נחל יצחק חלק א קכא

אבל אי לא הוי חזר ביה הש"ך גופא הייתי אומר כהכרעת הש"ך בסי' ל"ד הנ"ל ובפרט היכא דהוי להחזיק משום דהיכא דהוי להוציא כבר כתב הש"ך גופא בסי' ל"ז ס"ק ל"ב דבסילוק גופא אי מועיל לעדות אזלינן בתר המוחזק משום דיש בזה פלוגתת פוסקים אף דבידו לסלק א"ע ע"ש ועוד דהא בסילוק גופא יש טעמים אחרים כמבואר במרדכי המובא בתומים שם וברמב"ן על ב"ב ובסמ"ע סי' ל"ג ס"ק כ"ג שכתב שני טעמים. והש"ך בסי' ל"ה ס"ק ז' כתב בסופו דהמדקדק היטב בפוסקים בסי' ל"ג יראה דלא תלוי במה שבידו להכשיר ואפשר דכוונתו למה דמבואר שם בסעי' י"ג היה יודע לו עד שלא נעשה חתנו כו' וכעין הוכחת התומים הנ"ל וכבר כתבתי מה דיש לדון בזה ולדינא יש עדיין לדון בזה דלהוציא אפשר לומר דיכול לומר קים לי כמש"כ הש"ך בסי' ל"ד דפסולין מחמת עבירה כשחזרו כשרין היכא דהוי בידו להכשיר לעדות בעת ראיות העדות דהא נתבאר דלא מצינו סתירה לדברי הש"ך בזה ובפרט דלישנא דהתוספתא מסייע ליה כנ"ל: ויש לדון במה שכתב הש"ך בסי' ל"ה ס"ק ז' דשייך לומר בידו לגייר א"ע בימים הקודמים ולפמש"כ לעיל להעיר מהא דקידושין ד' ס"ב דמבואר שם להדיא דאמרינן דזה אינו בידו משום דמי יימר דמזדקקי ליה כו' א"כ יש לתמוה על הש"ך בזה וכן יש לתמוה כה"ג על המהר"ם שיף בכתובות ד' נ"ט דהקשה על מה דאמרו שם בהתקדשי לאחר שאתגייר דאינה מקודשת והקשה הא בידו לגייר א"ע ונשאר בצ"ע ותמהני עליו דהא זה קושיות הגמ' בקידושין שם ותירצו משום מי יימר דמזדקקי ליה כו' אכן בגיטין דף כ"ג בתוס' ד"ה אין העבד נעשה שליח כו' כתבו שם דבע"ג הוי רבותא טפי מבעבד שאין בידו להשתחרר כו' אלמא דס"ל דזה הוי קצת בידו ומדברי התוס' סייעתא למש"כ הש"ך בסי' ל"ה ס"ק ז' הנ"ל: והתומים שם הוכיח מב"ק ד' פ"ח דיליף פסול עבד מגזלן [ ואשה ובעבד אף שנשתחרר אינו יכול להעיד מה שראה בעבדותו כמבואר בח"מ סי' ל"ה ואי נימא דבגזלן לא בעי תחלתו וסופו בכשרות א"כ נימא דיו לבא מן הדין להיות כנידון עכ"ל וז"א ראיה כלל דכיון דילפינן שם עצם פסול על עבד א"כ ממילא יש לחלק דשאני גזלן ורשע דבידו להכשיר משא"כ עבד דאינו בידו ואלו היה שייך ברשע אין בידו להכשיר או דאלו היה שייך בעבד לומר בידו לשחרר ג"כ היה כשר. ועוד הא בחייבי מלקות דמחוסר מלקות בב"ד וכ"ז שלא לקה מיפסל לעדות וודאי דגם בזה הש"ך מודה דבעי תחלתו בכשרות דבזה לא שייך לומר בידו להכשיר א"ע א"כ י"ל דילפינן פסול עבד מרשע דחיוב מלקות דפסול לעדות ומאשה וגזלן דנקט הש"ס התם הוא לאו דוקא וגם הא מר ברי' דרבינא יליף התם בב"ק מקרא אחרינא על פסול עבד ואפשר דכוונתו דכיון דזה מבואר בברייתא בכתובות ד' כ"ח דעבד ונשתחרר אינו