נחל יצחק חלק א קלט

ע"כ מה דפסול בשני עדים אין סברא דע"א יהי' לו כח בעדותו יותר משני עדים רק דין הזמה לא מעכב בו כיון דלא שייך בע"א דין הזמה כלל אבל עיקר מלתא דדו"ח דמעכב בשני עדים וכן בעדים הקרובים לדיינים כיון דזה מעכב בשני עדים ה"ה דזה מעכב גם בע"א כיון דכה"ג פסול אף בשני עדים ואינם מחייבים ממון מכש"כ בע"א דאינו יכול לחייב שבועה דהא כללא אמרו דכ"מ דב' עדים מחייבים ממון א' מחייבו שבועה ויש להאריך בזה ע"כ שפיר יש לדון למה שכתבתי כן בכוונת הר"ן אך בשני שותפים המעידין על שותף ג' בוודאי יש לפסול מהאי טעמא לשיטת הש"ך הנ"ל והא דנאמנים השוכרין להעיד על חזקה ג' שנים כמבואר בב"ב ד' כ"ט ובחו"מ סי' ק"מ היכא דלא הי' יודע המערער אם דרו בה דהתם לא שייך לדון דהוי עדים דאינם ראוים לדו"ח דהא אם תאמינום על ג' שנים א"כ אינם צריכין לשלם כלל כמבואר בתוס' שם ד' ל"ג סוף ד"ה ואי טעין כו': ולכאורה יש להעיר בהכלל שכתבתי דבעינן עדות שיהי' ראוי לדו"ח וע"כ מיפסל הבקרא משום דהוי לאחכ"ד משהודה דלאח"מ תפסי' והוי מיגו למפרע דזה תליא בפלוגתת הפוסקים באה"ע סי' קנ"ב סעי' ו' ובסי' קמ"ו בח"מ והובא בתומים כללי מיגו ס"ק ק"ט וס"ק ק"י ובהא דקידושין ד' מ"ב מיגו דיכלי לומר אהדרינהו ללוה יכולין לומר פרענו למלוה לא שייך כן משום דאף אם לא יהיו נאמנים בתו"ע לומר פרענו למלוה מ"מ לא יהיו חייבין לשלם להלוה משא"כ בהאי בקרא דכיון דכבר הודה דלאח"מ תפסי' א"כ יש עליו חיוב לשלם אם לא יחזיר הבע"ח כיון דלאחר כ"ד מיירי א"כ ה"ל מיגו למפרע כנ"ל ועי' לקמן סי' נ"ו סעי' א' ענף ה': ענף ה אך לכאורה יש להעיר מהא דכתובות ד' י"ח דאמרו אנוסים היינו מחמת ממון אינם נאמנים משום דאין משים א"ע רשע וקשה דל"ל להגמ' לומר ה"ט הא בל"ז הדין נותן דלא מהימני לומר אנוסים היינו מחמת ממון דהא מבואר בחו"מ סי' מ"ו סעי' ל"ז באנוסים היינו מחמת ממון צריכים העדים לשלם א"כ לפ"ז העדים דמעידים אנוסים הא הוי זה עדות דאינו ראוי לדו"ח דהא גם המה צריכים דו"ח מה"ת כמו כל עדות בע"פ דהא יכול להיות דחתמו מחמת האונס ביום אחר שלא בזמן הכתוב בשטר ואחר שהעידו על האונס הוו נוגעים בעדות דרוצים שיתקיים עדותן כדי שיופסל השטר ויפטרו מלשלם ואם לא יופסל יתחייבו לשלם מחמת הודאתן והוו נוגעים בעדותן בעת הדו"ח כנ"ל אך באמת אין זה סתירה למש"כ דהא התם נאמנים מחמת הפה שאסר דאי בעי שתקי ולא הי' מקוים השטר ואף דמצד הדין אינם נאמנים משום כיון דהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כו' עכ"ז מצד מיגו הנ"ל נאמנים וכמש"כ התוס' שם בד"ה הרי אלו נאמנים א"כ מהאי טעמא אף אם אומרים בפירוש דאינם יודעים השבע חקירות כלל אפ"ה נאמנים לומר דאנוסים היו מחמת מיגו דאי בעי שתקי וכיון דעיקר עדותן עם הודאתן הוי בבת אחת ולא ביותר מתכ"ד ע"כ לא שייך התם הכלל שכתבתי: אכן יש להקשות עדיין על הכלל הנ"ל מהא דכתובות שם דאמרו בגמ' שם מעיקרא אמר רמב"ח לא שנו אלא באנוסים מחמת ממון אבל אנוסים מחמת נפשות נאמנים אף בכת"י יוצא ממק"א אך רבא מקשה לו כיון דהגיד כו' והא מבואר בחו"מ סי' שפ"ח סעי' ב' דאם אנסוהו להראות והראה ה"ז פטור ואם יסרוהו ולא א"ל על מה והראה ה"ז חייב: והתם מיירי באונס נפשות דהא מסיק שם דלא מקרי אונס אלא הכאת ויסורין אבל לא אונס ממון אלמא דאף בגרמי דאם לא אנסוהו להראות ממון חבירו רק הוא מעצמו לא הי' לו עצה האיך לפטור מהאונס נפשות כ"א ע"י מה שהראה על ממון חבירו דאז חייב לשלם אף דלא הוי אלא מצד דינא דגרמי ואף שהש"ך שם ס"ק כ"א תמה בזה על הטור דמנלן לו זה. אבל באמת כבר