נחל יצחק חלק א קלא

דהימנוהו חז"ל בלא גדול עמו כמבואר במשנה שם ספ"ב דכתובות ובב"ק שם בש"ס דילן ד' קי"ד אמרו כן אך דמיירי שם במסל"ת ומיירי דעדיין הוא קטן אבל בקטן והגדיל שאני ונאמן אף בלא מסל"ת ועיין בריטב"א ושמ"ק שם ובאור זרוע סימן תרצ"ה מזה. ולמדנו מדברי המחנה אפרים דין מחודש דקרוב בעת הגדה אינו יכול ליפטור מש"ה דאף דמצינו בסוף סי' ע"ה בחו"מ דקרוב זוקק לחבירו לש"ה עכ"ז אינו מטעם עד רק דעפ"י ברי שלו מחייבינן ש"ה דהוי כמו ברי של הבע"ד לגבי זה דאף דאמרינן בב"ב ד' קל"ה ובכתובות ד' ע"ו דברי של אחר לא מקרי ברי עכ"ז לגבי ש"ה שאני אבל לא מטעם עד דלא כשער המשפט בסי' ע"ה ס"ק ט"ו דכתב דקרוב פוטר מש"ה ובמק"א הארכתי מזה ואכמ"ל: ויש להביא ראי' דלא כהמחנה אפרים מהא דשבועות ד' מ"א דמהדר שם הגמ' אחר נפ"מ בין ש"ד לשבועה דרבנן ופי' רש"י שם דזה קאי שם על ש"ה וכן שיטת הר"ן וכמה פוסקים והובא בש"ך חו"מ סי' פ"ז ס"ק ל"ח והכריע הש"ך שם כן ע"פ ראיות והתוס' שם ובגיטין ד' ל"ה הקשו דאמאי לא קאמרי נפ"מ אחרינא שם ולפמש"כ המחנה אפרים דקרוב ונתרחק פוטר מש"ה א"כ הי' יכול הגמ' לומר האי נפ"מ דבדאורייתא לא מהימן היכא שהי' בתחלה בפסלות ובש"ה מהימן לפטור. וידעתי מה די"ל לשיטת רש"י ב"מ ד' ב' דאין ע"א פוטר משבועה אכן לפי מה דקיי"ל לדינא תקשה כן ויש ליישב דברי המח"א הנ"ל עפ"י מה שכתבתי לעיל להעיר דהא באמת חזינן דבממון לא האמינו לקרוב ונתרחק בלא צירוף גדול מעיקרא וגם להרמב"ם מ"מ הא לא האמינו רק היכא דאיכא רובא מסייעו לי' כנ"ל אלא באיסורין דרבנן האמינו שם אלא מצינו בב"ק ד' קי"ד ובירושלמי ספ"ב דכתובות דגבי נחיל של דבורים דכיון דהוי קנין דרבנן האמינוהו שם להקטן במסל"ת כמו באיסורין. וראיתי בשיטה מקובצת לב"ק שם שכתב במה דאמרו שם שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן והאמינו לקטן מסל"ת כמו באיסורי דרבנן דזהו דווקא התם דאינו גזל גמור אלא מפני דרכי שלום כמו דתנן יוני שובך יש בהם גזל מפני דרכי שלום וכיון דהקילו חכמים בזה דליכא גזל גמור ע"כ דינו אף בממון כמו באיסורין עכ"ל השמ"ק: וזה ברור דלא מהימני אף שנים והגדילו גם בקיום שובר דהוי לפטור והוא דרבנן משום דג"ז דינו כמו אפוקי ממונא מחזקתו דדוקא היכא דלא הוי גזל גמור רק ד"ש בזה השוו לאיסורין ולפ"ז שפיר כתב המח"א דקרוב ונתרחק נאמן לפטור מש"ה משום דדינו בזה כמו באיסורין דרבנן דספ"ב דכתובות דנאמן. דאף דהוי בממון מ"מ הא לדידן דקיי"ל דמציאת חש"ו אין בו גזל רק מפני דרכי שלום ולא נחתינן לנכסיו ע"כ ממילא מהימן קרוב ונתרחק כמו באיסורין ולכן שם בשבועות דקאמרי מאי איכא בין דאורייתא לרבנן איכא בינייהו ניחות לנכסי' כו' א"כ ממילא שמענו מזה דכיון דלא נחתינן לנכסיו בש"ה לכן ממילא דינו כמו איסורין דמהימן ע"א אף שהי' תחלתו בפסלות לפוטרו ולבסוף דשקיל וטרי שם הגמ' אליבא דר' יוסי דאמר בדרבנן נמי נחתינן לנכסיו דמאי איכא בין דאורייתא לדרבנן כו' לכן לא קאמרי שם להאי נפ"מ דהא לר' יוסי דס"ל דבש"ה ג"כ נחתינן לנכסיו א"כ ממילא קרוב ונתרחק לא מהימן לפוטרו מן ש"ה דהא דינו כמו כל ממון דלא הימנוהו להעדות דהוי תחלתו בפסלות משום דזה שאני מן איסורין ע"כ א"ש דבר המח"א הנ"ל ואינו קשה עליו מהא דשבועות לפי מאי דקיי"ל דלא נחתינן לנכסיו בש"ה ועפי"ז יש לתרץ שיטת הרמב"ן דהובא בנימוק"י ובחידושי הר"ן ריש ב"מ דס"ל דעד מסייע אינו פוטר רק משבועת התקנה ולא משבועה דאורייתא א"כ יש להקשות דאמאי לא קאמרי בשבועות ד' מ"א הנ"ל להך נפ"מ בין שד"א לשבועה דרבנן אכן לפמש"כ א"ש די"ל דסברת הרמב"ן הוא ג"כ מה"ט דכיון דלא נחתינן לנכסי בשבועה דרבנן ע"כ דינו בזה כמו באיסורין דמהימן ע"א אבל מקודם דהי' ס"ל להש"ס דגם בשבועות התקנה נחתינן לנכסיו א"כ לא מהימן ע"א בממונא דדינו כמו דאורייתא בזה ושייך בזה כמש"כ לעיל: וע"פ מש"כ יש ליישב קושיות הקצה"ח בסי' צ"ב ס"ק י' שהקשה אמאי לא אמרו בשבועות ד' מ"א נפ"מ בין שד"א לשד"ר במה דלא אמרינן מתוך שאיל"מ בשבועה דרבנן אכן ע"פ מש"כ אתי שפיר דהא י"ל עיקר הטעם דלא אמרינן מחושואיל"מ בשד"ר זהו משום דבדרבנן לא נחתינן לנכסיו וע"כ היכא שאי"ל מיפטר ולכן לא אמרו האי נפ"מ משום דמעיקרא כשהקשו מאי איכא בין שד"א לשד"ר הי' ס"ל דגם בשד"ר נחתינן לנכסיו וע"כ ממילא לפ"ז אמרינן ג"כ בשד"ר מתוך שאיל"מ אבל בסוף דמסקינן דבדרבנן לא נחתינן לנכסיו ממילא לפ"ז הדין נותן דלא אמרינן בשבועה דרבנן מתוך שאיל"מ: וראיתי לטורי אבן סוף פ"ק דר"ה שכתב בד"ה הא אשה כשרה לה כו' באה"ד שם שכתב בזה"ל דאין ע"א מחויבי לישבע אלא כשר ולא פסול ואשה כו' וה"ה לפוטרו משבועה אינו פוטר אלא כשר ולא פסול כו' ואף בפסולים מדרבנן ג"כ אינם כשרים לא לחייב שבועה ולא ליפטור דכיון דע"א פוטר מקו"ח מדמחייב קאתי אמרינן דיו כמו שלחייב אין פסול ואשה נאמן ה"ה לפטור נמי אינו נאמן כו' עכ"ל הניצרך לעניננו ועכ"ז אין סתירה מדבריו לדברי המח"א