נחל יצחק חלק א קכח

וניזום העד די"ל דשייך בו דין הזמה דהא דב"מ ד' ד' דע"א אינו בתורת הזמה היינו משום דלא מהימן לחייב ממון אבל היכא דמחייב ממון מחמת מחושואיל"מ שייך בו דין הזמה. אלא שלבי מהסס דקרא דכאשר זמם בשני עדים הוא דכתיב עכ"ל הקצה"ח ובאמת מן הרמב"ם שהבאתי לעיל מוכח בפי' דאף בע"א היכא דנאמן שייך בו דין הזמה ודלא כהקצה"ח בזה אכן בעיקר דברי הקצה"ח הנ"ל יש לדון בזה דאף אם הוי מחושואיל"מ מ"מ אינו בתורת הזמה וכמש"כ הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ע"ב בע"ח אף היכא דהוי מחושואיל"מ מ"מ אינו בהזמה משום דריע טענתו של הלוה גרם לו להתחייב ממון וע"כ אינו בתורת הזמה ע"כ העיקר בזה דלא כהקצה"ח הנ"ל: ושאני בהא דע"א מעיד שנטמאה דכתב הרמב"ם הנ"ל דיש בו דין הזמה דהתורה הימני' מצד עצמו כנ"ל אבל במחושואיל"מ דאינו רק מצד דריע טענת הבע"ד לא אמרינן בו דין הזמה וכמש"כ הנו"ב הנ"ל ובוודאי אין לחלק בין טוען איני יודע ובין הא דנסכא דר' אבא וקצרתי בכ"ז: ענף ו נחזור לעניננו ונבאר שיטת הרמב"ם דס"ל דדוקא בקיום שטרות בעי אחר גדול מתחלה עמו אבל בעדות הינומא לא בעינן אחר כשר עמו רק סגי בזה ג"כ עדות האחר שהיה קטן והגדיל עכשיו וכמש"כ באה"ע סי' צ"ו והובא באו"ת ביאור סברא זו ונלענ"ד לבאר שיטת הרמב"ם ולהסביר דבריו בחילוק הנ"ל די"ל דהרמב"ם הוכיח מהש"ס דבעדות הינומא אף דעדות האחר היה ג"כ מתחלה בפסלות בעת הראיה אפ"ה הקילו בזה להאמינו דהא שיטת הרמב"ם דבעת ראייה לבד שייך ג"כ נמצא קרוב ופסול עדות כולן בטילה אף דלא העידו בבת אחת בב"ד וגם שיטת הרמב"ם דאף דלא העידו כלל בב"ד ג"כ נתבטל עדות הכשרים מעת הראייה. ואי נימא גבי זכור בפלונית שיצאתה בהינומא כו' דבעי אחר כשר מעת הראייה עמו א"כ תקשה דהא זה לא משכחת בהא דקטן והגדיל מעיד שראה אז בקטנו ובצירוף עוד אחר כשר עמו דהא בעת הראייה שראו אז ביחד הקטן והאחר עמו א"כ נתבטל אז עדות של אחר מחמת נמצא פסול כו' דהא התורה פסליה להקטן להעיד וממילא נפסל עדות הגדול אז בעת הראייה [וגם הא מעידין עכשיו כולם בב"ד] ודוחק לומר בזה דמיירי היכא דלא נצטרפו ביחד בעת ראייה וכה"ג הקשו התוס' בסנהדרין ד' ל"א וב"ב ד' מ"א ד"ה נחלקה כו' ותירוצם לא שייך הכא ומזה הוכיח הרמב"ם דגבי זכור בפ' שיצאתה בהינומא כו', אף דהאחר היה ג"כ פסול בעת הראייה מ"מ כיון דעכשיו הוא כשר מהימן להעיד בזה משום דאל"כ הא אף אם היה כשר בעת הראייה מיפסל אז ג"כ משום האחר שנצטרף עמו אז היינו הקטן דרחמנא פסליה אך גבי קיום שטרות דכ"א אינו מעיד רק על הכרת החתימות וזה יכול להיות ע"פ טב"ע וכה"ג ולא שייך בזה כ"כ לומר נמצא א' מהן קרוב ופסול כו' בעת הראייה. דהא יכול להיות הכרתם שלא היה בבת אחת בעת הראייה משא"כ בזכור בפלונית כו' דבזה דוחק לומר דלא היה בבת אחת כנ"ל ומזה הוכיח הרמב"ם דלא בעינן בעידי הינומא רק שיהא עוד אחר עכ"פ אבל על כשרות מתחלתו לא הקפידו והא דאמרו והוא שיש גדול עמו לא קאי אלא אקיום שטרות: אכן לפי מה שראיתי בנתיבות סי' ל"ו ס"ק י' דהיכא דהיה א' מהם קטן לא שייך בזה לומר נמצא א' מהם קרוב או פסול ויהיה עדות כולם בטילה משום דקטן אין עליו שם עד כלל ע"ש ולפ"ז נסתר מש"כ אבל באמת יש לפקפק בדבריו. מהא דכתב הריב"ש בסי' של"ט בשם כמה ראשונים שכתבו דלכן מהני בנוגע בעדות סילוק ולא אמרי' בזה תחלתו בפסלות משום דכמו דלא שייך לומר נמצא א' מהם קרוב או פסול היכא דהיה עד א' מהם נוגע בעדות משום דאין עליו שם עד כלל רק בע"ד מקרי ואינו בתו"ע כלל ומה"ט לא שייך לומר תחלתו בפסלות היכא דלא היה עליו שם עד כלל מתחלה וזהו ע"פ דברי הראב"ד דהובא ברא"ש פ"ק דמכות והובא בש"ך סי' ל"ד ס"ק כ"ח אלמא דס"ל להריב"ש וש"פ דהיכא דלא שייך לומר