נחל יצחק חלק א קכה

מלתא בעלמא אף בדאורייתא ועוד יש לחלק דשא"ה בבכורות דהוי חזקת חיוב וע"כ אלים ביותר אך ז"א לפמש"כ במק"א ובבית מאיר בסי' קע"ח דלגבי יורשים לא מקרי חזקת חיובא כלל וזה מוכרח בלא"ה דאל"כ אמאי לא מהני התם הרוב דהא הוי בצירוף חזקת חיוב ורוב וחזקת חיוב מהני כמבואר שיטת בעל המאור ברי' פ"ב דכתובות וקצרתי בכ"ז ועי' בב"מ ד' ק"ב ע"ב רש"י ד"ה עד שיאמרו כו' ובתוס' יו"ט בכורות פ"ח מ' ו' ד"ה בחזקת כו' ויש לדון בזה טובא: ועפ"י דברי רש"י הנ"ל יש לתרץ מה שהקשה הצל"ח בפסחים ד' י"א והאו"ת דאמאי בא' אומר בשנים בחודש וא' אומר בג' בחודש עדותן קיימת משום דרובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא כמבואר בסנהדרין ד' ס"ט דהא אין הולכין בממון אחר הרוב ואמאי מהני זה בממון ועי' בש"ך ח"מ סי' ל' ס"ק י"ד מזה ונלפענ"ד לתרץ עפ"י דברי רש"י הנ"ל דהיכא דאיכא רובא מהני אף עד א' וכמו שמצאתי בספר מחנה אפרים ה' עדות סי' י"ח שכתב בשם רש"י הנ"ל דבצירוף רובא מהני עד א' עי"ש ולפי"ז י"ל דלכן בהנך עדים המכחישים זא"ז מהני דהא עד א' בוודאי יש לפנינו מהימן וכשר להעיד רק הספק הוא בעד השני אם טעה או דהוא בהכחשה. כדקיי"ל בכל עדות המכחישין זא"ז דעד א' בוודאי איכא לפנינו וכן בשתי כתי עדים המכחישין זא"ז דוודאי יש כת אחת לפנינו כמבואר בב"ב ד' מ"א וסנהדרין ד' ל"א ועי' בנזיר ד' כ': דכיון דעד א' איכא לפנינו עד כשר ע"כ בצירוף רובא דאינשי דטעו בעיבורא דירחא סמכינן להוציא ממון עפ"י הכלל שכתב רש"י כנ"ל. א"כ מיושב קושייתם והא דמוכיח הש"ס בסנהדרין שם מזה דאזלינן בתר רובא בנפשות ולא מחלקינן דשא"ה דמועיל הרוב בצירוף הברי של עד א' כנ"ל י"ל דדווקא בדיני ממונות דאזלינן בתר אומדנא לכן סמכינן על צירוף הנ"ל: משא"כ בנפשות דמצינו בסנהדרין ד' ל"ז ובדף פ' שם דלא אזלינן בנפשות בתר אומדנא ומה"ט שניים שזרקו חץ ואף אבא חלפתא ביניהם פטורין משום דלא אזלינן בד"נ בתר אומדנא ע"כ לא מהני זה בד"נ כיון דליכא שני עדים כשרים לפנינו אם לא אזלינן בתר רובא בד"נ ועי' ברמב"ם פ' י"ז ה' עדות ה' א' דידיעה בלא ראי' לא מהני בד"נ ובתוס' סנהדרין שם ד"ה כמאן כר' אחא כו' ובתוס' שבועות ד' ל"ד ואכמ"ל אך באמת ז"א דשאני בהך רובא דטעו בעיבורא דירחא דהך רוב הוא מהנך עדים המעידים לפנינו ושאני היכא דאיכא רובא זולת העד די"ל דוקא בזה ס"ל לרש"י דמהני: ובעיקר דברי רש"י הנ"ל יש להעיר דלמה לי' להגמ' בסוף פ"ב דכתובות לומר דלכן נאמן להעיד מה שראו בקוטנן בקיום שטרות משום