נחל יצחק חלק א קו

לאו דלא היה התראה ג"כ מיפסלי כמש"כ הרמב"ם פ' י"ב ה' עדות ה"א. וה"ה בכ"מ דהתורה גזרה פרטי דיני מלקות. דאף היכא דאין כאן כל הפרטים דמלקות מ"מ הא אינהו עברו על לאו דיש בו חיוב מלקות אם היה בו כל פרטי דיני מלקות ע"כ דינו כמו כל לאו דיש בו מעשה דהא התורה גזרה דינו דלאו דלא תענה דאינו כמו לאו דאין בו מעשה רק לוקה מוהיה אם אם בן הכות הרשע ואם היה דינו כמו לאו דאין בו מעשה. א"כ לא היה דינו ללקות אף בהיה בו כל פרטי דינים שלו. ע"כ מיפסל לעדות כמו בכל לאו שיש בו מעשה וכמבואר בב"ק ד' ה' דעדים זוממין אע"ג דלית ביה מעשה רחמנא קריה מעשה דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וגם בדין מלקות מן והיה אם בן הכות הרשע ילפינן בגז"ש רוצח רוצח בחייבי גלות מן דין הזמה כמבואר במכות ד' ה' ע"ב כנ"ל. ועיין במכות ד' ד' דמקשה ורבנן האי לא תענה מאי דרשו ביה וב"ב ד' צ"ב ע"ב ואכמ"ל וע"פ מש"כ יש לדון בדברי הפתח הבית בסי' כ"ח ע"ש: ענף ד ובעיקר דברי הרמב"ם דריש פ"כ ה"ע דפסק בעדים דהוזמו אחר גמ"ד ונמצא א' מהם קרוב ופסול דאין נענשין ומ"מ נפסלו לכל עדות שבתורה. דלכאורה צריך ביאור דאי נימא דאף דאחד מהם הוא פסול מ"מ עברו על לא תענה כיון דאין עליהם עצם פסול רק מצד אחר דקרוב שביניהם מבטלם וע"כ מיפסלו לעדות א"כ יהיה לוקין מן והיה אם בן הכות הרשע מן דין הזמה כיון דנגמר הדין כבר וכמו בחייבי גלות ואפשר לומר דזה הוי כלא נגמר הדין כיון דאיגלאי מלתא למפרע דבטעות גמרו הב"ד הדין על פיהם. וכעין מש"כ הקצה"ח בסי' ז' סוף ס"ק ד' בשם המרדכי גבי אין עד נעשה דיין כה"ג עי"ש וכבר ידוע דבלא נגמר הדין אין העדים נענשים ועכ"פ מיפסלי דקא עברי על לא תענה. וה"ה בנמצא א' מהם קרוב ופסול כיון דאין פסולן בגופן ע"כ קא עברי על לא תענה ואף דבכל עידי הזמה איגלאי מילתא למפרע דהי' פסולים אז דקיי"ל למפרע הוא נפסל ולא היה מעולם גמ"ד אכן שאני היכא דאין עליהם פסול אחר וכמו [ שיבואר לקמן: ועוד י"ל בכוונת הרמב"ם ע"פ הא דמבואר בנזיר ד' כ"ג דמפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה והיתה שותה יין ומטמאה למתים ר' יהודה אומר אם אינה סופגת ארבעים תספוג מכת מרדות וכן פסק הרמב"ם פ' י"ב ה' נדרים ה' י"ח משום דס"ל דאף ת"ק מודה בזה לר' יהודה ולא כשיטת התוס' בנזיר ד' כ"א א"כ חזינן דס"ל להרמב"ם דהיכא דנתכווין לאכול בשר חזיר אף דעלה בידו בשר טלה הוי איסור חמור ולוקה מדרבנן מכת מרדות אלמא דזה לא גרע מכל