נאמן א"כ תקשה מברייתא על עולא דיליף שם בב"ק פסול עבד מגזלן וחד מהנך אך כבר כתבתי לדחות קושיות התומים הנ"ל ועוד י"ל דהא מבואר בכתובות ד' כ"ח דעבר ונשתחרר אינו נאמן אף במידי דרבנן דלא בעי תחלתו בכשרות משום דלא הוי דייק א"כ י"ל דמה"ט אף עבד ונשתחרר אינו נאמן [וכמש"כ הסמ"ע בסי' ל"ה ס"ק י"ט עי"ש ודבריו שם קצת צ"ע] א"כ אין מקום להוכחת התומים הנ"ל דשאני גזלן וחזר בעת הגדת העדות דמידק דייק מעיקרא דהא בידו לשוב בתשובה משא"כ עבד ונשתחרר דלא דייק ומה"ט אף במידי דרבנן אינו נאמן ועיין בח"מ בש"ך סי' ל"ה סוף ס"ק ז' הגה"ה וכבר הקשיתי בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ב' ענף ב' בהא דקידושין ד' ס"ב דאמרו מי יימר דמזדקקי ליה תלתא מהא דשבת ד' מ"ו דאמרו דזה הוי בידו דאי לא מזדקק ליה חכם מזדקקי ליה תלתא וכתבתי לחלק דשאני בנדרים דסגי בגמרי קצת עפי"ז יש לתרץ מה דיש להקשות בנדרים ד' ע"ז דאמרו שם נשאלין לנדרים שהם לצורך שבת סבר רב יוסף למימר ביחיד מומחה אין בשלשה הדיוטות לא משום דמיתזי כדינא ולשיטת רב יוסף תקשה קושיות הש"ס בשבת דף מ"ו על הא דנשאלין לנדרים בשבת דנימא מי יימר דמזדקק ליה חכם: דאין לתרץ משום דאי לא מזדקק ליה חכם מזדקקי ליה ג' הדיוטות. דהא לרב יוסף אסור לשלשה הדיוטות להזדקק בזה ואין סברא לומר דמשום דלא גזרו על שבות בין השמשות אתו עלה ועיין בביצה ד' כ"ו ובתוס' ד"ה בכור שנפל לבור כו' ובתוס' ביצה ד' ל"א ד"ה ונפחת כו' אכן לפמש"כ א"ש משום די"ל דדוקא שלשה הדיוטות דאית בינייהו חד דגמיר באופן דראוי לדון כמבואר בח"מ סי' ג' ש''ך ס"ק ב' בזה אמר רב יוסף דאסור להם להתיר נדרו משום דמחזי כדין אבל בהא דשבת דאמרו שם דאי לא מזדקק ליה חכם מזדקקי ליה ג' הדיוטות. כבר נתבאר דה"ש דזה הוי בידו משום דמיירי דליכא בינייהו חד דגמיר כראוי א"כ בכה"ג גם רב יוסף מודה דמותר להם להתיר נדרו דבזה לא מיחזי כדינא דהא לדון בעינן חד דגמיר כראוי: ע"כ הגה"ה: ענף ד ובעיקר הך מילתא דכתבו הראשונים לחד תי' דנוגע בעדות מהני סילוק ולא מקרי תחלתו בפסול משום דבכל שעה בידו לסלק א"ע נראה להביא ראיה לדבריהם מהא דזבחים ד' צ"ד גבי דם חטאת שניתז על הבגד טעון כיבוס דר"י ס"ל מה בגד הראוי לקבל טומאה אף כל הראוי לקבל טומאה ור"א ס"ל מה בגד המקבל טומאה כו' מאי בינייהו ומסקינן איכא בינייהו מטלית פחותה משלש למ"ד ראוי הא נמי ראוי דאי בעי חשיב עלה כו' ועיין בתוס' שם ד"ה מניין לרבות שק כו' דכתבו שם דמידי דמחוסר מעשה אף ר"י מודה דלא בעי כיבוס דהא אינו ראוי רק מה דלא מחוסר מעשה אף דצריך מחשבה ביחוד כמש"כ התוס' שם זה מקרי ראוי להיות בגד ועיין בספרי