נחל יצחק חלק א קלו
Nachal Yitzchak part 1 136 · נחל יצחק חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →שבועה אבל בטענו שמא אין עליו שבועה והרי זו כמו גבי שלוחים דנאמן כיון דלא הוי נוגע בדבר דהא יש לו מיגו עכ"ל התומים והנתיבות ס"ק ו' כתב על דברי התומים הנ"ל דזה ליתא דדוקא בשליח שאיננו בע"ד כלל ואין הדבר נוגע לו כלל ויש לו מיגו דשוב אינו נוגע בעדותו נאמן מטעם עד אבל הכא דהוא העד והוא הבע"ד דאם לא ישלם השני הוא יתחייב לשלם להמלוה והשני מחוייב להחזיר לו מה שישלם לחבירו נמצא שאפשר שיהיה תובע וממילא שוב אינו נאמן אף במיגו דכיון שהוא תובע ובגדר מיגו להוציא ודווקא במקום שאינו תובע לעצמו כלל נאמן מתורת עד כשיש לו מיגו ולא כשהוא תובע ועיי' בסי' ע"ז ראיה לזה עכ"ל הנתיבות. ענף א ול"נ לדון בזה הרבה ומתחלה אבאר במה שכתב [ דזה הוי מיגו להוציא דנראה לי לדון דאף למאי דקיי"ל דאין אומרים מיגו להוציא עכ"ז זה דווקא במיגו אבל היכא דשייך הפה שאסר בזה נאמן אף להוציא וראיה לזה מהא דב"ב ד' ל"ב בההוא דאמר לחבירו מאי בעית בהאי ארעא אמר מינך זבנתיה והא שטרא א"ל שטרא זייפא הוא מיהו שטרא מעליא הוי לי ואירכס אמר רבה מה לו לשקר כו' א"ל רב יוסף אמאי סמכת אהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא ופירש התוס' והפוסקים שם דס"ל לרב יוסף דאין נאמן במיגו דהוי מיגו להוציא וכיון דקרקע בחזקת בעלים הראשונים עומדת ע"כ אף דיושב הלוקח בהקרקע עכ"ז הוי מיגו להוציא רק אנן ס"ל דהלכתא כוותיה דרבה בארעא דזה מקרי מיגו להחזיק אבל רב יוסף ס"ל דזהו הוי מיגו להוציא ובכתובות ד' י"ז תנן מודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה ולקחתי ממנו נאמן שהפה שאסר כו' ועיין בתוס' שם בד"ה התם שור שחוט לפניך כו': ולכאורה קשה לרב יוסף דס"ל דאף דמחזיק הלוקח בקרקע מ"מ מיקרי מיגו להוציא לפי דמוציא מחזקת בעלים הראשונים א"כ אמאי מהימן הכא במיגו להוציא מן חזקת בעלים הראשונים וע"כ מוכח דשאני הכא דהוי הפה שאסר דזה עדיף ממיגו ובזה מהימן אף להוציא ועיין בב"ק ד' ע"ב ע"ב בתוס' ד"ה אין לך בו כו' שכתבו לחלק ג"כ בין הפה שאסר למיגו ובש"ך חו"מ סי' כ"ח ס"ק ז' והא שכתב התוס' בב"מ ד' ב' ע"א ד"ה וזה נוטל רביע כו' דלכן הימניה רבה במיגו להוציא משום דאפילו הוי שותק רק שלא היה מודה שהוא מזוייף היה נאמן כו' זה לא הוי בגדר הפה שאסר דהא היה צריך לבוא לב"ד להראות זכותו עכ"פ משא"כ היכא דיש לו מיגו דהיה שותק ולא היה צריך לבוא לב"ד כלל זה הוי בגדר הפה