נחל יצחק חלק א קז

דין הזמה על כל אלו דנצטרפו היינו על הקרוב ע"כ אינו חל דין הזמה על הכשרים ג"כ או משום דכיון דנצטרפו כבר בעת הגדתם בב"ד א"כ היה הגמ"ד בטעות דהא היו אז כבר פסולים ע"י הצירוף להפסול א"כ הוי כמו דלא נגמר הדין ואינו נוהג דין הזמה והא דכל עדים זוממין נענשין בדין הזמה אף דאיגלאי מילתא דנפסלו למפרע כדקיי"ל עד זומם למפרע נפסל א"כ הוי הגמ"ד בטעות. ע"ז י"ל דבאמת בזה גזרה התורה דזה יהיה כעין גמ"ד דאל"כ בטלה דין הזמה וכה"ג כתבו התוס' בסנהדרין פ' ע"ג בד"ה ממונא לא משלם כו' על מה דמשלם קנס בבא על הבתולה הא בהעראה לא מחייב א"כ בגמר ביאה לאו בתולה היא ותירץ דאהכי חייב רחמנא דאל"כ בטלה דין קנס באונס ומפתה וה"ה בזה רק היכא דנתערב פסול אחר על העדים כמו בנמצא א' מהם קו"פ א"כ אין עליהם שם עד כלל זולת ההזמה ע"כ הוי כלא נגמר הדין לפי שהי' בטעות: וכעין מה דקיי"ל בזבחים ד' כ"ט בפיגול דבעי דקרב המתיר כמצותו ואף דבפיגול בכל ד' עבודות לאכול חוץ לזמנו בלא"ה ג"כ אינו כמצותו וע"כ מוכח דשאני זה דכן גזרה תורה דאם לא יתערב מחשבה ופסול אחר כו' וכמש"כ רש"י בזבחים ד' מ"ב ע"ב ד"ה כי הדר מדי בהיכל מיא קא מדי כו' ובתוס' שם ד"ה כי מדי בהיכל מיא בעלמא קא מדי כו' וכמו שאמרו בזבחים ד' נ"א ובשארי דוכתי הואיל ומרצה כו' וכ"כ רש"י בזבחים ד' קי"א ע"א ד"ה השוחט העוף בפנים ועיין מזה במנחות ד' נ"ז חימצה ויצאת וחזר וחימצה מהו וכמש"כ המל"מ ה' גניבה כעין זה דאם נתערב איסור אחר גבי שליחות על טביחה ומעילה בטל השליחות משום דבאיסור אחר אמרינן אין שליחות לד"ע זולת באיסור טביחה לחוד רבי רחמנא להתחייב ע"י שלוחו וה"ה בנ"ד דכיון דיש על העדים פסול מצד אחר א"כ הוי כלא נגמר הדין מעולם דהא הוי הגמ"ד בטעות אחר דנצטרפו כבר בעת הגדה ועל לא תענה קא עברו משום דבעת עדותם היו יכולים להיות בשם עד כדין שלא להצטרף אז להפסול: ואף דאין לוקין משום דלא נגמר הדין או משום דלא ניזומן כולן כנ"ל מ"מ כיון דעל עיקר הלאו מצינו דחייבה התורה מלקות רק בעי לזה כמה פרטים וכבר נתבאר דאף היכא דלא מצינו כל הפרטי דיני מלקות מ"מ מקרי עבירה של מלקות להיות מפסל לעדות משום דקרינן בי' שם רשע ואתי שפיר פשט דברי הרמב"ם הנ"ל בעז"ה על נכון: ענף ה נחזור לענינינו דהעיקר כמש"כ מתחלה דגם עד זומם מיקרי למי שיש בו מלקות כי יש כמה הכרחים לזה וקצרתי ולפ"ז יש לדון בע"א דהעיד לבדו והוזם דאף דנפסל לכל עדות שבתורה עכ"ז י"ל דדוקא להיות מעיד לבדו בזה נפסל מה"ת משום חשוד לאותו דבר אבל