נחל יצחק חלק א קמח

הלכות גירושין ה' כ"א ע"ש ואף דזה הוי כמו ס"ס משם א' וגרע מיני' עכ"ז לפי מש"כ בשם הרשב"א והריטב"א א"ש כ"ז משום דגם בזה יש לדון שמא אין לפנינו שום לידת ספק כלל ואת"ל דהוא באופן דיש בו לידת ספק אכתי ספק הוא שמא הוא באופן דמותרת להנשא וכל כה"ג כן הוא והוי רוב צדדין להתיר וכמו שכתב הרשב"א בקידושין שם בלשון דהוי רובא ועיין בט"ז יו"ד סי' ט"ו ס"ק ב' ואכמ"ל יותר וזהו כלל חדש בענין ס"ס מש"א: ולפי זה הוי ס"ס מעליא בנ"ד דהא ספק ראשון הוא שמא האמת כדברי העדים המעידים דאין בו שום חשש איסור כלל והוי ודאי היתר ואת"ל כדברי העדים דיש בו חשש ולידת ספק מ"מ שמא הוא כשר וזה עדיף ממש"כ הרשב"א והריטב"א לדון ס"ס בספק רוב ספק פלגא וכעין דברי ר"י בן לב הנ"ל וכדברי הב"ש בסי' ע"ז הנ"ל דכתבו לדון ס"ס ספק שמא הוא ודאי וספק שני דאף דהוא ספק מ"מ דלמא כשר: ענף ד אך יש לסתור לכל מש"כ מהא דקידושין ד' ס"ו גבי עובדא דינאי דאמרו ה"ד אילימא תרי אמרי אשתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני וכפי' רש"י ותוס' שם וקשה דהא יש לדון בזה ספק ספיקא דהא אף להעדים המעידים דנשבית אינה אסורה רק מספיקא והא מה"ת מותרת בודאי א"כ הוי ספק דלמא לא נשבית כלל ולא הוי בה שום חלות ולידת ספק כלל ואת"ל דנשבית מ"מ שמא כשירה וס"ס הא מהני ואף לפי מה דגזר ר"ג בשם ר' יוחנן ב"ז בכתובות ד' י"ד דאלמנת עיסה פסולה לכהונה דמשום מעלת יוחסין החמירו אף דאיכא ס"ס ע"ש מ"מ הא הך עובדא דינאי דמקודם הגזירה היה דהיה מהני ס"ס וקשה איך מקשו בפשיטות כ"כ דמאי חזית כו' והא י"ל כן ומצאתי בפני יהושע בקידושין בסוגיא זו שהקשה כן אכן באמת מוכח מסוגיא זו דס"ל דכה"ג לא הוי ס"ס משום דזהו כמו ס"ס מש"א דלא מהני ודלא כמו שכתבתי אך עדיין תקשה להסוברים דאף ס"ס מש"א מהני: ולכן נלע"ד לומר בזה דשאני שבוי' דאסרו חז"ל מחמת רוב פרוצים בעריות כמבואר בכתובות דף י"ג ע"ב ע"כ הוי זה כמו ודאי איסור וע"כ לא מצרפינן זה לס"ס וראיה לזה מהא דכתובות ד' כ"ז דאמר ר' זכריה בן הקצב לא זזה ידי כו' וא"ל אין אדם מעיד ע"י עצמו והקשה ר"ע איגר זצ"ל בדרוש וחדוש לכתובות שם דמ"ש משנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דאם ניסת לא' מעדי' דלא תצא ונשאר בצ"ע. אבל באמת מוכח מזה דשאני איסור שבויה לאחר דאסרו חז"ל דינו כמו ודאי איסור מפאת הרוב פרוצים כו' ולכן אינם נאמנים הבע"ד בעצמם נגד הרוב ואף לשיטת הרשב"א דהובא בפני יהושע לכתובות ד' כ"ב דאף במקום חזקה נאמן הבע"ד: מ"מ במקום רובא אינו נאמן וכמש"כ בספרי ח' יו"ד סי' ט"ז: ורק היכא דלא הוי בשם בע"ד הימנוהו חז"ל לע"א ואשה וקרוב בשבויה ולכן א"ש מה דאמרו אין מעיד ע"י עצמו בשבויה דעשאוהו חז"ל כמו איסור ודאי מפאת הרוב: ואף דמה"ת לא נאסרת שבויה כלל רק מדרבנן מ"מ מצינו כעין זה בהא דגיטין ד' ג' ע"ב גבי הא דאי' התם אבל הכא דאיתחזק איסורא כו' ואף לר"מ דחייש למיעוטא כו' וקשה לפי שיטת הסוברים דאף דבר שבערוה היכא דלא איתחזק איסורא מהימן ע"א על הספק כיון דלא הוי רק ספק השקול א"כ מאי מקשה הגמרא לר"מ דחייש למיעוטא והוכרח לתרץ סתם ספרי גמירי והא בלא"ה אף דחייש למיעוטי מ"מ אינו אלא ספק איסור מדרבנן דמה"ת רוב עדיף מחזקה רק מדרבנן הוי כמו מחצה על מחצה א"כ הא במקום ספק השקול הא מהימן ע"א אף בערוה לשי' כמה פוסקים ועיין במהרי"ק סי' ע"ב ובש"ש שמעתא ו' פ"ג ובתשובת רע"א סי' קכ"ד ובספר שער המשפט סי' ל"ג ס"ק א' מזה אבל לא העירו למה שהקשיתי: אבל באמת אין זה קשה כלל דאחר דתקנו חז"ל לחוש למיעוטי הוי כמו דלא היה לנו מעולם רוב רק דהוי כמו פלגא