שאסר ובזה מהימן אף להוציא ובסי' ע"ז כתב הנתיבות להוכיח כדבריו מן הר"ן פ' הכותב בעובדא דההוא בקרא דתפס בע"ח תורא מיניה דבע"ח אמר מחיים תפיסנא ובקרא אמר לאחר מיתה תפסיה דמהימן הבע"ח במיגו והקשה הר"ן שם דאמאי לא אצריכיה שבועה להכחיש הבקרא דהוי כעד אחד וי"ל כיון דלפי דבריו דאמר לאחר מיתה תפסיה הוא חייב לשלם ליתומים הוי ליה בע"ד כו' עכ"ל הר"ן ומזה הוכיח הנתיבות דינו דלכן אין השותף נאמן כע"א לפי דהוי לו בע"ד משום דהוי לו מיגו להוציא אבל כבר כתבתי דבזה דהוי ליה כעין הפה שאסר דהוה מצי לישתוק ולא לילך לב"ד ע"כ בכי האי גוונא מהימן אף להוציא ועיין ברי"ף ב"ב פ"ג בהא דשכוני גוואי מש"כ שם וע"פ מש"כ י"ל בדבריו: ענף ב ונראה לפענ"ד לדון בדברי הר"ן באופן אחר בכוונתו והוא דלכאורה קשה במה שכתב הר"ן דהוי ליה הבקרא בע"ד דמה בכך דה"ל בע"ד הא אילו לא הכחיש הבקרא להבע"ח דטוען מחיים תפסי לא היה צריך לשלם א"כ מאיזה טעם יפסול לעדות דמה הנאת ממון יש להבקרא כי אם עכשיו דאי נימא לאח"מ תפסי אז הוי הנאת ממון להבקרא א"כ יהיה מהימן לומר לאח"מ תפסיה ומה חשש משקר יש בזה אדרבה אי הוי שתיק היה בזה זכותו יותר מאמירתו וי"ל לפי מה דמבואר ביבמות ד' מ"ו בבא ואמר כו' בינו ובין עצמו דאין נאמן ליפסול בניו משום דלדבריו כו' הוא ואין עדות כו' וכן כתב התוס' בכתובות ד' כ"ה ע"ב בד"ה הרי שאמר בני זה כו' דלכן אם אמר בני זה וכהן הוא לא מהימן משום דלדבריו קרוב הוא ואין עדות לקרוב ואף ע"י מיגו לא מהימן כו' עכ"ל התוס' והוכיחו כן מהא דיבמות הנ"ל: אלמא דמצינו דמיפסל לעדות היכא דלדבריו דהגיד בתורת עדות הוי קרוב דאז מיפסל ולא מהימן ואף דלא מהימנין ליה ואז אינו קרוב או דאינו כו' ועכ"ז כיון דלדבריו הוא פסול מה"ת לעדות לא מהימנין ליה ואף דפסול קורבה אינו מחשש משקר אלא מצד גזה"כ כמבואר בב"ב ד' קנ"ט: א"כ ה"ה הכא דלדברי עדותו הוא קרוב מצד אדם קרוב אצל ממונו וכמבואר בסנהדרין ד' יו"ד והובא בראש מכות פ"א סי' י"ד ביאור סוגיא זו בשם הראב"ד ע"ש ע"כ מיפסל הבקרא לפי דעכשיו דמעיד דלאח"מ תפסי' א"כ הוי הבקרא בע"ד של הבע"ח לתבוע תיכף ומיד מהבע"ח. כמו דמבואר בתשובת הרא"ש והובא בחו"מ סי' ע"ב בסמ"ע ס"ק ס"א וזה לשונו פקיד שמסר דבר של ראובן אצל שמעון ועיכבן שמעון בשביל ראובן יכול ראובן לתבוע להפקיד והפקיד יתבע לשמעון משום דאף דהחפץ אינו של הפקיד עכ"ז כיון דלקחן מרשות הפקיד ה"ל הפקיד בע"ד של שמעון לתבוע ממנו וכן מצינו בב"ק ד' ק"ח בתבעו שומר והודה דניפטר הגנב בהודאת שומר