לענין צירוף עם עוד א' בזה אין נפסל משום חשוד לאותו דבר. דהא חשוד לדבר הקל אינו חשוד על החמור אף לאותו דבר כדמצינו לר' יוסי דס"ל הוזם בד"מ כשר לד"נ ואף דקיי"ל כר"מ: זהו משום דהתורה פסלו משום דקרינן בי' אל תשת רשע עד משום דהוי חטא שיש בו מלקות או לאו הניתן לתשלומין דע"י עדותו בשקר חייבו התורה ממון מן דין הזמה וז"א רק בשני עדים דחייבם התורה מלקות מן והצדיקו כו' דהא ע"י עדותן היו יכולים לחייב ממון או מלקות וכה"ג וע"כ קרינן בהו והצדיקו הצדיק והרשיעו כו' ואף היכא דאין בהם דין מלקות או ממון כמו היכא דניזום רק ע"א משני עדים דהעידו מ"מ כיון דהא הוא הצדיק הצדיק והרשיע הרשע ע"י עדותן בצירוף לאחר רק דהתורה גזרה דלא יהיו נענשין כ"ז דלא ניזומו שניהן ומ"מ הוא קא עבר על חטא דיש בו מלקות דהא בניזומו שני עדים נענשים מלקות או ממון כיון דהצדיקו הצדיק והרשיעו הרשע. וכבר נתבאר דלא בעינן פרטי דיני מלקות בפועל דז"א מעכב פסול העדים אבל בלא העיד כ"א א' הא ע"א אינו בהזמה כמבואר בב"מ ד' ד' ובתוס' שם ד"ה ע"א יוכיח כו' דלכן ע"א אינו בהזמה לפי דאינו יכול לחייב ממון ע"י עדותן יע"ש: ולכאורה הייתי אומר דלכן ע"א אינו בהזמה משום דהא מבואר ברש"י מכות ד"ה ע"ב דלכן אין שנים ניזומין עד שיזומו ב' משום דכתיב והנה עד שקר העד וכל מקום שנא' עד הרי כאן שנים ולפ"ז אף היכא דע"א מחייב ממון במקום דהוי משויל"מ עכ"ז אינו בהזמה משום דכן גזרה התורה דדוקא בניזומו שני העדים יהיה נוהג דין הזמה ולא בניזום ע"א אכן ראיתי ברמב"ם פ' כ"א ה' עדות ה' ה' שכתב בניזום ע"א המעיד שזינתה אחר קינוי וסתירה דמשלם כתובתה מן דין הזה וע"ש בלח"מ שהכריע כגירסא זו בהרמב"ם ועיין מזה בירושלמי סוטה פ"א ה"א ובמראה הפנים שם ד"ה עידי קינוי כו' וקצרתי בכ"ז] אלמא דמצינו דגם בע"א נוהג דין הזמה היכא דהיה נאמן בעדותו לבדו וי"ל דהרמב"ם הוכיח דינו מהא דשבועות ד' ל"ב דאי' התם הכל מודים בע"א בעד טומאה דרחמנא הימניה דחייב ק"ש רק במשביע ע"א היכא דאינו רק לשבועה בזה ס"ל דפטור מק"ש משום דגורם לממון לאו כממון דמי וכן מקבל עליו ע"א דיהי' נאמן כב' אין בו ק"ש כיון דאינו נאמן בעצמו מצד הדין כ"א מצד קבלתו כמבואר בירושלמי שבועות פ"ד כיון דאינו נאמן מצד עצמו לא מקרי חזי להגדה יע"ש. ולפי מה דפסק הרמב"ם דע"א היכא דמהימן כב' ישנו בדין הזמה בע"כ מוכח דהא דמבואר בב"מ דע"א אינו בהזמה טעמו כמש"כ התוס' שם לפי דאינו מחייב ממון ע"כ אינו בהזמה ואף היכא דנעשה משואיל"מ ע"י העדות דע"א ג"כ כתב הנו"ב