ופלגא וממילא נשארת בחזקת א"א דהא ליכא לפנינו שום דבר המנגדה משום דהא נתבטל הרוב מחמת גזירת חז"ל דחשו למיעוטא ומקשה הש"ס שפיר דהא אין ע"א נאמן באתחזק איסורא כו' א"כ מצינו כעין זה דאף דמה"ת מותרת מ"מ אחר דתקנו חז"ל לחוש למיעוטא דינו כמו איסור ודאי מפאת חזקת איסור א"כ ה"ה באיסור שבויה דאסרו חז"ל דאף דמה"ת היא בחזקת היתר מ"מ לאחר דאסרוה חז"ל מפאת רוב פרוצים דינו כמו ודאי איסור משום הרוב וע"כ שפיר אמרו אין אדם מעיד ע"י עצמו ועיין מזה באה"ע סי' ז' ב"ש ס"ק ד' ובפני יהושע בכתובות ד' כ"ז במשנה עיר שכבשוה ואין אדם נאמן ע"י עצמו כו': וכיון דמוכח דשבויה לאחר דאסרוה חז"ל היא כמו איסור ודאי מן דין רוב ע"כ אתי שפיר מה דאסרו בשבויה אם תרי אמרי אשתבאית ותרי אמרי לא אשתבאית כמו הא דקידושין משום דלא שייך התם לדון ספק ספיקא משום דאם תאמין להם דנשבית א"כ ממילא אסורה בתורת ודאי ע"כ לא שייך התם לדון ס"ס ומתורץ קושיתי הנ"ל וכעין זה מצינו בכתובות ד' כ"ז גבי לא נחבאתי ולא נטמאתי דרצו לומר דלא מהימנא במיגו משום דהוי מיגו במקום עדים אך דמסקי לחלק דאין זה כמו עדים רק חששא ע"ש ויש להעיר משם על מיגו במקום רוב רק דשא"ה דהוי רק רובא מדרבנן עכ"פ מצינו דזהו חמירא מן ספק השקול וכנ"ל: ענף ה ועוד י"ל ע"פ הא דמבואר ביו"ד בש"ך בכללי הס"ס ס"ק י"ח בשם האו"ה בגבינות דאסרו חז"ל בלא חותם מחשש חליפין דהוחלפו בגבינות האסורים דזה לא הוי ס"ס דכיון דחז"ל אסרו גבינות משום חשש איסור תורה ה"ל כמו ודאי איסור ולא אמרינן בי' ספיקא דרבנן לקולא וכן אינו מצטרף זה לספק ספיקא וכן העלה הפר"ח שם והובא כ"ז בשער המלך ה' יו"ט פ"א ה' כ' שהאריך בדבריהם ע"כ י"ל לפ"ז דה"ה במה דאסרו חז"ל לאשה שנשבית מפני חשש דנבעלה ע"כ ה"ל כגופו של איסור וודאי [וכש"כ שבויה דאסרו חז"ל מפני רוב פרוצים כו' ע"כ הוי זה כמו וודאי איסור מה"ת ומה"ט אינה נאמנת לומר טהורה אני אף לפמש"כ רבינו יונה והובא ברא"ש פ"א כתובות סי' י"ח דבאומרת נאנסתי נאמנת מ"מ נגד רוב פרוצים בעריות אינה נאמנת וכמש"כ ההפלאה בק"א סי' ס"ח והש"ש שמעתא ב' פ' ט"ז לחלק ביניהם ע"ש וכעין מש"כ לעיל ועפ"ז יש לדון בראיות הנו"ב במ"ת ח' אה"ע סי' ח' גבי חר"ג דאין הבעל מעיד לעצמו מהא דאין מעיד לעצמו בשבויה ע"ש אבל לפמש"כ יש לחלק ביניהם וקצרתי] ולכן אינו מצטרף הך ספק דאיסור שבויה לספק שני להיות ס"ס. וזהו מוכרח דאל"כ תקשה דאמאי אמרו בתרי אמרי אשתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי דאסורה הא י"ל בזה ספק דרבנן לקולא כיון דעיקר איסור שבויה אינו רק דרבנן א"כ לקולא מבעי לן למיזל אבל לפמש"כ ניחא משום דחז"ל עשו זה כגופו של איסור ודאי וכמו בגבינות הנ"ל ודברי האו"ה והש"ך ופר"ח הנ"ל הם מוכרחים מן הא דשבויה הנ"ל והא דיש להעיר בדברי התוס' דקידושין ד' ס"ו ובדברי התוס' דב"ב ד' ל"ב דכתבו שם דלכן בתרומה דרבנן בתרי ותרי אי כהן כשר או פסול מותר משום דבדרבנן אוקי אחזקת היתר ולא אמרו בפשיטות דבתרומה דרבנן ספיקו לקולא י"ל דטעמם כיון דנולד הספק עליו לגבי מילי דאורייתא ובזה הא ספיקו לחומרא ע"כ ה"ה במילי דרבנן ג"כ ספיקו לחומרא ועיין בד"מ יו"ד סי' נ"ז ובש"ך סי' ק"י דיני ס"ס אות י"ט ובט"ז סי' ס"ו ובתשובת רע"א זצ"ל סי' מ"ט ובש"ש שמעתא ג' פ' י"ח ושמעתא ד' פ"ג. והא דציר דגים דיו"ד סי' פ"ג וביו"ד סי' פ"ו ש"ך ס"ק י"א בספק בשחיטה דהתרנגולת אסורה והביצה מותרת משום ספק דרבנן לקולא שא"ה דהוי שני גופים ושני ענינים נפרדים ואכמ"ל. ואף דנתבאר דשבויה עשאוהו כגופו של איסור תורה מ"מ ז"א רק אם לא נולד ביה ענין אחר להקל אבל אם נתהווה