נחל יצחק חלק א קיד

משחקי בקוביא מ"מ מיבעי להיות דמהני תפיסה דהא אף במשחקי בקוביא מהני עדותן לענין תפיסה וע"כ מוכח מכל הפוסקים הנ"ל ואף מהרשב"א עצמו דפסולי עדות דרבנן אינם נאמנים אף לענין תפיסה כלל: ולכאורה יש לדחות זה הראייה משום דיש לדון דאף דנימא דפסולי עדות דרבנן נאמנין לענין תפיסה מ"מ זהו רק בעדות בע"פ לענין אם כופר ומכחישין אותו משא"כ בעדות בשטר דהוי תועלת מן השטר אף לענין פרעתי דאינו נאמן משום חזקה שטרא בידי מאי בעי די"ל בזה דלא חשש להניח בידו שטר כזה כיון דאינו יכול להוציא ממנו ועיקר תועלת מן שטר שחתמו עליו פסולי עדות דרבנן הוא רק לענין תפיסה א"כ י"ל דלא חשש להניח בידו שטר כזה וכמו דמצינו כעין זה בכת"י דכתבו הראשונים דנאמן לומר פרעתי דכיון דאינו טורף ממשעבדי לא חשש להניח בידו כמבואר בסי' ס"ט בש"ך שם ס"ק י"ד וה"ה הכא כיון דאינו גובה מהלקוחות אף לענין תפיסה דהא עיקר השטר הוא על טריפת קרקע ובקרקע לא מהני תפיסה ע"כ אין לו דין שטר לענין פרעתי כלל וכיון דאינן נאמנים לענין לגבות מהלוה ממילא לא מהני תפיסת המלוה היכא דטוען הלוה פרעתי א"כ י"ל דהברייתא מיירי בענין טענת פרעתי דאי נימא דהיו משחקי בקוביא היה נאמן בטענת פרעתי ואף תפס המלוה לא מהני משא"כ היכא דהוי תרי ותרי אז מהני תפיסת המלוה לומר דיש לו דין שטר מעליא כן יש לדחות הראיה זו אך זה אינו ברור דהא מבואר בסימן מ"ב בכמה ספיקות בשטר דמהני תפיסה ומשמע אף דאינו מכחיש בעיקר החוב רק בטענת פרעתי ג"כ יש לו דין ספק שטר ומהני תפיסה ואי נימא דנגד טענת פרעתי אין לו בוודאי דין שטר משום דיכול לומר דכיון דאין מוציאין בדיינים ע"כ לא חששתי להניח השטר בידך א"כ ה"ה אף במקום דמכחיש עיקר החוב כמו הא דמבואר שם ספ"ל וקפ"ל וכה"ג נימא דנאמן הלוה במיגו דאי בעי אמר פרעתי דהי' לו אז דין מלוה על פה דנאמן וה"ה באומר לא לוויתי רק קב ופלגא יהיה נאמן במיגו דפרעתי ולא יהיה מהני בזה תפיסת המלוה וע"כ מוכח דהיכא דאמרינן דמהני תפיסת הבע"ד בשטר דאף לענין טענת פרעתי ג"כ יש לו דין שטר אם תפס א"כ ה"ה אי נימא דמשחקי בקוביא פסולים לעדות אלא לענין לגבות בב"ד עפ"י אבל אם תפס אין מוציאין וכמו כל ספיקא א"כ ממילא מיבעי להיות מועיל תפיסתו לומר דיש לו דין שטר אף לענין פרעתי ולא מהימן הלוה: ובאמת י"ל דהרשב"א בחידושיו לא כתב כן רק בדרך אפשר לומר בדוחק כמו שכתב שם בלשון ומתוך הדחק י"ל כו' ע"ש אבל לדינא לא ס"ל כן וגם י"ל דלא כתב כן רק בשיטת רב פפא אבל לרב אחא