נחל יצחק חלק א קכז

לספר מראות הצובאות אבל בעדות טומאה נאמן עבד מה"ת וכמבואר בירושלמי סוטה פ"ב ה' ב' וזה לשונו ועד אין בה אין לי אלא עד מניין אף עבד ושפחה ת"ל ועד אין בה מ"מ עכ"ל אלמא דעבד נאמן מה"ת בטומאה משום רגלים לדבר [וראיתי בפתיחה לספר מראות הצובאות שכתב דהא דעבד ואשה נאמנין גבי טומאה סוטה ז"א רק מדרבנן ע"ש אבל מן הירושלמי הנ"ל מוכח דנאמנים מה"ת ואפשר לומר דבאמת למאי דמסיק בב"ק שם מה לגזלן שכן מעשיו גרמו לו וחשוד להעיד שקר דמה"ט גופא אינו נאמן בעדות סוטה משא"כ בעבד וזהו גופא בכלל האי פירכא וקצרתי: ולפמש"ב לעיל דעבד נאמן מה"ת בטומאת סוטה בשם הירושלמי הנ"ל יש להקשות על הא דמכות ד' ח' ע"ב דאיתא התם עבד כו' גולה ולוקה ע"י ישראל כו' כגון שהעיד בו והוזם דכוותי' גבי עבד שהעיד והוזם עבד בר עדות הוא כו' וקשה הא משכחת עבד בר עדות בטומאת סוטה דעבד נאמן להעיד שנטמאה ואף אחר ששתתה נאמן ע"א כמש"כ התוס' בסוטה ד' ו' בד"ה ושבאו לה כו' וכמו גבי בן גרושה וחלוצה לוקה אם נמצאו זוממין וה"ה בהעיד העבד שנטמאה ונמצא זומם מבעי להיות לוקה מחמת לא תענה דהא היכא דלא שייך תורת הזמה לוקה משום לא תענה ואף דע"א אינו בתורת הזמה כמבואר בב"מ ד' ד' זהו מחמת דאינו נאמן להוציא ממון וכמש"כ התוס' שם ד"ה ע"א יוכיח אבל היכא דמהימן דינו בהזמה היכא דשייכא או במלקות היכא דלא שייכא בו תורת הזמה וכמש"כ הרמב"ם בהל' עדות פ' כ"א הל' ה' דבא ע"א ומעיד שזינתה אחר קינוי וסתירה דינו דמשלם כתובתה ע"ש א"כ משכחת דיהיה עבד לוקה מחמת לא תענה לרבנן דר' יהודה דס"ל בב"ק ד' פ"ח דעבד הוא אחיו במצות ובזה לא שייכא תורת הזמה דהא בעינן לו ולא לאשתו וכמש"כ התוס' בריש מכות גבי מצרי ע"ש ובלא"ה שייך זה בעבד דהא לא הוי בר אישות ועיין ברמב"ם פ' כ' ה' עדות ה' ח' ותקשה דמאי פריך הגמ' עבד בר עדות הוא הא משכחת כנ"ל: ואף דכתוב שם עבד לוקה ע"י ישראל ונקט לי' בלשון זכר זה אינו דקדוק כלל וגם הא קיי"ל באשה שזינתה דאין לקבל העדות שלא בפני בעלה אלמא דהוא מקרי בע"ד וע"כ שפיר מקרי בזה הלשון בלשון זכר דהא רוצים לאסור עליו אשתו וקשה כנ"ל ואף שהרמב"ם כתב דמשלם הכתובה עכ"ז הא משכחת הרבה גווני דלית לה כתובה א"כ היכא דלא היה לה כתובה בל"ז א"כ דינו דלוקה כמש"כ התוס' גבי מצרי א"כ משכחת לי' דלוקה כנ"ל. אך גם לפמש"כ המראות הצובאות דהא דעבד נאמן בטומאת סוטה אין זה רק מדרבנן ג"כ תקשה לפמש"כ התוס' בשבועות ד' ל"א ע"א דאף במקום דאינו נאמן רק מדרבנן ג"כ חייב ק"ש א"כ ה"ה יש לדון דיהיה שייך בי' מלקות משום לא תענה ותקשה ג"כ אליבי' דמאי פריך עבד בר עדות הא משכחת כה"ג: ויש לתרץ כ"ז לפמש"כ הפר"ד הנ"ל דבעד פסול במילי אחרינא כמו אשה ועבד ע"כ אף היכא דמהימן משום איזה צירוף ורגלים לדבר ג"כ אינו חייב ק"ש וי"ל דה"ה גבי לאו דלא תענה ברעך עד שקר דג"כ אינו חייב משום לא תענה רק היכא דהוא בר עדות בשאר מילי אבל היכא דאין עליו שם עד בשארי דוכתי אין בכלל עד להתחייב משום לא תענה ע"כ שפיר מקשה הגמ' עבד בר עדות הוא דהא לא מהימן בשארי דוכתא כ"א הכא משום רגלים לדבר ע"כ פטור משום לא תענה וכן ראיתי להסברא הנ"ל לדמות לאו דלא תענה לחיוב ק"ש בזה בתשובת רע"א סי' קע"ט שכתב כן מסברא אך לא הביא ראי' לזה אכן לפמש"כ מוכח כדבריו מהא דמכות הנ''ל ובנדה ד' נ' ובסנהדרין ד' ל"ד במשנה יש כשר להעיד ואינו כשר לדון ואמרינן לאתויי מאי לאתויי סומא באחת מעיניו ומני ר"מ הוא כו' ולפי מה שכתבתי דמשכחת לה עבד ואשה וקרוב דאנמנים בטומאת סוטה ולהפסיד כתובתה מה"ת ואפ"ה לדון בזה פסול ואף דאמרו סתמא יש כשר להעיד עכ"ז י"ל דזה אינו אלא באיזה פרט ולא בכל מילי כמבואר בנדה שם לעיל מינה דיש ראוי לדון ד"מ כו' וזה קאי על לדון חבירו אלמא דאף דתנו סתמא מ"מ אין זה רק באיזה פרט אך באמת זה אינו דקדוק כלל דלשון יש כשר להעיד משמע דנאמן מצד עצמו ולא משום איזה צירוף ובלא"ה יש לאשכוחי כמה גוונא בזה דכשר להעיד ואינו כשר לדון ועיין בסמ"ע סי' ז' ובאו"ת שם ס"ק ג' וס"ק ד' וקצרתי: ענף ה והנה בירושלמי כתובות פ"ב ה' יו"ד על מתניתין אלו נאמנין להעיד בגודלן כו' אמרו שם בזה"ל באה"ד הוזמו מהו שישלמו או כהדא דא"ר בא רב יהודה בשם שמואל אין לומדין דבר מדבר בעדים זוממין וכא כן ופי' הפ"מ דהירושלמי קאי על מה דאיבעי' שם לעיל דהיכא שאין מתכוונין להעיד אלא שממון יוצא מתוך עדותן שמעידין על דבר איסור אם נאמנין או לא ואת"ל דנאמנין אם חזרו והוזמו על עדותן מהו שישלמו ולא איפשיטא הבעיא עכ"ל הפ"מ א"כ מוכח מזה דדוקא בהעידו על איסורין ולא נתכוונו להעד על הממון בזה אמרו דלא ישלם ממון משום דהזמה חידוש הוא כו' אבל בהא דאמרו שם דנאמנין להעיד בגודלן כו' לענין כתובה וכה"ג דאם העידו והוזמו משמע דמשלמין בתורת הזמה ואף דעיקר ראיות עדותן הוא בתחלתו בפסלות וא"כ י"ל דבעצם עדותן יש עליהם שם פסול עדות וגם הא אינן נאמנין