נחל יצחק חלק א קח

עשייתם להחטא שוה הוא הכל כמו בשני עדים דהוזמו ונתקיים בהו כל פרטי דין הזמה א"כ ה"ה היכא דלא נתקיים פרטי הזמה מ"מ כיון דאיהו עבר על החטא להרשיע את הצדיק ולהצדיק את הרשע ע"כ עבר על חטא של מלקות או על לאו דלא תענה הניתק לתשלומין דמקרי עד זומם עד חמס כמו דנתבאר לעיל בארוכה אבל בע"א דקא עבר לבדו דכיון דלא הועיל בעדותו לחייב ממון או שאר חיוב ברור כי אם לשבועה לבד ואף במחוייב שואיל"מ כבר כתב הנו"ב דזה ג"כ מקרי דלא הרשיעו בעדותן כיון דז"א רק מצד דריע טענותו של הטוען ואינו בהזמה כנ"ל וכיון דאינו בהזמה במלקות מצד דאין כל כך ממש בעדותו של ע"א וזהו מצד קלות חטא א"כ לא משכחת לעולם מלקות ותשלומין בע"א היכא דאינו נאמן כתרי מצד עצמו כמו בע"א אחר קנוי וסתירה שהובא לעיל בשם הרמב"ם וכיון דאין בו הך והרשיעו וכו' והך והצדיקו וכנ"ל. א"כ במה דעבר על לא תענה אין בזה חיוב מלקות כלל כיון דלא שייך בזה והרשיעו והצדיקו א"כ הוי כמו לאו שאין בו מעשה דקיי"ל דלא נפסל משום זה לעדות וכן לאו הניתן לתשלומין לא שייך בע"א כיון דאין בע"א דין הזמה ולא נתחייב עד א' ע"י עדותו בשקר שום ממון א"כ אין עליו שם רשע ואינו נפסל לעדות כי אם מצד חשוד לאותו דבר ולכן אינו נפסל כי אם על עדות אחרת שיעיד לבדו דבזה נפסל משום חשוד לא"ד אבל לענין צירוף עם ע"א אחר בזה אינו נפסל משום חשוד לא"ד דהא מצינו דע"א המעיד בשקר לבדו הוא חטא קל מן שני עדים דיעידו בשקר דהא בע"א המעיד בשקר לא שייך בו והרשיעו והצדיקו כו' כיון דאינו מועיל בעדותו לממון כי אם לשבועה ומה"ט לא חייבתו התורה מלקות והזמה לעולם כלל משום דמצד קלות חטאו דאינו עושה תועלת כ"כ בעדותו ע"כ לא חייבה התורה בזה שום עונש ע"כ מקרי ע"א דמעיד בשקר חשוד על הקל ומה"ט במשביע ע"א פטור מק"ש היכא דאינו מחייבו רק שבועה משום דגורם לממון לאו כממון דמי אלמא דחיובו מקרי חיוב קל ואף דהיכא דנעשה מחשואיל"מ מבואר שם דחייב ק"ש אך לענין דין הזמה נתבאר לעיל דגם כן אינו בהזמה כמש"כ האחרונים הנ"ל א"כ ע"א המעיד בשקר י"ל דאינו חשוד כי אם על הקל. אבל אינו חשוד לצירוף עם ע"א להעיד ביחד משום דזה מקרי דבר החמור כיון דחייבה התורה מצד חומר חטאו מלקות או ממון וחשוד על הקל דאין בו מלקות לא הוי חשוד על החמור דיש בו מלקות וכיון דלא מקרי רשע משום דהוי לאו דאין בו מעשה וכמש"כ התומים בריש סי' ל"ד דעל לאו דאין בו מעשה אינו נפסל לעדות היכא דלא מצינו בי' מלקות