נחל יצחק חלק א קט

ברשות הבעלים ועכשיו כשכופר מקרי עי"ז אינו ברשותו וגם נתחייב עי"ז באונסין ע"כ מקרי זה כמו מעשה ועיין בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ"ח ענף ו' משא"כ חולק עם הגנב דיצא כבר מן רשות הבעלים וכמש"כ הנתיבות שם ע"כ דינו דלא מיפסל משום דהוי חטא דאין בו מעשה ולא מיפסל וזהו דלא כמש"כ לעיל כי מוכרחים הם הדברים כמש"כ כעת ועיין באו"ת בסי' ל"ד ס"ק ג' וס"ק ה' ובנתיבות סי' ל"ד סוף ס"ק א' ויש לדון הרבה בדבריהם ולפי"ז שפיר כתבתי דבלאו דאין בו מעשה אף דהוי בחימוד ממון מ"מ לא מיפסל לעדות מה"ת ולכן עד א' שהעיד לבדו בשקר לא נפסל מה"ת אף דעבר על לא תענה כנ"ל אלא משום חשוד לאותו דבר לענין אם יעיד לבדו אבל אם יצטרף להעיד בשנים י"ל דלא מיפסל מה"ת רק מדרבנן משום דחשוד על הקל אינו חשוד על החמור ובעי הכרזה בזה כדין כל פסולין דרבנן: ונתבאר דע"א שהעיד לבדו והוזם לא נפסל מה"ת משום דשאני שני עדים דחייבים מלקות או משום דאהני בעדותן שהעידו בשקר להתחייב ממון ע"י הזמה והוי לאו הניתן לתשלומין כמו עד חמס וגם רחמנא קרי' מעשה כמבואר בב"ק ד' ה' משא"כ בע"א אף דנימא דעבר על לא תענה כמש"כ הנו"ב מ"מ כיון דאינו חייב מלקות וממון א"כ הוי לאו דאין בו מעשה דלא נפסל מה"ת ועוד י"ל דע"א שהעיד בשקר לבדו דאין בו לאו דלא תענה עד שקר כלל דהא אמרו בכ"ד דכ"מ שנא' עד הרי כאן שנים רק עובר על עשה דמדבר שקר תרחק וכמש"כ התוס' בב"ב ד' צ"ד ד"ה הכי השתא כו' אך באמת יש לדון בזה הרבה ומהן בשבועות ד' ל"ב בהשביע ע"א דפטור וראב"ש ס"ל דחייב ופליגי אם גורם לממון לאו כממון דמי ולא הוי כפירת ממון ולא דרשו שם להא דכתיב גבי שבועת העדות והוא עד דגזה"כ הוא דכ"מ שנא' עד ה"ה שנים וע"כ אין דין שבועת העדות בע"א ומדלא אמרו כן מוכח מזה דכיון דע"א מהימן מה"ת לחייב שבועה וכ"ז דלא נשבע נגדו נאמן כשנים ומה"ט אמרו בנסכא דר' אבא דלא מהימן במיגו כמבואר בב"ב ד' ל"ד בתוס' ובח"מ סי' ע"ה ש"ך ס"ק מ"ס שהעד עומד במקום שנים ע"ש ע"כ לא דרשינן שם להך דכ"מ שנא' עד ה"ה שנים משום דגם ע"א בממון דקם לשבועה דינו כשנים גבי זה דיש עליו שם עד הכתוב בתורה. וכן י"ל דה"ה גבי לאו דלא תענה דגם ע"א בממון היכא דמחייב שבועה דעובר בלאו זה אך לפי דלא קרינן בי' והרשיעו את כו' כמש"כ הנו"ב ע"כ אינו חייב מלקות וממון ע"י הזמה והוי לאו דאין בו מעשה כנ"ל אכן בירושלמי שבועות פ"ד ה"א איתא ומניין לשני עדים ת"ל והוא עד הרי כאן שנים כר"י דאמר כ"מ שנא' עד סתם ה"ה בכלל שנים כו' עכ"ל הירושלמי וחזינן דלא ס"ל כנ"ל אכן מן סוגיא דשבועות ד' ל"ב הנ"ל מוכח דס"ל כמש"כ די"ל דע"א בממון לשבועה דקם כשנים כנ"ל יש עליו שם עד ג"כ לכל הנ"ל ויש לעי' מזה בסנהדרין ד' ל' ע"א ובמכות ד' ה' ע"ב רש"י ד"ה שהרי אמרו חכמים כו' וקצרתי ולפי דיש לדון בכ"ז הרבה ועוד בכ"ד ע"כ כתבתי בארוכה כל אלו הטעמים דלפ"ז בוודאי ברור הוא דע"א שהעיד לבדו והוזם לא נפסל מה"ת:. ענף ז ולפ"ז יש לדון ולחלק דדוקא בעד אחד שהוזם ע"י שנים דנתברר פסולו בוודאי בזה שייך להכריז ולפרסם פסולו ברבים דהא הוא פסול בוודאי אבל בע"א המכחיש לעד הב' דקיי"ל דכל אחד בא בפ"ע ומעיד א"כ אין עליו פסול בוודאי אדרבה כ"א בפ"ע הוא ובחזקת כשרות כדקיי"ל כרב הונא ולפי"ז יש לדון דאף שני עדים הללו דהכחיש כ"א לחבירו ג"כ מצרפינן אותם ביחד ויעידו בעדות בשנים. דהא מה"ת לא חשדינן לו כ"א על עדות יחידי דיעיד בשקר משום חשוד לא"ד אבל אם מצטרף עם חבירו דאז הוי חטא חמור אם יעיד בשקר א"כ חשוד על הקל אינו חשוד לחמור ואינו פסול משום רשע דהא אין שמו רשע דלא הי' רק לאו דאין בו מעשה כיון דלא שייך בו והצדיקו והרשיעו כו' א"כ במאי דמעיד עם חבירו הוי זה חמור מן עדותו ביחיד ולא מיפסל רק מדרבנן ובכה"ג לא שייך הכרזה דהא כ"א בפ"ע הוא בחזקת כשרות ולא שייך ההכרזה בזה כ"א להכריז דאם יצטרפו ביחד אלו שני עדים דהכחישו זא"ז דהמה פסולים להצטרף ביחד וע"ז לא מצינו הכרזה דעיקר הכרזה הוא על פסול בוודאי ולא על פסול ספק דבפ"ע הוא כשר א"כ לא מצינו הכרזה כזה ועיין בסנהדרין ד' כ"ו ע"ב ברש"י ד"ה דכולן צריכין הכרזה בב"ד ואינן נפסלין עד שיכריזו בב"ד להודיע פסולן א"כ כה"ג לא שייך להכריז כן ואי דיכריזו דאם יצטרפו ביחד אותן שני עדים לא יצטרפו זהו מילתא דלא שכיח ולא שייך להכריז משום האי חששא: א"כ הא בלא הכרזה אינו נפסל בפסול דרבנן או אפשר דגם בכה"ג שייך הכרזה להודיע פסולן דלא יצטרפו ביחד וזהו ביאור טעם ספיקן של חכמי בריסק דכתבו להסתפק בשני עדים המכחישין זא"ז דחד מיניהו משקר אי נימא דפסולין בעדות אחד ביחד או דמצטרפין כיון דכל אחד אינו מוכחש משנים והכוונה בשלמא בע"א שמוכחש משנים דהוי פסול בודאי מדרבנן ג"כ לענין צירוף ע"כ שייך בו הכרזה אבל כ"ז דלא הוכחש משנים א"כ הוא בהכשרו לכל דבר הן להעיד בעצמו והן להצטרף עם אחר: רק לענין צירוף עם עד אחר דהוכחש דבזה הוא פסול מדרבנן א"כ אפשר דבכה"ג לא שייך הכרזה וגם אפשר דזהו מידי דלא שכיח כ"כ דלא חיישינן לזה כ"כ: ויש להסביר זה ביתר ביאור דלא שייך הכרזה בזה כ"כ דהא חזינן בב"ק ד' ע"ב דרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל לחד טעמא משום פסידא דלקוחות דמהאי טעמא מכשיר למפרע אבל מכאן ולהבא דנפסל לא שייך בזה פסידא דלקוחות משום דיהיה לו קול כשנתקבל עדות בב"ד לפוסלו משום דכל מעשה ב"ד יש לו קול ואילו בפסול דרבנן דבעי הכרזה ג"כ מבואר בנימוקי יוסף בסנהדרין פז"ב דזהו משום פסידא דלקוחות ואף דגם בפסולי עדות דרבנן הא מיירי דנתקבל עדות על זה בב"ד ואפילו הכי לא סמכו בזה על הא דמעשה ב"ד יש לו קול וראוי לתקן ולצאת מכל החששות דדלמא איכא אינש דלא ישמע להמעשה ב"ד וכיון דאין פסולו אלא מדרבנן ע"כ חששו ביותר ותקנו דלא יופסל עד הכרזה בב"ד: והנה מצינו ביבמות ד' קי"ט ריש פ' האשה בתרא גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למד"ה דחיישי דלמא איכא אינש דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה וכן איתא בקידושין ד' פ"א גבי מלקין על היחוד דלמא שמע במלקות ולא שמע בהכרזה אלמא דמצינו דבהכרזה ג"כ לא יצאנו מהחשש תקלה דיכול להיות דאיזה אינש לא ישמע בהכרזה ועיין בעירובין ד' ס"ד דאכרזתא לדרדקי ובמג"א סי' תס"ז ס"ק א' דכתב שם בשם הש"ג דאין סומכין על הכרזה ע"ש אך יש לחלק דשאני בפסול עדות דרבנן דאם לא נסמוך על הכרזה א"כ יהיה מיעקר תקחז"ל לגמרי ועוד יש לחלק דשאני בענין הנוגע לפרט כמו התם ביבמות בחשש דיסבורו דהיא חלוצה ואסורה לכהן וכן בקידושין בחשש דיוציאו לעז דיסברו דבניה הם פסולין ובזה כיון דאינו ענין הנוגע להכלל וגם להפרט גם כן לא יוציא מזה איזה קולא רק חומרא אם לא יפרסמו ההכרזה ויסברו דהיא חלוצה וכה"ג ע"כ חששו דלמא לא שמע אינש בהכרזה דכל איש דשמע להכרזה אינו מוטל עליו כ"כ להודיע לחבירו משום דאין בזה כ"כ חשש לאפרושי מאיסורא ובפרט דאינו נוגע להכלל ע"כ אמרו בזה דלמא לא שמע בהכרזה אבל בענין פסולי עדות דזה תקלה להכלל ויכול להיות דכמה אנשים יזמינו את הפסול לעדות רק בקבלת עדות אמרינן ביבמות ד' כ"ב עדות לב"ד מסורה אבל בהזמנת עדות לא שייך כן וע"כ מסתמא יודיע כל אחד לחבירו את הכרוז דאותן האנשים שהיו בעת הכרזה יודיעו לאותן האנשים שלא שמעו הכרוז ובזה אמרינן חברא חברא אית ליה דמצוה על כ"א להסיר מכשול מחבירו כדמצינו בכה"ג בתענית ד' כ' דהוי מהדרי לתקן מכשילות שבעיר. ועוד דכיון דמיבדיל בדילי מיני' אינשי ואינן מזמינן אותו לעדות ממילא יהי' ידוע לכל פסולו ואין לחוש דילמא לא ישמעו ההכרזה או לשמא נשכח לאח"ז את ההכרזה כמש"כ מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ה' ובח' יו"ד ס"ג אבל היכא דישאר בכשרותו להעיד בפ"ע או להצטרף עם אחר.