נחל יצחק חלק א קי

רק יפסול להצטרף עם אותו העד דהכחישו זא"ז בזה יש לחוש דילמא יהי' איזה אינשי דלא שמעו ההכרזה או דשמא ישכח לאח"ז כמש"כ הר"נ בגיטין פ' ד' על משנה דהי' משנה שמו ושמה עיי"ש ובזה לא שייך לומר דמוטל על כ"א להזהיר לחבירו דהא זהו מילתא דלא שכיח דיוצא מזה תקלה ומפסול דיתרמו הזמנה לעדות רק אותן שני העדים דהכחישו זא"ז ובפרט דאיכא למיחוש דילמא איכא אינש דיראה דמזמינים אותו לעדות וגם שמעו מזה א"כ יסבור דהוא עד כשר ולא שמע בהכרזה כמו הא דיבמות דחשו דילמא איכא אינש דשמע בהחליצה ולא שמע בהכרזה ועי' בספרי באר יצחק שם מה שכתבתי וה"ה בהא דיראו דהוא כשר בעלמא להעיד ע"כ לא ישמעו כ"כ ההכרזה דהכריזו דלהזמינם ביחד המה פסולים וכיון דעדיין יש לחוש לפסידא ע"כ אפשר דלא תיקנו כה"ג לפוסלו וגם לא חיישינן בחשש תקלה במידי דלא שכיח כמו בנ"ד והנה הנימוקי יוסף בפ' זה בורר בסנהדרין כתב בזה"ל בהא דכולן צריכין הכרזה דתיקנו חז"ל דלא יפסול עד שעת הכרזה ואיכא דאמרי משום פסידא דלקוחות נגעו בה עכ"ל ועי' בסמ"ע סי' ל"ד ס' נ"ה בשם הרמב"ם דכתב ג"כ דמשום שלא להפסיד ממון הבריות תיקנו כן עי"ש ונ"ל דנפ"מ בין הטעמים הנ"ל דלטעם הא' של הנ"י אף במילתא דאיסורא לא נפסלו העדים אלא ע"י הכרזה ולטעם הב' דווקא במילתא דממונא דשייך בזה פסידא דלקוחות לא נפסלו עד הכרזה ועי' במל"מ פ"ד ה' מלוה הל' ו' שכתב בשם פוסקים לדון אם במילתא דאיסורא שייך ג"כ תיקון הכרזה ] דלא יפסל עד שהכריזו או לא: ולכאורה י"ל דלהך טעמא דמשום פסידא דלקוחות א"כ היכע דידע מי שהזמינם לעידות דהמה פסולים מדרבנן דכיון דידע מזה לא שייך האי טעמא אבל לפי טעם הראשון של הנימוקי יוסף דתקנת חז"ל הי' דלא יפסל עד שיכריזו ע"כ אף היכא דלא שייך פסידא מ"מ כ"ז דלא הכריזו אינו מיפסל משום תיקון חז"ל אבל ז"א דהא מבואר בטור חו"מ סי' קי"ג וסי' קי"ז ובח"מ שם במה דקיי"ל מלוה על פה אינו גובה מלקוחות וכן בעשה שורו אפותיקי דמשום פסידא דלקוחות תקנו חז"ל דאינו גובה. אף אי נימא שעבודא דאורייתא דה"ה אף היכא דידע הלוקח והתרה בו המלוה מ"מ אינו גובה ממנו משום, לא פלוג א"כ ה"ה וכש"כ דלהך טעמא דמשום פסידא דלקוחות תקנו חז"ל דלא יפסול בפסול דרבנן כש"כ דשייך בזה לא פלוג ועי' במל"מ ה' מלוה פ"ד הל' ו' גבי שטר שכתב בו ריבית והעיקר כמו הנפ"מ דכתבתי בתחילה אם במילתא דאיסורא שייך כן ועפ"ז יש לדון במה שכתבו בח"מ סי' ל"ד בש"ך ס"ק כ"ג דלאותו דבר שנפסל דאפילו בלא