ולא הוי חשוד לא"ד כי אם להיות ע"א לבדו משא"כ ע"י צירוף עם ע"א משום דחשוד לקל אינו חשוד על החמור כדס"ל לר' יוסי בהוזם בד"מ כשר לד"נ ובזה אף ר"מ מודה כיון דלא מקרי רשע כנ"ל: ובאמת אף דסתמו בזה ומשמע דאף ע"א המעיד בשקר מיפסל לעדות אף לענין צירוף עם עוד אחר. י"ל דז"א מה"ת רק פסול מדרבנן כמבואר בסי' ל"ד דאף דעבר עבירה שאין בו מלקות ג"כ מיפסיל מדרבנן ואף דבעבירה דאין בו פסול רק מדרבנן בעינן חימוד ממון כמבואר שם עכ"ז י"ל דהא מבואר במל"מ פ"ד ה' מלוה ה' ו' בשם כמה פוסקים דמחלקי דדוקא בעבר על איסור דרבנן בעינא חימוד ממון אבל בעבר על איסור דאורייתא אף דאין פסולו אלא מדרבנן לא בעינא חימוד ממון יעו"ש ועוד דכבר כתבתי לעיל דעד המעיד בשקר מקרי עבירה דיש בה חימוד ממון כדמוכח בסנהדרין ד' כ"ז כמו דנתבאר לעיל בארוכה משום דאמרינן דמסתמא שקל ממונא וסהיד בשקרא וכיון דפסול דע"א בשקר להיות מצטרף בעדות אחרת עם עוד ע"א אין זה פסול כי אם מדרבנן א"כ הא דפסילי דרבנן בעי הכרזה כמבואר בסנהדרין ד' כ"ו דכולן צריכין הכרזה בב"ד ובחו"מ סימן ל"ד ועיקר הכרזה הוא להודיעו פסולו ברבים ולפרסמו: ענף ו ועדיין יש לעיין בעיקר מילתא מה דנתבאר דעד א' שהעיד בשקר אף דנימא דעבר על לאו דלא תענה כמו שמשמע מדברי הנו"ב הנ"ל מ"מ לא מיפסל לעדות משום דהוי לאו שאין בו מעשה ואינו לוקה ע"כ לא מיפסל לעדות דהא מצינו דעד חמס מיפסל לעדות אף דהוי לאו דניתן להשבון ואינו לוקה על לאו דגזילה אלמא דחימוד ממון שאני א"כ לפ"ז ה"ה בע"א שהעיד בשקר לפי מה שנתבאר לעיל ע"פ סוגיא דסנהדרין ד' כ"ז דעד המעיד שקר מקרי עבירה דיש בה חימוד ממון ע"כ י"ל דאף ע"א דהעיד שקר כיון דקא עבר על לא תענה אף דאין בו מעשה מ"מ מיפסל לעדות מה"ת אף דלאו בר מלקות הוי אך יש לומר דשאני התם בלאו דגזילה כמש"כ האו"ת סי' ל"ד ס"ק א' דלאו הניתק לעשה חמור מן לאו דאין בו מעשה דהא מה דאין לוקין על לאו דאין בו מעשה הוי זה מצד קלות איסורו בפועל. משא"כ בלאו הניתק לעשה הא דלא ניתן למלקות הוי זה משום דחיוב עליו להוציא ולבטל האיסור ע"ש באו"ת וכיון דלא מצינו כן רק בפסול עד חמס דהוי לאו הניתק לעשה ע"כ מנלן למפסל בלאו דאין בו מעשה ולכן אף דמבואר בסי' ל"ד דהיכא דהוי עבירה דחימוד ממון אז אף דהוי חטא דאין בו מלקות מיפסל עכ"ז י"ל דלאו דאין בו מעשה דכיון דלא קא עביד מעשה שאני ולא מיפסל עי"ז לעדות אף דהוי חימוד ממון: והנה התוס' בסנהדרין ד' כ"ד ע"ב ד"ה ואלו הן