נחל יצחק חלק א קמה

מילתא הא דנאמנים בני העיר זהו רק מדרבנן א"כ הא בשבועה דרבנן לא אמרינן מחושואיל"מ וכמבואר בסי' ע"ה סעי' י"ד וכעין זה בכתובות ד' י"ח בתוס' ד"ה ובכולי בעי כו' והובא בנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ל"ג שכתב להוכיח מזה דע"א בשטר כ"ז שהוא חי אף להרמב"ם נאמנים מה"ת ע"ש אכן באמת זה אינו לפי מש"כ לעיל בחידושי לסי' א' להוכיח דהיכא דגם שני עדים המעידים בזה אינם נאמנים רק מדרבנן דאז אף בעד א' דיינינן לומר מחושואיל"מ ושייך בזה הכלל דכ"מ ששניים מחייבין ממון א' מחייבו שבועה כיון דאין הריעותא מה"ת בעצם נאמנות דע"א. וה"ה במה דכשרים מן תקנת העיר להעיד דבזה אף בע"א דיינינן מתוך שאיל"מ ועפ"ז נסתר הוכחות הנו"ב הנ"ל וקצרתי והנו"ב במ"ק ח' ח"מ סי' כ' כתב במה דמבואר לעיל בסי' ב' פלוגתת הפוסקים אם יש כח ביד טובי העיר במה דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי דאף דבררו דמנהגם מכבר דיש להם כח זה מ"מ בדבר שהם עצמם נוגעים בדבר אינם נקראים טובי העיר בזה כו' עכ"ל ולכאורה יש להעיר בדבריו דהא קיי"ל דהאידנא דנין ומעידין מבני העיר אף שהם נוגעים בדבר כמבואר הכא בבית יוסף ובתשובות מזה אבל באמת אין זה קשה כלל דדוקא לדון ע"פ דין תורה וכפי חוקי הד"ת בזה נהגו דבני העיר יכולין לדון אף דהם נוגעים בדבר משא"כ במה דנתנו כח לטובי העיר לתקן איזה חדשות כמבואר לעיל סי' ב' הטעם דטובי העיר כב"ד הגדול וכמש"כ המרדכי והובא בסמ"ע ס"ק יו"ד דכל שנתמנה על הציבור הוא כאביר באבירים ויפתח כו' ולכן אין כח לטובי העיר ג"כ היכא שהם נוגעים בדבר לתקן חדשות וזה שכתב הנו"ב שם בלשונו דהיכא דהם נוגעים אינם נקראים טובי העיר בזה ואטו טובי העיר כשרים לדון לעצמן עכ"ל אלמא דדייק בלשונו דטובי העיר אינו נקראין אבל לדון בתורת ב"ד כפי חוקי כל בתי דינן שפיר היו נוהגין בבבל דאף כשהם נוגעים מ"מ כשרים לדון בני עירן מצד התקנה וכ"ז פשוט: סימן לח (סעי' ח') אפי' היו הראשונים מאה נאמנים שנים עליהים בהזמה כו' והוא במכות ד' ה' ע"ב דיליף מהקישא דמקיש שנים לשלשה כו' אפי' מאה כו' וכתב הריטב"א שם דהא דאמרינן בעלמא תרי כמאה מהכא הוא דנפקא לן וכ"כ הרמב"ם ה' עדות פ' י"ח ה"ג דגם גבי הכחשה אין הולכין אחר הרוב וכן אי' ביומא ד' פ"ג ושבועות ד' מ"ב ותמורה ד' כ"ז דגבי עדות תרי כמאה ונ"ל לבאר זה היטב ועפ"ז יש לדון בזה דין מחודש: ענף א בב"ק ד' ע"ג גבי עד זומם חידוש כו' איכא בינייהו דאסהידו בי' תרי לחד ותרי לחד וכפי' רש''י. ובתוס' שם ד"ה דאסהידו תרי בחד כו' משמע לפי שיש ב' מזימים על כאו"א לא הוי חידוש ותימא מה בכך הרי תרי כמאה הוי כו'. וכ"כ התוס' בסנהדרין ד' כ"ז ע"א ד"ה דאסהידו תרי בחד ותרי בחד כו' דהא תרי כמאה כו' ומשום זה גרס ר"ת גירסא אחריני ע"ש וכ"כ הרשב"א והשמ"ק בב"ק שם ונראה לי לתרץ קושיות התוס' הנ"ל והוא דנסביר הענין דבדיינים אזלינן בתר רובא הן בדיני ממונות והן בדיני נפשות ובד"נ בעינן שיהיו המחייבים יתר על המזכים שנים ואלו גבי עדות אמרו תרי כמאה. ואף די"ל דכ"ז הוא גזה"כ אך מ"מ ראיתי לבאר זה בסברא נכונה והוא דהפר"ח ליו"ד סי' ק"י ס"ק י"ג כתב בשם המרדכי בפ"ק דחולין והמהרי"ק שורש קע"ג שהקשו דאמאי אזלינן בדיינים בתר רובא והא סנהדרין קבועין הן וכל קבוע כמעמ"ד ותירצו דכיון דהדיבור נפק מפומייהו ה"ל ככולהו ניידי ואין כאן קבוע ומשום הכי אזלינן בתר רובא עכ"ל ולדעתי יש לדון ע"ז התירוץ דהא היכא דנעקרו כולם ה"ל כמו קבוע כמש"כ המג"א באו"ח סי' שכ"ט ס"ק ג' והפר"ח ליו"ד סי' ק"י ס"ק כ"ח והכא הא ניידי כולהו דהדיבור פריש מכולהו ואפשר לחלק דזה הוי כמו נעקרו זה אח"ז דמבואר שם במג"א ולא בבת אחת. אך בלא"ה אין הבנה