נחל יצחק חלק א קלב

קשייתא נפק לי' ממה שהי' מחזיקים לו בחזקת יודע בטיב מו"מ ואינו בשם חריף וחכם אבל, מ"מ י"ל דאין לו דין שוטה עי"ז. ולכן א"ש דלא תקשה על שיטת ר"א ור"ש הנ"ל מהך סוגיא. ועי' באה"ע בבית יוסף סי' קכ"א אכן י"ל דהוכחתם מהך סוגיא זהו א"ש לפמש"כ התוס' בב"ב ד' קנ"ה ע"א ד"ה איתמר קטן כו' שכתבו למגרס גירסא אחריני שם דעיקר סברת רבא הי' להחזיקו בשוטה עי"ז משום דאל"כ לא נתבטל המכר משום דהגיע זמנו למכור כו' וגם כתבו שם בסה"ד להקשות על פי' הרשב"ם דכי בשביל שהי' יודע לסבור זה הי' חשוב חכם יודע בטיב מו"מ כו' ע"כ שפיר הוכיחו כן וכן יש להוכיח כן לפמש"כ הנ"י בסוגיא הנ"ל לפרש הגמ' הנ"ל דלפירושו מיושב קושיות התוס' הנ"ל וכעין זה כתב המהרי"ט ח' א"ה סי' י"ז להוכיח מהא דב"ב דכיון דמסברו לי' וסבר בעניני גיטין ומו"מ נפק לי' מחזקת שוטה ולפי' הרשב"ם הנ"ל אין זה הוכחה דהא לשיטתו מוכח לומר דהך דמסברו לי' וסבר דב"ב הי' מוכיחים מזה דהוא חכם ויודע כו' משום דהוי זה חכמה יתירה א"כ אין מדמין זה לנ"ד אך זה א"ש ג"כ לשיטת התוס' והנ"י ועי' בתורת גיטין סי' קכ"א ובמק"א יבואר כ"ז באריכות ב"ה: (שם סעי' י"ד) ברמ"א דבמקום שאין אנשים רגילים שם נשים נאמנים והוא מן תה"ד סי' שנ"ג שהביא ראי' לזה מהא דקידושין ד' ע"ג דנאמת חי' לומר כו' והטעם הוא לפי שאין אנשים שם והובא זה בביאור הגר"א זצ"ל ס"ק כ"ח בלשון סמך ע"ש ולדעתי יש לדון בזה והוא כי באמת כן כתב הר"נ בקידושין שם דלכן החי' נאמנת שם לפי שע"פ הרוב א"א בלאו הכי והובא באה"ע סי' ד' בב"ש ס"ק סמך והקשה שם דהא בלא"ה נאמנת משום דהא כיון דליכא חזקה להכחישו נאמן ע"א כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז ותי' לפי דאשה שאני וא"י מנלן כו' עכ"ל הב"ש אכן מצינו כה"ג בשמ"ק לכתובות ד' ע"ב בד"ה ומשמשתו נדה כו' דהביא בשם ראשונים דס"ל דאין נשים נאמנות בדאורייתא אלא בנדותה בלבד כו'. אך דחו לזה השיטה משום דכל מקום שהאמינה תורה ע"א נשים נאמנות כמו איש ולא נחלק ביניהם ע"ש ובעיקר קושיות הב"ש הנ"ל יש לומר דלכן הוצרך הר"נ לומר הטעם דנאמנות החי' הוא מדרבנן משום דהא חזינן דעשו מעלה ביוחסין שלא להאמין ע"א אלא שני עדים דוקא כמבואר בכתובות פ"ב ועכ"ז נאמנת חי' אף ביוחסין לומר שזהו כהן כו' משום שע"פ הרוב א"א בענין אחר אבל מה"ת נאמנת בלא"ה וכן מצאתי בפני יהושע לקדושין ד' ע"ג שם ולפ"ז יש לומר דלכן הימנוה חז"ל לחי' לפי שאוקמוה אדאורייתא דהא מה"ת בלא"ה נאמנת וגם הא שם ליכא שום חזקה הסותרו ע"כ נאמנת מדרבנן אבל היכא דיש חזקה הסותרו וכש"כ חזקת ממונא דהוי חזקה אלימתא כידוע לא מצינו דתהא נאמנת אשה אף מצד תקנת חז"ל כן יש לדון בעיקר ראייתו ומ"מ לדינא סמכינן על הגדתם כמש"כ הרמ"א: ועי' בש"ך ס"ק י': סימן לו (סעי' א') עדים רבים כו' בד"א בזמן שנתכונו כולן להעיד אבל אם לא נתכונו כולם להעיד תתקיים עדות בשאר כו' ואם הי' כל העדים כשרים אחד ששנתכוין להעיד ואחד שלא נתכוין להעיד וראה הדבר וכיון עדותו חותכין הדין ע"פ עדותו עכ"ל וזהו לשון הרמב"ם פ"ה ה"ע והטור שם וכתבו כולם בלא שום חולק דאף מי שלא נתכוין להעיד ג"כ מהני עדותו אכן יש להעיר בזה מן הא דכריתות ד' י"ב ע"ב אמר אביי אם א"ל שנים יודע אתה בעדות פ' והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות. אלמא להדיא דמי שלא נתכווין להעיד אין בעדותו ממש אף שאומר ברי לי שהי' הדבר כן וכ"כ התוס' ישנים שם מכאן אמר רבי וכן דן הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי מעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לשם עדות אין בעדותן כלום אם באים אח"ז להעד בפני ב"ד עכ"ל וכ"כ בפסקי תוס' שם