נחל יצחק חלק א קמו

ולפי דברי הכ"מ הנ"ל דמה דעדים מעידים דהיא אסורה אף דהוי בהכחשה דמ"מ מקרי איקבע איסורא כמו בע"א אומר אכלת כו' ע"כ אתי שפיר בסברא במה דאמרה תורה בתרי כמאה משום דעיקר הענין דקבוע כמעמ"ד דגזרה תורה זהו משום דאיקבע איסורא כיון דניכר האיסור ואינו בטל ודוקא בלא ניכר האיסור דנתבטל האיסור ברוב ונהפך האיסור להיתר ע"כ לא שייך בזה לומר קבוע דהא אין כאן מיעוט כלל לפנינו [ובמק"א דנתי בזה הרבה לשיטת הסוברים ביו"ד סי' ק"ט דביטול ברוב לא נהפך איסור להיתר רק מצד רוב המברר ואכמ"ל אבל היכא דיש כת עדים האומרים דיודעים איך הי' עצם הענין וניכר להם עצם הענין ע"כ הוי המיעוט כמו דאיתי לפנינו ממילא הוי כמו איקבע איסורא והוי קבוע כמע"מ וא"ש הסבר הענין מה דחלקה התורה דגבי דיינין הולכין אחר הרוב ולא בעדים וזהו כוונת הגמ' בתמורה ד' כ"ז דדוקא גבי עדות תרי כמאה אבל לענין אומדנא בתר דיעות אזלינן וכן אמרו ביומא ד' פ"ג אלא גבי פיקוח נפשות שאני כמש"כ התוס' ביומא ד' פ"ה ד"ה ולפקח הגל [ כו' וקצרתי: ולפ"ז י"ל דזהו שיטת הרמב"ם דאף דהך דרשא וארב לו אתי לנתכוין לזה והרג זה דפטור עכ"ז פסק לדינא דקבוע כמעמ"ד משום דהוכיח זה מהא דגזרה תורה ע"פ היקישא דשנים לשלשה עדים דתרי כמאה דהטעם הוא משום קבוע דאי נימא דזהו גזה"כ בלא טעמא דא"כ איך מפקינן לדרוש קבוע מן וארב לו דלמא זה גזה"כ התם ומנלן להוכיח לקבוע בכל התורה וע"כ מוכח דלא אמרינן כן וכיון דבאמת הוי קבוע ע"כ ממילא מוכח מהתם על כל קבוע ועיין בשמ"ק לכתובות ד' ט"ו והא דהש"ס בכתובות וב"ק נקטו הדרש על קבוע מן וארב לו ולא מהא דמקשינן שנים כו' יש לי כמה אופנים לדון בזה ובקצרה הוא כן דבסנהדרין ד' ט"ו ע"ב בתוס' ד"ה אימא לקטלא כו' כתבו התוס' שם בזה"ל וי"ל דהתם בהמה כתיב בתרי' לאקשויי בהמה לאיש אבל הכא כתיב שור ברישא והדר בעלים כו' א"כ ס"ל להתוס' בדרכי ההיקש דמקשינן שני לראשון אבל לא הראשון להשני ועיין בפסחים ד' מ"ג תוס' ד"ה סד"א כו' והחוות יאיר בסי' ר"ג העיר על כלל של התוס' הנ"ל מהא דמכות ד' ה' דמקיש שנים לשלשה כו' וכן מהא דקידושין ד' י"ד ע"ש וכן יש לדון בזה מקידושין ד' ה' ע"א דפריך נקיש נמי יציאה להויי' וכן יש להעיר בזה משא"ד. וכעין סברת התוס' בסנהדרין הנ"ל ראיתי להצל"ח בפסחים דף כ"ח ע"ב ד"ה אמר מר כו' שכתב ג"כ בההיקש דשם לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דדרשינן רק