נחל יצחק חלק א קיג

כפרה שהיה דורש דבעבר על עשה תשובה מהני ומוחלין לו ובל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר דבכלל זה ה"ל לאו הניתק לעשה כמו שכר שכיר דלא משכחת ביה מלקות כלל משום דה"ל לאו הניתק לתשלומין אלמא דס"ל דלאו הניתק לעשה אף דאין ביה מלקות כלל בכל גווני ג"כ חמיר מעשה וזהו סיוע לדברי האו"ת הנ"ל אבל באמת אין מזה ראיה די"ל דהתוס' לטעמייהו אזלו דס"ל בב"מ ד' ס"א דכובש שכר שכיר לוקה א"כ דינו כחייבי לאוין גמור ויש להאריך בזה הרבה ובדברי האחרונים בזה אך בלא"ה כבר תמהו על זה הטורי אבן בחגיגה שם. וכתב בפירוש דבארבע חלוקי כפרה של ר"י הוי ל"ת שניתק לעשה בכלל עשה דלא זז עד שמוחלין לו וכ"כ כזה בעל פר"ח בספר מים חיים וע"כ שפיר כתבתי לעיל להעיר על דברי האו"ת הנ"ל דבעבר על לאו הניתק לעשה י"ל דדינו כמו עבר על עשה. וכבר כתבתי לעיל דמיומא ד' ל"ו משמע דאף דמשכחת לפעמים מלקות בבטלו בפאה מ"מ היכא דליכא מלקות עולה מכפרת עליו ומה דיש להקשות מן הא דיומא ד' ל"ו הנ"ל על הא דסוף יומא כבר הקשה זה הפר"ח בספר מים חיים והובא בס' באר אברהם סוף יומא ועיין בספר איי הים בחגיגה ד' ה' ואכמ"ל ועוד יש לדון בזה לפמש"כ התוס' ביומא ד' ל"ו ד"ה על עשה כו' דעולה אינו מכפרת רק על עשה ול"ת שניתק לעשה אבל על ל"ת דלא לקי עליו כמו לאו דאין בו מעשה וכה"ג אין עולה מכפרת עליו ע"ש אלמא דל"ת הניתק לעשה קילא מן לאו דאין בו מעשה גבי כפרת עולה ואף דזהו מן איזה ילפותא כמש"כ התוס' שם מ"מ כיון דחזינן עכ"פ דמוכח מקראי דגבי כפרת עולה הוי ל"ת הניתק לעשה קילא מן ל"ת דאין בו מעשה א"כ ה"ה גבי פסולי עדות דכיון דעל ל"ת דאין בו מעשה לא נפסל לעדות ה"ה על לאו הניתק לעשה היכא דלא נתחייב מלקות ובדברי התוס' שם במש"כ דעל חייבי כריתות וחייבי לאוין חמורין היתה מכפרת כו' אין זה ענין לזה שנתבאר ועיין בבאר אברהם שם וקצרתי וע"כ כלל של האו"ת הנ"ל אינו ברור כ"כ כעת לפי דעתי: (שם סעי' ג') היתה עבירה שעבר מדרבנן פסול מדרבנן הרשב"א בשבועות ד' ל"א כתב שם מלתא חדתא בפסולי עדות מדרבנן על הא דאמרו שם מאן דאמר נשיא אבל משחק בקוביא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו וז"ל תמיה לי מ"מ כיון דפסלוהו רבנן ואפילו יגיד לא יתחייב הלה ממון למה יגיד והלא לא חייבתו תורה אלא במפסיד לתובע ממון בכפירתו ומתוך הדחק י"ל דמשחק בקוביא ופסולין דרבנן אע"פ שאין מוציאין ממון בעדותן מהני עדותן דאי תפס ואפילו בעדים לא מפקינן מיניה ומההוא שמעינן להאי ואי נמי