באר יצחק ח' ח"מ סי' ה' ענף א' דהבאתי בשם התוס' סוכה ד' ט"ז דפחות משלש על שלש אינו מטמא ע"י יחוד גרידא כ"א ע"י מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו עי"ש וע"כ צריך לומר דזה מקרי אינו מחוסר מעשה כיון דאין צריך תקון בגוף החפץ ועיין בפסחים ד' ס"ב דאמרו דרבה אדרבה לא קשיא הכא מחוסר מעשה התם לא מחוסר מעשה ופי' רש"י דזימון אורחים לאו מעשה הוי ואף דהאורחים יהלכו ויבאו לביתו עכ"ז זה לא מחשב מעשה כ"כ ובוודאי אין סברא לומר דכיון דביאת אורחים אין זה מעשה מצד הבע"ב באופה מיו"ט לחול אלא מצד האורחים אין זה נחשב למעשה. דמ"ש וכמש"כ בסוגיא דהתם האור חדש יע"ש וע"כ מוכרח כמש"כ כיון דאין זה מעשה בגופו אין זה נחשב למעשה וכדמצינו כעין זה בעירובין ד' ס"ח דשאני שבות דלית ביה מעשה משבות דאית ביה מעשה ופירש שם הריטב"א והרשב"א בשבת ד' ק"ל דהוצאה מקרי שבות דלית ביה מעשה דלא נתחדש ביה שום דבר יע"ש ועיין בתוס' פסחים ד' ס"ב ד"ה האי מחוסר מעשה כו' דמעשה דמילה חשיבא טפי אלמא דמצינו בזבחים ד' צ"ד דמידי דאינו מחוסר מעשה בגופו אף דבעי מעשה קצת ומחשבה מקרי ראוי לקבל טומאה כיון דהוי בידו ומחשבה דטומאה הוי דבור כמש"כ התויו"ט פרק כ"ה למסכת כלים משנה ט' ובפרה פרק ט' משנה ד' ומידי דמחוסר מעשה גמורה בגופו אף דהוי בידו מ"מ לא מקרי ראוי לקבל טומאה ולפ"ז יש לדון בהא דבעינן בעדות תחלתו בכשרות משום דכתיב או ראה ע"כ בעי שיהא ראוי לעדות בעת ראיה כמש"כ הרשב"ם בב"ב ד' קכ"ח ד"ה בפסלות כו' דבשעת ראיה יהא ראוי לעדות עכ"ל הרשב"ם ולפי"ז י"ל דסילוק מועיל כיון דאף כ"ז שלא נסתלק היה בידו לסלק א"ע וזה אינו מעשה בגופו כ"א אמירה בעלמא בוודאי זה מקרי ראוי לעדות במה דהוי בידו בלא חסרון מעשה כמו דמקרי ראוי לקבל טומאה היכא דאינו מחוסר מעשה גמורה: ולפי"ז יש לתרץ קושיות התומים מן היה יודע בעדות כשהיה חתנו ומתה בתו דפסול דהא בידו לגרש את אשתו כנ"ל די"ל דזה מקרי מחוסר מעשה גמורה דהא חסר מעשה כתיבת הגט בצירוף נתינתו וחתימתו כ"ז דלא נכתב ונחתם למאן דס"ל עדי חתימה כרתי ולמ"ד ע"מ כרתי ג"כ שייך כנ"ל: וזה לא מקרי ראוי לעדות היכא דמחוסר מעשה ואף דמבואר בקידושין ד' ס"ב דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה הוא ומקשה הגמ' דנימא כן גבי גירות ושחרור דבידו לשחרר יע"ש וכמש"כ התוס' בנזיר ד' י"ב ד"ה באשה שאין לה בת כו' מעיקרא שם דמקרי בידו ללוש ולגלגל אף היכא דמחוסר מעשה ועיין מזה בתשובת אחרונים גבי הא דמינה הבעל שליח על הגט מקודם שנכתב הגט ואומר כתבו ותנו דכ"ז מקרי מצי עביד המשלח כיון דהוי בידו לכתוב ואכמ"ל אבל במה דבעי שיהיה ראוי כמו