דהוי ליה בע"ד דיליה לתבוע מהגנב ועיין בב"ב ד' נ"א דאם קיבל יחזיר לאשה כמש"כ הריב"ש בתשובה סי' נ' ובאה"ע סי' פ"ו דלמקום שנטל יחזיר ועיין בבית מאיר שם וה"ה בהאי בקרא דהוי ליה הבע"ד של בע"ח לתבוע ממנו דהבע"ח א"כ הוה הבקרא קרוב אצל ממונו לדבריו ולכן לא מהימן דלדבריו קרוב הוא ואין עדות לקרוב דהא הבקרא ה"ל שומר והוי כמו תפסו מרשות שומר דכבר נתבאר דה"ל השומר בע"ד של התופס: ולפ"ז יש לחלק דשפיר כתב האורים גבי שותפין דאם אין המלוה תובע דדינו של השותף המודה כמו ע"א דהא מבואר בחו"מ ריש סי' ל"ז בש"ך שם שכתב בשם הלבוש דפסול נוגע ה"ל משום פסול קרוב והש"ך והסמ"ע שם ס"ל דפסול נוגע הוי משום משקר ולכן אינו מיפסל רק לזכותו ולא לחובתו [וכה"ג מצינו בסנהדרין ד' כ"ח דמחלק רבינא שם בהא דמעיד לאשתו ארוסה דזהו לאפוקי ולא לעיולי וע"ש ד' כ"ו ומצינו ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ה' בשם הירושלמי נדרים פ"ה דנוגע פסול להתרת נדרים אף דקרוב כשר להתרת נדרים ומזה יש להוכיח כשיטת הסוברים דנוגע פסול לעדות אשה אף דקרוב כשר שם ועיין באה"ע סי' י"ז סעי' ג' מה שהביאו שם בשם מהריב"ל ובאחרונים שם ואכמ"ל] והנתיבות שם הכריע דהיכא דמעיד על ממונו ממש אז מיפסל אף לחובה משא"כ היכא דלא הוי רק נוגע בעלמא אז אינו מיפסל כי אם במעיד לזכותו ולא במעיד לחובתו ע"ש ומצינו בקידושין ד' מ"ג דאמרו דהני שלוחין מהימני להעיד במיגו דיכלו למימר אהדרינהו ללוה יכלו למימר פרענא למלוה וכתב הריטב"א בחידושיו שם דאע"ג דאמרי' בעלמא שכל עד שאין נאמן מתוך עדותו אינו נאמן במיגו התם הוא כשאינו נאמן משום פסול אחר אבל הכא כשר לעדות אלא שאתה אומר דנוגע בעדות הוא ובהא אמרינן דלאו נוגע בעדות הוא דהא אי בעי אמר אהדרינהו ללוה עכ"ל הריטב"א והא שכתב הריטב"א דבעלמא היכא דאינו נאמן מתוך עדותו אינו נאמן אף ע"י מיגו מצינו כן בכתובות ד' כ"ה ע"ב בתוס' וברשב"א וריטב"א לכתובות שם שכתבו כולם כן על מה דאמרו התם במעיד שהוא בנו וכהן הוא אינו נאמן אע"ג דיש לו מיגו דאי בעי אמר אינו בנו משום דלדבריו קרוב הוא ואין עדות לקרוב והביאו כולם שם בשם הירושלמי לכתובות שם שמבואר להדיא כן דאף ע"י מיגו לא מהימן היכא דבעי שיעידו בתורת עדות: וכיוצא בזה כתב הריטב"א לכתובות ד' י"ח שהקשה על מה דאמרו שם לרמי בר חמא דאנוסים היינו מחמת נפשות נאמנים אף בכתב ידם יוצא ממקום אחר והמשנה מיירי באנוסים היינו מחמת ממון והקשה דיהא נאמן במיגו דמחמת נפשות ותירץ דעד אינו נאמן היכא דיש פסול בעדותו אף ע"י