אפשר כו' דאלו העיד זה שמא האחר יתבייש שאינו יכול להעיז פניו בפני עד זה וכיון דמדאורייתא כשר והוא גורם לממון חייב כו' עכ"ל אלמא דהרשב"א כתב לחד תירוצא דבר מחודש דכל פסולי עדות דרבנן דאף דאינם נאמנים לעדות מדרבנן עכ"ז אם תפס הבע"ד מהני תפיסתו ואין אנו יכולים להוציא ממון ובאמת אינו במשמע כן מסתימת הפוסקים ובסי' ל"ד ובאחרונים שם. ענף א ולכאורה יש להעיר בזה מהא דסנהדרין ד' כ"ה דאמרינן אמר רבא רועה שאמרו אחד רועה בהמה דקה וא' רועה בהמה גסה ומי אמר רבא הכי והא אמר רבא כו' רועה בהמה גסה כו' ההוא במגדלין אתמר הכי נמי מסתברא מדקתני נאמנין עלי שלשה רועי בקר מאי לאו לעדות כו' ויש להקשות לפי מאי דס"ד דמתניתין מיירי לעדות א"כ תקשה דהא לעיל ד' כ"ד ע"ב איתא אמר רבא קיבל עליו קרוב או פסול לפני גמ"ד יכול לחזור בו לאחר גמ"ד אינו יכול לחזור בו ושיטת הרמב"ם המובא בטור ח"מ סי' כ"ב דגמ"ד מקרי אם הוציא ממון והובא בש"ך שם ס"ק ו' בשם הלח"מ דהרמב"ם דווקא נקט הוציא ממון וכן הכריע הש"ך בדעת הרמב"ם וכיון דסוגיא דסנהדרין הנ"ל מיירי לשיטת רבא ולדידיה עיקר מלתא דאינו יכול לחזור בו מיירי לאחר גמ"ד וזה בהוציא ממון מזה ונתן לחבירו ואי נימא כשיטת הרשב"א דבפסולי עדות דרבנן אף דפסולים עכ"ז מהני תפיסת הבע"ד: א"כ תקשה כיון דהמשנה דנאמנים עלי רועי בקר דאינו יכול לחזור בו מיירי היכא דהממון הוא ת"י חבירו א"כ אף בלא קבלת הרועי בקר ג"כ היה מהני תפיסתו ולא שייך לדון בזה כלל הא דאין יכול לחזור בו וע"כ מוכח משיטת הרמב"ם דלא ס"ל כהרשב"א בזה אלא כיון דחז"ל פסלינהו לגמרי אינם נאמנים כלל אף אם הוי תפוס ועומד: וי"ל בזה דהנה בני היקר כו' מהור"ר צבי שיחיה הקשה ע"ז מהא דקדושין ד' מ"ג דאיתא שם השתא דתקנו רבנן שבועת היסת משתבע מלוה כו' ופרע לוה למלוה והא מה"ת כשירים לעדות כיון דאין צריך שבועה אלא מדרבנן והוי רק פסול מדרבנן ואפ"ה מוציאין מהלוה אף דהוי תפיס ועומד. אלמא דמוכח דלא כהרשב"א ע"כ קושייתו והנ"ל בזה דהא שיטת הר"נ והובא בב"ש אה"ע סי' ל"ה ס"ק ה' דהיכא דהעדים צריכים שבועה אינה מקודשת מה"ת כיון דעכ"פ לא מהימני בדיבורם ויש עליהם שבועה ע"כ הקידושין בטלין לגמרי אך שארי פוסקים ס"ל כיון דמה"ת אין עליהם שבועה ע"כ דינם כמו כל פסולי עדות דרבנן וכמו כל ספק קידושין עיי"ש בב"ש. ובאמת לשון הרשב"א בחידושיו לקידושין שם מורה ג"כ דס"ל דבטלין הקידושין מה"ת וכשיטת הר"נ א"כ א"ש דברי הרשב"א לפי שיטתו ואינו קשה עליו מהא דקידושין ולפי"ז י"ל כיון דשיטת הרמב"ם בהא