דקיום שטרות דרבנן הימנוהו רבנן בדרבנן והא דקיום שטרות דרבנן הוי זה משום דהוי רוב אלים ומיעוט דלא שכיחא דזה מהני אף בממון כידוע ולפי שיטת רש"י אף אם לא הוי קיום שטרות דרבנן רק רובא בלבד כמו כל רובא ג"כ מבעי להיות מועיל וכש"כ הוא בהא דבכורות מבואר ברש"י דאמירה סגי בלא עדות גמורה כו' וכתב המחנה אפרים המובא לעיל בשם רש"י דע"א סגי בצירוף רוב ואלו התם בכתובות הוי עד אחר כשר לאותו העד המעיד שראה בקטנו ואפ"ה אי לא הוי קיום שטרות דרבנן לא הי' נאמן וקשה כנ"ל. וכן תקשה להסוברים דכתובה דאורייתא ואפ"ה מהימן להעיד מה שראה בקטנו כיון דאיכא רוב בתולות נישאות ולפ"ז קשה דל"ל מה דקיום שטרות דרבנן הא אף היכא דצריך קיום מה"ת ג"כ יהי' נאמן בצירוף רובא דהא לכה"פ רובא איכא וי"ל בזה לפמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' ענף ז' דהסוברים דאף בנמצא השטר בשוק א"צ קיום מה"ת ואף דהתם לא שייך הטעם שכתבו התוס' דלכן מה"ת א"צ קיום משום דלא חשיד אינש לזייפי וכסברת הש"ך בחו"מ סי' מ"ו ס"ק ט'. אלא טעמם עפ"י מש"כ הפני יהושע בגיטין ד' ג' דד"ת הוי כנחקרו עדותן בב"ד זהו הוי מגזה"כ דוכתב בספר וחתום ע"ש: ומה"ט יש לפרש שיטת הסוברים דכת"י צריך קיום מה"ת כמבואר בסי' מ"ו וסי' ס"ט וקצרתי ולפ"ז א"ש מה דאמרו גבי קיום שטרות דנאמן להעיד מה שראו בקוטנן משום דקיום שטרות דרבנן דנפ"מ אף היכא דנמצא בשוק וכה"ג דלא שייך בי' הך רובא דלא חשידי לזיופי לפי שיטת הסוברים כנ"ל ואפ"ה נאמן משום קיום שטרות דרבנן ואתי שפיר: אכן לפמש"כ רש"י בגיטין ד' ג' דלכן ד"ת אין צריך קיום משום דלא חשידי לזייף א"כ תקשה על רש"י דבכורות מהא דכתובות כנ"ל ואפשר לומר דדוקא התם בבכורות דמיירי ביורשים דכיון דהוי רובא א"כ אין טוענין ליתמי מלתא דלא שכיחא והוי טענת היתומים כמו טענת שמא ולכן היכא דהוי אמירה אף בלא עדות גמורה בצירוף הרוב מוציאין ממון מהמוחזק כיון דטוען שמא וזה דומה קצת להא דכתובות ד' י"ב דאמרינן שם דברי בצירוף חזקה מוציא מהמוחזק וכמש"כ הפ"י לדון בזה במקום רוב בריש פ"ב דכתובות א"כ ה"ה הכא דהיורשים טוענין שמא ע"כ אמירת ברי של האחר בצירוף הרוב מוציאין מן המוחזק כשטוען שמא ואף דקצת יש לחלק דשא"ה בכתובות ד' י"ב דהוי ברי של הבע"ד בעצמו וכמבואר בב"ב ד' קל"ה ובכתובות ד' ע"ו תוס' בד"ה רישא כו' עכ"ז י"ל דס"ל לרש"י להוכיח מהא דאמרו בבכורות בלשון עד שיאמרו לו דמוכח מהמשנה דאף גילוי דעת בעלמא סגי בצירוף רובא דעדיף מן חזקה וז"א רק בטוען המוחזק טענת שמא