בזה"ל. א"כ יש לתמוה על שיטת הרמב"ם והטוש"ע דהם סותרים לסוגיא מפורשת בכריתות וגם יש לתמוה הפוסקים איך לא הביאו לדברי התו"י הנ"ל ומצאתי בשער משפט ס"ק ג' שהעיר בזה וכן ראיתי בספר בית מאיר סי' מ"ב סעי' ד' שהביא בשם תשובת פ"מ שתמה בזה והאריך קצת ע"ש וכן מצאתי בביאור הגר"א זצ"ל ס"ק ה' שכתב בקצרה בזה"ל ואם היו כו' ואחד שלא נתכוין כו' בכריתות י"ב ב' לא משמע כן ועי' תוס' שם ד"ה לא כו' עכ"ל: ענף א והנה בעיקר הענין אם בעינן שיכוונו העדים בעת הראי' שיעידו לאח"ז יש להוכיח דאף דלא נתכוונו להעיד ג"כ עדותן כשירה מהא דאמרו בב"ב ד' קכ"ח ובעירכין ד' י"ח דעדות שהי' תחלתו בפסלות וסופו בכשרות פסול משום דכתיב והוא עד או ראה כו' בעינן שיהי' ראוי להעיד אז כמש"כ הרשב"ם שם. והא במי שהי' קרוב ונתרחק או סומא ונתפתח וכהנה כיון דלא הי' חזי בעת ראי' לעדות. א"כ תיפוק לי' דהא לא נתכוין אז לעדות כיון דלא הי' מועיל אז עדותו וכש"כ לשיטת הש"ך בסי' ל"ד ס"ק ל"ג דבמה דהי' בידו להכשיר א"ע לעדות דבזה מהני אף שהי' תחלתו בפסול וזהו ע"פ שיטת המרדכי דלכן בפסול נוגע כשר במסלק א"ע משום דהי' בידו זה וכמש"כ האו"ת שם ס"ק כ"ח. א"כ עיקר מה דפסלו תחלתו בפסול וסופו בכשרות הוא היכא דלא הי' בידו מעולם להכשיר ע"א לעדות א"כ תיפוק לי' בלא"ה דמיפסל עדותו משום דהא לא נתכוין אז לעדות ואף בכשר מתחלה בעת הראי' ג"כ מיפסל מה"ט ודוחק לומר דמיירי בנתכוין אז להעיד אם יוכשר לאח"ז שיתפקח ותמות אשתו וכהנה ומוכח מזה דאף מי שלא נתכוין להעיד, ג"כ כשר להעיד אם לא הי' עליו אז פסול הגוף: שוב ראיתי דיש להוכיח דאם לא נתכוין להעיד בעת הראיי' דלא מהני עדותו משום דלא דייק כ"כ דהא אמרו בכתובות ד' כ"ח דכולם אם היו כו' עבד ונשתחרר אינו נאמן משום דלא הוה דייק כו' ומטעם זה אפילו במידי דרבנן דמהני תחלתו בפסול כו' מ"מ משום טעם זה מיפסל ומוכח באמת מזה דשאני כל תחלתו בפסול דיש לומר דהוה דייק בעת ראיות העדות משום דמסיק אדעתי' לכוין אז לשם עדות דילמא יוכשר לאח"ז מאיזה ענין שיולד לאח"ז משא"כ עבד ונשתחרר דבזה אינו מצוי כ"כ הכשירו לעדות אמרינן דלא דק כלל והוי מילתא דלא רמי' עליו ולאו אדעתי' וכמבואר בסי' ל"ה סעי' ז' ועיין בסמ"ע שם ס"ק י"ט ובש"ך שם ס"ק ז' מה שהביא שם בשם התוספתא ס"פ ה' דסנהדרין מזה א"כ ה"ה במי שלא נתכוין להעיד בעת הראי' דשייך בי' ג"כ ה"ט דלא הוה דייק והוא בכלל מילתא דלא רמי' ולאו אדעתי': אכן יש להוכיח מהא דראש השנה ד' כ"ד ע"א דאמר אביי ראינוהו מאלינו ושבנו לראותו מדעתנו ולא ראינוהו אין מעידין עליו מ"ט כו' אלמא דדוקא באמרו שבנו לראותו מדעתנו כדי להעיד עליו בזה אין מעידין עליו משום אימור כוביתא דעיבא חזי אבל בלא אמרו שבנו לראותו מדעתנו מהני עדותן מה דאמרו ראינוהו מאלינו בלא כוונה להעיד א"כ מוכח מזה דאף בלא כוונו להעיד ג"כ מהני עדותן וכ"כ הרמב"ם פ"ב ה' קדוש החודש ה"ו דאמרו ראינוהו בלא כוונה כו' ומוכח מזה דהא דאמרו בכתובות ד' כ"ח דעבד ונשתחרר אינו נאמן משום דלא דייק דאלמא דהיכא דלא דייק בעת הראי' שיעיד דלא מהני עדותו די"ל דשא"ה דיש עליו פסול הגוף דפסלתו התורה משום שהי' תחלתו בפסלות כו' רק בדרבנן האמינו לי' אכן היכא דלא דייק לא האמינו לו חז"ל ג"כ ומוקמינן לי' אדינא דמיפסל להעיד מן הדין אבל היכא דאין עליו פסול הגוף מהני עדותן אף דלא נתכוין להעיד ולא אמרינן דלא הוי דייק ומה"ט אתי שפיר בכל עדי הזמה שאומרים עמנו הייתם להזימן ולפסול עדות הראשונים ולא אמרינן בזה דזה הוי מילתא דלא רמי' כו' דלא נתכוונו אז להעיד ומוכח דגם זה מהני ומצאתי בטורי אבן לר"ה ד' כ"ד שהעיר שם ג"כ להוכיח מזה דאף שלא כוונו להעיד ג"כ מהני עדותן והקשה