נחל יצחק חלק א קל

תחלתו בפסלות ובאמת הא מצינו דגם בעבד שייך תחלתו בפסלות כנ"ל: וכן מבואר בתוספתא סנהדרין פ"ה יעו"ש דפסול משום תחלתו בפסול ומונה זה בין שארי פסולים משום זה ואף דבגמ' מבואר הטעם דאינו נאמן כו' משום דלא דייק וע"כ אף בדרבנן אינו נאמן ואלו בתוספתא מבואר דאינו נאמן משום תחלתו בפסול י"ל בזה כמש"כ השער המשפט בסי' ל"ה ס"ק ג' דאם יש עליו שם עד כשר היה מהימן ולא מיפסל משום דלא דייק לפי דבעד כשר לא חיישינן לומר דלא דייקי אלא בפסול לעדות אמרו זה ע"כ עיקר הטעם בהא דספ"ב דכתובות הוא משום תחלתו בפסלות ומן התוספתא הנ"ל סייעתא לדברי השער המשפט הנ"ל והך תוספתא הובא בקצרה בש"ך סי' ל"ה ס"ק ז' ועיין ברש"י גיטין ד' ט' ובתוס' שם ד"ה אע"פ שחותמיהן כו' ובהגהות אשר"י שם ובמהרי"ק סי' קכ"א ובמרדכי ובקצה"ח סי' ס"ח ס"ק א' מזה וכן י"ל מזה בב"ק ד' פ"ח בתוס' ד"ה יהא עבד כו' דאי נימא דכשר מה"ת י"ל דמיפסל שפיר משום תחלתו בפסול משום דיש עליו שם עד קצת דהא כשר מה"ת וכן מוכח בירושלמי שבת פ"א ה"ד גבי שמנה עשר דברים כו' דאי' שם והשאר מן מה דתני רשב"י בו ביום כו' ועל עדותן כו' דמשמע דכשרין מה"ת וקצרתי בכ"ז עכ"פ חזינן דעבד ונשתחרר מיפסל משום תחלתו בפסלות ולפ"ז הדין נותן למיפסל בעבד עדות האחרים שנצטרפו עמו משום נמצא א' מהם פסול כנ"ל: והא דהוכחתי מירושלמי יבמות י"ל דהתם קאי לת"ק ור"ש במשנה מכות ד' ה' דמקשי שלשה לשנים לענין הזמה כו' ולא ס"ל להיקישא לנמצא א' מהם פסול אלא ר"ע הוסיף זה ועיין תוס' סנהדרין ד' מ"א ע"ב ד"ה כמאן כר"ע כו' ובתוי"ט מכות שם. וגם יש עוד מקום לומר ולתרץ הך דירושלמי הנ"ל דמיירי דאתא למחזי ועכ"ז א"ש אף לשיטת הרמ"ה דטור ח"מ הנ"ל אך לא רציתי להאריך יותר. וכעת מצאתי בירושלמי הנדפס עם שירי קרבן וראיתי שהקשה השירי קרבן על הירושלמי הנ"ל דהא ה"ל נמצא א' מהם פסול כו' ולא העיר בכל מש"כ עכ"פ חזינן דס"ל גם לבעהמ"ח ש"ק דבעבד שייך לפסול משום נמצא א' מהם פסול א"כ ה"ה בקטן ודוחק לחלק ביניהם: ומש"כ האו"ת להוכיח מהא דלא מקשה הש"ס מכל העריות דנשים יצילו דמוכח דבנשים לא פסלינן משום א' מהם פסול כו' משום דלא מקריא בשם עד כלל כמש"כ הריב"ש אין זה ברור כ"כ דהא מקודם דמסיק הש"ס במקיימי דבר כו' דזהו המקור דמוכיח הריב"ש ע"פ שיטת הראב"ד דבעי שיהיה עליו שם עד קצת ובאמת בעיקר שיטתו ובשיטת רבוותא שהובא בחי' הרמב"ן בב"ב ד' מ"ג יש לעיין בכללא שלהם מהא דספ"ב כתובות והתוספתא סנהדרין