נחל יצחק חלק א קטז

בב"ב ד' קנ"ט ולכן הי' יודע עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו אחרים מעידין על כת"י אף שלא הוחזק כת"י בב"ד ואלו היכא דיש לו הנאה כמו דאמרו התם הי' יודע עדות עד שלא תפול לו ירושה כו' דאחרים אינם מעידים על כת"י אלא בהוחזק כת"י בב"ד משום דקרוב לא נחשד למשקר: משא"כ היכא דיש לו הנאה וכמש"כ האו"ת בסי' מ"ו סעי ל"ד באורים ס"ק ק"ה: ענף ב והא דמצינו בפסול גזלן דזהו מחשש משקר וע"כ היה יודע עדות עד שלא נעשה גזלן כו' אחרים אינם מעידים על כת"י אלא בעינן הוחזק כת"י בב"ד. כמבואר שם בב"ב ד' קנ"ט משום דהוא בחשש משקר ומה"ט נפסל לעדות אשה ג"כ וכמש"כ הרי"ף פ' זה בורר דכפין ושקיל ד' זוזי ומסהיד מ"מ אין זה רק מצד גזה"כ דגזרה התורה אל תשת רשע עד. וכמש"כ התוס' בכורות ד' ל"ו ד"ה אימר דא"ר מאיר כו' דמן הדין הא חשוד לד"א אינו חשוד לכל התורה כולה [ועיין בנו"ב מ"ק ח' אה"ע סי' נ"ז ובב"ש סי' מ"ב ס"ק י"ט ומש"כ שם בשם הש"ג ואף בחשוד לאותו דבר הא קיי"ל דחשוד לאותו דבר דנו ומעידו וכמש"כ הש"ך ביו"ד סי' קי"ט ס"ק י"ח ושאני עדות ממון דכתיב אל תשת רשע עד ועיין בב"ק ד' ק"ח ע"א תוס' ד"ה ותרי כפולי כו' ע"כ שפיר אתי הא דגם בגזלן אמרינן נמצא א' מהם פסול גזלן דבטל כל העדות משום דבאמת יש עליו ג"כ שם עדות רק דהתורה פסלתו משא"כ בפסול נוגע דמיפסל מצד הסברא משום חשש משקר וודאי אין עליו שם עדות כלל ואמרינן בו במקיימי דבר הכתוב מדבר: וזהו מוכרע לפי פירוש הרא"ש והראב"ד בהא דבמקיימי דבר הכתוב מדבר דזהו משום דה"ל בע"ד דהא הש"ס מתרץ בזה למה שהקשה שם מעיקרא הרוג יציל ומה דמתרץ שם מעיקרא דהורגו מאחוריו בוודאי אין זה לדינא דבאמת לפי המסקנא דשם לא מחלקינן בזה כלל משום דבמסקנא דמתרץ דבמקיימי דבר הכתוב מדבר הוא תירוץ על כל מה דהקשו שם בש"ס ולפ"ז מוכח דס"ל להרא"ש והראב"ד בפי' הרוג יציל כמש"כ התוס' שם ד"ה אלא מעתה הרוג יציל כו' דהוא בע"ד. משום דאי נימא כתי' בתרא דה"ל שונא או טריפה כמש"כ התוס' ביבמות ד' כ"ה ד"ה הוא ואחר כו' וכמש"כ המרדכי. א"כ הא בזה הפסול דשונא וטריפה לא שייך לומר התירוץ דבמקיימי דבר כו' דהא לא מיפסל משום בע"ד אלא משום פסול עדות דהתורה פסלתו לשונא וכה"ג וע"כ מוכח לשיטת הרא"ש והראב"ד הנ"ל דס"ל לפרש הא דהרוג יציל כפי' התוס' דה"ל בע"ד וזהו הנאה מצד נקמה על ההורגו ועיין בתשובת הרא"ש שהובא באו"ת סי' ל"ג ס"ק י"א שכתב דקרובי נרצח א"י להעיד ובמהרי"ט מזה וכ"ז הוא לפמש"כ המהרש"א בסנהדרין ד' ט' ע"ב על התוס' במש"כ דהרוג יציל משום דה"ל שונא דזהו לר"י דהוא מצד גזה"כ כמבואר בסנהדרין ד' כ"ט אבל לפי שיטת המהרש"ל והובא באו"ת סי' ל"ג ס"ק ב' כו' והא דס"ל דשונא גמור מיפסל זהו משום סברא ולא מצד גזה"כ ע"כ אפשר לומר דלפ"ז לא הוי עליו שם עד כלל לגבי כ"ז אך כבר הכריע האו"ת שם כהמהרש"א: וראיתי בהריב"ש סי' של"ט וסי' קצ"ה שכתב בשיטת הראב"ד הנ"ל דהש"ס דמתרץ לסוף דבמקיימי דבר הכתוב מדבר דזהו תירוץ ג"כ על מה דמקשו שם הרוג יציל וזהו כמש"כ לעיל משום דהתי' דהרגו מאחוריו אין זה לדינא ולפ"ז יש לדון לפמש"כ הש"ך בסי' ל"ג ס"ק ט"ז דנרצח עצמו יכול להעיד יע"ש אלמא דס"ל דלא מיפסל משום בע"ד וע"כ הפי' בסוגיא דאמרו הרוג יציל כתירוצים האחרים הנ"ל א"כ תקשה דאיך הביא הש"ך לקמן שיטת הראב"ד והרא"ש דס"ל דבע"ד לא פוסל משום נמצא קרוב וכן לא שייך בי' בטלה מקצתה כו' הא לפ"ז מוכח לומר דהנרצח פסול להעיד דה"ל בע"ד. ויש להאריך בזה הרבה וכעת ראיתי בביאור הגר"א זצ"ל סי' ל"ג ס"ק ל"ב שכתב מזה וע"כ קצרתי: ולהך פי' דהרוג יציל משום דה"ל בע"ד ותירץ הש"ס בזה לפי דה"ל מקיימי דבר וודאי כוונתם משום דיש לו הנאת נקימה ע"כ ה"ל בע"ד דהא אינו מעיד שום עדות ע"ע בשלמא בהא דאמרו נרבע יציל דהפי' הוא נרבע לרצונו וה"ל רשע וכמש"כ התוס' א"כ בזה שפיר מקרי בכלל מקיימי דבר דהא מעיד ע"ע דהוי רשע. אבל במה דהקשו הרוג יציל הא אינו מעיד שום עדות ע"ע וע"כ מוכח בפשיטות לשיטתם דהיכא דיש לו הנאה והוי נוגע בעדות דוודאי מקרי בע"ד אף דאינו מעיד ע"ע כלל כש"כ בהנאה גמורה דהנאת ממון וודאי דמקרי בע"ד דלא שייך בו עדות שבטלה מקצתו כו' וכן לנמצא א' מהם קו"פ ולפי"ז א"ש דברי הריב"ש והש"ך דס"ל בשיטת הראב"ד והרא"ש דהיכא דיש לו הנאת ממון דמקרי בע"ד לזה ואינו ראי' מהא דפלוני רבע שורי דשא"ה דהוי חובה לו ע"כ אינו בשם בע"ד אלא בתורת עד פסול ולכן לא אמרינן פלגינן דיבורא ואינו קשה כלל לקושיות האו"ת הנ"ל ועיין מזה בסנהדרין ד' כ"ח ע"ב דלא אמרן אלא לאפוקי אבל לעיולי כו' וכן התם ד' כ"ו ע"ב כזה ובש"ך ריש סי' ל"ז במש"כ בנוגע לחובה: שוב ראיתי שנית בהריב"ש סי' של"ט שכתב שם בזה"ל על מש"כ שם מקודם דבע"ד שיש לו הנאה אמרינן בי' פלגינן דיבורא משום דלא שייך בו עדות כלל וכתב אח"ז בזה"ל והא דאמרינן שאין אדם קרוב אצל ממונו היינו במה שמעיד על שורו להורגו שאין