הכרזה פסול ועי' בש"ך סי' צ"ב ס"ק י' במש"כ שם על הא דב"מ ותיפוק לי' דה"ל רועה כו' ועי' באה"ע סי' מ"ב ובמש"כ לעיל דאפשר דלא שייך הכרזה לחוש על מידי דלא שכיח מצינו כעין זה במ"ק ד' ה' ע"ב תוס' ד"ה שאינו מסמא כו' שכתבו דלא הצריכו ציון על מידי דלא שכיח וה"ה בנ"ד דחז"ל לא חשו על מידי דלא שכיח: נחזור לענינינו כיון דתקנת חז"ל הי' דלא יפסול עד ההכרזה ובנ"ד כיון דלא יהי' פסול כ"א בפרט א' ולא יבדילו מיני' אינשי א"כ לא יצאנו עדיין מידי חשש דילמא איכא אינש דלא שמע בהכרזה או דישכח לאח"ז ההכרזה ע"כ בכה"ג לא תיקנו חז"ל לפוסלם או דיש מקום לומר דשאני זה מהא דיבמות וקידושין דחשו דילמא איכא אינש דלא שמע בהכרזה דבתקנת פסולי עדות דרבנן לא שייך לחוש לזה דא"כ בטלה תקנת חז"ל דתקנו לפוסלו בעבר על עבירה דאינו ניפסל מה"ת וא"כ לא יהי' פסול לעולם א"כ ה"ה בשני עדים המכחישים זא"ז שייך ג"כ הכרזה להכריז דאלו שני עדים לא יצטרפו ביחד וזהו ביאור הספק של חכמי בריסק דאף דקיצרו בהלשון והש"ך לא נחית לזה עכ"ז י"ל דזהו כוונתם דנחלקו בזה ואף אם לא הי' כוונתם בזה מ"מ זהו ענין נכון בפ"ע להסתפק בזה: ענף ח ולפי מה שנתבאר מתורץ קושיות המפרשים הנ"ל שהקשו מהא דשבועות דף מ"ח דמקשה הגמ' על רב חסדא דס"ל בהדי סהדי שקרא ל"ל מהא דתנן א' אומר ב' מרדעות הי' גבוה וא' אומר ה' מרדעות דבטל עדותן ומצטרפין לעדות אחרת ולא מחלקינן דשאני התם כיון דאינו מוכחש משנים כמו הספק של חכמי בריסק דאינו קשה לפי מש"כ ביאור ספיקם דטעמם דאף דחד מינייהו משקר מ"מ כיון דאינו פסול לצירוף רק מדרבנן ע"כ בעי הכרזה וכיון דלא שייך הכרזה בזה לפרסם פסולו דהא כ"א בפ"ע בא ומעיד והוא בחזקת כשרות לכל דבר זולת בהצטרפות עם ע"א דהכחישו. וז"א שייך רק לדידן דקיי"ל כרב הונא אבל לרב חסדא דס"ל בהדי סהדא שקרי ל"ל וכ"א בפ"ע ג"כ מפסל א"כ מה בכך דאינו מוכחש משנים דהא שייך הכרזה ג"כ בזה דיכריזו עליהם דהמה פסולים לכל עדות בעולם כיון דס"ל בהדי סהדא שקרא ל"ל. א"כ שייך בזה הכרזה לר"ח ע"כ שפיר הקשה הש"ס על ר"ח ומתורץ קושיתם: ועפ"ז תסור קושיות הש"ך שם דהוכיח מהר"נ כתובות בע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה דתרווייהו באשת איש קא מסהדי והקשה הר"נ הא חד מינייהו פסול ואיך מצטרפינן להו ביחד על עדות דא"א ולדבריהם דס"ל להסתפק דע"א המכחיש לעד ב' יהי' כשירים להצטרף ביחד אין כאן מקום לקושיות הר"נ הנ"ל אכן לפמש"כ אינו קשה דהא מבואר בח"מ סי' ל"ד סמ"ע ס"ק נ"ו בש"ך ס"ק כ"ג דכתב הנימוקי יוסף דלאותו עדות דנפסל בשבילו א"צ הכרזה ועי' מזה במל"מ פ"ד ה' מלוה הל' ו' א"כ הא התם בע"א אומר נתגרשה כו' דהעד המעיד דנתגרשה אינו מעיד דראה הקידושין רק כשמעיד דנתגרשה היא ממילא היתה א"א וכמש"כ הנתיבות בסי' ל"א ס"ק א' בסופו בכוונת הר"נ ע"ש א"כ מקרי זה הכל לאותו העדות ולא בעי הכרזה בזה וכיון דנתבאר דעיקר הספק של חכמי בריסק הוא משום דלא שייך הכרזה בזה ע"כ התם דמקרי לאותו העדות דנפסל בשבילו א"כ הא לא בעינן בזה הכרזה וע"כ מיפסל חד מינייהו דהא חד מינייהו וודאי משקר ומפסל עכ"פ מדרבנן אף לענין צירוף ואינו קשה מהר"נ עליהם ואנכי לעצמי ראיתי להוכיח מן הרשב"א כתובות ד' כ"ב דהקשה ג"כ כעין קושיות הר"נ הנ"ל על הא דתרווייהו בא"א קא מסהדי ובתומים סימן ל"ד ס"ק כ"ב הביא בשם הרשב"א דס"ל דאף לאותו העדות דנפסל בשבילו בעי הכרזה. א"כ ממילא מוכח מהרשב"א דס"ל דאף בע"א המכחיש להב'. דפסולים המה להצטרף ביחד ולא כספק של חכמי בריסק אך בזה אפשר לומר דהא הרשב"א כתב כן להקשות בשם התוס' והתומים שם כתב להוכיח בשם התוס' שהקשו על שטר שכתוב בו ריבית דהעדים המה פסולים ולא תי' דהא לא היה הכרזה. וע"כ מוכח דס"ל דלאותו עדות דנפסל בשבילו לא בעי הכרזה עכ"ל וכן כתב המל"מ בפ"ד ה' מלוה ע"כ התוס' לטעמייהו שפיר הקשו כקושיית הר"נ הנ"ל והרשב"א דתי' שם לקושיא זו היינו הכל לשיטת התוס' דס"ל כן אבל איהו לעצמו י"ל דס"ל כעין חכמי בריסק בזה ואינו ראיה כ"כ מהרשב"א לסתור ספיקם ועי' בש"ך סי' מ"ו ס"ק ק"ח דהביא בשם הריטב"א והרמב"ן דהקשו כן בשטר דע"א אומר זה כת"י והי' תנאי והב' אומר לא הי' תנאי דא"כ חד מינייהו משקר ולא הוי קיום כלל והש"ך בסי' ל"א רמז לדבריהם והנה התם דכתבו דהעיד זה כת"י אבל הי' תנאי א"כ הוי כמו לעדות אחרת ובזה הא בעי הכרזה: א"כ מזה שפיר יש להוכיח דלא כהחכמי בריסק בספיקם. א"כ נתבאר על נכון סברת הספק של חכמי בריסק במה דנסתפקו ומכל מש"כ נתבאר בעז"ה דין מחודש דע"א דהוזם היכא דלא הי' רק עדותו לבדו דמה"ת אינו פסול להצטרף לעוד עד אחר רק מדרבנן נפסל להצטרף לאחר וכיון דאין פסולו רק מדרבנן ע"כ צריך הכרזה כדין כל פסולי דרבנן וגם נפ"מ בעדי קדושין כמבואר באה"ע סי' מ"ב ועוד כמה חדושי דינים נתבארו בקונטרס הלז בענין עד זומם סימן לב בקצה"ח ס"ק א' שתירץ קושיות הש"ך דיש לחלק בין חיוב תשלומין בד"ש ובין עונש בד"ש וכן מצאתי בתשובת חכם צבי סי' קל"ח שכתב כן: