נחל יצחק חלק א קכ

ועיין בבכורות ד' נ"ו דמטמא למתים סגי במקבל עליו שלא יהיה מטמא למתים ובנושא נשים בעבירה שאני דיצרו תוקפו ואכמ"ל. ובאמת לפי המבואר ביו"ד ס" הנ"ל משמע דלא מתכשר לעדות עד שיקבל עליו דברי חברות בב"ד וטבילה כמש"כ הגר"א זצ"ל סמך לזה מאדר"נ עיין שם וה"ה דאין מקבלין ממנו הקרבן כ"ז שלא קיבל בפני ב"ד כנ"ל וכיון דבעי קבלת חברות בב"ד א"כ מקרי הכשירו כמו דבר שאינו בידו משום מי יימר דמזדקקי לי' ואף באינם עושים הב"ד איזה מעשה אפשר דשייך ג"כ מי יימר כו' וגם דזה מקרי קצת מעשה דהב"ד מחוייבים להזהירו כו' א"כ שייך בזה הך מי יימר כו' ולכן אליבא דאמת לא שייך לומר בידו לחזור במופרש וע"כ אמרו הואיל דנדחה ידחה וכבר נתבאר לעיל דאף מצוה שמחוייבים ב"ד להזדקק אמרינן ג"כ מי יימר דמזדקקי לי' כו' אך קצת יש לחלק עדיין בזה דשאני חזרתו דבזה מחוייבים הב"ד להזדקק ביותר וקצרתי: ולפי מה דנתבאר דאינו סתירה לדברי הש"ך מהרא"ש דפ"ב דגיטין דשפיר כתב הש"ך לשיטתו להכשיר דזה מקרי דבר שבידו אלא דמצינו בתוס' זבחים ד' ל"ד בד"ה כל שבידו דהפריש קרבן כו' חשיב לדבר שאינו בידו כיון דאין דעתו לחזור כו' אלמא דס"ל להתוס' דהיכא דאין דעתו לחזור לא חשיב מידי דתשובה לדבר שבידו והתוס' בסוכה ד' ל"ג ד"ה נקטם מעי"ט כתבו דצריך לחלק בדברים ויש להאריך בכ"ז א"כ ה"ה י"ל ברשע דחזר בתשובה לא מקרי דבר שבידו כיון דלא היה אז בעת ראיות העדות דעתו לחזור ומקרי תחלתו בפסול אמנם לפמש"כ לתרץ קושיות התוס' בזבחים הנ"ל ניחא די"ל דשאני היכא דצריך קבלות חברות בב"ד וטבילה כנ"ל ע"כ מחשב זה לדבר שאינו בידו משא"כ פסולי עדות לשיטת הש"ך הנ"ל: ועוד יש לחלק אף לשיטת התוס' הנ"ל בין מופרש לשארי פסולי עדות לפמש"כ הסמ"ע בח"מ סי' ל"ד ס"ק נ"ד בשם התה"ד דשאני היכא דמעורב ויש לו כל התאוות כנ"ל ע"כ קשה מאוד תשובתו בזה וע"כ הקילו בו כנ"ל וכמבואר בעו"ג ד' י"ז כה"ג דאם ישובו לא ישיגו אורחות חיים כו' ואם שבין ממהרין למות מתוך צרה וכפיית יצרם כמבואר שם בפי' רש"י וכיון דאבק בהו טובא דמיא למה דמבואר שם ולכן קשה תשובתו ע"כ אם אין בדעתו לחזור מקרי תשובתו לדבר שאינו בידו משא"כ בשארי פסולי עדות מחמת עבירה שפיר מקרי דבר שבידו ועפי"ז יש לדון בהא דאה"ע סי' י"ז סעי' ו' בט"ז שם והתוס' בזבחים שם כתבו דהיכא דאיכא מצוה לבטל הדיחוי שפיר אמרינן בידו א"כ ברשע הא מצוה לעשות תשובה א"כ כש"כ מן סילוק דמועיל דהא בסילוק אינו מצוה בזה ואפ"ה אמרו בידו כש"כ ברשע דחזר בו כו': ענף