נמצא א' מהם פסול כו' דה"ה דלא שייך בזה לדון וליפסול מחמת תחלתו בפסלות א"כ תקשה מהא דאמרינן בכתובות ד' כ"ח דאלו נאמנים להעיד מה שראו בקוטנן אבל בשארי עדות ממון לא מהני להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן משום תחלתו בפסלות וכמש"כ התוס' בכתובות ד' י"ח ע"ב ד"ה מלוה גופא מידק דייק כו' דהא אי נימא דנמצא א' מהם קטן אין מבטל עדות הגדולים משום דלאו שם עד כלל על הקטן וכמש"כ הנתיבות א"כ כמו כן לא יהיה שייך למיפסל עדות של קטן והגדיל משום תחלתו בפסלות דהא לאו שם עד כלל ודומה לבע"ד שנסתלק דכתבו דלא שייך בו תחלתו בפסלות משום דלא הוי עליו שם עד כלל וע"כ מוכח להך שיטה הנ"ל דגם בנמצא א' מהם קטן שייך ג"כ ליפסיל עדות כולם משום דגם בקטן שייך לומר דשם עד פסול עליו ואף דהש"ך בסי' ל"ד ס"ק כ"ח השיג על הריב"ש עכ"ז אין להזניח דברי הראשונים הנ"ל ובעיקר קושית הש"ך הארכתי במק"א: ומה שהוכיח הנתיבות דין זה דבקטן לא שייך דין זה לומר דנמצא א' מהם קרוב או פסול כו' ממה שכתב האו"ת בסי' ל"ו ס"ק י"א דאשה אין עליה שם עד פסול לדין בזה נמצא א' מהם פסול יש לחלק טובא בין קטן לאשה משום דדוקא אשה דלא חזיא לשום עדות בעולם אף לאחר זמן לכן אין עליה שם עד פסול כלל משא"כ בקטן דאתי לכלל גדול ולהיות עד כשר אפשר דמקרי בר עדות רק התורה פסלתו עכשיו וכדמצינו דקטן מקרי בר כריתות ובר הוויא וכמש"כ התוס' בגיטין ד' כ"ב בד"ה והא לאו בני דיעה נינהו כו' והגמ' בגיטין ד' פ"ה כו' ומה"ט ס"ל לכמה ראשונים והתוס' דזכין לקטן מה"ת משום דאתי לכלל זכייה כמבואר בב"מ ד' ע"ב ועיין בזבחים ד' צ"ט גבי קטן אם מקרי ראוי לחיטוי ומה"ט י"ל דקטן מקרי בר עדות משום דאתי לכלל עדות ויש לדון בזה ג"כ ע"פ שיטת הסוברים באה"ע סי' י"ז סעי' י"ג ואחרונים שם במה שהביאו בשם השלטי גבורים בכתובות ד' כ"ח דקטן נאמן להעיד במיתת בעלה אף במכוין להעיד ובט"ז שם במש"כ דקטן שהגיע לעונת הפעוטות שאני בזה וקצרתי: ענף ז ובעיקר דברי התומים הנ"ל שכתב דאשה אין עליה שם עד פסול כלל ושאני גזלן וקרוב דראוי להעיד ושם עד עליו רק מחמת פסלותו נפסל עכ"ל ובאמת לבבי לא כן ידמה דהא חזינן להיפך בטומאת סוטה דאשה ועבד נאמנים וכמש"כ לעיל להוכיח דאף מה"ת נאמנים ואלו גזלן פסול אף בטומאת סוטה משום דחשוד לשקר כמבואר סוף פ"ק דר"ה וכן ראיתי בספר טורי אבן לר"ה ד' כ"ב ע"א בד"ה האשה כשירה עליו כו' באמה"ד וז"ל דהא דעד א' נאמן גבי סוטה נפקא לן מדכתיב ועד אין בה כו' וכיון דאפיק רחמנא בלשון עד היינו דווקא בראוי להעיד לאפוקי גזלן שאינו בתו"ע כלל דהא כתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס ודרשינן אל תשת רשע עד ש"מ דרשע אינו בכלל תו"ע כלל ואין עליו שם עד לגמרי אבל אשה שם עד עליה והא דאשה פסולה לעדות נפקא לן בשבועות דף ל' מועמדו שני אנשים ודרשינן אנשים ולא נשים ולא למימרא שאינו בתו"ע ואין שם עד עליה דוודאי שם עד עליה ולא מיעט הכתוב לאשה אלא משום דאין שם איש עליה ורחמנא אמר אנשים דווקא כו' אבל היכא דע"א נאמן אשה נמי בכלל וכן לענין עדות אשה להשיאה ע"י ע"א הקילו רבנן כו' אלא דק"ל דאמאי אין מחייבין ע"י עדות אשה שבועה דאורייתא דהא אשה נמי בכלל עד ונ"ל מדכתיב לא יקום ע"א אבל ב' יקומו כו' עכ"ל הטורי אבן: והעתקתי דבריו הנחמדים אלמא דמצינו להיפך ממה שכתב האו"ת הנ"ל דאדרבה דאשה יש עליה שם עד ביותר מגזלן וכיון דבגזלן שייך לומר נמצא א' מהם פסול מבטל עדות כולם כש"כ באשה דשם עד עליה גבי טומאת סוטה ולא מיפסלה משום חשש משקר רק משום גזה"כ דאנשים ולא נשים וודאי דשייך בו לומר נמצא א' מהם קרוב או פסול דעדות כולם בטילה ולפ"ז ה"ה בקטן דהא מבואר בב"ק ברש"י ד' פ"ח דהא דקטן מיפסל לעדות היינו משום דכתיב