משא"כ בטוען המוחזק טענת ברי לא שייך זה דהא עיקר הסברא דמהני אמירת חבירו בצירוף רוב משום דזה הוי כמו ברי ושמא בצירוף הרוב אבל היכא דהמוחזק טוען ברי אז לא מהני זה רק היכא דהוי עוד אחר עמו ובתו"ע וזהו ג"כ דוקא בדרבנן וע"כ א"ש הא דספ"ב דכתובות דמיירי התם אף בטוען המוחזק ברי. והא דב"מ ד' ק"ב דמוכיח הגמ' לתו"ז מן הא דתוך ל' יום בחזקת שלא נפדה ולא מחלקי דשא"ה דמיירי ביורשים וכנ"ל. משום דלפמש"כ לבאר כ"ז לא שייך התם לומר כן]. ואפשר דכ"ז תלוי בפלוגתת הראשונים בסי' ק"ח אי טענינן מלתא דלא שכיח ליתמי או לא: וכיון דנתבאר דאף לפמש"כ רש"י בכורות כנ"ל עכ"ז היכא דהמוחזק טוען ברי ס"ל לרש"י ג"כ דלא מהני ע"א לצירוף הרוב ע"כ נדחה מש"כ לעיל לתרץ קושיות הפוסקים עלה דע"א אומר ב' בחודש כו' והא בממון אין הולכין אחר הרוב דהא התם מיירי במוחזק ג"כ טוען ברי וע"כ קשה לומר כן ויש להאריך עוד בזה וקצרתי ובעיקר דברי המחנה אפרים שכתב בה"ע סי' י"ח עפ"י סברת רש"י דבכורות הנ"ל לכללא דהיכא דאיכא רובא דאינשי לא עבדי למפרע חוב מיד דמהני לזה צירוף ע"א דזה אינו ברור כ"כ די"ל דכוונת רש"י שם בבכורות שכתב שם ובאמירה סגי בלא עדות גמורה י"ל דכוונתו כמו הא דכתובות סוף פ"ב גבי זכור הייתי בפלוני שיצאתה בהינומא כו' ע"ש דמבואר שם דסגי בגילוי מילתא בעלמא ופי' רש"י שם ג"כ דאין הדבר צריך עדות ועכ"ז בעינן שם אחר עמו וכמש"כ הרא"ש והר"ן שם והתוס' שם וכמבואר באה"ע סי' צ"ו סעי' ט"ו וכמו שפסק הש"ך בחו"מ סי' ל"ה ס"ק ה' לדינא והתומים כתב שם דלכו"ע בעינן עוד גדול עמו רק המחלוקת שם אם בעינן דאותו גדול צריך שיהי' גדול בתחלה או בקטנותו ועכשיו הגדיל ע"ש אלמא דאף דאמרו שם דלא בעינן עדות רק גילוי מילתא ועכ"ז בעינן שנים ואפשר ה"ה בהא דבכורות ג"כ כוונת רש"י לזה דבעינן שנים וכן מדוקדק הלשון דאמרו שם בלשון עד שיאמרו לו בלשון רבים. רק דסגי שם בעדות שהי' בתחלתו בפסלות וסופו יהי' בכשרות ע"כ דברי המחנה אפרים אינם מוכרחים כ"כ: ענף ג ולפי מה דנתבאר שיטת רש"י בבכורות דהיכא דאיכא רובא מהני לזה צירוף עדות אף שהי' מתחלה בפסלות כו' וכן לשיטת הסוברים כתובה דאורייתא דמוכח מזה דהיכא דאיכא רובא בצירוף עדים שהי' מתחלה בפסלות כנ"ל דזה מהני ומשמע אף מה"ת סמכינן ע"ז להוציא ממון ובוודאי לאו דווקא בעדים שראו בקוטנן דה"ה עדים שהיו מתחלה קרובים או פסולים ולסוף נתרחקו ונעשו כשרים ג"כ נאמנים בצירוף רובא כנ"ל דהא מצינו שם בסוף פ"ב דכתובות דת"ק דר' יוחנן ב"ב ס"ל דאינו נאמן משום דלא דייק