פשעו בה וסמכו על מה דמדאורייתא פטירי. ולכן במי שלא הביא הנסכים ויש לו יורשים לא חשו דפשעי ולתקן להביא משל ציבור משום דכיון דמחוייבים מה"ת למ"ד ש"ד או דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי ע"כ לא חשו לזה וכיון דמצינו ביורשים היכא דפטירי מה"ת דחשו בזה דפשעי. כש"כ באחרים היכא דפטירי מה"ת משום מזיק בהקדש פטור דחשו דלמא פשעי ויסמכו על מה דמה"ת פטירי ע"כ תקנו בגר שאין לו יורשים להביא משל ציבור ודוקא ביורש די"ל דס"ל מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא כמבואר בערכין ד' ז' ובבכורות ד' מ"ט דיש בזה פלוגתא דתנאי ע"כ במי שיש לו יורשים לא חשו לזה [ויש לעיין עפ"י זה בסוגיא דש"ד בסוף ב"ב ואכמ"ל] וגם למ"ד שעבודא לאו דאורייתא יש לחלק בפשיטות וקצרתי: וכ"ז במזיק הקדש דפטור מה"ת אבל בחוב הדיוט שפיר י"ל דאף דתקנו דחוב בע"פ אינו גובה מן לוקח ומקבל מתנה אף למאן דס"ל ש"ד דהפקיעו שעבודו כשזכה אחר בהקרקע וכמש"כ לעיל מ"מ בזוכה מהפקר דיש מקום לחייבו משום מזיק שעבודו של חבירו דהא קודם שזכה בו היה להמלוה שעבוד ע"ז ע"כ י"ל דלא פטרוהו משום חיוב מזיק דיש עליו רק בלוקח ומקבל מתנה דלא הוי עליו חיוב מזיק שעבודו כמש"כ הרמב"ן כנ"ל בזה תקנו דאין גובין למלוה ע"פ ממנו אבל לא בזוכה מהפקר וגם למ"ד שעבודא לאו דאורייתא יש לדון כן דהא הוי עכ"פ שעבודא דרבנן וכמש"כ לעיל ועיין בקצה"ח סי' ק"ח ס"ק א' ואף שיש לי עוד מה להאריך בכ"ז רק לפי דכתבתי במק"א תירוץ מורווח ביותר על קושייתי מהא דמנחות הנ"ל ע"כ קצרתי בכ"ז: ענף ט ובמה שכתבתי לעיל לחלק דשאני יורש מן הזוכה בנכסי הגר משום דיורש הוי כרעא דאבוה משא"כ בזוכה בנכסי הגר אין להעיר בכ"ז מן הא דעירובין ד' ע' ע"ב תוס' ד"ה ת"ש כו' דאין זה דמיון לנ"ד כלל וכמש"כ הריטב"א שם דעיקר הטעם הוא דהזוכה יש לו זכות בעלים ראשונים בכל מה דהיה שייך להם. ע"כ שפיר כתבתי לעיל. וכן מכרע מהא דקיי"ל רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי כמבואר בב"ק ד' קי"א ובח"מ סי' שנ"ג וסי' שס"א וסי' שס"ב ואלו הזוכה בנכסי הגר וודאי דהוי שינוי רשות גבי גזילה לקנות ע"י יאוש ושינוי רשות ויש לי ראיות לזה אך קצרתי וכן לא שייך לדון בכל מש"כ לעיל עפ"י מש"כ התוס' בב"ק ד' ס"ט ע"א ד"ה כל שלקטו עניים כו' דיאוש הוי כמו מתנה להגזלן כו' ועיין בזה בנתיבות סי' שנ"ג ס"ק ג' דהא ביאוש דאבידה לא שייך זה וגם ביאוש דגזילה היכא דמהני מ"מ מצי טריף לי' הב"ח משום דהך מילתא דיאוש הוי מתנה להגזלן אין זה ענין לנ"ד כמבואר למבין: היוצא לנו מכ"ז דלשיטת רש"י דפסחים ד' ל"א דנתבאר: דמצד שעבוד לא מצי טריף אף חוב בשטר מן נכסי הגר לאח"מ כי אם מצד מזיק שעבודו מצי טריף ולשיטת התוס' בגיטין ד' מ' ע"ב ד"ה הקדש חמץ כו' שכתבו בשם הר"י דלרבא דבע"ח מכאן ולהבא גובה הוי כל מכירת שדה המשועבדת דבר ברשותו כו' והא דטריף לי' בע"ח בחובו זהו משום עצם השעבוד