נחל יצחק חלק א קיז

פלגינן דיבורא וכן בפלוני רבעני לרצוני משום כיון דמעיד ע"ע הוי בכלל בע"ד אף דמעיד איזה חובה ע"ע א"כ ה"ה במעיד ע"ע איזה התחייבות ג"כ הוי בע"ד דאמרינן בזה פלגינן דיבורא משא"כ גבי פ' רבע שורי דלא הוי עליו שוב התחייבות כלל: והא דשור הנרבע הוי בסקילה זה החיוב מוטל על הב"ד: אבל על הבעלים ליכא חיוב יותר מן שארי אנשים כדמוכח בב"ק ד' מ"ה ע"א דיכול לומר אי מהדרת לי' הוי מעריקנא לאגמא וקשה הא אינו רשאי להבריחו דהא חייב להביאו לב"ד. ובמה דאסור לא שייך לומר הוי מעריקנא כמש"כ התוס' בב"ק ד' מ' ע"ב ד"ה הוי מעריקנא ועיין בפני יהושע שם שכתב בשור שהרג לבהמה לא שייך לומר אי מהדרת לי הוי מעריקנא לאגמא דהא אסור לגרום היזק לחבירו רק בשור שהרג לאדם דאין כאן היזק לחבירו יכול לומר כן ומיישב הסוגיא שם א"כ מוכח מזה דאין על הבעלים חיוב להביאו לב"ד לקיים מצות סקילה רק שמחוייב לבערו מהעולם משום לא תשים דמים בביתך וכמבואר בב"ק סוף פ"א וברא"ש שם בכלבא דאכל אמרי דחייב לבערו מה"ט ובאחר חייב משום ובערת הרע כו' לכן שפיר יכול לומר אי מהדרית הוי מעריקנא לאגמא והייתי שומרו זמן מועט עד שאשחטנו כדי שיבוער מהעולם. ועיין מזה בספרי ח' יו"ד סי' כ"ד שהוכחתי זה בראיות. והא דב"ק ד' צ"א בשור העומד להריגה כו' הא מיירי בשור העומד להריגה מפני שהוא מזיק את הבריות וכמש"כ הרמב"ם ה' חובל ומזיק פ"ז ה' י"ג ובח"מ סי' שפ"ב סעי' א' ועיין ביאור הגר"א זצ"ל שם דשם מיירי שלא בזמן סנהדרין דאל"כ הא אסור להורגו דהא צריך לדונו בב"ד יע"ש ועכ"פ בשור הנרבע ליכא חיוב על הבעלים יותר מן על הכל וע"כ שפיר כתבו הראב"ד והרא"ש גבי פ' רבע שורי דכיון דהוי לחובה ע"כ אין עליו שם בע"ד רק תורת עד קרוב דהא לא הוי בעדותו שום חיוב והתחייבות עליו יותר מן על הכל ע"כ אמרו בזה עדות שבטלה מקצתה כו'. אבל אם מעיד ע"ע איזה התחייבות שפיר יש לדון בזה לשיטת הראב"ד והרא"ש והריב"ש דאמרינן בזה פלגינן דיבורא משום דדינו כמו בע"ד ממש כיון דמעיד ע"ע איזה התחייבות וכה"ג וזה דומה לאם מעיד ע"ע איזה חיוב בד"נ וה"ה בחיוב ושעבוד הגוף ע"ע בד"מ דמ"ש: ולכן לדינא היכא דחתום הבע"ד בצירוף עדות אחרים וכמו הך דכתב הרמ"א בסי' ל"ו סעי' א' בשטר שחתם עליו בע"ד עצמו עם עדים אחרים דכתב הש"ך שם ס"ק ט"ו דאף בנתכוונו להעיד אינו פוסל משום דה"ל בע"ד וכנ"ל בארוכה. והנה התם בעובדא דהריב"ש דזהו מקור הך דינא של הרמ"א הנ"ל התם הא מיירי באופן דהוי זכות להבע"ד כמבואר בגוף תשובת הריב"ש למי שמעיין שם לכן שפיר כתב הש"ך שם דלא היה צריך הרמ"א לכתוב הטעם דלא נתכווין להעיד דהא בל"ז כיון דהוי נוגע לזכותו ה"ל בע"ד כו' אמנם היכא דחתום הבע"ד על השטר שכתוב עליו איזה חובה בזה הא נתבאר דכה"ג אין דינו כמו בע"ד אלא כמו עד פסול ואמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה כו' וכמו פ' רבע שורי כנ"ל וכ"ז אינו רק במעיד איזה ענין דהוי חובה לגבי' דלא הוי ענין התחייבות עליו אבל אם חתום הבע"ד על איזה התחייבות עליו כמו חוב וידוע שיטת הר"ת דיש שיעבוד הגוף על הבע"ח או בחיוב ע"ע מן מכירת דשלב"ל או התחייבות מן איזה מכירת חפץ וכה"ג דבזה ה"ל שפיר כמו בע"ד דהא מעיד על עצמו ממש ולא נתבטל עדות האחרים משום דזהו בכלל מקיימי דבר וכשיטת הראב"ד והרא"ש הנ"ל וכמו בפ' רבע שורי ונפ"מ לענין לטרוף מלקוחות והיכא דהוי חב לאחרים דאף דמהני הודאתו ע"ע כמאה עדים מ"מ במקום דחב לאחרים לא מהני מצד הודאת בע"ד כו' אלא עיקר השטר הוא מחמת שחתמו עליו עדים וכיון דאי נימא דהוי בזה נמצא א' מהם פסול כו' א"כ נתבטל עדות האחרים: אבל אם הוא באופן דאין בו נמצא א' מהם פסול כנ"ל אז