מצד עצם עדותן אלא משום רוב נשים בתולות נישאות מסייע להו וכה"ג אפ"ה דינן דמשלמין ממון בהוזמו א"כ זהו דלא כמש"כ לעיל לדון בזה דאף דנאמנים בעדותן עכ"ז אין חייבין ק"ש בכפרו עדותן וגם אין לוקין משום לא תענה ואין בהם תורת הזמה משום דלא הוי שם עד עליו והוי כמו דיש פסול הגוף עליהם מחמת תחלתו בפסלות וגם הא אינן נאמנין רק מחמת צירוף הרוב אבל מירושלמי הנ"ל מוכח דלא אמרינן כן אלא כיון דהשתא הם כשרים בעת ההגדה בב"ד יש עליהם שם עד לגבי הזמה וכה"ג אף דהזמה חידוש הוא: ומזה הוי סייעתא למש"כ הרמב"ם פ' כ"א ה' עדות ה"ה דבע"א שהעיד שזינתה אחר קנוי וסתירה יש בו דין הזמה ועיין מזה בירושלמי סוטה פ"א ה"א ובמראה הפנים שם ד"ה עידי קנוי שנמצאו זוממין לוקין כו' ואף דע"א בקנוי וסתירה לא מהימן מצד עצם עדותן לבד רק מחמת קנוי וסתירה דהוי רגלים לדבר אפ"ה כיון דהתורה הימני' שפיר הוי עליו שם עד לענין דין הזמה וכמו במשביע ע"א לענין חיוב ק"ש בשבועות ד' ל"ב דהכל מודים בעד סוטה שחייב דרחמנא הימני': אמנם לולא דברי הפ"מ יש מקום לפרש להירושלמי הנ"ל במה דקאמר הוזמו מהו שישלמו דקאי על המבואר במשנה אלו נאמנין להעיד בגודלן כו' דע"ז אמרו הוזמו מהו שישלמו משום די"ל דכיון דהתורה פסלתו לעדות אם הי' תחלתו בפסלות א"כ הוי זה כמו דהוי פסול הגוף על עדותן וכמו הא דכתב הפר"ד דלכן שבועת העדות אינו בקרובים אף היכא דהתורה האמינתו משום דהא יש עליו שם פסול ולא קרינא בי' והוא עד כנ"ל וכש"כ בהזמה דהוי חידוש ושפיר קאמרי שם בירושלמי דאין לומדין דבר מן דבר בעדים זוממין א"כ אדרבא יהי' סייעתא מירושלמי הנ"ל לדברי אך י"ל דז"א רק בהזמה דחידוש הוא כמו שאמרו אין למדין כו' כנ"ל] ואחר כותבי כ"ז אתאי לידי ירושלמי עם פי' קרבן העדה וראיתי דכתב ג"כ דהך הוזמו מהו שישלמו קאי על מה דאמרו שם דנאמנין בגודלן כו' לענין כתובה מאתים והוזמו ע"ש. ע"כ שפיר כתבתי לעיל לדון כנ"ל ועם כ"ז אין מזה סתירה על מש"כ הרמב"ם דבע"א דנאמן אחר קנוי וסתירה דיש בו דין הזמה: דאף דאין נאמן מפאת עצמו רק מצד רגלים לדבר עכ"ז כיון דיש עליו שם עד כשר וראוי להצטרף עם אחר בשארי מילי לכן שייך בו דין הזמה אבל היכא דיש עליהם פסול מחמת תחלתו בפסלות דינן כמו פסול הגוף דאין בזה דין הזמה כנ"ל וכמש"כ הפר"ד לחלק כעין זה גבי חיוב ק"ש כנ"ל: וראיתי בקצה"ח סי' ל"ח ס"ק ה' שכתב דאם ע"א העיד במקום דהוי מחושואיל"מ דטען איני יודע וכה"ג