דקידושין דהשתא דתיקון רבנן שבועת היסת לא מיפסלי רק מדרבנן וכמש"כ הב"ש שם בשם הרמב"ם א"כ מוכח לשיטת הרמב"ם דבפסולי עדות דרבנן לא מהני תפיסה כדמוכח מהא דקידושין כנ"ל ע"כ אתי שפיר מה דמוכח אליביה דשיטת הרמב"ם מהא דסנהדרין דאף דהוי חבירו תפוס עכ"ז מיפסלי הרועי בקר ורק מצד קבלת עדות מהני דאינו יכול לחזור בו אם הוציאו הממון ונתנו לחבירו משום דלשיטת הרמב"ם בלא"ה מוכח דליתא לזה הכלל של הרשב"א הנ"ל: גם י"ל עוד דאינו קשה כ"ז דהא אכתי נפ"מ בקבלת עדות דרועי בקר לענין אם חזר ותפס מחבירו דאי נימא דזכה משום דמהני תפיסה בפסולי עדות דרבנן א"כ אם חזר ותפס היה מהני ג"כ תפיסת הב' וכמו כל ספיקא דדינא או ספיקא דתרי ותרי וכמש"כ הר"נ בשבת ריש פ' השואל גבי הלוואת יו"ט דלא נתנה ליתבע ע"ש ואלו מצד דאינו יכול לחזור בו לאחר גמ"ד לא היה מועיל שום תפיסת הב' לאחר גמ"ד ונסתר ראייתי זו: ונראה לפענ"ד להוכיח דלא כהרשב"א בזה והוא דבכתובות ד' י"ט איתא ת"ר שניים חתומים על השטר ומתו ובאו שניים מן השוק ואמרו פסולי עדות היו הרי אלו נאמנים ואם כת"י יוצא ממקום אחר אין אלו נאמנים ואמאי תרי ותרי נינהו כו' אלא אמר רב נחמן אוקי תרי להדי תרי ומוקמינן ממונא בחזקת מריה ע"ש ובשיטה מקובצת שם הביא בשם רש"י דפי' פסולי עדות היינו משחקי בקוביא והקשה דא"כ אמאי אינם נאמנים וכן הביא בשם הרמב"ן שכתב דאין לפרש דפסולי עדות היינו משחקי בקוביא דא"כ אמאי אינם נאמנים לפסול גופן של עדות ראשונים וכמו כל עדות לפסול בגזלנות וכתבו לחלק דשא"ה דמתו ואין דנין על פסולן של ראשונים ע"כ הוי כתרי ותרי וכן כתב הריב"ש בשם הראשונים דהאי פסולי עדות היינו קרובים דאם משחקי בקוביא אמאי אינם נאמנים לפסול אותן כו' והובא בש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק ק"ב וברש"י שלפנינו ליתא להאי פירושא דפסולי עדות הוא משחקי בקוביא רק במשנה לעיל ד' י"ח פי' רש"י כן. אך השמ"ק כתב כן בשם רש"י] וכן כתב הרשב"א בחידושיו לכתובות שם בזה"ל דאין לפרש דהאי פסולי עדות היה היינו משחקי בקוביא דא"כ אמאי אינם נאמנים לפוסלין אלא וודאי האי פסולי עדות היינו קרובים כו' עכ"ל ואי נימא דמשחקי בקוביא נאמנים לענין תפיסה א"כ תקשה דהאיך רצו לפרש להאי פסולי עדות דזהו משחקי בקוביא דא"כ תקשה דהא בסיפא דאינם נאמנים לפוסלן זהו לענין דמהני תפיסה א"כ ע"כ ברישא דקתני נאמנים לפוסלן אם אין כת"י יוצא ממק"א וודאי דלא מהני תפיסה ג"כ ואי נימא דמשחקי בקוביא נאמנים לענין תפיסה א"כ אף דנימא דנאמנים לומר דהיו [