איסור דרבנן א"כ ה"ה בעדים דהעידו בשקר ונתכוונו להעיד רק דאח"כ נודע דנתבטל עדותן מאיזה טעם רק כיון דהעדים נתכוונו לעבירה א"כ זה גרע ביותר מהא דבשר טלה הנ"ל דהא הכא היה יכול לצאת תקלה מעדותן אם לא יוודע להב"ד פסולם ועיין בנתיבות סי' ל"ג ס"ק א' דכתב על מש"כ הש"ך שם ס"ק ט' דלכן היכא דהעיד קרוב דלא ידעו הב"ד ממנו דשייך בזה לומר עביד אינש לאחזוקי דיבורייהו דאל"כ הוי כמעידין שקר בעיני הבריות ע"ש אכן לפמש"כ יש להסביר זה ביותר דהא בלא"ה יהיה לוקה מכות מרדות בזה כיון דנתכוין להעיד שקר ואף היכא דאינו לוקה ע"פ עצמו מ"מ איסורא קא עביד בעצם א"כ בוודאי יחזיק דיבורו: ולפ"ז יש מקום לומר דמה"ת גם בנמצא א' מהם קרוב לא קעברי על לא תענה דכיון דהתורה פסל עדותן א"כ דומה לקרובים דוודאי לא שייך לא תענה בהו וכמו בשבועות העדות דאינו נוהג אף בנמצא א' מהם קרוב ופסול. כמבואר בשבועות ד' ל"ה משום דלא קרינן בהו אם לא יגיד והא דכתב דפסולין לכל עדות זה רק מדרבנן משום דנתכוונו לאיסור היכא דלא ידעו העדים בעצמם שיש ביניהם קו"פ דאז לפי דעתם עברו על לא תענה והא דלא כתב דלוקה מכות מרדות י"ל דסמך על מה דזה מבואר בכמה דוכתי דעל איסור דרבנן לוקה מכות מרדות. אף על העבר כמש"כ בה' נדרים כנ"ל. ועיין ברמב"ם ה' חמץ ומצה פ"ו ה' י"ב והא דלא כתב הרמב"ם בפי' בזה דאין פסולים רק מדרבנן ז"א קשה דכעין זה מצינו ברמב"ם בכמה דוכתי דסתם בזה ומהם ברמב"ם פ' י"א ה' עדות ה' ט' אף דאינו פסול רק מדרבנן כמבואר בסנהדרין ד' י"ט וברמב"ם ה"מ פ"ג ה' ז' וה"ה הכא י"ל דמאי דכתב דהוא פסול לכל עדות שבתורה י"ל דז"א רק מדרבנן והסברא נותנת דלא יהי' עוברים על לא תענה ובפרט לשיטת הרמב"ם דס"ל והובא בסי' ל"ו דבשעת ראיה אף בלא הגדה כלל נתבטל עדותן בנמצא א' מהם קרוב א"כ לא הי' ראוים מעולם להעיד כיון דהיה ביניהם הקרוב אך י"ל דז"א שייך בנזומו דאיגלאי מילתא דלא היה מעולם ביחד בצירוף בשעת ראיה וכיון דלא נפסלו ע"י צירוף אך ע"י הגדה ביחד כיון דניזומו ולא נצטרפו מעולם מעת ראיה י"ל דהיה עליהם שם עד וכמו שכתבו התוס' במכות ד' ו' ד"ה אמר רבא והוא שהעידו בתכ"ד כו' לחלק בזה כה"ג ע"ש ועיין ברמב"ם ה"ע פ"כ ה"ג ובראב"ד שם ובש"ך ח"מ סי' ל"ו ס"ק ו' והעיקר מה דיש לחלק ולתרץ מה דהקשיתי לעיל דמ"ש היה ביניהם קרוב ופסול דמיפסל משום דעבר על לא תענה ומ"ש מן שבועות העדות דאינו נוהג אם היה ביניהם קו"פ כנ"ל וגם הא בנמצא בעצמו קו"פ בוודאי דאין בלאו דל"ת. א"כ מ"ש דהיה ביניהם