נחל יצחק חלק א קכב

דאמרו חז"ל בלשונם כמו ראוי לקבל טומאה או ראוי לעדות. דבזה היכא דמחוסר מעשה גמורה לא מקרי ראוי אף דהוי בידו [ כנ"ל כנלע"ד: ולפי כ"ז ה"ה בפסולי עדות מחמת רשע דבידו לשוב בתשובה כמו גזלן היכא דיש לו ממון דזה אינו מחוסר מעשה דהא אינו חסר אלא נתינת הגזלן וקבלת הנגזל וכה"ג א"כ זה דומה להא דהוצאה דקרי ליה הגמ' בעירובין לית בי' מעשה. כיון דלא נתחדש ביה שום מעשה בגופו בוודאי זה מקרי ראוי לעדות כמו דמקרי ראוי לקבל טומאה היכא דלא הוי מחוסר מעשה בגופו לכן יש לדון דזה לא מקרי תחלתו בפסול ומקרי ראוי לעדות בעת הראייה אלא היכא דצריך תשובה ולקבל דברי חברות בב"ד כמו הא דסי' ל"ד סעי' ל"ג יש לדון דזה לא מקרי בידו משום מי יימר דמזדקקי ליה כמבואר לעיל בארוכה אבל היכא שאינו רגיל בגניבה וגזל דאז סגי בהחזירו להגזילה לבד כמבואר שם סעי' כ"ט בזה י"ל דבזה מקרי ראוי לעדות אף בעת ראייה וכשר לעדות ועיין ברשב"א לקידושין ד' נ"ט דכתב דהא דכל הכלים יורדים לטומאה במחשבה זה נחשב טפי מדיבור גרידא אף לר"ל ובפרט למאי דמסיק הש"ס התם בקידושין דמחשבה דטומאה כי מעשה דמי כו'. א"כ כש"כ מהא דזבחים ד' צ"ד דאי בעי חשיב עלה בפחות מג' על ג' אף דבזה לא סגי במחשבה גרידא כ"א במעשה קצת כנ"ל. ואפ"ה אמרינן בזבחים דמקרי ראוי לקבל טומאה ועי' בחולין ד' י"ב בתוס' שם ד"ה ותיבעי לי מעשה כו' וברש"י שם דמשמע דמחשבה דטומאה הוי דיבור ואכמ"ל] א"כ ה"ה בסילוק בנוגע או בהחזרת הגזילה להנגזל דבזה א"צ שום מעשה דהא במה דיאמר הרי שלך לפניך ואף בפרעון בע"כ יוצא ידי תשובתו בזה מקודם קבלת הנגזל א"כ בוודאי דזה מקרי ראוי לעדות בעת ראייה ולא הוי תחלתו בפסול אבל היכא דמחוסר מעשה הגט בכתיבה וחתימה ונתינה דזה הוי מעשה רבה כמבואר ברשב"א לקידושין ד' נ"ט ע"ב דכתב שם בד"ה קשיא גט אגט כו' דמעשה הגט הוי מעשה רבה ועיין מזה בגיטין ד' ל"ב ע"ב א"כ שפיר כתבתי לתרץ קושיות התומים מהיה יודע בעדות כשהיה חתנו ומתה בתו כו' ענף ה ובזבחים ד' קי"ד ע"ב אי' על משנה דהמחוסר זמן שהקריבו אשמם בחוץ פטורין דל"ש אלא לשמו אבל שלא לשמו חייב כו' א"ה לשמו נמי נחייב הואיל וראוי שלא לשמו ומשני בפנים בעי עקירה עכ"ל וקשה לפי מה דמבואר בזבחים ד' צ"ד דמקרי ראוי לקבל טומאה אף פחות מג' על ג' כיון דאי בעי חשיב עלה אף דבעי מעשה קצת כנ"ל וגם מחשבה גרידא הוי מעשה חשיבא טפי מן דיבור כמש"כ הרשב"א לקידושין כנ"ל ואפ"ה כיון דבידו לעשות כן מקרי ראוי לקבל טומאה א"כ ה"ה במה דבעי שיהיה ראוי לפתח אוהל מועד גבי שחוטי