דס"ל דמשחק בקוביא פטור משבועת העדות משום דלא חזי להגדה כלל כמבואר ביומא ריש פ"ח ע"ש ובע"כ מוכח דס"ל דלא מהני תפיסה בפסולי עדות ונ"ל דבזה גופא פליגי רב פפא ורב אחא וגם הא כתב הרשב"א שם עוד תירץ אחר ליישב קושייתו ע"כ אינו הכרח כלל להכלל הנ"ל ועיין ברמב"ם ה' שבועות פ"י ה"א דפסק כרב אחא בר יעקב: ענף ב ובעיקר דברי הרשב"א הנ"ל נלפענ"ד לומר דאף לפמש"כ דתפיסה מהני בכל עדות פסולי דרבנן עכ"ז הדין נותן דזה דומה לכל גזל דרבנן דמבואר בשבועות ד' מ"א דלא נחתינן לנכסיו רק ענשינן ליה כו' בימים הקדמונים אבל לא האידנא וה"ה בפסולי עדות דמה"ת נאמנים רק דרבנן פסלינהו י"ל דכמו בגזל דרבנן דמה"ת יכול לזכות בו הזוכה רק מדרבנן עשו זה לגזל ואין מוציאין בדיינין רק כו' וה"ה במה דהעידו הפסולי עדות דרבנן כיון דמה"ת נאמנין רק דרבנן פסלינהו ע"כ דין של התופס שלא להוציא מידו וכמו כל גזל דרבנן וזהו סברת הרשב"א דס"ל דאין מוציאין מן התופס היינו דאין יורדין לנכסיו עכ"ז היו מענשינן ליה להתופס משום דעבר על דרבנן דפסלו חז"ל לעדותו ואף דהרשב"א כתב סתמא גבי פסולי עדות דאי תפס לא מפקינן עכ"ז י"ל דהיו מענשינן ליה וכמו דכתב הב"י בחו"מ סי' פ"ב כה"ג אדברי הטור שם סעי' ג' שכתב גבי שבועה דרבנן דאי תפס ולא רצה לשבע לא מפקינן מיניה ולא כתב שם דהיו מענשינן ליה משום דקיצר בדבר וה"ה הכא ועיין בחו"מ סי' פ"ב ובסמ"ע ס"ק כ"ב ובש"ך ס"ק י"ז ולפי"ז עולה יפה כוונת הרשב"א דכתב דמהני תפיסה בפסולי עדות דרבנן דלכאורה תמוה סברתו דכיון דפסלינהו א"כ ממילא פסולים לכל דבר אבל לפמש"כ יפה כתב די"ל דזהו דומה לכל ממון דאין לו זכות מדרבנן דלא עשו לגמרי דבריהם כדאורייתא לענין הוצאת ממון דכללא הוא דלענין נחתינהו לנכסיו לא העמידו דבריהם נגד דאורייתא ואדרבה אוקמי בזה אדאורייתא אך מ"מ היו מענשינן ליה וכמו כל גזל דרבנן וכ"ז לא שייך בזה"ז כלל דדינא דמלכותא דינא: ולפי"ז יש לנו לומר מלתא חדתא בהקדם מה שכתב הר"נ בתשובה סי' מ"ט והובא בחו"מ סי' רל"ה סעי' א' ובמל"מ פ"ט ה' זכייה דיתומים שמכרו בנכסים מועטין ע"פ קנין דרבנן דלא מהני מכירתן משום דבמקום דאיכא איסורא לא תקנו רבנן לתקנתן אף במקום דאיכא רק איסור דרבנן ולפי"ז י"ל כיון דקבלת עדות בעי ב"ד סמוכים ואף למ"ד שנים שדנו דיניהם דין עכ"ז קבלת עדות שאני וכמש"כ התוס' בכתובות ד' כ"ב ובב"ב ד' מ' והא דמקבלין עדות בבבל אינו רק מדרבנן ושליחותי' דקמאי עבדינן וזהו אינו רק מדרבנן וכמש"כ הרשב"א והר"ן בסוף