ג ועוד תמה התומים בסי' ל"ד על הש"ך מהא דב"ב ד' קכ"ח וח"מ סי' ל"ג בהי' יודע לו עדות כשהי' חתנו ומתה בתו דפסול דאלמא דאף דהוי ביד חתנו לגרש אשתו כמבואר בכולי ש"ס דגירושין מקרי דבר שבידו אפ"ה פסול אם היה תחלתו בפסול אלמא דאף היכא דהיה דבר בידו לאכשורי לעדות אפ"ה מקרי תחלתו בפסול עכ"ל התומים ולכאורה אפשר לומר דהך נעשה חתנו קאי על הבע"ד ולא על העד א"כ ביד העד דהוא חותנו של הבע"ד לא הוי דבר שבידו ואפשר דדוחק לפרש כן כוונת הש"ס דהא זה לשון הגמ' שם ונעשה חתנו פתוח ונסתמא כו' דפתוח ונסתמא קאי על העד גופא א"כ ה"ה הך ונעשה חתנו משמע ג"כ דקאי על העד גופא ושפיר הקשה התומים ואפשר לומר בזה לפמש"כ בקונטרס א' שכתבתי בענין זכוי הגט במקום יבם לפרש דהא דאמרו יש לו בנים נאמן במיגו דבידו לגרשה דהכוונה דוודאי תתרצה להגט כדי דלא תפול קמי יבם אבל לגרש בע"כ מלבד דאסור אין זה בידו כמבואר בגיטין ד' י"ב גבי עבד דאי זרק לי' שבק לי' וערק ואזיל לעלמא [ואין יכול לזכות לה בע"כ וכן שייך לומר גבי אשה כמבואר במהרש"א ומהרש"ל ומהר"ם שיף שם ודלא כהמל"מ פ"ג ה' יבום וכמו שכתבתי שם בארוכה א"כ לא מבעיא היכא דלא היתה אשתו שם בעת ובמקום ראיות העדות וודאי דלא מקרי בידו לגרשה ואף בהיתה שמה עכ"ז אין זה מקרי בידו כ"כ דהא יכולה לברוח ע"כ אין זה בידו גמור ואין מזה סתירה לשיטת הש"ך והארכתי הרבה עפ"ז בקונטרסי על אה"ע וע"כ שפיר פסק הש"ך בסי' ל"ג ס"ק יו"ד דעדות שראה לאשתו מקודם דנתגרשה פסול להעיד אף אחר דנתגרשה ע"ש דמשמע דאף בזמן הש"ס דיכול לגרשה בע"כ ג"כ אין זה בידו גמור והא דמצינו באומר פ"פ מצאתי דנאמן לאוסרה ולא אמרינן בזה דהא משועבד לה כדמצינו באשה האומרת טמאה אני לך בסוף נדרים דכתב הר"נ שם דאינה נאמנת לשוי' נפשי חד"א משום דמשועבדת לבעלה וע"כ שא"ה בפ"פ משום דבידו לגרשה ואף דלפמש"כ אין זה בידו גמור דהא יכולה לברוח עכ"ז שא"ה דלענין מה דמשועבד לה אין שעבודא אלים כ"כ ויכולת בידו למיפטר מכל חיוב תנאי כתובה ועונה באם ישליש גט וכתובה כמבואר בכתובות ד' נ"א דאם אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא א"ע רשאי ובאה"ע סי' ע"ז וסי' ע"ט ועוד דכשתבא לתבוע מהבעל חוב אישות ותנאי כתובה אז יכול לזרוק לה הגט בע"כ וכן הא דגיטין דף מ"ט דאשה יוצאת שלא לרצונה וי"ל ג"כ כנ"ל וע"כ עדיין י"ל דלגבי נ"ד אין זה מקרי בידו לגרשה כ"כ משום דמצית לברוח כמו גבי עבד ועיין בכתובות ד' ע' דמדמי הגמ' שעבוד הבעל שיש לו על האשה לשעבוד האשה