נחל יצחק חלק א קכו

ומשמע בשארי עדות פסולים בשעת ראי' ואח"כ נעשו כשרים נאמנים כמבואר שם בריטב"א על המשנה שם. רק בעינן שיהי בידו להכשיר א"ע משום דהיכא דלא הי' בידו י"ל דזה דומה להא דסוף פ"ב דכתובות הנ"ל דס"ל לת"ק דאינו נאמן וכמש"כ הסמ"ע בסי' ל"ה ס"ק י"ט משום דזה מקרי לאו בידו דמי יימר דמזדקקי כו' כמו בקידושין ד' ס"ב והא דאמר ר' יוחנן ב"ב בכתובות שם דנאמן משום דדעתו כו' מידק דייק ראיתי בריטב"א שם שכתב להעיר מהא דקידושין הנ"ל דזהו לא בידו כו' וכתב דשא"ה דהי' סבור דיזדקקו לי' הב"ד כו' וכבר תמהתי על הש"ך בסי' ל"ה ס"ק ז' דכתב דזה מקרי בידו כו' אך ברשע ועשה תשובה הוי בידו להכשיר א"ע כמבואר בש"ך שם ס"ק ז' וכן בקרוב ונתרחק י"ל דהוי באופן דהי' בידו לגרש את אשתו ואכמ"ל: ועפי"ז יש ליישב קושיות התוס' בשבועות ד' ל"ה ד"ה או שהי' א' מהם קרוב או פסול הרי אלו פטורים משבועות העדות והקשה התוס' דכבר שמענו דאינו נוהג אלא בראוין להעיד ע"ש ועל תירוצם הקשה התוי"ט שם הא כבר שמענו זה במשנה דמכות דנמצא א' מהם קרוב או פסול עדותם בטילה וכמו שהקשה הר"ן בשם הרמב"ן והוכיחו מזה דאף בקיבל קרוב או פסול כבתרי אינו חייב ק"ש וכמבואר בירושלמי דשבועות ועי' בתומים מזה סי' ל"ו ס"ק ז' אך לפמש"כ יש לתרץ בפשיטות קושית התוס' הנ"ל בהקדם מה שכתב הפר"ד בדרך מצוותיך ח"ד סי' קכ"ה שהקשה על הא דאמרו שבועות העדות אינו נוהג בנשים והקשה הא בעד מיתה דאשה מהימנה יש לחייבה ק"ש וכמש"כ התוס' בשבועות ד' ל"א ע"א ד"ה ורבנן הוא דפסלוהו כו' דכיון דנאמן מה"ת מקרי בר הגדה כו' ותירץ דכיון דאשה פסולה לעדות אלא במיתה וכה"ג נאמנת אבל להצטרף עם אחר להעיד בשארי מילי אינה נאמנת לכן אין שם עד עליו להתחייב ק"ש ע"ש: וכן מצאתי בתשובת רע"א זצ"ל בסי' קע"ט וז"ל וקשה לי אמאי אינו נוהגת בנשים הא משכחת בעד מיתה דאשה נאמנת וצ"ל דענין שבועת העדות הוא רק בעד כשר דשם עדות עליו בכל מילי ואני קורא בו והוא עד אלא דע"א אם מגיד אינו מועיל וצריך צירוף עם אחר בזה היכא דאם הי' מגיד הי' מועיל חייב ק"ש אבל בקרוב או פסול דאין שם עדות עליו אלא דבסוטה האמינתו תורה משום רגלים לדבר וניכר שהאמת כן כו' בזה ליכא ק"ש כו' עכ"ל וזה כעין סברת הפר"ד הנ"ל: ולפ"ז ה"ה במה דאמרינן דקרוב ונתרחק או רשע ועשה תשובה דנאמנין היכא דרובא מסייע לי' ועי' במל"מ פ' י"ד ה' עדות הל' ד' מש"כ בשם המהרי"ט להסתפק ברשע ועשה תשובה אם יהי' נאמן