גיטין וכן כתב הרמב"ן על התורה בריש פ' שופטים וכיון דמדרבנן פסולים המה לעדות וגם בתפס היו מענשינן ליה כנ"ל ודינו ככל עובר על איסור דרבנן ע"כ י"ל דכה"ג לא תקנו להקנתן דשליחותי' קא עבדינן דהא מה"ת בעי ב"ד מומחין לקבלת עדות ובזה"ז דליכא ב"ד מומחין א"כ הוי כמו דלא נתקבל עדותן בב"ד וכמו דהעידו חוץ לב"ד וג"ז דומה למה דמצינו דאף בשליחות גמור במקום עבירה דרבנן נתבטלו השליחות. וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף ה' כה"ג ע"ש: וע"כ הדין נותן דבזה"ז דליכא ב"ד סמוכים דאף היכא דנתקבל עדות הפסולין מדרבנן בב"ד דהוי כמו דהעידו חוץ לב"ד דאז אין ממש בעדותן אף בכשרים וממילא אף תפיסה לא מהני. והא שכתב הרשב"א דמהני תפיסה י"ל משום דקאי על המשנה דתנן אינו נוהג אלא בראוין להעיד דהיה אז ב"ד סמוכין ושפיר מחייבינן ליה ק"ש אם כפר עדותו דהא הוי מצי לילך לב"ד סמוכין להעיד ואז היה מהני עדותו לענין תפיסה ואף שכתבתי דהוי כמו גזלן דרבנן עכ"ז י"ל דיכול לומר דלא הייתי חושש לזה כדמצינו בקידושין ד' נ"ח ע"ב גבי גונב טבל של חבירו דאי נימא כדשמואל דחטה אחת פוטרת את הכרי יכול לתבוע להגנב ולומר דלא הייתי מפריש רק חטה אחת והטבל כולה דידי הוא דפטרנא נפשא בחטה אחת ואף דמדרבנן בעי לאפרושי לכה"פ א' מארבעים עכ"ז כיון דמה"ת סגי בחטה אחת יכול לומר דלא הייתי חושש בדרבנן וממילא מוציא מן הגנב ועיין במל"מ פ"ז ה' מלוה הל' י"א במש"כ באמצע הדיבור וז"ל דאף שנודע לדבריו דשכירות ליכא אלא הערמת ריבית אכתי תקשה האיך ד' ה"ר אליעזר שחייב ליתן לו הרווח כו' כיון שאינו אבק ריבית אלא הערמה כו' והאיך מחייבינן ליה לעשות איסור עכ"ל וע"פ מש"כ יש לפלפל בדבריו ע"ש] וה"ה בנ"ד יכול מה"ט לתבוע להעד ולחייבו ק"ש כיון דמצי לזכות לבעליו ע"פ עדותו דיהיה מועיל תפיסה א"כ יכול לומר דלא הייתי חושש בדרבנן: וכ"ז הוא רק בזמן דהיה ב"ד סמוכים אבל האידנא דליכא ב"ד סמוכין א"כ אין כאן שום תועלת מעדותו כלל אף לענין תפיסה דלא העמידו דבריהם במקום איסור דרבנן לגבי ממון וממילא בטל השליחות דקמאי דבזה לא הרשוהו לב"ד דהאידנא לקבל עדות חוץ לב"ד ואפשר דה"ה בזמן דהיה ב"ד סמוכים בא"י. דמ"מ אם העידו לפני ב"ד דאינם סמוכים דכה"ג ג"כ אין ממש בעדותן במקום איסורא כנ"ל לפי מה שנתבאר דכל שליחותי' דקעבדינן אינו רק מדרבנן ועיין בתוס' גיטין ד' פ"ח ע"ב בד"ה במלתא דשכיחא כו' ואף דהמל"מ פ' ט' הל' זכיה כתב דהיכא דבידו לעבור על האיסור וע"פ קנין דאורייתא לא אמרי'