מבואר כן בחידושי הרשב"א לב"ק ד' קי"ז לפרש כן מה דאמר רבא שם אם הראה בעצמו חייב דאשמעינן דאף דהוכרח להראות כדי להנצל מאונסו דאל"כ מאי קמ"ל מתניתין הוא ע"ש. וגם הא הש"ך גופא מסיק שם דהיכא דניכרים הדברים שלא ייסרוהו מתחלה בשביל ממון אז חייב בהראה ולפ"ז משכחת בחתמו העדים מחמת אונס נפשות דיהי' חייבין לשלם כגון באנס להעדים באונס נפשות ולא אמר להם על מה: וראו שאין להם עצה להפטר מהאונס רק ע"י שיחתמו בשקר על השטר וזהו מותר דכן מבואר בב"ק ד' ס' בתוס' ורא"ש שם דמותר להציל א"ע בענין סכנה ע"י ממון חבירו רק דמחוייב לשלם וכן כתב בחו"מ סי' שנ"ט ובסעי' ד' בסמ"ע שם א"כ הי' בהיתר להעדים לחתום בשקר כדי להנצל מאונס נפשות ועכ"ז חייבין לשלם כיון דהאונס לא הי' עליהם בשביל זה רק הם מעצמם עשו כן וזה דומה למש"כ הטור והרמ"א כנ"ל דאם לא אמר להם האנס על מה מייסרו והראה מעצמו דחייב: ובפרט היכא דניכרים הדברים שלא ייסרוהו בשביל ממון דהש"ך מודה דחייב: הגה"ה ובהא דמבואר בחו"מ סי' מ"ו דבאנוסים מחמת ממון חייבים לשלם יש להעיר דלפמש"כ הש"ך בסי' שפ"ח ס"ק כ"ב בשם כמה פוסקים דאף בגרמי ע"י אונס ממון פטור וחלק על הרמ"א דמבואר בסי' שפ"ח סעי' ב' שם דלא מקרי אונס אלא אונס נפשות אבל לא אונס ממון א"כ לפ"ז לא הי' לי' להש"ך לסתום הכא בסי' מ"ו ויש לחלק דשאני בעדות דאנוסים מחמת ממון דעברו בלאו דלא תענה דהא אסור להם מה"ת לחתום בשקר באונס ממון ע"כ סתם הש"ך בזה. ע"כ הגה"ה: ולפ"ז קשה במה דמחלק רמב"ח שם בין אנוסים מחמת ממון ובין אנוסים מחמת נפשות דמשמע דמחמת נפשות לעולם נאמנים אף בכת"י יוצא ממ"א הא לפמש"כ משכחת להו גוונא דאף דהי' אנוסים מחמת נפשות לא יהי' נאמנים באם הי' אנוסים בה"ג דכתבתי לעיל דאנסו מחמת נפשות ולא אמר להם על מה. רק הם מעצמם ראו שאין להם עצה להפטר מהאונס כי אם עד שיחתמו בשקר דבכה"ג לאחר שהעידו ע"ז כבר נתחייבו לשלם להלוה באם יהי' השטר כשר ובזה לא משווי נפשי' רשיעי א"כ אמאי כשרים להעיד לרמב"ח הא לפי הכלל שכתבתי הוי זה עדות שאינו ראוי לדו"ח כנ"ל ואפשר לומר לרמב"ח דס"ל כהנך תנאי ואמוראי דס"ל דלא דיינינן דד"ג ואף דרבא מקשה שם על רמב"ח מחמת כל כמיני' כיון שהגיד כו'. ורבא הא ס"ל דדיינינן דד"ג כמבואר בב"ק ד' קי"ז לפי גירסת הש"ך בסי' שפ"ו י"ל דרבא עדיפא מיני' מקשה ועוד י"ל דהא רמב"ח קאי שם על מתניתין ומבואר שם לקמן דמתניתין אתי כרבנן ולא כר"מ דהא ר"מ ס"ל שם דאין נאמנים לפסלו אף באין כת"י יוצא ממק"א וכיון דמתניתין אתי כרבנן ורמב"ח קאי על המשנה שם ורבנן הא לית להו דדג"מ וע"כ פטורין מלשלם ולכן לא שייך בזה לדון כן: ענף ו ועכ"ז יש לדון בזה להכלל הנ"ל אף לרבנן דהא מבואר בב"ב ד' כ"ב דאף דרבנן דלית להו דד"ג אפ"ה אסור לגרום היזק לכתחלה וכבר ביארתי במק"א להוכיח דאף לרבנן דלית להו דדג"מ היינו לענין להוציא בדיינים אבל חיוב לצי"ש מוטל עליו אף לרבנן וכיון דמצינו דבכה"ג שכתבתי דאליבא דר"מ חייבים לשלם מצד דדג"מ ה"ה לרבנן דפליגי על ר"מ חייב בזה לצי"ש וכיון דחייב לצי"ש ע"כ שפיר מקרי נוגע בעדות דאף לפמש"כ התוס' בב"ב ד' מ"ג ד"ה מפני שמעמידה כו' דבשביל לא ניחא לי' דתהוי תרעומות עלי' לא ניפסל לעדות עכ"ז היכא דיש עליו חיוב לצי"ש שאני ועיין בש"ך סי' ל"ז ס"ק כ"א ובקצה"ח סי' ל"ז ס"ק ד' וגם זה מקרי נוגע בשביל הנאת ממון לפי שיטת הפוסקים דמהני תפיסה בכל חיוב לצי"ש כמבואר שיטת מהר"ם מרוטענבורג החדשים בסי' תכ"ה דהביא בשם האור זרוע בשם רש"י דס"ל בכל חיוב לצי"ש דאי תפס לא מפקינן מיני' וזהו דלא כשיטת הש"ך בריש סי' כ"ח: