נחל יצחק חלק א קלד

מעשה אך לא נתכוונו להעיד כו' דלמה כתבו כן דשמעו הדבר מפי בעלי מעשה ולא כתבו בקצרה וע"כ ודאי דכוונתם הוא דוקא בעדי שמיעת הענין מן הבע"ד אז אמרו דבלא נתכוונו להעיד אין בעדותן ממש אבל לעולם י"ל דבעדים שראו עצם המעשה דבזה אף בלא נתכוונו להעיד גם התו"י מודו דמהני. אך צריך ביאור דמפני מה ישתנה בזה עדי שמיעה מן עדי ראי' ואי דנימא דכיון דלא נתכוונו להעיד א"כ יכול לומר משטה אני בך זה בוודאי אין סברא לומר כן דהא בין דאמר אתם עדי או דאמר ערי ושבכי ליהוי עלך סהדי כמבואר בסנהדרין ד' כ"ט א"כ אינו יכול לומר משטה אני בך דה"ל להנתבע לאסוקי אדעתי' דלמא מכוונים לשם עדות וכעין הא דסי' פ"א סעי' י"ג דאמרינן שם דה"ל לאסוקי אדעתי' כו': ולכן נראה לי בכוונתם דהא אמרו בסנהדרין ד' כ"ט דאם בעת שתבעו התובע וא"ל מנה לי בידך השיב הנתבע לו הן ע"כ אף דבעת שאמר אתם עדי שתק מ"מ חייב וה"ה בהחביא עדים בכילה וא"ל מנה לי בידך א"ל הן וא"ל ערי ושכבי להוי סהדי עלך ושתק דחייב כמבואר כל זה בסי' פ"א סעי' ז' וסעי' י"ג אבל בשתק מתחלה ועד סוף לא הוי הודאה: ומצינו בב"ק ד' צ"ג ע"א דיש הן שהוא כלאו ופירש רש"י דאם אמר בלשון תמי' הוי הן כלאו ואם אמר בלשון ניחותא הוי הן המועיל ועי' בתוס' שם ד"ה ור' יוחנן אמר יש לאו שהוא כהן כו' ובח"מ סי' תכ"א סעי' י"ב בהג"ה דאף דא"ל הניזק הן אנו דנין שבתמי' קאמר כו' וכעין זה אמרו בסנהדרין ד' ס"א במסית לעצמו וא"ל הן כו' ומר סבר מסית לעצמו לא שמיע לי' כו' ואין דקאמר אחוכי עלי' וכן מבואר באבן העזר סי' כ"ז סעי' ח' בח"מ ס"ק כ' בשם הב"ח דדוקא במדבר תחלה על עסקי קדושי' אבל באינו מדבר הוי ספק קדושין אע"ג דאמר הן דיש הן שהוא כלאו ועיין בב"ש שם ובמק"א כתבתי ליישב קושיות הב"ש ואכמ"ל וכעין זה אי' בירושלמי ב"ק ס"פ החובל ג"כ דיש הן שהוא כלאו ועיין מזה ברמב"ם ה' עו"ג פ"ה ה' ה': ולפ"ז ברור במה דאמרו בסי' פ"א דאם אמר הנתבע הן אף דאח"כ שתק בעת שאמר ערי ושכבי כו' או אתם עדי דהוי הודאה דזה אינו אלא אם אמר הן בלשון ניחותא אבל אם אמר בלשון בתמי' וודאי אין זה נחשב להודאה ולכן צריכים הב"ד לדקדק בכ"ז היטב ולחקור ולדרוש את פי העדים המעידים אם דקדקו היטב בלשון הנתבע כי בדבר קל כזה יפול הטעות ומצוי הטעות בו ביותר ובזה בעינן שיהיו העדים מכוונין להעיד משום דאם לא יהיו מכוונים להעיד יש לחוש דלמא לא אסיקו אדעתייהו לכוין כ"כ להיות יודעים דאמר הנתבע הן בלשון ניחותא דהא יכול להיות דאמר הן בלשון בתמי' וקאמרי העדים בדדמי דסברי דאמר בלשון הן ממש כי בשמיעת דיבור זה יכול להיות טעות באזני השומעים וע"כ אם טען הנתבע דאמר הך הן בלשון בתמי' אין יכולים להוציא ממון דיש לחוש דלמא טעו העדים בכה"ג כיון דלא נתכוונו להעיד ובענין כזה כתבו התו"י דעדים ששמעו מפי בע"ד דאם לא נתכוונו להעיד אין בעדותן ממש והש"ס שם ג"כ מיירי בכה"ג ולכן י"ל בהא דסי' פ"א סעי' י"ג בעדים שהיו בכילה ושמעו ממנו שא"ל הן דאם לא נתכוונו להעיד לא מהני אם יטעון הנתבע דאמר זה בלשון בתמי' והא דסי' פ"א סעי' ט' דהודה בפני עדים בהו"ג וחזי לי' סהדי אחריני כו' כי אתי עדי ראי' ומסהדי דאודי קמי הנך חייב ומשמע דאף דלא נתכוונו להעיד ג"כ חייב ולא מהני לי' שום טענה להפטר י"ל דמיירי התם דהי' הודאה בפירוש ממנו שהוא חייב לפלוני דלא שייך לדון כן אבל היכא דלא אמר בפירוש רק אנו באין לחייבו משום מה שאמר הן בזה י"ל דאף הטושו"ע הנ"ל מודו דאם טוען שאמר זה בלשון בתמי' והעדים לא נתכוונו להעיד דלא מהני עדותן בזה לכ"ע: ענף ה ונתבאר דהיכא דהעדים ראו עצם המעשה והענין דאף דלא נתכוונו להעיד ג"כ מהני עדותן אף להתו"י והא דאמרו בשבועות ד' ל"ד דמנה מניתי לך בצד עמוד זה וא"ל לא עברתי בצד עמוד זה דלא הוחזק כפרן משום דמילתא דלא רמי' כו' י"ל דזה אינו רק בבע"ד אבל בעדים דמעידין בתורת עדות לא אמרינן בהו מילתא דלא רמי' כו' כיון דמעידין דברור להם שראו היטב וכוונו אז לראות להענין הנעשה בפניהם על נכון בזה מהני עדותן אף דלא נתכוונו להעיד וכמש"כ הרמב"ם פ"ה ה"ע ה' ה' דאחד שנתכוין להעיד או שלא נתכוין להעיד הואיל וראה הדבר וכיון עדותו והי' שם התראה חותכין הדין ע"פ בין בדיני ממונות בין בד"נ וכן הוא לשון הטושו"ע הכא שכתבו ג"כ דאחד שלא נתכוין להעיד וראה הדבר וכיון עדותו חותכין הדין ע"פ דמשמע דהעיקר תלוי באם מעידים שכוונו היטב לראות את הענין: וכן יש לומר בהא דשבועות ד' מ"א דא"ל פרעתיך בפני פו"פ אתו פו"פ וא"ל להד"ם ומסקי עלה ג"כ דמילתא דלא רמיא עליה לאו אדעתיה ופי' רש"י וש"פ דקאי על הלוה דג"כ יש לחלק דעדים המעידים בתורת עדות שאני כנ"ל אכן יש להקשות עדיין מן מה שכתב הרמב"ם ה' טוען פ"ו ה"ד מנה הלויתיך א"ל והלא פרעתיך בפני פו"פ ובאו עדים ואמרו להד"ם לא הוחזק כפרן שאין העדים זוכרין אלא דבר שהם עדים בי כו' ופי' הכ"מ שם דכיון דלא יחדן לעדים ע"כ י"ל אף בעדים מילתא דלא רמיא כו' ואינם זוכרים וכ"כ הלח"מ שם ה' ה' והובא כ"ז בח"מ סי' ע' סעי' ב' ובש"ך ס"ק ו' שהאריך בזה והעלה דלדינא