די"ל דאיהו קאי על שד"א אבל בש"ה י"ל דס"ל ג"כ כהמח"א הנ"ל וגם הא לא מיירי שם בתחלתו בפסלות ויש להאריך בכ"ז א"כ נתבאר דאין שום סתירה על המח"א דס"ל דקרוב ונתרחק פוטר מש"ה: העולה לנו מכל זה דהיכא דהוי רובא בצירוף עדים דהי' מתחלה בפסלות דמוציאין ממון עי"ז ולכמה פוסקים בעינן אחר גדול עמו מעיקרא ולשיטת הרמב"ם מהני זה אף בהיו שני עדים מתחלה בפסלות וכמש"כ האו"ת אך הכ"מ כתב להסתפק בזה ולפמש"כ לעיל בשיטת הרמב"ם זה אינו רק בדרבנן אכן נתבאר לעיל בשם רש"י בבכורות דמוכח דאף בדאורייתא היכא דרובא מסייע מהימן אף אם אינו בתו"ע. משום די"ל דדוקא ברוב נשים בתולות ניסת דיש כאן ריעותא דאין לזה קול ע"כ לא מהימן להוציא מן היורשים רק משום הטעם כתובה דרבנן אבל היכא דלא איתרע י"ל דגם הרמב"ם מודה כדמוכח ממשנה בכורות כמבואר ברש"י שם ואפושי פלוגתא לא מפשינן ועי' בנתיבות סי' ס"ט ס"ק י"א וקצרתי וכ"ז אינו רק ביורשים כמו שנתבאר לעיל בארוכה אבל אם הבע"ד טוען ברי י"ל דגם רש"י מודה דאין מוציאין ממון עי"ז כנ"ל בארוכה. ועוד נתבאר לנו בקונטרס הנ"ל דהיכא דע"א הי' קטן דשייך בזה ג"כ לדון נמצא א' מהם פסול לבטל עדות כולם ושאני אשה דהוי עם בפ"ע כנ"ל וגם נתבאר לנו דהנכון עם המחנה אפרים דקרוב ונתרחק פוטר מן שבועת היסת: (שם ש"ך ס"ק ז') בענין תחלתו בפסלות מחמת פסול רשעות: הנה לעיל בסי' ל"ד סעי' כ"ט בש"ך ס"ק ל"ג הארכתי בזה הרבה ע"ש: (שם סי' י') הפתאים ביותר כו' וציין בביאור הגר"א זצ"ל ס"ק י"ט להא דב"ב ד' קנ"ה דשדי קשייתא דנתנו לו דין שוטה משום זה אלא משום מגילת אסתר דאמרו כיון דמסברי לי' וסבר יצא מחזקת שוטה וכן כתב התבואות שור ביו"ד סי' א' ס"ק מ"ו ראי' זו להוכיח דאף היכא דעביד פעם אחת דרך שטות יש לו דין שוטה ולכאורה יש לדון בראי' זו דהא שם בב"ב אמרו שם דבעי שיהי' יודע בטיב משא ומתן כל שהוא פחות מבן עשרים ומבואר בכולי סוגיא שם ובטור ח"מ סי' רל"ה דיודע בטיב מו"מ היינו חריף ופקח כו' ואינו יודע בטיב מו"מ זהו אם אינו חריף אע"פ שאינו שוטה כו' והרשב"ם שם ד"ה והא דרבא כו' כתב דהי' בחזקת יודע בטיב מו"מ ובד"ה אתא לקמי' דרבא כו' כתב כדי לחזור בו ולומר שאינו יודע בטיב מו"מ כו' לפ"ז אינו מוכח מהתם להוכיח דאף בעושה פעם א' דרך שטות יש לו דין שוטה וכן להוכיח משם דאף שאין עושה להנך סימני שטות דחגיגה ד' ד' ג"כ יש לו דין שוטה ודלא כשיטת ר' אביגדור ור"ש החולקים על הרמב"ם דהא י"ל דשא"ה דע"י דשדי