להקיש מצה לחמץ אבל לא להקיש חמץ דלפניו למצה דבתרי' וכתב כן בכוונת רש"י שם: וי"ל דזה תליא בשקלא וטריא דזבחים ד' מ"ח וכריתות ד' כ"ב אם למדין עליון מן תחתון או לא ושיטת רש"י שם בכריתות דהא דאמרו אין היקש למחצה לא שייך זה לדון כן בללמוד זה מזה והקרבן אהרן בי"ג מדות כתב לקיים הגירסא דכריתות שם משום דגם ללמוד זה מזה תלוי בהכלל אי אין היקש למחצה והיד מלאכי כלל א' אות ל' האריך בזה ועיין בירושלמי ב"מ פ"ה ה"א בפ"מ מזה וספר הכריתות כתב דיש מ"ד דס"ל יש גז"ש והיקש למחצה ואף דאמרו דכ"ע אין היקש למחצה היינו תנאי דהתם אבל איכא תנאי אחריני דס"ל יש היקש למחצה והובא בבאר יעקב כלל ל"ה והוכיח כן מקושיות התוס' בקידושין ד' ל"ו והובא בנו"ב מ"ת ח' יו"ד סי' קצ"ה וכתבו דאביי ס"ל יש גז"ש למחצה וי"ל דה"ה דס"ל יש היקש למחצה וכיון דלשיטת הקרבן אהרן דללמוד זה מזה תלוי בהך אי אין היקש למחצה ע"כ י"ל דמאן דס"ל יש היקש למחצה י"ל דס"ל דאין ללמוד שור מבעלים וכמש"כ התוס' בסנהדרין ד' ט"ו ושם קאי אליבא דאביי וא"ש דברי התוס' בסנהדרין וכן האריך בזה ספר נר תמיד על כריתות ד' כ"ב והביא שם דברי הקרבן אהרן הנ"ל ודברי הכריתות הנ"ל והוכיח דכמה תנאי ס"ל יש היקש וגז"ש למחצה וכן ר' יוסי ס"ל יש היקש למחצה ע"ש ויש לדון הרבה בכל זה ואכמ"ל: וכיון דנתבאר דכמה תנאי ס"ל יש היקש למחצה וכן ס"ל ר יוסי וכנ"ל ע"כ ממילא אין ללמוד הראשון מן השני וכמש"כ הקרבן אהרן והיד מלאכי דזה תלוי בהך כללא הנ"ל. ולכן לפמש"כ התוס' בסנהדרין דאין להקיש ראשון לשני א"כ לפ"ז לא ס"ל הדרש דמכות ד' ה' דמקיש שנים לשלשה משום דזהו למ"ד דס"ל אין היקש למחצה ולמדין זה מזה אבל למאן דס"ל יש היקש למחצה אין לנו להקיש שנים דכתיב ברישא לשלשה דכתיב אחריו כמש"כ התוס' בסנהדרין והצל"ח הנ"ל. ולכן יש לדון דאף דנקטו בגמ' למדרש קבוע כמע"מ מן וארב לו. עכ"ז י"ל דס"ל להש"ס למילף זה מן הא דתרי כמאה משום דמקשינן שנים לשלשה וע"כ הטעם משום קבוע אך כיון דזה הדרש דדרשו במשנה דמכות לא אתי זה לכ"ע כנ"ל ובפרט לפי מש"כ הנר תמיד דר' יוסי ס"ל דיש היקש למחצה כנ"ל ובכתובות ד' ט"ו בשקלא וטריא דקבוע קאי שם על משנה דא"ר יוסי מעשה בתינוקות כו' ובקרונות של ציפורי כו' ולר' יוסי דלא ס"ל הדרש דמה שלשה כו' ע"כ נקטו ביותר הדרש לקבוע מן וארב לו ובאמת כיון דהא דמכות הוא משנה מפורשת והי' ידוע לכולם ע"כ לא נקטו רק להדרש וארב לו דזה לא