דהובא לעיל וע"פ המבואר לעיל וקצרתי] א"כ עדיין תקשה דהש"ס בקושייתם מקודם דמסקי לסברת במקיימי דבר כו' היה להם להקשות מיד ג"כ מן כל הנשים דיצילו וע"כ מוכח דאין זה הכרח כ"כ להוכיח ממה דלא הקשה המקשה כן וכמש"כ לעיל: והנה לפמש"כ האו"ת דבאשה לא שייך למפסל משום א' מהם פסול א"כ ה"ה בעבד דהא אי' בב"ק ד' פ"ח דעבד ילפי למיפסל מן אשה וגזלן או מקטן וגזלן ואפשר לומר כיון דאתו בזה למילף מגזלן ג"כ ע"כ דינו כמו גזלן ועיין ב"ק ד' ג' ע"ב תוס' ד"ה משורו למדנו כו' וברא"ש שם ויש לחלק כאן ביותר ולכאורה יש להעיר בכ"ז בהא דירושלמי גיטין פ"א ה"א כתב כל נכסי' לעבדו מה עבד לי' כגט או כמתנה כו' כהדא כתב כל נכסי' לשני ב"א כא' והי' עדים כשרים לזה ופסולין לזה אתפלגין ר' יוחנן ור"ל ר"י אמר מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה כו' מתני' מסייעא לר"י מה שנים נמצא כו' עכ"ל וכ"כ בירושלמי מכות פ"א ה"ז והאריכו הראשונים להקשות עלה דגיטין ד' ט' דעצמו קנה נכסים לא קנה והובא בארוכה דברי הרמב"ן ורשב"א והר"נ והרא"ש ספ"א דמכות בכ"ז בפני משה שם ואי נימא דבעבד לא שייך נמצא א' פסול כו' א"כ הא יש לחלק דשא"ה דאי נכסים לא קנה משום חשש זיוף א"כ ממילא לפ"ז דינו כעבד דלא שייך בי' בטלה מקצתו כו' אך ז"א הוכחה כלל דהא כיון דעצמו קנה א"כ אין עליו שם עבד כלל ולכן הוצרכו לחלק דשא"ה דשם בע"ד עליו כמש"כ הראב"ד ונדחה זה: [ ובסנהדרין ד' נ"ז אי' דנהרג ע"פ קרוב ולא ע"פ אשה ע"ש אלמא דאשה גרע מקרוב ולפ"ז א"ש חילוק האו"ת אבל כבר כתבתי לעיל בשם הטורי אבן לר"ה שם דמשמע דאשה יש לה שם עד ביותר מן רשע ומה"ט בטומאת סוטה נאמנת מה"ת כמש"כ לעיל וכן בעדות מיתה נאמנת מדרבנן עכ"פ וכן מצינו בח"מ סי' ל"ה ש"ך ס"ק י"א בשם היש"ש דאשה נאמנת שם ולא קרוב וכן קטן נאמן אלמא דאשה יש לה שם עד יותר מקרוב ע"כ כיון דבקרוב הוי פסול דנמצא א' מהם כו' כש"כ באשה וקטן [ולא שייך בזה לדון להא דזבחים ד' ג' כל דמינה מחריב בה ומצאתי בתשובת רע"א ז"ל בהשמטות לסי' ע"ג שכתב בזה"ל ועדיין י"ל אם הוא באמת קטן אף דיש ג' זולתו מ"מ הוי כנמצא א' מהם קא"פ דכולם בטלים גם בדיינים להכנה"ג עכ"ל אלמא דס"ל להגאון הנ"ל בפשיטות דאף בקטן שייך לומר נמצא א' מהם פסול לבטל עדות כולם ודלא כהנתיבות וזהו סעד לכל מש"כ ואינו ראיה מהאו"ת די"ל דשאני נשים דמקרי עם בפ"ע כמבואר שבת ד' ס"ב ע"כ לא שייך בהוא נמצא א' כו': נחזור לעניננו דשפיר כתבתי לפרש סברת