חוץ א"כ כיון דיכול להיות ראוי לאהל מועד ע"י עקירה באמירתו שלא לשמו בפנים א"כ אמאי פטור מבחוץ משום דבעי עקירה הא בידו לעקור באמירתו ויהיה ראוי בפנים ויש לחלק דשאני הך שלא לשמו דהא לכתחלה אסור לשחוט ולזרוק אשם וכל הקרבנות שלא לשמו כמבואר בריש זבחים ד' ב' דקתני אלא שלא עלו לשם חובה דאסור לשנויי בה כו' ומבואר בסוכה ד' ל"ג ובזבחים ד' ל"ד דגבי מיעוט ענבים ביו"ט כיון דאין ממעטין ענבים ביו"ט מקרי אינו בידו אף דאין אסור רק מדרבנן כמש"כ בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ט"ו מזה כש"כ באיסור מה"ת וודאי דמה דאסור מה"ת מקרי אינו בידו ע"כ כיון דבעי עקירה ובאמת אסור לו לעקור שם אשם ממנו ע"כ מקרי אינו בידו וזהו כוונת רש"י שם בזבחים שכתב דכל כמה דלא איעקר שם אשם מיניה סתמא לאו למיעקר קאי ולאו ראוי הוא משא"כ מידי דאי בעי חשיב עלה בהיתר שפיר מקריא בידו וה"ה גבי סילוק וכן בהא דבידו לעשות תשובה בוודאי מקרי ראוי להיות עד אף בעת ראייה ועפי"ז יש להעיר ביומא ד' ס"ג דמקשה הגמ' עלה דאמר ר' יוחנן פסח כו' מהא דחטאתם בחוץ כו' ולא מחלקי דשא"ה דאסור לשנויי כנ"ל ואפשר דזהו כוונת הגמ' בתירוצם שם ועיין בפי' רש"י שם ויש להאריך בזה: ועדיין צ"ע מהא דיומא ד' ס"ב דמחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי וכן מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי ומקשה הגמ' ע"ז מהא דאמר ר"ח פסח שנשחט בחוץ בשאר ימות השנה לשמו פטור שלא לשמו חייב טעמא דשלא לשמו הא סתמא לשמו הוא פטור ואמאי לימא הואיל וראוי שלא לשמו בפנים הכי השתא התם בעי עקירה כו' ולאו מתקבל בפנים הוא כל כמה דלא עקריה כפי' רש"י שם וקשה אמאי לא נימא דמקרי ראוי בפנים ע"י עקירתו אם יאמר ששוחטו לשלמים בפנים דהא אף למ"ד בעי עקירה מ"מ מותר לכתחלה לעקור שם פסח מיניה דהא לכו"ע מותר הפסח קרב שלמים ואנן קיי"ל לדינא דפסח לא בעי עקירה ואף מאן דס"ל דפסח בעי עקירה מודה ג"כ דקרב שלמים כדיליף בזבחים ד' ז' וד' ח' א"כ נימא גם בזה דהוי בידו לעקור באמירתו שם פסח ממנו דאז הוי ראוי להתקבל בפנים וכמו הא דזבחים דאי בעי חשיב עלה וכבר נתבאר דאין לחלק דשא"ה דסגי במחשבה לבד כנ"ל: ויש לחלק דשאני התם בפסח בשאר ימות השנה דהא מקודם דעבר הפסח היה עליו שם פסח גמור ולא היה יכול לעקור מעולם ממנו שם פסח כ"א לאחר הפסח אז הוי בידו לעקור שם פסח מיניה. ע"כ אמרו בזה שפיר דכיון דבעי עקירה וכ"ז דלא עקריה שם פסח עליו כבראשונה וזה הלשון דבעי עקירה היינו לעקור שם פסח הראשון שהיה עליו