נחל יצחק חלק א קלה

לחוש לבדדמי אבל היכא דעצם הענין הוא דבר שיש בו ממש כמו התם גבי פרעון בפניהם בזה שפיר יש לחלק דשאני היכא דמעיד להד"ם אבל היכא דמעיד על ענין איך שנעשה בפניהם בזה לא תלינן זה בהכלל דכל מילתא דלא רמיא כו' ובאמת לפי הא דסי' כ"ט הנ"ל בע"כ מוכח לומר דהא דאמרו בהזמה עמנו הייתם דפסלינן להעדים עפ"ז ולא אמרינן דדלמא לא דקדקו כ"כ בזה מי היה עמהם כמו דאמרו התם דאין עד מדקדק מי עמו כו' משום די"ל דהא דהזמה מיירי דאומרים העדים דהיה עמהם באיזה עסק ממש שהיה שם ודוקא בהא דסי' כ"ט דאמרו שם בלשון דאין עד מדקדק מי היה עמו בשעת עדות דזהו בכלל מילי דכדי כמו הא דסנהדרין ד' כ"ט ע"ב: משום שאומר שהיה שם פ' שעמד שם בלא איזה עסק ע"כ בזה דוקא אמרינן דאין מדקדק כ"כ וי"ל דטעה ואמר בדדמי כן יש לחלק. ועוד יש לחלק דשאני גבי הזמה דעכשיו שבאו להזימן הוי תועלת ממה שאומרים שהיה עמהם באותו יום ומסקי בזה שפיר אדעתייהו להעיד בדבר ברור משא"כ התם בהא דסי' כ"ט דאין מזה שום פועל יוצא גם עכשיו אם היה עמהם אותו העד אז או לא והעיקר כמש"כ לעיל לחלק בזה וידעתי מה דיש להעיר על מש"כ לעיל לחלק בין היכא דאומר להד"ם ובין היכא דמעיד על עצם המעשה שהיה להיפך מהא דשבועות ד' מ"ב דאמר רמי ב"ח הא אמרת כל מילתא דלא רמיא כו' וא"ל רבא קיצותא דתרעא כו' ויש לחלק דאין מזה סתירה על מש"כ לעיל ומחמת האריכות קצרתי גם יש לחלק בין הא דסי' כ"ט ובין עדי הזמה ע"פ הא שכתבתי לעיל לחלק בין ע"א ובין שני עדים בחשש שיעיד בדדמי וה"ה בכזה: (שם סעי' א') ברמ"א שטר שחתם עליו עד פסול ונתבטל כל העדות אם הכשרים זוכרים העדות כו' יכולים לחזור ולהעיד לפני הב"ד. והט"ז הביא לדברי הסמ"ע בסי' מ"ה ס"ק ל"ד דבשטר יכולין הכשרים לחזור ולהעיד כו' ותמה עליו הט"ז וכן הש"ך בסי' מ"ה ס"ק כ"ד הקשה דהא קיי"ל דהגדה בשטר כהגדה בב"ד דמי א"כ ה"ל כהגידו ביחד בב"ד דנפסלו כבר ואין מועיל הגדתם בע"פ שנית וכן תמה המל"מ ה' עדות פ"ה ה"ד ע"ש: והנראה לי דאפשר לדון בזה דהא שיטת הרמב"ם והובא לעיל סי' כ"ח סעי' י"ב דעדות בשטר אינו מועיל מה"ת רק מדברי סופרים וכמש"כ הסמ"ע שם והובא דברי הרמב"ם בטור שם ועיין בש"ך שם ס"ק י"ד ולפ"ז יש לדון דיכול המלוה לומר אי אפשי בתקנת חכמים דתקנו דיהיה מועיל השטר א"כ לא היה מעולם ההגדה מהעדים דהא לא נצטרפו ביחד לפ"ז במה דחתמו על השטר וכה"ג כתב השיטה מקובצת בב"ק ד' ז' בשם הריב"א דהקשה דהא יכול המלוה לומר אי אפשי בהק"ח דתקנו לטובתי לישקול בינונית ויקח זיבורית ותירץ דכיון דהתק"ח היה שלא תנעול דלת בפני לווין א"כ הא היה התקנה לטובת הלוה ועוד תירץ משום דלהוציא לא אמרינן א"א בתק"ח ובשם הרב המאירי זצ"ל תירצו דהא מה"ת אינו מחוייב הלוה לשלם דוקא בזיבורית רק התורה נתנה לו רשות לפרוע במה שירצה כו' והתומים בסימן ק"ב ס"ק ג' כתב זה מסברא דנפשיה. ובאמת כבר הקדימו הרב המאירי בזה וכן כתב המרדכי בכתובות פ' י"ג ובתשובת מיימוני ה' קנין סי' י"ד ע"ש. א"כ לתירוץ המאירי הנ"ל חזינן דס"ל במה דאמרו דיכול לומר א"א בתק"ח דה"ה במה דתקנו שלא תנעול דלת בפני לוים יכול המלוה לומר אי אפשי ואף להוציא א"כ ה"ה י"ל במה דתקנו דיהיה מהני שטר מדרבנן משום שלא תנעול דלת כו' דיכול המלוה לומר א"א בתק"ח אף להוציא א"כ לפ"ז לא מהני השטר כלל דלא נחשב להגדה כלל וכיון דלא הוי הגדה ע"כ מהני עדותן בע"פ שיעידו מחדש אך לפי דלא מצינו להרא"ש דס"ל בזה כשיטת הרמב"ם ע"כ כתב הסמ"ע דזהו דוחק. אכן לפי שיטת הרמב"ם