ג"כ הלכה כשיטת הרמב"ם וסייעתו דמפרשי להך דמילתא דלא רמיא כו' קאי שם על העדים ולכן בלא הזמינם להעד י"ל דאינן זוכרים א"כ מוכח מזה דה"ה בכל עדות דלא נתכוונו להעיד י"ל בזה מילתא דלא רמיא ולא דייקי העדים היטב ומשמע התם דאף דהעדים מעידים דיודעים בברור שלא פרעו בפניהם ג"כ אמרינן דמילתא דלא רמיא ואינם זוכרים וכעין סוגיא דכריתות הנ"ל ותקשה דברי הרמב"ם ה' טוען הנ"ל על מש"כ הרמב"ם בפ"ה הלכות עדות הלכה ה' כנ"ל. ויש לחנק דדוקא היכא דמעידין על איזה ענין הנעשה בפניהם דאף דלא כוונו להעיד ג"כ מהני סהדותייהו כיון דמעידים דכוונו אז לראות היטב את הענין הנעשה בפניהם וכמש"כ לעיל ע"פ לשון הרמב"ם והטושו"ע שכתבו הואיל וכיון עדותו כו' אבל במעידים דלא נעשה בפניהם הענין שאומר הנטען בזה שפיר י"ל דכיון דלא הזמינן להעד הוי זה בכלל כל מילתא דלא רמיא כו' ושכחו כל הענין ובזה לא שייך לומר דהואיל וכיון עדותו שכתבו הרמב"ם והטושו"ע כנ"ל דהא לא היה להם על מה לכוין אלא במעשה הנעשה בפניהם שייך לומר דכוונו היטב לראות את הענין וע"כ יכולים להעיד בתורת עדות ע"ז ואם לא היה המעשה כן לא הי' מעידים בהיפוך ובשקר רחוק לגמרי ולא חשדינן להו שיאמרו ויטעו כ"כ מן ההיפוך אל ההיפוך ע"כ אף דלא כוונו להעיד ג"כ מהני עדותן אם יאמרו שכוונו היטב לראות את הענין ועפ"ז א"ש בפשיטות להא דכריתות דאמרו דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות דכוונתם דאי בעי אמר דלא ראה היטב את הענין שיהיה יכול להעיד ע"ז בתו"ע דהא בעינן שיעיד שכיון עדותו כמש"כ הרמב"ם והשו"ע ולכן אינם סותרים להך סוגיא דכריתות ומה שלא הביא הרמב"ם להך סוגיא דכריתות בא"ל יודע אתה כו' אכמ"ל בזה: ועדיין יש להעיר מן הא דח"מ סי' כ"ט סעי' ג' בהג"ה ובסי' ל' סעי' ד' עד שמעיד פלוני היה עמי ואותו פלוני אומר לא ראיתי ולא הייתי עמך אין זה הכחשה דאין עד מדקדק מי עמו בשעת עדות והוא מן תשובת הרא"ש אלמא דאף במעיד על ענין שהיה לפניו ג"כ אמרינן בזה מילתא דלא רמיא כו' ועיין בביאור הגר"א זצ"ל סוף סי' כ"ט ויש לחלק דשא"ה דזה הענין שמעיד שהיה שם פ' באותו מעמד אין זה שום ממש לאיזה ענין כלל כי מה בכך אם היה פלוני שם או לא היה שם ע"כ ה"ל זה בכלל מילי דכדי דלא דכירי אינשי ולכן אף דמשמע שם דגם במעיד שיודע ברור שפלוני היה שם כמו כל עדות שמעיד בתו"ע מ"מ כיון דעצם הדבר אם פלוני היה שם באותו המעמד אין מזה שום פועל יוצא ותועלת כלל ע"כ הוי זה בכלל מילי דכדי ולכן אף דמעיד שהיה שם גם בזה יש