ומתחילה לא הי' בידו לעקור שם פסח מיניה. ע"כ ממילא הוא בחזקתו כבראשונה. ולא מקרי ראוי לפתח אוהל מועד כ"ז דלא עקריה שם פסח ממנו משום דאתחזק בתקפו שם פסח עליה מעיקרא אבל בהא דזבחים היה מעולם ובתחלתו בידו לחשוב עלה ע"כ אמרינן בזה דהוי ראוי לקבל טומאה ואין זה מנגד לבראשונה דהא מעולם לא יצאה מחזקת שם כלי דהא לעולם הוי בידו הך דאי בעי חשיב עלה (וכמו דכתבו הפוסקים ביו"ד סי' קכ"ז דלכן עד אחד בדבר שבידו נאמן אף נגד החזקה דכיון דהוי בידו לשנות ע"כ אין כח בחזקה דמעיקרא כ"כ ולפ"ז ה"ה ברשע דהא לעולם היה בידו לעשות תשובה ולא יצא מחזקתו הראשונה וע"כ מקרי ראוי להיות עד מעולם משום דהיה בידו מעולם לשוב בתשובה ע"כ לא מקרי זה תחלתו בפסול וכמו הא דזבחים דאי בעי חשוב ושפיר כתב הש"ך בזה ועיין ביומא בתוספות ישנים ד' ס"ג בד"ה מחוסר פתיחה כו' בשם הרב אלחנן דתירץ לרב חסדא גבי שחטו לזרוק כו' דכיון דבכל שעה ושעה בידו לתקן עצמו ובאיסור כרת עומד הלכך לא חשיב כמחוסר מעשה עכ"ל ולפ"ז ה"ה ברשע ופסול לעדות מחמת עבירה אמרינן בזה ג"כ דמקרי ראוי לעדות משום דמצוה לעשות תשובה והוי בידו ודוחק לחלק דשאני מילה דהוי בכרת ועיין במכות ד' י"ד תוס' ד"ה לאפוקי הני כו' וברמב"ם ה' מילה פ"א ה"ב דכל יום ויום מבטל מצוה זו וקצרתי ואפשר לומר בזה דהא רבה פליג שם על רב חסדא ועיין בתוס' פסחים שם ד' ס"ב] ושם ביומא ד' ס"ב מבואר דדוקא במחוסר מעשה כמו הגרלה ומחוסר פתיחה בזה אמרו דמקרי אינו ראוי אבל היכא דאינו מחוסר מעשה מקרי שפיר ראוי ויש להאריך בכ"ז ובשארי סוגיות השייכים לזה וכן מצינו בזבחים ד' פ"ג דהמזבח מקדש הראוי לו ושאינו ראוי הוא קמצים שלא קידשו בכלי משום דמחסרי מעשה אלמא דמה דמחוסר מעשה מקרי אינו ראוי וה"ה בנ"ד כנ"ל ענף ו ולכאורה יש לדון ולחלק בין פסול דרבנן לבין פסול דאורייתא וכמש"כ התומים שם לחלק בזה וכ"כ הקצה"ח בסי' ל"ה לחלק בזה עי"ש רק דהוכיח מן תוספתא דסוחרי שביעית דאף בפסול דרבנן בעי תחלתו בכשרות אבל לפמש"כ דנדחה הוכחתו שפיר יש לחלק ביניהם. וכעין הא דמצינו בספ"ב דכתובות גבי אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן לחלק שם דבמידי דרבנן לא בעי תחלתו בכשרות וה"ה בפסול דרבנן יש לחלק כן ואף דיש לומר דפסול דרבנן שאני עכ"ז נראה לי לדון כן ולהוכיח כן מהא דשבועות ד' ל"א דחד מ"ד ס"ל דהא דאינו נוהג אלא בראוי להעיד אתי למעוטי נשיא אבל משחק בקוביא דמדאורייתא מחזא חזי רק רבנן הוא דפסלוהו חייב ק"ש וקשה הא עכ"פ מדרבנן לא חזי לעד וכמו שהקשה בחדושי