הי' ידוע לכולם וממילא אמרינן קבוע כמע"מ לכ"ע דאף למ"ד דלא ס"ל היקש דמקשינן שנים לשלשה דמ"מ ס"ל קבוע מן וארב לו ולהנך תנאי דס"ל וארב לו אתי לנתכוין לזה כו' וכמו דס"ל להרמב"ם לדינא דמ"מ ס"ל דקבוע כמעמ"ד מן הקישא דמקשינן שנים לג' ותרי כמאה כדקיי"ל לדינא ומתורץ שיטת הרמב"ם במה דפסק קבוע כמעמ"ד וכן במה דפסק כר"ש בפ"ד ה' רוצח והראב"ד השיג עליו שם ועיין בשמ"ק כתובות ד' ט"ו. ויש לדון בזבחים ד' ס"ט ע"ב וברמב"ם פ"ז ה' פסולי המוקדשין ה' ג' ואכמ"ל ויש לי עוד כמה דרכים בזה: ענף ב ונתבאר דהא דתרי כמאה זהו משום קבוע כמע"מ ולכן כיון דמבואר ביו"ד סי' ק"י בש"ך ס"ק כ"ג דקבוע חידוש הוא וכן מבואר בכמה דוכתי בסי' הנ"ל ע"כ ה"ה במה דאמרו תרי כמאה הוי זה גופא חידוש כמו כל קבוע דכיון דנתבאר דהא דתרי כמאה זהו משום קבוע ולכן כיון דקבוע גופא הוי חידוש ה"ה הא דתרי כמאה הוי זה ג"כ חידוש ולפ"ז מתורץ קושיות התוס' בב"ק וסנהדרין שהקשו על מה דקאמרי דאסהידו תרי בחד ותרי בחד דלפי הטעם דמכאן ולהבא נפסל משום דחדוש הוא בכה"ג נפסל למפרע והא תרי כמאה ומחמת זה גרס הר"ת גירסא אחריני אבל לפמש"כ מתורץ שפיר זה משום דהא מה דאמרו תרי כמאה זהו גופא חידוש כמו כל קבוע דהוי חידוש במה דכמעמ"ד. ע"כ בהזמה אם אסהידו תרי בחד מצד הסברא נאמנים הרוב על המעט לפסלן וע"כ כיון דבמה דנאמנים מן הדין על הראשונים זה לא הוי חידוש ולכן אמרו שפיר להך איכא בינייהו דאסהידו תרי בחד ותרי בחד גבי הזמה: וגם הא נתבאר לעיל בשם הנו"ב במ"ת ח' אה"ע סי' נ"ז דהביא בשם הרמב"ם דכתב דהא דתרי כמאה זהו גזה"כ ולולי הגזה"כ הי' אומרים בעדים המכחישים זל"ז דניזל בתר רובא דיותר שכיח דהמיעוט משקרים ולא לדון דהרוב דיעות הם משקרים ע"ש בנו"ב וקיצר בזה הנו"ב אבל לפמש"כ יבואר זה ביתר ביאור דמן דין קבוע אתינן עלה וע"כ הוי שפיר לחידוש הא דתרי כמאה ולכן היכא דאסהידו תרי בחד כו' לא הוי חידוש מה דבתראי נאמנים כיון דהוי רובא ויש שני עדים להזים על כל אחד ומתורץ שפיר קושיות התוס' בסנהדרין וב"ק. ומטעם זה א"ש הא דסי' ל"ז סעי' כ"ב דדבר התלוי במנהג אין אומרים בו תרי כמאה דכיון דזהו חידוש אין אומרים זה במה דלא בעינן בלי עדות כ"כ: ועפ"ז יש לדון מילתא חדתא בהא דאמרו תרי כמאה גבי הכחשה ונקדים להא דיו"ד סי' ק"י סעי' ט' דספק טריפה שנתערב לא הוי ס"ס משום דהוי ספק בגוף ספק בתערובות או משום דהספק הראשון נאסר מה"ת והב"ש באה"ע