שפיר יש לדון כנ"ל ועיין בח"מ סי' קע"א בביאור הגר"א זצ"ל ס"ק יו"ד: ולפ"ז יש לדון בהא דכתובות ד' י"ח ע"ב דאמרו כל כמיניה כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד משום דשטר הוי כנחקרה עדותן בב"ד וכמבואר בח"מ סי' מ"ו די"ל בזה דז"א רק היכא דע"י עדותן בע"פ הוי ריעותא להמלוה אבל היכא דע"י עדותן דבע"פ הוי טובה להמלוה אז י"ל דאם יאמר המלוה א"א בתק"ח ולשיטת הרמב"ם והמחבר בסי' כ"ח ולשיטת הסוברים דאף להוציא אמרינן ג"כ א"א בתק"ח דיהיה יכולין העדים לחזור ולהעיד בע"פ אם הוא באופן דאינם עושין עצמן רשעים ויש להאריך בכ"ז, וכ"ז הוא לשיטת החולקים על הרמב"ם וס"ל דבראיה לחוד לא נצטרפו רק בעינן ראי' והגדה ע"כ יכולין הכשרים להעיד מחדש בפ"ע: (שם סעי' ב') אם העיד קרוב ואין הרחוק יודע מקורבתו י"א דעדות הרחוק כשרה ומחייבו שבועה ומוכח מזה דהיכא דהוי באופן דבטל כל העדות דאז בטל אף לחייב שבועה ולכאורה יש להעיר בזה מן התוס' יבמות ד' ק"א ד"ה מרענא כו' ומן תוס' כתובות ד' פ"ה ד"ה מרענא כו' שכתבו בהא דא"ל רבא לר"פ איכא אינש אחרינא בהדי דמר דצ"ל דר"פ היה קרובו של תובע וקשה דנימא בזה נמצא א' קו"פ דבטל עדות הב' אף לחייב שבועה ומוכח מזה דס"ל להתוס' דלא אמרינן זה לבטל עדות הב' לענין שד"א. ואפשר דטעמם ע"פ מש"כ התוס' במכות ד' ו' ד"ה א"ר יוסי כו' דבד"מ בשנים ונמצא א' קרוב השני אינו בטל לגמרי דחייב שבועה אלמא דס"ל להתוס' דהכלל דנמצא א' מהם קו"פ אינו שייך לבטל עדות הב' לחיוב שד"א אבל באמת אין סברא לומר כן וכוונת התוס' במכות הוא דמיירי שם בשיטת ר' יוסי דס"ל בד"א בד"נ כו' אבל לר' דס"ל שם דאף בד"מ אמרו כן. א"כ ממילא כמו דבשלשה אם נמצא א' מהם קו"פ בטל עדות השנים ה"ה בשנים אם נמצא א' קו"פ בטל עדות השני והא שכתבו התוס' ביבמות וכתובות הנ"ל י"ל דמיירי באופן דלא שייך למיפסל משום נמצא א' קו"פ וכעין מש"כ התוס' בב"ב ד' מ"א ע"ב ד"ה נחלקה עדותן כו' דמיירי דאתי למחזי וכה"ג וזה מוכרח דהא הרא"ש כתב ג"כ בכתובות פ"ט סי' ו' די"ל דר"פ קרוב היה ודחהו מטעם אחר א"כ תקשה על הרא"ש דהא ה"ל נמצא א' קו"פ והרא"ש הא ס"ל במכות פ"א סי' י"א דא' מהם קו"פ מבטל עדות השני אף לחיוב שד"א וע"כ מוכח כמש"כ דאין מזה ראיה כלל ולכן ברור לדינא דגם עדות הב' בטל משום נמצא א' קו"פ ואינו מחייבו שד"א ועיין בפני יהושע למכות ד' ו' בתוס' ד"ה אר"י כו' וכן מצאתי בהריטב"א למכות ד' ו' שכתב ג"כ דלר"ע ורבי בטל לגמרי עדות הרחוק אף לחייב שבועה אינו נאמן ועיין מזה בנו"ב במ"ת ח' אה"ע סימן ע"ו: (שם סעי' ב') האו"ת ס"ק י"א העלה דאשה שראתה העדות עם אנשים לא דנינן בזה נמצא א' מהם פסול לבטל לעדותן ועיין לעיל בחידושיי לסי' ל"ה סעי' ה' ענף ז' וענף ח' שהארכתי בדברי האו"ת הנ"ל. וכן במש"כ הנתיבות הכא בס"ק יו"ד דקטן אין מבטל עדות הכשרים העליתי שם דאינו ראיה מן אשה לקטן דשאני נשים דהוי עם בפ"ע כמבואר כעין זה בשבת ד' ס"ב ולכן אם היה ע"א קטן בתוכן ג"כ יש לדון נמצא א' מהם פסול לבטל עדות כולם סימן לז (שם סעי' ד') ראובן תבע לב' שהלוה להם וכפר אחד [ והודה השני שהוא וחבירו חייבים אם אותו ממון לקחו בשותפות אינו נאמן על חבירו דנוגע בעדות הוא דרוצה שחבירו יפרע החצי והוא מבעה"ת שהביא ב"י שם וכן מבואר בסי' ע"ז סעי' ה' וכתב התומים בסי' ל"ז ס"ק ל"ג ובאורים שם דאין כאן מיגו דלא היה מודה רק שלוה נ' דהוא צריך שבועה ועד המשתבע אין עד כדקיי"ל גבי הן הן שלוחיו והן הן עדיו ולפ"ז דווקא בתובע ברי שיש עליו