הפסולין כו' כתבו דהמשנה התם לא מיירי רק בפסולי עדות מדרבנן והא דתני שם סוחרי שביעית מיירי בשביעית בזה"ז דהוי מדרבנן או משום דלא חשוב להו איסור הא דממציאין מעות לעניים וכה"ג כתב הר"נ שם בזה"ל דאע"ג דאיסור דסוחרי שביעית הוא מה"ת דקיי"ל לאכלה ולא לסחורה עכ"ז כיון דלא משמע לאינשי דאיכא איסורא בסחורה כו' ע"ש: אלמא דס"ל להתוס' והר"נ דאף על עשה מיפסל לעדות דהא איסור דסוחרי שביעית לא הוי רק עשה דלאכלה ולא לסחורה ואפ"ה מיפסלי מה"ת וכמש"כ רש"י בר"ה ד' כ"ב ובעירובין ד' פ"ב הואיל דהוי חטא דחימוד ממון ע"ש ברש"י וע"כ הוכרחו התוס' והר"נ להדר אחר טעמים אחרים דלא יהי' פסולים שם רק מדרבנן א"כ מוכח מדבריהם דהיכא דהוי חטא חימוד ממון נפסלים אף דלא הוי רק חטא עשה. א"כ ה"ה בלאו דאין בו מעשה כיון דהוי בחימוד ממון דינו דמיפסל לעדות מה"ת ומן התוס' והר"נ הנ"ל סייעתא לדברי האחרונים דכתבו דבחימוד ממון לא בעי חטא מלקות ועיין בב"ב ד' צ"ד ע"ב תוס' ד"ה הכי השתא בסה"ד ואין זה ענין לנ"ד אך מצינו בח"מ סי' ל"ד סעי' ז' דהחולק עם הגנב אינו נפסל והאו"ת שם הקשה ע"ז והנתיבות שם העלה לתרץ דברי הרמ"א משום דהחולק עם הגנב אינו דינו כגזלן משום דכבר יצא החפץ מן רשות הבעלים במה דגזלו הגזלן הראשון מכבר דהא גזילה מקרי אינו ברשות הבעלים ומיירי דלא נשתמש בהגזילה ולא עשה שינוי ואף דמ"מ עבר על מ"ע דמחויב להשיב אבידה להבעלים מ"מ הא עובר על מ"ע אינו נפסל לעדות עכ"ל הנתיבות א"כ מצינו דבחטא עשה אף דהוי בחימוד ממון כדהתם דחולק עם הגנב משום חימוד ממון ואפ"ה לא מיפסל לעדות משום דלא הוי רק בעשה וכן מוכרע זה לפי התירוץ של הקצה"ח שם ע"ש ולפ"ז תקשה ע"ז מהא דסוחרי שביעית הנ"ל דמוכח התם דאף בחטא עשה מיפסל לעדות כיון דהוי חימוד ממון: ויש לחלק דשאני בחטא דקום ועשה מן חטא דשב ואל תעשה דסוחרי שביעית הוי חטא דקום ועשה משא"כ בחולק עם הגנב דהוי עיקר החטא מה דעבר על עשה דהשבת אבידה ולא החזירו להבעלים א"כ הוי זה בקלות החטא דלא מיפסל לעדות ובעינן בזה דומיא דחמס דאף דאין בו מלקות מ"מ הא הוי עכ"פ חטא דיש בו מעשה ואף דאינו לוקה מ"מ כיון דהוי מעשה שאני והא דכופר בפקדון פסול לעדות י"ל דגם זה מקרי מעשה דהא מצינו כעין זה בתמורה ד' ג' ע"ב דמימר מקרי יש בו מעשה דבדיבורו איתעביד מעשה ועיין מזה בקידושין ד' נ"ט ע"ב מזה ובתוס' שם ד"ה מידי מחשבה כו' א"כ ה"ה כופר בפקדון דהא איתעביד מעשה ע"י כפירתו מיד דהא מתחלה היה החפץ