לו הנאה בזה אבל במה שיש לו הנאה מעדותו ואפי' הנאת ממון לבד אמרינן קרוב אצל עצמו ופלגינן דיבורא כו' עכ"ל הריב"ש הרי להדיא דהריב"ש בעצמו הרגיש בקושיות האו"ת הנ"ל ותירץ לזה כמש"כ לחלק בין זכות וחובה ולכן תמהני על האו"ת דתמה כן על הש"ך והריב"ש בפשיטות שהיה בהעלם מהם דברי הרא"ש והראב"ד הזה כי באמת הא חזינן דהריב"ש בעצמו העיר מזה אך שכתב לחלק כמש"כ: וע"כ לדינא במש"כ האו"ת בריש סי' ל"ו דהך דינא של הריב"ש והש"ך דכתבו דהיכא שיש לו נגיעה והנאה ה"ל כבע"ד דאף אם נתכוין להעיד לא אמרינן בי' נמצא א' מהם פסול כו' דליתא לזה ושפיר כתב הרמ"א בסי' ל"ו סעי' א' הטעם דלכן כשר משום דלא כיון להעיד משום דבכיון להעיד דינו כעד פסול ואמרינן בי' נמצא א' מהם פסול כו' ע"ש באו"ת דלפי מש"כ הא נתבאר דאין שום תמי' כלל על הש"ך והריב"ש כלל וכמו שכתב הריב"ש בעצמו ושפיר נכונים דברי הש"ך והריב"ש הנ"ל לדינא ועפי"ז יש לדון הרבה בהמל"מ פ"ה ה' עדות ה"ד ע"ש: הגה''ה וע"פ מש"כ לעיל שיטת התוס' יבמות ד' כ"ה והמרדכי דכתבו בכוונת הגמ' דמקשה הרוג יציל דזהו משום דה"ל טריפה א"כ מזה מוכח דאף היכא דיש פסול על העד רק משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה ג"כ דיינינן בי' נמצא אחד מהם פסול לבטל עדות כולם דהא פסול טריפה בעדות הוי משום דהוי עדות שאאי"ל וכמבואר בסנהדרין ד' ע"ח והובא בש"ך סי' ל"ג ס"ק ט"ז ואפ"ה פריך הש"ס בפשיטות הרוג יציל וכ"כ התוס' סנהדרין ד' מ"א ד"ה כמאן כר"ע כו' דבאמר אינו יודע מהחקירות כמו נמצא א' קרוב ופסול דמי יעו"ש ומהך דמכות הנ"ל סייעתא לדבריהם ומן הרמב"ם ה' עדות פ"ב ה' ג' לא משמע כן ע"ש ואכמ"ל ע"כ הגה"ה: ענף ג ולפי מה דנתבאר דנכונים דברי הש"ך והריב"ש הנ"ל לדינא ע"פ שיטת הרא"ש והראב"ד הנ"ל משום דיש לחלק דהיכא דהעיד לחובה שאני משא"כ היכא דמעיד לזכות הל' בע"ד ואמרינן פלגינן דיבורא דהא דמוכח מן שיטתם דבהעיד לחובה אמרינן פלגינן דיבורא וכמו פ' רבע שורי דנלע"ד דזה אינו רק במעיד איזה חובה לו אבל לא הוי שום התחייבות עליו. רק חובה לגבי' בלא שום חיוב עליו ע"כ אמרינן בזה דכיון דיש עליו שם עדות רק התורה פסלתו משום דהוי בפסול קרוב אצל ממונו ע"כ אמרו בזה עדות שבטלה מקצתה כו' אבל במעיד ע"ע איזה חיוב שמחוייב לתת לחבירו איזה דבר וכה"ג אז שפיר י"ל לשיטת הרא"ש והראב"ד והריב"ש הנ"ל דזה הוי כמו בע"ד דאמרינן פלגינן דיבורא דהא גבי פ' בא על אז דאמרינן