בזה דקטן והגדיל נאמן בהא דסוף פ"ב דכתובות ודעתי נוטה בזה דנאמן וכמש"כ לעיל ולפי"ז הי' מקום לומר לכאורה דחייבין ק"ש אם כפרו עדותן דהא עכ"פ הי' נאמנים להעיד כמו בזכור בפלונית שיצאתה בהינומא וכה"ג אך באמת כפי מש"כ הפר"ד ורע"א הנ"ל דבפסול לעדות כמו קרוב ואשה דאף דנאמנים להעיר במיתת בעלה משום דעבידא לגלויי או משום דיקא ומינסבה עכ"ז אין חייבין ק"ש כיון דאינן נאמנים בתו"ע מצד עצמם כמו כל עד ע"כ אין חייבים ק"ש ואינו בכלל והוא עד וה"ה בפסול להעיד מחמת תחלתו בפסלות ואינו יכול להצטרף בשארי עדות. ע"כ אף היכא דרובא מסייעו דנאמן להצטרף ואחר כשר עמו. עכ"ז כיון דאינו ראוי להגיד מצד עצמם ואף דעכשיו בשעת הגדת העדות הוא כשר עכ"ז כיון דהתורה פסלה לכל עדות היכא דהי' תחלתו בפסלות ואין נאמן הכא רק מצד הרוב מסייעו מקרי זה ג"כ כמו פסול הגוף על עדותן דכיון דאינו מועיל בשארי מילי ע"כ אינו חייב ק"ש דמה לי אם פסול עכשיו להעיד מחמת פסול הגוף שיש עליו האידנא בשעת הגדה או מחמת תחלתו בפסלות מחמת ראי' שפסלתה התורה: וכן מדוקדק בלשון המשנה דתנן שם או שהיה א' מהם קרוב או פסול וכן אמרו בזה"ל בהא דת"ר שם בגמ' ואמאי לא תני או שא' מהם קרוב ופסול או בלשון שנמצא מהם קרוב או פסול כמו דאמרו בזה"ל בכל דוכתי ומדנקט המשנה בלשון עבר שהיה מוכח דכוונת המשנה הוא בכה"ג דמצינו בכתובות דנאמן להעיד היכא דהוי רובא מסייע לו אף בתחלתו בפסלות. וה"א דבזה חייב ק"ש כיון דעכשיו אין עליהם שום פסול כלל רק הפסול היה בעת ראיי' ע"כ אשמעינן דגם בזה אינו חייב ק"ש דכיון דהיה א' קרוב או פסול בעת הראי' מקרי אינו ראוי להגיד מצד עצמם ואין חייב ק"ש ואשמעינן והמשנה טובא וע"כ שם בשבועות ד' ל"ה הנ"ל ת"ר או שהיה א' מהם קרוב או פסול יכול יהי' חייב ת"ל אם לא יגיד כו' משום דבעינן ע"ז מיעוט מקראי דהא בכה"ג שכתבתי היכא דרובא מסייע לו הסברא נותנת דנאמן מה"ת וכנ"ל: והא דתנן התם דגם עד מפי עד נתמעט מק''ש י"ל דזה קאי על עד מיתה דאמן בזה ואשמעינן דאף דאין פסול הגוף בעצם עליו רק כיון דהתורה פסלה בכל מילי לעד מפי עד ע"כ אף היכא דנאמן כמו בעד מיתה מדרבנן עד מפי עד ג"כ הוי כמו פסול הגוף דלא קרינן בי' והוא עד רק בהא דאמרו שם הי' א' מהם קרוב או פסול ליכא למימר כן דהא על הקרוב והפסול בעצמם כבר ידעינן ממשנה דשבועות ד' ל' דאינו נוהגת בקרובים ופסולים וגם על העדים אחרים דנצטרפו עם הפסול ג"כ ליכא למימר דהא