שפיר מהני ויש בו תורת דין שטר גמור לכל דיניו: ולפ"ז שפיר כתב הרמ"א שם הטעם דלכן שטר שחתום עליו בע"ד כשר משום דלא נתכוין להעיד דתמה הש"ך דל"ל לזה הא בלא"ה אינו פוסל משום דה"ל בע"ד די"ל דשפיר כתב הרמ"א זה דנפ"מ אם הוא באופן דהוי חובה לגבי' שלא בתורת התחייבות וכה"ג רק הוא באופן שכתוב בשטר איזה מכירה לחפץ או לקרקע שלו שלא באחריות ובתורת חיוב רק מכירה בלבד דאם נימא דנתכוין להעיד אז פוסל להשטר מכירה ואין מועיל השטר לראי' [ונפ"מ אם יש לוקחים אחרים שיש בידם שטר מכירה בעדים כשרים המכחיש לשטר הלז דינתן החפץ ללוקח ב' משום דאין ממש בשטר הלז כיון דשייך בו נמצא א' מהם פסול] ואף דחתום עליו הבע"ד מ"מ הא זה הוי כמו פ' רבע שורי כיון דהוי חובה גבי' ולא הוי בתורת בע"ד רק כמו עד קרוב. אלא אם כתוב בשטר איזה התחייבות וחיוב עליו בזה הוי כמו בע"ד ואמרינן בזה פלגינן דיבורא ומתורץ שפיר קושיות הש"ך מעל הרמ"א בזה דהוי נפ"מ מזה אף לשיטת הראב"ד רק במה דס"ל להש"ך דהיכא דהוי נוגע לזכותו דהוי בע"ד בזה שפיר כתב הש"ך ולא כהתומים בזה. והש"ך שכתב כן בפשיטות משום דהא הרמ"א הוציא דינו מן הריב"ש ושם הא מיירי עובדא של הריב"ש דהיה זכות להבעלים כמבואר שם וע"כ קיצר הש"ך בזה אבל לדינא שפיר י"ל דהיכא דהוי חובה להבעלים יש לחלק כנ"ל ומתורץ קושייתו על הרמ"א דהא הוי נפ"מ ממש"כ הרמ"א דלא נתכוין להעיד דיהיה כשר השטר בכל גווני הנ"ל. דאף אם הוי כתוב שם איזה חובה שלא בתורת התחייבות דיש בזה פסול דנמצא א' מהם פסול כמו פ' רבע שורי אפ"ה כשר משום דלא נתכוין להעיד וכ"ז נלע"ד לדינא כי קיצרו האחרונים בכ"ז והעיקר כמש"כ וכ"ז הוא לשיטת הראב"ד בפירושו להא דבמקיימי דבר כו' אבל לפי' התוס' במכות ד' ו' דהעיקר הוא דלפי דאינן הולכין לב"ד להעיד ע"כ ליתא לכ"ז והוי ספיקא דדינא בעיקר כלל הנ"ל. ענף ד פלוגתת הריב"ש והש"ך בכ"ז דהריב"ש ס"ל דלא אמרינן תחלתו בפסלות היכא דלא דיינינן בי' נמצא א' מהם פסול כו' והש"ך העלה דאף היכא דלא אמרינן נמצא א' מהם פסול כמו בבע"ד וכה"ג עכ"ז דיינינן להפסול דתחלתו בפסלות ולכן במעיד לאשתו שגירשה לא מהני והא דסילוק מהני הא יש שם טעמים אחרים נלע"ד להוכיח כהש"ך מהא דכתובות ד' כ"ח דכולם אם הי' עבד ונשתחרר אינו נאמן ריב"ב אמר נאמן ופליגי אי דייק אי לא דייק ומשמע דריב"ב לא פליג אלא בהנך דמונה התם דהוי מדרבנן ורוב נשים בתולות נישאת אבל בשארי מילי דלא שייך כן גם ריב"ב מודה דאינו נאמן משום דהוי תחלתו בפסלות וביותר מבואר בתוספתא פ"ה דסנהדרין כו' דפסול משום תחלתו בפסלות והש"ך סי' ל"ה ס"ק ז' הביא להך תוספתא בקצרה יע"ש. והא דלא אמרו שם הטעם דלא דייק י"ל בזה כמש"כ השער המשפט בסי' ל"ה ס"ק ג' דאם יש עליו שם עד כשר מהימן ולא מיפסל משום פסול דלא דייק יעו"ש: והנה בסוף סי' ל"ו כתב האו"ת בס"ק י"א דבאשה לא שייך למיפסל משום נמצא א' מהם פסול משום דלא הוי' בר עדות כלל א"כ ה"ה עבד לא שייך למיפסל בי' משום א' מהם פסול לבטל עדות האחרים ואפ"ה חזינן דדיינינן בהו תחלתו בפסלות לפסול עדותו א"כ מוכח מזה כהש"ך דלא תלינן אותם בהדדי אלמא דאף היכא דלא שייך נמצא א' מהם פסול כו' מ"מ דנינן תחילתו בפסלות וכן יש להוכיח מהא דסוף פ"ב דכתובות ד' כ"ח דאלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן כו' דמשמע דעל שארי מילי אינן נאמנין להעיד בגודלן מה שראה בקטנותו משום דה"ל תחלתו בפסלות וכמש"כ התוס' בכתובות ד' י"ח ד"ה מלוה גופי' מידק כו' והנה הנתיבות בסי' ל"ו ס"ק יו"ד כתב למילף מן מש"כ האו"ת דאשה אין עלי' שם עד פסול לבטל עדות האחרים דה"ה קטן אינו פוסל עדות אחרים יע"ש ואפ"ה חזינן דקטן והגדיל וכן ביותר הא