קו"פ הא עכ"פ התורה פסלה אותם ואינן ראוים להגדה ולכן נראה דהרמב"ם דפסל לעדים דהוזמו ונמצא ביניהם קו"פ משום דעברו על לא תענה דשאני קו"פ בעצם דלא היה ראוי מעולם להיות עד משא"כ בנמצא ביניהם קו"פ דכיון דניזומו א"כ לא נצטרפו מעולם בעת ראיה ע"כ בעת שבאו להעיד יש עליהם שם עד דהא עיקר הפסול שלהם מה דנמצא א' מהם קרוב אינו רק ע"י מה דנצטרפו בעת הגדתם בב"ד כנ"ל א"כ בעת שבאו להעיד הוי עליהם שם עד דאז הי' בידם שלא להעיד בצירוף הפסול ע"כ יש עליהם שם עד להיות עובר על לא תענה משא"כ בשבועות העדות דהדין הוא דהיכא דנמצא א' מהם קו"פ אינם חייבין ק"ש כמבואר בשבועות ד' ל"ה משום דהא שיטת הרמב"ם דבצירוף מעת ראיה אף בלא הגדה ג"כ מצטרפו להפסול א"כ בעת חיוב ק"ש אינם ראוים לעדות כיון דנצטרפו כבר בעת ראיה: ובזה מתורץ קושיות התוס' בשבועות שם ד"ה או שהיה אחד מהם קרוב כו' דהקשו דמאי אשמועינן התנא הא כבר תנן דאינו נוהג אלא בראוין להעיד כו' וכוונת תירוצם עיין בנתיבות סוף סי' ל"ו אבל להרמב"ם י"ל דאשמועינן הך דינא גופא דמצטרפין לפסול משעת ראיה דאי נימא דלא מיפסלי עד שעת הגדה כשיטת התוס' ושארי פוסקים כמבואר בסי' ל"ו א"כ אמאי אינם חייבין קרבן שבועה והא הי' יכולים הכשרים בפ"ע להעיד ויש עליהם שם עד וכנ"ל ע"כ מוכח מזה דמעת ראיה נצטרפו לפסול אך באמת אינו קשה לשיטת התוס' וש"פ הנ"ל אמאי אינו חייב קרבן שבועה הא היו יכולים להעיד בפ"ע. די"ל כיון דאמר משביעני עליכם פלוני ופלוני שתבאו ותעידני. א"כ כלל הפסולים עמהם שיבאו להעיד ביחד ואז יהי' מצטרפין לפסול אך לשיטת הרמב"ם י"ל כנ"ל לתרץ קושיות התוס' הנ"ל: וע"כ בניזומו ונמצא ביניהם קו"פ מיפסלי העדים משום דעברו על לא תענה דבעת דהעידו היה אז בידם שלא להצטרף להפסול והי' עליו אז שם עד כיון דאיגלאי מילתא דלא הי' מעולם בעת ראיה ביחד כיון דניזומו ומ"מ אינם נענשים משום דהא כיון דנצטרפו ביחד בעת הגדה בב"ד ע"כ אינן נענשין בניזומין משום דהא אין העדים ניזומין עד שיזומו כולן מהך היקישא דשנים או שלשה עדים כמבואר במכות ד' ה' ואף דאין על הקו"פ שם עד. מ"מ כיון דנצטרף עמהם והוא אינו בדין הזמה ע"כ' אף הכשירים שנצטרפו עמו אינן בדין הזמה. דהא ילפינן מהך היקישא דמה שנים אין ניזומין אם הי' א' מהם קו"פ דזה נלמד מהך דרשא דוהנה עד שקר העד דכל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים כמבואר ברש"י מכות ד' ה' ע"ב ה"ה מאה אינן ניזומין בנמצא א' מהם קרוב כיון דאינן יכול לקיים