מה"ת אינם נאמנים בעדות אשה וכמש"כ הריב"ש בסי' קנ"ה דדוקא עד כשר נאמן מה"ת בעדות אשה ולא פסול מה"ת וע"כ אף להנו"ב במ"ק סי' מ"ו דכתב שם דהך פסול דנמצא א' מהם קרוב עדותם בטילה זהו אינו נוהג בעדות אשה ע"ש ובמק"א הארכתי בזה ע"כ ז"א רק מדרבנן ולכן לא שייך על זה למילף זה מקראי כמו דיליף התם בברייתא דת"ר הנ"ל אכן לפמש"כ דקאי על הא דסוף ב"פ דכתובות וכה"ג שפיר בעינן ע"ז לימוד מקראי: דעל פסול דעד מפי עד דתנן התם לפמש"כ דזהו אינו אלא מדרבנן בעדות אשה דלא שייך על זה למילף מקראי מ"מ י"ל בזה כמש"כ הר"ן בפ"ט דכתובות לפי שיטת הסוברים מכירות שטרות דרבנן דהא דאמרינן יצאו שטרות מאונאה מלימוד מקראי דזה אינו רק אגב קרקעות ועבדים ע"ש וה"ה י"ל בזה דג"ז אינו רק אגב שהי' קרוב או פסול ועיקר כוונת המשנה והברייתא שם דלעולם היכא שהיה א' מהם קרוב או פסול בעת הראי' לא משכחת בי' לעולם חיוב ק"ש כלל ומתורץ קושית התוס' על נכון ובהא דשבועות ד' ל"ב הכל מודים בעד א' בדר' אבא ולפמש"כ בשם המחנה אפרים עפ"י סברת רש"י בכורות דהיכא דאיכא רוב מסייע נאמן ע"א ג"כ ה"מ הגמ' לאשכוחי כה"ג דבזה חייב ע"א ק"ש כיון דהי' נאמן כנ"ל. רק אין זה הכרח כ"כ דבלא"ה ה"מ הגמ' לאשכוחי גווני אחריני וזולת זה יש לדחות זה: ענף ד והנה בב"ק ד' פ"ח אמרינן דהא דעבד מיפסל לעדות ילפינן התם במה הצד מן גזלן וקטן יעו"ש ודברי הרמב"ם פ"ט ה' עדות ה"ד עיין בכ"מ ותומים סי' ל"ה ולפמש"כ דרשע ועשה תשובה וכן קטן והגדיל נאמן היכא דאיכא רוב מסייע לי' [בצירוף אחר כנ"ל ועבד ונשתחרר אינו נאמן כמבואר ספ"ב דכתובות וכיון דעיקר פסול עבד נלמד מן גזלן וקטן א"כ לא יהי' הלמד חמור מן המלמד ודיו לבא מן הדין להיות כנדון רק אי נימא דז"א רק מדרבנן ניחא. אבל באמת אין זה הכרח כלל די"ל דכיון דילפינן פסול מה"ת בעבד ע"כ ממילא כיון דבעבד ונשתחרר שייך הטעם דלא דייק ממילא גרע מגזלן וקטן משא"כ בקטן ונתגדל וקרוב ונתרחק וכן רשע ועשה תשובה דשייך בהו לומר דדייקי כנ"ל היכא דהוי בידו כו' ע"כ לא שייך לדון בזה הך דיו כו' אכן לפמש"כ השער המשפט בסי' ל"ה ס"ק ג' יש לעיין בזה וקצרתי: אך קשה במה דיליף עבד דמיפסל לעדות מן גזלן הא יש לומר דמצינו דפסול גזלן חמור ביותר מן עבד דהא עבד מהימן במיתה ובטומאה כמבואר בסוטה ד' ל"א ור"ה ד' כ"ב וגזלן אינו נאמן התם רק בעדות מיתה י"ל דהא ז"א רק מדרבנן וכמבואר בתשובת הריב"ש והובא בנו"ב סי' ל''ג ובפתיחה