בסי' ע"ב בחלק אה"ע במ"ק ובשו"ת טורי אבן סי' ט' דג"כ אינו בהזמה לפי דלאו העד קא גרים רק מצד דריע טענתו ע"כ הוי משויל"מ ולכן אינו בדין הזמה יע"ש ואף דמצינו בשבועות ד' ל"ב דהכל מודים בע"א כמו בנסכא דר' אבא כו' ע"כ מוכרחים לחלק בין חיוב ק"ש ובין דין הזמה דלא כמש"כ לעיל לדמותם להדדי ויש להאריך בזה ואכמ"ל: ואף דין מלקות ליתא בע"א כמבואר בנו"ב סי' ע"ב ח' אה"ע במ"ק שם באמצע התשובה ד"ה ועפ"ז יפה פסק הריב"ש כו' וז"ל שם באה"ד הנ"ל דע"א אין בו דין הזמה ואף אין לוקה משום לא תענה דדוקא בהרשיעו הרשע והצדיקו הצדיק בזה שייך מלקות משא"כ בע"א דאינו קם רק לשבועה א"כ אינו מרשיע כלום וכעין זה כתב הרמב"ן במלחמות בסנהדרין ד' פ"ו בסוגיא דעידי גניבה ועדי מכירה בנפש שהוזמו יע"ש: אלמא דע"א כיון דלשבועה אתא לממונא לא אתא כמבואר בסנהדרין ד' ל' אין בו דין הזמה וגם אין בו חיוב מלקות משום דלא קרינן בי' והרשיעו את הרשע והצדיקו את הצדיק. דזהו עיקרא מילתא דחיוב מלקות בעדים זוממין כמבואר בריש מכות: וע"כ ע"א שהעיד לבדו אינו מפסל להצטרף לעוד ע"א להעיד בתו"ע בשנים דהא כיון דאין שמו רשע כשהעיד לבדו וניזום דהא אף דנימא דגם ע"א כשהעיד שקר עבר על לא תענה מ"מ הא זהו לאו דאין בו מעשה דאינו מיפסל עי"ז כנ"ל כ"א בשני עדים דשייך בהו והרשיעו הרשע והצדיקו כו' אז לוקין וע"כ אף היכא דחסר פרטי דיני מלקות כמו בניזומו מקודם גמ"ד או דלא ניזומו כולם מ"מ אינהו הא עברו על חטא דיש בו מלקות והוי כמו כל עבירה דאף דאינו לוקה כ"א ע"י התראה ויתיר א"ע למיתה או למלקות ושארי כמה פרטים דיני מלקות ועכ"ז אף היכא דעבר על לאו דלא היה בו דיני מלקות מ"מ הא ניפסל לעדות משום דהא איהו קא עבר על חטא שחייבוהו התורה מלקות אם יקויים כל פרטי דיני מלקות ושמו רשע דנפסל לעדות ומה"ט אף בע"א דהוזם רק העיד בצירוף שנים דמקרי עד זומם ופסול לעדות כיון דאיהו קא עבר על לאו דלא תענה והצדיקו הצדיק והרשיעו הרשע לחייב ע"י עדותו ממון ומלקות וכה"ג ע"כ אף היכא דלא נתקיימו כל פרטי הדינים שקצבה התורה לדיני הזמה ומלקות לעדים זוממין עכ"ז דכיון דהוא עבר על לאו דלא תענה והרשיעו הרשע דחייב מלקות או ממון אם הי' בו כל פרטי דינים הזמה ומלקות מלא תענה ע"כ מיפסל לעדות משום דהא בעצם החטא שוה הוא מה דעשה ע"א והוזם כיון דהועיל בעדותו במה דהעיד בצירוף להעיד או היכא דלא נגמר הדין מ"מ איהו בעצם החטא עשה הכל כמו בשני עדים שהוזמו אחר גמ"ד דרק מצד אחר אינם יכולים לקיים ביה דין הזמה ולא מצד קלות חטאו דבעיקר