הרמב"ם דהוכיח דלא קאי הא דא"ר הונא והוא שיש אחר עמו רק על קיום שטרות ולא על עידי הינומא משום דבזה אף הגדול מתחלה לא נפק מכלל תחלתו בפסול מחמת דנמצא א' מהם פסול בעת הראיה וממילא הוי תחלתו בפסלות וכמש"כ דגם בעדות קטן שייך לדון כן ואף באתו למחזי הא שי' הרמב"ם והובא בח"מ ריש סי' ל"ו דבטל כל עדות האחרים וע"ש בש"ך ודוחק לומר דהך אחר יכוין לעדות והך עד הב' לא יכוין רק למחזי דז"א מכמה טעמים ועיין באו"ת סי' ל"ו סוף ס"ק ה' שכתב על ענין אחר שם דדוחק לומר דמיירי דאתו למחזי דהא סתמא קתני וגם לא מבעיא להו למסתם בזה ולכן אף אם עד ב' היה קטן והגדיל ג"כ מהימן משום דבדרבנן היכא דלא אפשר באופן אחר בזה נאמנים שניהם אף בתחלתו בפסול וכמש"כ האו"ת לפרש דברי הרמב"ם דס"ל דלא בעינן בעידי הינומא גדול אחר עמו מתחלה אלא תלוי אם יש שני עדים. משא"כ גבי קיום דהא משכחת ליה בפשיטות ויכול להיות דעד הב' לא יהיה תחלתו בפסלות משום דהא גבי קיום דסגי בהכרה לא נצטרפו כלל בעת הראיה רק כל א' מכיר את ח"י בט"ע ע"כ החמירו חז"ל בזה דיהיה אחר גדול עמו מתחלה וע"פ הירושלמי דכתבתי לעיל ביבמות פ' י"א ה' ה' גבי התערובות דזה מקרי עדות שאי אתה יכול להזימה כו' מזה סייעתא למש"כ הנתיבות בסי' ל' ס"ק ב' בד"ה והנה אף שכתבתי דבד"מ כו' וקצרתי: ענף ט ונבאר מש"כ המחנה אפרים הל' עדות סי' ט"ו וז"ל מי שנתחייב ש"ה והביא ע"א לאפטורי נפשיה משבועה ואשתכח דהוא קרוב ונתרחק כיון דש"ה מדבריהם לא בעי תחלתו וסופו בכשרות כאותו שאמרו אלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן עכ"ל ויש לעיין בדבריו דהא מבואר שם בכתובות דבעינן גדול עמו אלמא דבממונא לא האמינו לקטן רק אם יש גדול עמו אף בדרבנן וגם להרבה פוסקים בעינן גדול מתחלה ולשיטת הרמב"ם הא שאני בעידי הינומא משום דרוב נשים בתולות כו' כנ"ל אך באמת שפיר כתב דהא מבואר בכתובות ד' כ"ח ע"ב דאין נאמן לומר דרך היה לפלוני כו' מ"ט אפוקי ממונא לא מפקינן אלמא דדוקא לאפוקי ממונא לא האמינו לו משא"כ היכא דהוי לפטור י"ל דנאמן בזה וכן מבואר בירושלמי שם בגודלן מה שראו בקוטנן כו' הא בקוטנן לא תמן תנינן נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה ומהלך לתוך שדה ונוטל את נחילו כו' לא אמר אלא על נחיל שאין גזילו מד"ת עכ"ל ופי' הפ"מ כיון דזהו קנין מדרבנן ע"כ לא מקרי עדותו להוציא כו' ובמתניתין הוי להוציא כו' עכ"ל הפ"מ אלמא דהיכא דלא הוי להוציא ממון דינו בזה כמו באיסורין