כ"כ לכ"ז: ולכן נ"ל לבאר דאין זה קשה כלל ע"פ מש"כ התוס' בב"ק ד' כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב דחילקו דלכן בדיינים אזלינן בתר רובא אף בממונא משום דהא דאין הולכין בממון אחר רוב זהו משום דאמרינן סמוך מיעוט לחזקת ממונא אבל בדיינינן חשוב המיעוט כמי שאינו כו' והובא התוס' הנ"ל באו"ת ובקצה"ח והסבר הענין כן הוא משום דבדיינים כיון דגזרה התורה למיזל בתר רוב אם מחולקין בדין א"כ אף המיעוט החולקים על הרוב מחוייב לקבל את הדין כפי שיגידו הרוב וגם מחוייבים לחתום על הפסק דין ולהסכים לדעת הרוב וכמבואר בירושלמי סנהדרין פ"ג ה' יו"ד דאמר ר' יוחנן כופין את המחייב שיכתוב זכאי וכמש"כ הפ"מ שם. ע"כ נתבטל המיעוט לגמרי והוי כמאן דליתנהו להמיעוט כלל ומזה גמרינן בכל איסור שנתערב ברוב היתר דנהפך האיסור להיתר כמש"כ הרא"ש פ"ז דחולין סי' ל"ז וביו"ד סי' ק"ט גבי איסור שאינו ניכר דמה"ט לא שייך קבוע ואיקבע איסורא בתערובות ברוב היתר ולכן אזלינן בתר רוב בדיינים אף בממון משום דכיון דאזלינן בתר רובא הוי כמו דאין כאן מיעוט כלל לפנינו ולכן לא שייך בזה לומר סמוך מיעוטא לחזקת ממונא וע"כ לא שייך לדון בדיינים דקבוע כמעמ"ד משום דשאני בתשעה חנויות דהחנות דבשר טריפה הוא ניכר ולא נתבטל ברוב ע"כ כיון דאיקבע איסורא לנו הוי כמו קבוע וכמע"מ משא"כ בדיינים דהוי כמו שאין המיעוט לפנינו ולא הוי שום קבוע כלל כיון דאזלינן בתר רוב ע"כ לא שייך בהו לדון קבוע כלל ואפשר דזהו כוונת תירוץ השני שהובא בפר"ח ליו"ד סי' ק"י ס"ק י"ג בשם המרדכי בעל ס' כריתות ע"ש: ונקדים מה שהקשה הפרמ"ג ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד על הרמב"ם דפסק נתכווין לזה והרג זה פטור א"כ האי וארב לו אתי לדרש זה א"כ מנלן אליבי' לומר דקבוע כמעמ"ד וכעין קושיות התוס' בכתובות ד' ט"ו ד"ה פרט לזורק אבן כו' וב"ק ד' מ"ד ובנדה ד' י"ח ונלע"ד לומר דהא חזינן דגבי עדות אמרה תורה תרי כמאה ובאמת ע"פ סברא יש לומר בזה ג"כ דניזל בתר רוב וכן מצאתי בנו"ב במ"ת ח' אה"ע סי' נ"ז שכתב בשם הרמב"ם דהא דתרי כמאה זהו מצד גזה"כ משום דמצד הסברא יש לדון דהשקר הוא במיעוט ולא בהרוב ע"ש אבל לענ"ד יש לדון ולחלק דשאני בדיינים דאזלינן בתר רובא משום דלא שייך בהו לדון קבוע כמש"כ לתרץ קושיות הפר"ח הנ"ל דהא אין כאן מיעוט כלל לפנינו משום דהא המיעוט מחוייבים לקיים אחרי רבים להטות משא"כ בעדות כיון דהכחשתם הוא במציאות איך הי' המעשה והענין ע"כ לא שייך לומר דהמיעוט יהי' בטל לגמרי גבי הרוב דהא כיון דאומרים דיודעים על עצם המעשה איך הי' ע"כ לא שייך בהם דיהיו מחוייבים להסכים להרוב כיון דאומרים שיודעים דהיו המעשה בהיפך והוי המיעוט לפנינו ע"כ הוי זה בגדר קבוע כפי שיבואר והוא דהנה הרמב"ם פ"ח משגגות ה"ג כתב האוכל חתיכה וע"א אומר אכלת חלב וע"א אומר לא אכלת חלב הואיל ונקבע האיסור כו' ה"ז מביא אשם תלוי וכתב בהשגות וז"ל לא ידעתי האיך נקבע האיסור בכאן אא"כ מעיד העד חתיכות חלב שהיתה עם השומן אכלת והאחד א' לא אכלת אלא שומן עכ"ל והכ"מ כתב שם דיותר נראה לומר דשפיר מקרי איקבע האיסור ע"פ ע"א אע"פ שאין שם אלא חתיכה א' עכ"ל ועפ"ז יש להעיר בדברי התוס' כתובות ד' כ"ב ד"ה באשם תלוי כו' דאף דבעי בחיוב א"ת איקבע איסורא עכ"ז בתרי אמרי מת ותרי אמרי לא מת חייב א"ת משום דאיקבע איסורא שהיתה בחזקת א"א אי נימא לאו דוקא בא"ת אלא באיסור א"ת עכ"ל התוס' אבל לדברי הכ"מ י"ל דלכן חייב א"ת בתרי אמרי מת או נתגרשה וב' אחרים מכחישים משום דכיון דיש לפנינו עדים המעידים דהיא קיימא באיסור א"א מקרי זה איקבע איסורא לפי דברי העדים המעידים כן וזהו כש"כ מן ע"א אומר אכל כו' וי"ל דגם הראב"ד מודה בשני עדים