שיש לה על הבעל דהש"ס מקשה שם וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה כו' והא תנן קונם שאיני עושה לפיך כו' ולא מחלקינן דשאני שעבוד הבעל דבידו לפטור ולגרשה בע"כ ויש לחלק בין הא דפ"פ לדהתם: אך הר"נ ריש פ' המדיר כתב לתרץ שם שיטת הרמב"ם דשאני שעבוד הבעל דלא אלים כ"כ דיכול לגרשה ע"ש והדברים' ארוכים ואכמ"ל: ולפי מה שנתבאר לעיל דעיקר סברת הש"ך להכשיר ברשע דחזר בתשובה משום דזה הוי בידו כו' כנ"ל ע"כ יש לדון בגזלן דצריך השבה דהיכא דאין לו ממון בעת ראית העדות דאפשר דזה מקרי אינו בידו דהא הוי מחוסר ממונא כמש"כ הר"נ בפסחים והובא במג"א סי' תמ"א ס"ק ג' דהיכא דמחוסר ממונא לא אמרינן הואיל וכמש"כ בארוכה בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ב' ענף ב' מזה עי"ש [ועיין במנחות ד' ק"ב דס"ל לרב אשי שם דאי בעי פריק אמרינן ואי בעי הוי זריק לא אמרינן ויש לחלק] וכן יש לדון בעד זומם דמבואר בח"מ סימן ל"ד סעי' ל"ה דתשובתו הוא שילך למקום שאין מכירין אותו ונתנו לו ממון חשוב להעיד שקר ולא רצה דזה י"ל דאינו בידו כ"כ ואף די"ל דיוצא ידי תשובה אף היכא דלא הזדמן לו כזה. וכדמצינו בקידושין בע"מ שאני צדיק דאמרינן שמא הרהר תשובה מ"מ לעדות לא מתכשר עד שיעשה תשובה כמבואר בסי' ל"ד תשובת כאו"א משום דחשו חז"ל שמא איערומי קמערים והוא בחזקת פסול לעדות עד שיעשה תשובה גמורה כמבואר שם. א"כ כל הנך וכעין זה דאי' שם גבי חזרת טבח דיש לדון דכ"ז אין זה בידו גמור וע"כ אפשר דגם הש"ך מודה בזה דזה הוי תחלתו בפסול משום דאין בידו להכשיר א"ע לעדות ומה דנקט הש"ך בלשונו שם דכל הפסולים מחמת עבירה כשחזרו כשירין כו' י"ל דלאו דוקא נקט כן ואף את"ל דדוקא נקט כן מ"מ לדינא יש לחלק בין פסולי עבירה היכא דהוי בידו לשוב בתשובה ובין היכא דאינו בידו לעשות תשובה המחוייב על אותו עון כדי להיות כשר לעדות ולפ"ז י"ל בקצרה דאין סתירה מדברי הרא"ש דפ"ב דגיטין סי' כ"ו המובא לעיל בשם המח"א והתומים די"ל דשם מיירי בפסול מחמת עבירה היכא דאין בידו לעשות תשובה להיות כשר לעדות ואין זה בידו גמור וע"כ הוצרך להכשיר בשלוחים על הגט מידי דהוי אפתוח ונסתמא דנפ"מ לכל זה ולסוחרי שביעית משא"כ היכא דהוי בידו לעשות התשובה ולהיות כשר לעדות עדיין יש לדון דזה דומה להך דסילוק דמועיל ולחד טעמא הוי הטעם התם משום בידו לסלק כנ"ל ע"כ אין להזניח דעת הש"ך בזה: אך לפי מה דמצינו דהש"ך גופא חזר בו בסי' ל"ה ס"ק ז' ע"ש ע"כ לדינא קשה לסמוך על הש"ך בסי' ל''ד הנ"ל